קרוב פסול לעדות
בעניין הזה:
1. למה באמת אין זה משום שחוששים שהוא משקר ? האם זו אוקימתא ? כי בשכל ישר כולנו מודים שקרוב הוא נוגע בדבר וודאי שהוא ישקר לקרובו! מי לא ישקר לאחיו או לאביו ?
2. מה הראיה ממשה ואהרן שקרוב אינו מחמת שחוששים שהוא ישקר (אלא זה גזה״כ), למה מניחים בפשטות שהם לא ישקרו ?? הם היו בניאדם כמוני כמוך לא ?
לא בהכרח נכון. החזקה היא שאין אדם חוטא ולא לו. לכן אדם נחשד לגבי עצמו אבל לא לגבי מישהו אחר. יש כמובן חשש כלשהו, אבל הוא לא מספיק כדי לפסול אותו באופן גורף. ובוודאי זה נכון לגבי משה ואהרון. אגב, משה ואהרון אינם ראיה, שהרי אין מקור שפוסל אותם. ניתן היה לומר שאמנם קרוב חשוד לשקר אבל מי שלא חשוד באמת כשר, כמו משה ואהרון. זו דוגמה ולא ראיה. היא באה לומר שהפסול לא נובע מחשש שקר.
מעבר לזה, קרוב פסול להעיד גם לחובת קרובו. האם גם שם יש חשש שקר?
ועוד הערה. ההחלטה האם לשקר לא נובעת רק מיצר להיטיב או להרע למישהו. יש צד שני למשוואה ה זאת: חומרת העבירה של שקר והחובה לטפל בעבריינים (דרך עדות אמת). ברור שיש מוטיבציה לשקר לטובת הקרוב, אבל מצד שני יש גם את אימת הדין והעבירה שבדבר. לכן גם אם משה ואהרון היו אנשים כמוני וכמוך, הייתה להם ירא"ש שמחמתה ברור שלא היו משקרים.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer