רמיזה לגוי בשבת שמתאימה לכל המקרים

אולי מדברי חזל על "אנוכי עשו בכורך" (אנוכי, ועשו הוא בכורך) משמע שאמירה לא נקבעת לפי הבנת השומע אלא לפי פרשנות אפשרית שהייתה בלב האומר כלומר לפי "הדיבור כשלעצמו" לקולא.

אני מניח שהיתר לשקר כך נאמר רק על שעת הדחק או צורך גדול. לכן קשה להסיק מכאן מסקנה. לזה אולי רמזת במילה "לקולא".

[נשמע סביר למרות שלא חשבתי על זה. במילה לקולא התכוונתי שגם בדיבור כמות שהוא יש שני פירושים ויעקב בכוונה לפי הפרשנות השתמש בדיבור דו משמעי אז מדוע ההחלטה אמת/שקר נקבעת לפי פרשנות א' ולא לפי פרשנות ב', לזה צ"ל שההיקבעות היא לקולא או מסורה בכף האומר לקבוע.
אמנם מסברא דיבור נקבע אך ורק לפי מה שמנסים לגרום לשומע להבין, ואם אומרים "לא" אז זה לא גם אם בסינית עתיקה הצליל הזה פירושו כן].

כנל אגב קשה להבין דברי חזל על "לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו, אסקתיה אחתיה". הפירוש בעברית של להעלות לעולה הוא לשחוט ולשרוף, אז מה זה משנה אם בלב האומר (הקב"ה) הייתה פרשנות יצירתית אחרת שאפשר לתחוב אותה לאמירה הקאנונית. אולי אפשר לקשור את זה לטורים על ייצוגים