שאלה על השיעור ספק וסטטיסטיקה מס' 5
שו"ב. אמרת (סביב דקה 43) שחזקת כשרות רגילה של עד משמעה שאין לנו כל אינדיקציה שאינו דובר אמת, ולכן הוא נאמן גם בדיני נפשות, ואילו כאשר יש צד לחשוד בו, כגון ששיקר שבוע אחרי עדותו, אנו סומכים רק על חזקה וזה לא מספיק לדיני נפשות. ברם, לגבי שני כיתי עדים המכחישות זא"ז, שקי"ל כרב הונא ב"ב לא,ב שכל אחת באה בפ"ע ומעידה, לא מצאנו ברמב"ם (עדות כב,א) חילוק בין ממונות לנפשות. ובחידושי הרי"מ יבמות קכ,א כתב בפירוש ובפשטות שה"ה לנפשות.
אז שאל את חידושי הרי"ם. אני טוען שבמצב כזה אף דיין נורמלי לא ידון אדם למיתה. יש ספק האם העדים כשרים ואתה תדון אותו למיתה? מצילים אנשים על בסיס טיעונים קלים הרבה יותר. דומני שהזכרתי שם את הדוגמה של עדים מזימים שהם קרובים. להלכה הורגים את הנאשם, בפועל מי שיעשה את זה הוא רוצח.
שלום. חשבתי שהשיעור הוא על מחשבת ההלכה, לא על השערותיך הפרטיות מה יעשו הדיינים בפועל. כעת מצאתי גם בתוס' רי"ד בב"ב לא ע"ב שכך הדין אף בנפשות (כך מפורש בר"י הזקן המובא שם, והרי"ד אינו חולק עליו בנקודה זו) וכן במנחת שלמה ח"א סי' פב. אם כי האמת שמצאתי שהראש יוסף אישקאפה חו"מ סי' לא נוקט כדבריך שבנפשות לא יסתמכו עליהם, לענ"ד זה לא פשט הסוגיה והראשונים.
כללית, האם ידוע לך מקור מפורש באחרונים שמבחין כדבריך בין מצב שאין כל סיבה להסתפק לבין מצב של הסתפקות שמוכרעת ע"פ רוב וחזקה וכו'?
חשבת וצדקת. תשובתי אינה תיאורית אלא נורמטיבית. ייתכן שכל דייני העולם ימהגו אחרת. טענתי שדיין סביר ונורמלי צריך לנהוג כך.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer