שאלה על שיעור 14 בספק

שלום הרב,
הרב חילק בשיעור בין "רוב דאיתא" ל"רוב דליתא" בכך ש־איתא הוא רוב המבוסס על סברא, ואילו ליתא הוא רוב שנשען על מדגם. בהקשר זה, הרב הסביר שרוב דיינים הוא רוב דאיתא, אך הדגיש שהוא בכל זאת מבוסס על סברה – שהרוב בדרך כלל צודק כאשר כולם שווים בחכמה. רציתי לשאול שתי שאלות בעקבות הדברים:

1. אם רוב דיינים שייך לרוב דאיתא, כיצד שייכת בו ההבחנה של "פרישה"? האם ייתכן ש"פרישה" איננה מאפיין שמגדיר את סוג הרוב, אלא עניין צדדי בלבד?

1. בנוסף אם יש לי סברה הגיונית שהרוב צודק, מדוע אי פשר לבנות מזה מדגם (נגטיבי) שמורה לי שברוב ההרכבים של 3 דיינים שהיו ושיהיו, רוב הפעמים (בלי לדעת את ה% אבל מספיק לי שמדובר ברוב) הרוב צודק. ועל בסיס מגדם זה ללמוד למקרים אחרים. לפי זה, גם אם יש סברה, עדיין ניתן לסווג את רוב הדיינים כרוב דליתא, ומכאן שהסברה אינה המאפיין המגדיר של רוב דאיתא.

 
תודה רבה על השיעורים המשובחים.