שבעים פנים לתורה או שבעים תירוצים לתורה

הבנתי
תודה רבה

אני עוד לא הבנתי ורוצה בבקשה עוד קצת הסבר
1. האם חז"ל כשאמרו שבעים פנים התכוונו שיש כמה פירושים שונים ונכונים על פי הפשט? (אני לא ממש מבין מה ז"א כי מה נפקא מינה מהפשט. יועיל מאד אם יש דוגמה לטענה כזאת) או שהתכוונו שאותו פסוק נושא גם את פשטותו וגם כמה מדרשי הלכה (דרשות 'יוצרות', במינוח שלך). אם כמו הפרשנות השנייה, אז בוודאי שהיחס הכללי הזה בין פשט לדרש ובין דרש לדרש (מופנה וכו') ניתן בסיני. או שגם לא? הייתכן שדבר כל כך מרכזי (האם פסוק אחד מתפרש בתורת וודאי ביותר מפירוש אחד) לא ישתלשל במסורת. על זה יאמרו התמהים דבר שהוא נוהג ובא חכמים חולקים עליו?

2. כשאתה אומר שהמדרש אינו הוצאה מהכח אל הפועל של כוונת הקב"ה מה כוונתך? שחז"ל לא ניסו בכלל להוציא *משהו* מן הכוח אל הפועל, או שניסו אלא שלפעמים טעו (כמו שייתכן שכל אחד טועה גם במישור הפשט ולא רק במדרש). או שכוונתך שלא ניסו להוציא אל הפועל את כוונת הקב"ה בשעת מתן תורה אלא את הטקסט כפי שהוא לעיניהם ולא בשמים היא? בין כך ובין כך לא הבנתי האם יש כאן נקודה מיוחדת למדרשים או שהיא כללית לכל פרשנות.

1. יש כאן אוסף שאלות ולא בטוח שהבנתי אותן. עקרונית ייתכנו כמה פירושים לאותו טקסט, ולא רק לתורה. יש לכך שתי משמעויות אפשריות: א. המחבר התכוון מראש לכולם. ב. אנחנו לא יודעים למה הוא התכוון, אבל כל פירוש שאדם מוצא לטקסט והוא מתאים לו ייחשב כפירוש תקף לטקסט (בטח אם זה ברשות מראש של מחבר הטקסט). אצלנו אפשר לומר כך או כך. בשתי האפשרויות איני רואה הכרח שתהיה מסורת על כך. זה יכול להיות תוצאה של תצפית של חכמים שאכן יש כמה פירושים משכנעים לאותו טקסט. לא רואה בעיה עקרונית עם זה. השאלה מה היחס לדרש מול הפשט זו שאלה אחרת, והרחבתי לגביה בספרי רוח המשפט ועוד. ככלל, הרמב"ם טוען שיש רק פירוש פשטי אחד לכל פסוק (ואולי לכל טקסט?), ולכן טוען בשורש השני שהדרש הוא לא פרשנות לטקסט אלא הרחבה שלו (כענפים היוצאים מן השורשים). הרמב"ן בהשגותיו שם חולק עליו, ולדעתו זה נכלל בשבעים פנים לתורה, כלומר הוא רואה את הדרש כחושף את משמעות הטקסט עצמו כמו הפירוש הפשטי.

2. ייתכן כך וייתכן כך. לא בטוח שיש כאן שתי אפשרויות שונות. הרי אפשר שמה שהחכם מוציא מהטקסט עם כלי הדרש הוא בהגדרה כוונת הקב"ה בטקסט הזה.

תודה רבה. עוד יש לי מעות אבל כנראה שספר רוח המשפט (אני רואה שהוא זמין כאן באתר! החטיבה השנייה כ200 עמודים) יהיה השולחני שארצה אותן לפניו.

כדאי לציין, שהביטוי 'שבעים פנים לתורה' מקורו במדרש רבה במדבר יג,טו, ושם נדרש גם הפסוק: 'מזרק אחד' שהתורה היא אחת, ואין סתירה בין התורה שבכתב לתורה שבע"פ.

נראה איפוא שבבעים הפנים עליהן מדבר המדרש אינן סותרות זו את זו, אלא משלימות זו את זו, וכל 'פן' מראה חלק מאמת גדולה ומורכבת.

כך נראה גם מדברי הראב"ע בהקדמתו לפירוש התורה 'ובעבור הדרש, דרך הפשט איננה סרה, כי שבעים פנים לתורה',משמע שמדובר בשני רבדים של רצון ה', ולא בהבנות סותרות.

בברכת מועדים לשמחה, ש"צ

יש אמירות בחז"ל גם על דיעות חולקות, כגון מחלוקת ב"ש וב"ה, ש'אלו ואלו דברי אלקים חיים', שכל אחת מהדיעות משקפת שיקול תורני נכון, ולכן חשוב ללמוד ולהבין את כל השיטות וטעמיהן, שכן כל אחת משקפת חלק ממערכת השיקולים המורכבת העומדת בפני פוסק ההלכה. אך בדיעות חולקות – השאיפה להגיע להכרעה בין הדיעות 'אלו ואלו דברי אלקים חיים' – אך 'הלכה כבית הלל'

פיסקה 2, שורה 1
נראה איפוא ששבעים הפנים…