שינויים הלכתיים- הרהורים בעקבות מאמר 101
שלום הרב מיכאל אברהם.
לאור מאמרך בטור 101- האם אני יכול לקחת את המושכות לידיים שלי ולהפסיק לנהוג אחר הלכות שטעמן כתוב בנוסח שלהן והן מתבססות על מדע ישן שהוכח שהוא טעות?
אם ברור לך שהיסוד הוא טעות עובדתית – אז לדעתי כן. אבל כדאי לברר היטב האם הבנת נכון את ההלכה ואת המציאות.
לפי מה שלמדתי, ההלכה היא קובעת בכל דבר, כולל טעויות, ככתוב: ככל אשר יורוך. עשה לך רב- אפילו אם טועה אתה חייב לשמוע לו.
עזרא – אולי תתן דוגמאו כאלה שנלמד מהטעויות העובדתיות שמצאת.
אז למדת לא נכון.
1. גם אם ההלכה קובעת השאלה היא מהי ההלכה.
2. ההלכה לא קובעת בכל דבר אלא רק בשאלות הלכתיות.
3. אם יש טעות לא בהכרח חייבים לשמוע. ראה הוריות ב "טועה במצוה לשמוע לדברי חכמים".
4. לא חסרות טעויות עובדתיות בהלכה (כגון הכינה ועוד).
בגדול כתוב מפורש אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל – שמע בקולם- מבחינת הבנתי זה כולל הלכות.
3. לא מובן מה כוונתך לא מוכרחים לשמוע? זה לא תשובה החלטית.
4 אני מחפש דוגמאות להלכות מוטעות ולא טעויות עובדתיות.
מצד שני אני לא מבין למה חכמים כתבו טעויות עובדתיות?
מדוע אין לנו היום זכות "לתקן" בדבריהם את הטעויות הללו?
לא כתוב במפורש כלום, לא בגדול ולא בקטן. כידוע יש בזה מחלוקת בבלי וירושלמי וספרי (על ימין שהוא ימין), וכבר הזכרתי את סוגיית ריש הוריות לגבי טועה במצווה לשמוע לדברי חכמים. ובכלל, כשיש מימרא סתומה כמו על ימין שהוא שמאל, היא יכולה להתפרש בכל מיני צורות. כך למשל כתוב שלא דורשים טעמא דקרא, אבל תוס' רא"ש בב"מ צ כותב שכשהטעם ברור כן דורשים. אז אם כתוב על ימין שהוא שמאל אני אסביר שאם ברור לך שזה ימים אין חובה לשמוע אפילו לפי הגירסה שציטטת.
3. לא מוכרחים לשמוע הכוונה שאין חובה לשמוע. ממילא אין גם היגיון לשמוע אם הגעת למסקנה שמדובר בטעות.
4. הזכרתי את הלכת הכינה בשבת.
אני יותר מבולבל כי ההסבר הידוע אומר אפילו שחכמים טועים אפילו שוגגים אפילו מזידים – שמע בקולם
ועשית ככל אשר יורוך..
כל העובר על דברי החכמים חייב מיתה.
ב. מה הטעם קשור לאמת? משמע אם אין טעם ויש טעות אז לא נשמע לדבריהם.
ג. לפי דבריך יוצא שזה עבירה מוחלטת לשמוע לדברים שחכמים אמרו לנו לעשות אם לדעתי ציוו משהו מוטעה או שברור לי שהוא מוטעה?
מושה, כפי שכתבתי לך, זרוק את ההסבר הידוע לפח. זה שהוא ידוע לא אומר שהוא נכון.
אפילו שוגגים ואפילו מזידים נאמר רק על קידוש החודש (שם לומדים מהפסוק "אתם" שנמסרה סמכות מנדטורית לסנהדרין). להיפך, משם ראיה שבשאר התחומים הדבר אינו כן.
העובר על דברי חכמים חייב מיתה (מטפורית כמובן) באותם מקומות שאסור לעבור. אבל היכא שדבריהם בטלו אין זה נקרא עובר על דבריהם.
ב. לא הבנתי. כשהטעות היא עובדתית מעיקרא דבריהם בטלים (כמו טעות במקח או בעסקה – על דעת כן לא אמרו). כשבמקור לא היתה טעות אלא השתנתה המציאות יש כללי שינוי הלכה (ובד"כ בעינן לבי"ד הגדול: דבר שבמניין צריך מניין אחר להתירו).
ג. אני רואה שאתה אוהב החלטיות ודברים מוחלטים. בכל הודעה אתה חוזר על כך.
לא אמרתי שזו עבירה מוחלטת. יש מקום לטיעוני הגנה כשהסתמכת על דברי חכמים גם אם הם נאמרו בטעות (לכל היותר אתה טועה במצווה לשמוע לדברי חכמים). מה שכתבתי הוא שאין חובה לשמוע להם. עניין זה תלוי בשיטות שונות בסוגיית הוריות שהזכרתי, ואכ"מ.
בינתיים אשאל אם כך מדוע קבעו יומיים חגים וראשי חודשים אם רק אחד קובע? הרי יש להם אישור לטעות ויהי מה?!
מושה, מה בדיוק השאלה? הרשות לטעות היא לסנהדרין. ומה שקבעו יומיים זה בגלל שבמקומות רחוקים יפספסו את קביעת הסנהדרין. להם אין רשות לטעות. מעבר לזה, גם סנהדרין לא רוצה לטעות. יש לה רשות ומעשיה תקפים אם טעתה, אבל זה לא אומר שהם לא ינסו למנוע טעויות.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer