שמירת נגיעה

שלום כבוד הרב
שאלה בנוגע לשמירת נגיעה בקשר זוגי. השאלה אמנם היפותטית כרגע אבל היא גם עקרונית. 
אם אדם נמצא בקשר זוגי למשך זמן מה, נניח מספר חודשים, ומגיע למסקנה שאכן הקשר הוא טוב והוא מאמין שימשיך גם לחתונה. מהי החשיבות בשלב זה להקפיד על ענייני שמירת נגיעה? אם בין שאר מטרות הסייג הנ"ל יש את הרצון ליצור קשר אמיתי שנובע מקשר נפשי ולא מבוסס על קשר פיזי, אז אם עבר מספיק זמן ואכן התברר שהקשר הנפשי הוא טוב, בלי בלבול שהיה יכול להיגרם בגלל צדדים פיזיים, האם אין מקום להקל בהמשך בכל הנוגע לשמירת נגיעה? הלכתית אני יודע שאין מקום, אבל מדוע עקרונית יש צורך להמשיך להקפיד (ובמובן מסוים להרגיש חסר יכולת לבטא את תחושותיך) אם ידוע שהקשר הנפשי הוא אמיתי? 
(ובאותו הקשר, מדוע יש צורך להתרחק מאשתך זמן כה רב בחודש, על אף ששמעתי תשובה שההמתנה גורמת לצפייה וליתר שמחה כאשר אשתך מותרת לך). 
תודה רבה 
שבוע טוב