שתי מחשבות שהזכירו לי את מחשבותיך‎

שלום הרב
 
נהנתי מאוד מהסדרה שהרב כתב על חופש וחירות. ברי לי שהראי"ה לא היה חותם על זה, ומסופקני שזו כוונת ריה"ל. אך הדברים ודאי ראויים ביותר, ותובנות חשובות מאוד. בכלל דת החופש לא מבינה את הבעייתיות במה שהיא עושה. אני מאמין שכהני הדת הגדולים (דוקינס, האריס וכו') באמת רוצים בטוב, אך לא מבינים את הפרדוקס שבדבריהם.
אם הרב לא מכיר את ג'ורדן פיטרסון, אני ממליץ מאוד. אדם שמגדיר את עצמו כליברל, אבל בוחן בצורה מאוד אמיתית היכן חופש זה דבר בריא והיכן לא.
 
בעזרת ה' אנחנו מתעתדים לעבור לאפרת. עניינו אותנו בבית ספר חדש מסדרת "מיתרים", מיסודו של הרב מלכיאור, עומדים לפתוח שם. בכוונה הפניתי לדף אליו הפניתי, ולא לעמוד הבית, מכיוון  שזהו הדף ששכנע אותי שגם כחילוני, אך ודאי כדתי, זו השמדה של חינוך. הבנתי שהרב מלכיאור טועה בדיוק בטעות שהרב חוזר עליה כל הזמן – הערבוב בין פלורליזם לבין סובלנות. כאשר תלמידים אומרים "וורטים" (מילה מכובסת ל- שטויות שנשמעות יפה) להסביר את "אלו דברים שאין להם שיעור", המורה אומר – אוקיי, ריבוי קולות. אני יודע שאתם אומרים שטויות, אך מי אני שאומר לכם מה נכון?
(חצי מהמעשים שם אני יכול לספר מתוך בתי הספר הדתיים-נוטים-לדוסים שאני למדתי בהם. אני מתייחס לחריגים, לא לשאלה אם לאדם וחוה היה פופיק. שאלה חשובה שכבר נידונה בבית אבא מארי שליט"א).
מה יקרה ביום בו מישהו יאמר להם – תשמעו, לעובדות לא כ"כ איכפת מהתחושות שלכם, מה הילדים האלו יאמרו? לכאורה הם יאמרו – אתה סתם מתנכל ומשתיק ושונא וכו'. הסובלנות בשיא תפארתה. איך ילד שמעולם לא אמרו לו – ידידי, מה שאמרת נשמע נחמד, אבל שווה גם לדעת מה כולם יודעים שנכון, יתמודד עם העולם האמיתי?
בכלל לא מובן לי מדוע צריכים להמציא וורטים (שטויות) כדי להציג ריבוי דעות? המבלי אין מחלוקות בכל הש"ס ראשונים אחרונים ופוסקים (וזה לפני פילוסופיות אחרות,  שאף בהן יש מחלוקות ראויות), שצריכים לצאת ולקושש הבלים מפי עוללים ויונקים, ואף לאשש את כל העולה על ליבם?
כשחשבתי על זה, הבנתי את הקשר בין טענות הרב בין חירות וחופש לבין מה שהוא אומר על פלורליזם כראוי. מה ההבדל בין לומר "אלו ואלו" במחלוקת רבי יהודה וחכמים, לבין לומר זאת על העולה על רוחם של תלמידי כיתה ב'?
התשובה היא שגם רבי יהודה וגם חכמים מבטאים הבנה אמיתית בעולם, שכל אחד ממנו יכול להזדהות איתה ולהבין. מסתבר שנזדהה עם אחד ולא השני, יתכן ונאמר שהבנתנו היא לוגית בלבד, אך לא מתאימה לנו בנפש. הכל בסדר. אך הם מציגים צדדים שבאמת ראוי להתלבט בהם. לכן יש עוצמה גדולה בשמיעת הרב בלומנצוייג משכנע אותך לגמרי שהקצות צודק, ואז אומר שדווקא כשנכנסים עלומק הסברא יותר מבינים שהנתיבות צודק.אז מי צודק? יש כאן שני צדדים שבהחלט ראוי להישאר קשובים לשניהם. מהמקום הזה בהחלט אפשר לחנך אנשים לכך שגםאם הם נוהגים באופן מסוים (כמו הקצות), זה כלל לא אומר שאין צד אחר שהם עצמם יכולים להבין, ויתכן שאף בשנה הבאה יזדהו עמו יותר.
לעומת זאת, מה שאומרים הילדים בכיתה ב' לא בהכרח עומד בסטנדרט הזה. אולי במקרה תהיה שם מחלוקת הברטנורא ותיו"ט בהבנת המשנה. אבל ההתייחסות הרצינית לדבריהם לא נובעת מכך שאמרו דברי חכמה, אלא מכך שאמרו. זהו. זה הסטנדרט. מכבדים כל אמירה כאילו היא דברי א-לוקים חיים. ממילא, גם אם במקרה מישהו יכוון לעומק דעתו של רע"א בנידון, לא תהיה כל התפעלות, מכיוון שמבחינת הסטנדרטיים הרלוונטיים (התלמיד דיבר) אין רבותא באמירת דברים עמוקים ונשגבים על פני אמירת שטויות מוחלטות.
לאן הדבר הזה מוביל? הרב מלכיאור חושב שזה מלמד את הילדים שאין סטנדרט כלל. אם אין סטנדרט, לא יהיו מריבות (חזרנו לדברי דוקינס וחבריו).
אני חושב שהוא טועה לגמרי. זה מלמד את ההיפך הגמור – שהסטנדרט הוא שאני אמרתי. ממילא, אם מישהו אומר שאני טועה, הוא לא עומד בסטנדרט שלמדתי. על כן יש להוקיע אותו (ע"ע סטלין אנטיפה ויתר משמידי הסטנדרט).
באותו עמוד יש מעשה נפלא של ילד שמתפלל שיפסיקו להכריח אותו להאמין בא-לוקים. תהיתי מה ראו להכניס את המעשה הזה לקנון? מסתבר שזה נחמד להתפלל לקב"ה שיעזור לי לא להאמין בו עצמו, ויש כאן לופ מתמטי נחמד. אך מסתבר שיש כאן עוד משהו, ואני תוהה מהו.
מי כופה אותו להאמין בקב"ה? אם הכוונה היא לבית הספר, הרי שהם כשלו כליל במשימתם. אם הכוונה היא להורים, אני רק שואל את עצמי – כיצד ילד בכיתה א' מבין שכופים אותו להאמין? אני מתקשה להאמין שילד בכיתה א' מצליח להבין את המורכבות שתאפשר את המשפט הזה. ילד יכול לבקש שיפסיקו לכוף אותו לבצע מעשה. הבן שלי (כיתה א) לא אוהב ללבוש ציצית (בגלל ענייני שירותים). אני יכול להבין שהוא יתפלל שנפסיק לכוף אותו ללבוש את הציצית (אגב, כשהיא מציקה לו הוא מוריד ואני לא אומר דבר. הן מבחינה חינוכית, והן לענ"ד הלכתית, ואכמ"ל). אני מבין אם בנותי יתפללו שאפסיק לומר להן להתפלל בכל יום (פרדוקס פחות עמוק מהפרדוקס שלהם). אבל נראה לי שילדי בכלל לא יבינו את השאלה אם ישאלו אותם אם אני כופה אותם להאמין בא-לוקים. איך בכלל אפשר לכפות אמונה? אפשר להציג דברים כמובנים מאליהם (שמע ישראל), ואפשר לכפות מעשים בהתאם. אבל איך אפשר לכפות אמונה? הילד שמבקש שיפסיקו לכפות אותו להאמין כבר הצליח לצאת מהמצב של כפיה לאמונה. כרגע רק דורשים ממנו (?) להאמין, אבל אין כאן כפיה – הוא בוחר באופן חופשי שלא להאמין. על מה התפילה?
אני חושד שבית הספר בכוח מכניס שטיפת מוח הפוכה. הם מלמדים את התלמידים שבעצם כופים אותם, ושהאמונה צריכה לבוא מבפנים, וכו'. האם זה בריא לילד שבית הספר אומר לו שהוריו כופים אותו? אם לא מדובר על הורים מתעללים, אלא פשוט אנשים שומרי מצוות סטנדרטיים, האם לבית הספר יש זכות לומר לילד – כל מה שאומרים לך הוריך – דע לך שזה סוג של כפיה, והדבר הנכון הוא לנסות להשתחרר מהכבלים הללו? האם ילד בכיתה ב' יכול להתמודד עם אמירה כזאת?
 
מסקנתי היא שבכיתה ב' טוב ללמוד מחלוקות תנאים ופוסקים, כך מלמדים את הילדים שיש צדדים שונים שבהחלט ראויים להתייחסות (עם הסאבטקטס שיש גם שטויות, שראוי להשליך מאחרי גווינו), ובשנות התיכון, מתוך כך שמבינים שהמציאות מורכבת ורבת פנים (היא כבר כזאת, למה מחפשים ריבוי פנים במקום שאין כאשר יש כבר כ"כ הרבה פנים??), לעודד אותם לחפש את דרכם.
 
הארכתי, מכיוון שאני יודע שאלו דברים שהרב עוסק בהם רבות. יש כאן יישום מעשי מאוד ומסוכן מאוד של הדברים שהרב מתריע עליהם כבר 20 שנה. תלמידי מיתרים, אם יהיו בהם כאלו שלא יעברו לצד האפל של הפוסטמודרניזם המוחלט, ימצאו את עצמם על כורסתו של הרב. אולי נכון לנסות להציג לרב מלכיאור את טעויותיו כבר עכשיו….
 
 
לסיום, עוד משהו מהעולם הרחב – 

האם יש קשר בין ההזיה שבשלושת הכתבות הבאות –
 
http://www.bbc.com/news/uk-england-oxfordshire-41608602
 
https://www.google.co.il/amp/s/reason.com/blog/2018/04/09/london-knife-murder-numbers-re-teach-old/amp
 
 
https://news.walla.co.il/item/3149662
 
תשובתי – כשאתה כ"כ מפחד שתתפס כגזען שאתה לא מוכן לראות מי ומה עומד לפניך, אין לך אלא לקיים דיונים מלומדים על איכותם של סכינים, ואף להציע לאסור את נשיאתם. 
 
מקווה שהיה מעניין
 
אך טוב וחסד
שבת שלום!