תיאום כוונות

אם אני מאמין שהתפילה נועדה לשמר את המבנה החברתי של היהדות בגלות ותו לא, איך אני אמור להאמין שאני עומד לפני ה' בשעת התפילה? הרי לו אין חפץ בכך (אליבא דהשיטות שתפילה רק דרבנן).

אפשר אולי לומר שה' מעוניין בתקנות חכמים אך מניין לנו זאת.

מה איכפת לי למה נועדה התפילה. זה טעמא דקרא. השאלה מהי תפילה ולא למה היא נועדה. אתה חושב ששימור המבנה החברתי נעשה בדרך של פטפוט חסר שחר? (קצת כמו לייבוביץ) תפילה היא עמידה לפני ה', ואולי קבעו את זה כדי לשמר את המבנה החברתי (מניין יצא הרעיון המוזר הזה? אבל זה לא חשוב לדיון)
אם אתה לא חושב שאתה עומד לפני ה' התפילה שלך לא שווה מאומה גם בלי ר' חיים.

אם כאשר כל אחד מתפלל הוא אמור לחשוב שהוא עומד כנגד ה' ובפועל רוב התפילות נראות כמו שהן נראות (מתאחרות להתחיל, ממהרות להסתיים, פטפוטים, קריאת עלונים וכו') כנראה שרובא דעלמא לא חושב שהוא עומד כנגד ה', שהרי אם היה חושב כך ודאי לא היה מרשה לעצמו להתנהג בצורה הזו.

אם כן יוצא שאין טעם לרובן של תפילות ברובם של המקומות.

ראשית, אז מה?
שנית, לא מסכים. הרמ"א כותב על כוונה בשלוש ברכות ראשונות שהיום אף אחד לא מתכוון ולכן אין לחזור אם לא כיוון. אבל הו אלא מבטל את החובה להתפלל כי לא יוצאים יד"ח.
ושלישית, יש דין סתמא לשמה בכוונות בכלל, וגם בזו.
ורביעית, השאלה האם ראיותיו של ר"ח טובות. אם כן, אז זהו ההסבר. ואם יוצא שאף אחד לא מקיים מצוות תפילה אז אף אחד לא מקיים אותה. אף אחד גם לא מצליח להימנע לגמרי מאיסור לשון הרע.