תיארוך יציאת מצרים

יש על זה שות נרחב באתר.

ישנם 2 תיארוכים עקרוניים – המאה ה-12 לפנה"ס והמאה ה-15.

* המאה ה-15 לפנה"ס – היא גישת החוקרים הישראלים ד"ר מייטליס והרב פרופסור יואל אליצור. גישה זו מתאימה ביותר לפשט המקרא.
* גישת המאה ה-12 – גישת רוב החוקרים היא גישת הרב ד"ר יואל בן נון.

לכבוד חג הפסח ולתועלת הרבים אני מצרף בזאת טיוטא של חלקים מן הסיכום וההקדמה * של מאמר נרחב שכתבתי בנושא (וזנחתי מחוסר זמן. לעוקבים, את הקושי שהיה לי על המאמר פתרתי). אכן, יתכן ויש שגיאות ואי דיוקים פה ושם אבל זה (חלק מ) מה שיש בידי. לכל הנקודות הנ"ל בסיכום הובאו במאמר מקורות והרחבות בגוף המאמר, עם הסבר על עירעורים שונים שניתן לעלות עליהן. סה"כ אני חושב שהדברים עומדים.

שוב, אני מדגיש-
1. מדובר בטיוטא וכשכזו היא ראשונית ויתכנו בה טעויות. לא הספקתי לפרמל את הערות השולים לצורה אקדמית.
2. אני לא הולך לנהל דיונים על הדברים ההלו פה. הדברים מפורטים במסמך המלא.

(בשעת ההעתקה לפה הוספתי כמה הרחבות קטנות על מנת שלא להזדקק למאמר המלא על מנת לקבל תמונת מצב של הדברים. הדברים מפאת קוצר הזמן כתובים בצורה פורמלית פחות).

אני מציע לקורא ההדיוט לקרוא ורק את הסיכום ללא ההערות.

אני מזהיר מראש שלא ניכנתי בכישרון כתיבה מזהיר, אני נוטה להאריך ולסרבל. עם הקורא הסליחה.

אודה לידידי גילי שטרן שרבות מן המחשבות שבחלקים מטיוטת מאמר זה התלבנו ביחד איתו, ותמיד ידע להוסיף לי מידע ולהעשיר אותי רבות, פעם אחרי פעם. חלק מהרעיון המקורי של הדברים עלה לאחר קריאת פוסט של אריאל73 בפורום עצור כאן חושבים, רעיון ששוכלל הורחב ושונה בעקבות ביקורות.

אודה גם להרב ד"ר יואל בן נון, ד"ר יצחק מייטליס, הרב פרופסור יואל אליצור ועוד שנתנו חלקם בעצה וסיוע. כל הנכתב פה נאמר על דעתי ואיננו תמיד משקף את דבריהם.

______________________________________________________________

מתוך ההקדמה (חלק):

______________________________________________________________

אחת השאלות הידועות והמוקשות בסתירה לבין התרה לבין המדע הינה האפשרות הריאלית של סיפור יציאת מצרים. כל ארכיאולוג מתחיל הנמנה עם הזרם המינימליסטי, ידע לספר בגאון על כך שלא היו דברים מעולם, יציאת מצרים הינה מיתוס שאין בינו לבין המציאות ולא כלום, הוא ידע לגייס לעזרתו את כלל הממצאים מהמזרח הקדמון שלדידו אין בהם ולו אפילו בדל של רמז לאתוס המקראי. הייתכן שהאתוס המרכזי של עם ישראל הינו בדיה היסטורית אחת גדולה?

בעוד שהויכוח המחקרי על הממשות ההיסטורית יציאת מצרים מתנהל באקדמיה, הרי שבחוצות, ברשת האינטרנט מתרחש דיון מקביל המתנהל חוסר יושר ובורות. מחד ארגונים דתיים להחזרה בתשובה מעקמים לפעמים, ממצאים לטובת הוכחת התזה שלהם, ומאידך ארגונים אתאיסטים מציגים את המצב במחקר בצורה חד צדדית, לדידם ברור במחקר שלמסורת יציאת מצרים אין שום ראיות תומכות וברור לכל החוקרים שלסיפור אין כל בסיס היסטורי, במאמר זה נראה שזה רחוק מלהיות המצב, הצגת העובדות בצורה זו הינה הצגה חד צדדית וחסרת יושר של הנתונים.

במאמר זה נסקור לראשונה בצורה מרוכזת את ממצאי עולם המחקר לגבי האתוס הישראלי. נראה, כי בשונה מהמקובל, ישנן דווקא ראיות לא מעטות לסיפור העומס בסיס האתוס הישראלי ויש בהן להווות עדות חשובה שבבסיס הסיפור הנ"ל עומד מאורע היסטורי ממשי, עוד נראה כי התמונה הפשטנית אותה מציגים גורמים שונים על כל שאין בסיס בסיפור הישראלי נובעת מפרשנות שונה לממצאים, חוסר ידע, עיקום ממצאים ובאי שאילת השאלה הנכונה.

הטענה האתאיסטית שאיתה נרצה להתמודד היא כדלהלן:
1. אין ראיות ארכיאולוגיות ליציאת מצרים – כל הראיות שהובאו עד כה הן שקרים או הוצאת דברים מהקשרם.
2. ישנן ראיות סותרות שמוכיחות שסיפור יציאת מצרים איננו סביר – הממלכה המצרית בתקופת רעמסס השני היתה ממלכה חזקה מאוד, לא סביר שסיפור היציאה התרחש שאחרת הינו חשים בזאת.
3. החוקרים כולם מניחים כי סיפור זה, אין לו בסיס היסטורי.

מאמר זה בהתאמה ידון בשאלות אלה. מחד, נסרוק כל הראיות לסיפור ומאידך נדון במשמעות של הראיות הנ"ל ובאם ניתן לראות אותן כמספקות על מנת לבסס טיעון רציונאלי על ממשות האירועים, ומאידך ננסה להבין האם הטענה על קונצנזוס מחקרי יש לה בסיס.

חשוב לציין, אין המאמר דן או מנסה לשכנע או להוכיח באותו ובמופתים כי יציאת מצרים הינה אירוע היסטורי. מטרתו היא להראות כי בהינתן הראיות הקיימות, הדעת נוטה כי הסיפור המקראי אמת הוא ובהחלט רציונאלי וסביר לקבל אותו. לאחר הצגת העובדות יוכל כל אחד לשפוט האם הטענה על חוסר הראיות לסיפור הזה מדוייקת או נובעת ממניפולציה ובורות.

אציין עוד נקודת מפתח בהבנת המאמר, מטרת המאמר איננה להוכיח כי כל הכתוב במקרא אודות הסיפור נכון (טענה שאני אישית כן מקבל) אלא להראות כי לסיפור ישנו בסיס היסטורי. משום כך נשים ליבנו למרכז ולא לפרטים השוליים (לדוגמא – גודל האוכלוסיה שיצאה ממצרים או מסלולה המדוייק). כלומר, נראה כי ישנן ראיות טובות וחזקות כי הזיכרון הלאומי על יציאת מצרים אכן מבוסס, וגם אם הוא לא מדייק בכל הפרטים – הבסיס עדין נכון.

כן אדגיש – אני אישית מקבל את כל פרטי הסיפור, וכמו שכבר נראה, לדעתי, אין סיבה של ממש שלא לקבל אותו על פרטיו הרבים, ובכל זאת, מטרתי באמירה זו היא להסביר שזה איננו מהות המאמר, יכול אדם לשתכנע שפרט מוסיים שגוי או מוגזם אבל אין זה צריך להפריע לו לקבל את שאר הסיפור שכפי שנראה בהחלט מעוגן בממצאים שבידינו.

עוד אוסיף, המאמר גם איננו מתכוון לגעת בסוגיה הדתית של יציאת מצרים אלא באירוע ההיסטורי אודות היציאת ההמונית של עם ישראל מבית עבדים. יש שיראו בכך אירוע מטאפיזי והתערבות אלוהית (כמוני), ויש שיראו בו היסטוריה לאומית ותו לו. אינני מתכוון לעסוק בסגויות אלו, ונשאיר לכל אחד לפרש את הדברים כפי אמונתו שלו.

______________________________________________________________

______________________________________________________________

סיכום המאמר:

______________________________________________________________

אנשים רבים אוהבים לנפנף באמירה שאין ראיות ליציאת מצרים. לדבריהם אין כל ספק שהסיפור המקראי – מיתוס הוא. הבקיאים יותר יטענו שאין שום אזכור בהיסטוריה המצרית לסיפור יציאת מצרים, ובמצרים אין שום ראיה התומכת בו. בנוסף, לדבריהם, הסיפור סותר חזיתית את ההיסטוריה המצרית באותה התקופה (שהיתה תקופת שגשוג), שחפירות מדבר סיני הראו שאין ראיות לנדידה של בני ישראל במדבר סיני ושלא סביר שהעם יצליח לברוח ממנה. על כל אלה הם מוסיפים את העובדה שערי כנען (כגון יריחו והעי) כבר היו חרבות בזמן שנכנסו אליהם בני ישראל, ושהסיפור המקראי אודות יציאת מצרים מכיל מאפיינים אנכרוניסטים רבים (כגון מלכות אדום שלא הייתה קיימת באותם הימים).

במאמר זה, הראנו כי הצגה כזו רחוקה מלהיות המצב. טענות אלו זו היא נובעות בעיקר, מחוסר היכרות עם החומר, מפרדיגמות תיארוך (כגון יחוס מוטעה ועתיק של יציאת מצרים לימי רעמסס השני), או פודומנטליזם והתדבקות לפרטים. דווקא לימוד מעמיק של הנתונים מראה בצורה חד משמעית, שלסיפור המקראי ישנן דווקא ראיות לא רעות כלל, ואין שום מניעה לקבל אותו.

מטרת המאמר כפי שהגדרנו אותה היה להבין האם ישנן ראיות לסיפור, והאם סביר להניח שיש בסיס לו בסיס היסטורי. כבר מההתחלה שמנו מטרתינו לא להוכיח שכל פרטי הסיפור מדוייקים, אלא להראות כי ישנן בהחלט כמה וכמה ראיות טובות לטובת האתוס הזה וכי בבסיסו עומד סיפור היסטורי של ממש.

התחלנו בזה שלכל קבוצת אנשים יש איזה שהוא זיכרון מכונן – מניין באו, כיצד נוסדה הקבוצה וכו'. סיפורים אלו פעמים רבות משקפים אמת, יש לכך סיבה טובה, עמים, לרוב, משמרים את הזכרונות הלאומיים שלהם והנסיון גם מלמד שזכרונות לאומיים הם סה”כ (ככלל) דבר יחסית אמין לפחות בבסיסו. גם לעם ישראל יש סיפור: אבות האומה באו מעבר הנהר וחיו כמיעוט קטן ונווד בין עמי כנען. בגלל רעב עברה המשפחה למצרים ולאחר זמן שעבד אותם פרעה לעבדים. לאחר תקופה ארוכה וקשה של עבדות הופיעו משה עם בשורת הגאולה שהוציא אותם מעבדות תוך הכנעת מצרים, שהייתה מעצמה. אחרי היציאה ממצרים נתן להם ה' את תורתו, ואחרי דור של נדודים הם כבשו את ארץ ישראל מהכנענים והתנחלו בה. זה הסיפור שהם סיפרו, לפי העדויות הספרותיות העתיקות ביותר שיש לעם – ספרי המקרא. חשוב לציין שהסיפור הזה מופיע לא רק בתורה – אלא הוא משורבב גם בדברי הנביאים, הראשונים והאחרונים, ובמזמורי תהילים רבים. בספרי הנביאים הנביאים פונים אל העם ומזכירים לו כיצד ה' הוציאו ממצרים. שימו לב, הם לא מנסים לשכנע את העם שזה קרה, אלא פשוט מזכירים עובדות מפורסמות הידועות לכל. על כן אין הסיפור הזה  נחלת אליטה רוחנית, אלא זיכרון קבוצתי משותף של כל שכבות העם (אפילו בדברי הימים שבעל מגמה לפאר בעיקר את המלוכה לכאורה יש כמה איזכורים ליציאת מצרים). בנוסף, ראינו סיפור יציאת מצרים הוא סיפור עם מאפין אנטי-מיתי מובהק, סיפור שבדרך כלל איננו שייך לאסכולה של סיפורים שעמים נהגו בימי קדם להמציא לעצמם. זה מתחיל בזה שבעולם האלילי העתיק המעמד החברתי השפל ביותר היה מעמד העבד. אפשר להבין שעם שמוצאו מעבדים יספר על עצמו שהוא באמת צאצאם של אלים או מלכים או גיבורים. אבל מי שמע שבני עם חופשי החיים בארצם ימציאו שהם היו עבדים? על זאת יש להוסיף, שאומנם משה רבנו מתואר כנביא יחידאי אך מגמגם (בשונה ממנהיגים אחרים שפיארו את עצמם), גם השכבה הכהנית לא נשארת שלמה בביקורת שנכתבת עליה בפרשת בנית העגל על ידי אהרון וביחוד העם שמתואר בעקביות כעם טרדני וילדותי. בני ישראל נכנסים לפאניקה מול כל בעיה, ומשה ואלהים נדרשים שוב ושוב להוכיח את כוחם ואת דאגתם לעם. הם לא גיבורים ולא גאונים, אלא "עם קשה עורף". איזה עם ממציא סיפורים כאלה על אבותיו? דווקא תיאור התורה, שאינו מחמיא לדמות אבותינו הוא חיזור לכך שהדברים היו נכונים כנראה, ולא המצאה. בעקבות כל אלו, ובעקבות זה הסיפור שמשופע בפרטים, במיקומים ובכרונולוגיה (דבר שלא מאוד מאפיין מיתוסים) ישנו לפחות חשד לא מבוטל שהוא איננו מיתוס, קל וחומר שמדובר על מיתוס לאומי מרכזי, יחיד, ומכונן זהות. (דעתי האישית העובדה שהעובדה שהסיפור הינו מיתוס לאומי מכונן מוסכם – זה בפני נותן לו את אמינותו. יתכן שמבחינה פילוסופית – הטוען שהוא שגוי עליו הראיה. קל וחומר במיתוס שאיננו נראה כמו מיתוס אבל אין זה ענינו של המאמר).

בהמשך, ראינו, שאופי הסיפור עצמו מערים כמה וכמה קשים על מציאת תיעוד עבורו, זה מתחיל בזה שלמדנו שבאיזור בו מתרחש הסיפור (גושן), בעקבות האופי הלח של האיזור לא רק שאין תיעוד פפירוסי על בני ישראל אלא שאין תיעוד פפירוסי בכל ההיסטוריה המצרית בכלל! זה מקום פשוט לא מאפשר לכתובות שאינן חקוקות על מקדשים לשרוד. יותר מזה, מסתבר, סיפור כגון זה, הוא מסוג הסיפורים, שאם התרחש, בדרך כלל צפוי להיות מושתק על ידי אמפריות קדומות. אף הוכחנו אמפירית טענה זו על ידי חוסר תיעוד זהה לתקופה מקבילה נוספת בה הושפלה מצרים על ידי זרים למשך 200 שנה (!), תקופה אותה המצרים התאמצו והצליחו להשתיק (לא שרדו תקופות מצריות ישירות על הפרשיה!), ובאמת ללא התיעוד האוחר של ההסטוריון המצרי מנתון, כאלף שנה לאחר האירוע לא היינו יודעים עליו מאומה, היות והמצרים הצליחו להשמיד כל זכר כתוב מהתקופה (גם הכתובת בנבי חסאן איננה תיעוד ממן זה). עובדה זו, על שיטת התיעודת המצרית, הוזכרה וגובתה זה מכבר על ידי כמה וכמה אג'יפטולוגים חשובים כגון פרופסור נילי שופק ופרופסור קנת קיטשין.

ובכל זאת, ראינו, שלמרות שסביר שמאורע כגון זה לא יתועד, כן קיימים גם קיימים לו הדים בספרי ההיסטוריה המצרית, אצל מנתון, גדול ההיסטוריונים המצריים, אצל אותו אחד שרק בזכותו אנחנו יודעים היום על שלטון החיקסוס. אותו היסטוריון מתעד את גירוש העברים בעקבות כך שהביאו מחלות על מצרים אך מתאר גירסה שונה לחלוטין שיתכן ומלמדת על קיום זיכרון לאומי מצרי כזה. תיעוד מצרי מאוחר בכל מקרה – קיים גם קיים.

בהמשך, במה שהיווה אחד מחידושי המאמר ותחת ההבנה שבפיסקה מעלה, החלטנו שיש לשנות פרדיגמה ולהבדיל בין אותן הראיות לאתוס המקראי, שהסבירות למצוא אותם נמוכה (בעקבות המגמתיות התיעודית ובעיות השימור בגושן), לבין ראיות, שבאם הסיפור יהיה נכון, למרות המגמתיות התיעודית, כן נוכל בסבירות גבוהה לדעתי לזהות אותן. כדוגמא לראיות קשות הסתרה אלו, ציינו חולשה מצרית בתקופת היציאה, מפעלי בניה רבים, חורבן ערי הארץ ועוד. לאחר מכן, במה שהיווה את החידוש השני של המאמר, הסברנו שבעקבות חוסר היכולת לדעת את הצורה המדוייקת של הספירה במקרא[1] – הצענו להתסכל ולחפש ראיות לאורך תקופה, לא שנה מדוייקת – תקופה. כלומר, לא ניתן לדעת מתיאורי המקרא מתי בדיוק עלינו לחפש את יציאת מצרים, יש לנו לכל היותר טווח זמנים אפשרי. ולכן עלינו לבדוק האם מתישהו, בזמן השושולת ה-18-19 ישנם אותם הרמזים שאנחנו צפויים למצוא באם כן התרחשה יציאת מצרים, במידה ונמצא ממצאים כאלו עלינו לברר האם מדובר ברמז או שנים או בהיצטברות של כלל מסגרת הסיפור. אחרי שינוי פרדיגמה זה, ראינו בעצם, שבבחינה זהירה של מפת הממצאים המלאה במצרים טווח בתקופה בה הסיפור מתרחש, אנו מגלים שרוב האלמנטים המרכזיים של הסיפור מתועדים, ומתועדים היטב. כל זאת, למרות חוסר ההגיון שמאחורי תיעוד שכזה, ולמרות שבעקבות בעיות שימור באזור בו מתרחש הסיפור.

כחלק מרשימת הממצאים הנ"ל, ראינו ש-200 שנה בערך לפני טווח תקופת יציאת מצרים (תלוי עד מתי סופרים) שולטת שושלת פרו-שמית במצרים (החיקסוס), שושלת שהיתה יכולה להיות כר פורה לחדירת העברים ותאפשר לקדם שמיים לשלטון (דבר שקרה כבר לא פעם אף בזמן השושלות המצריות). בזמן מלכותה של שושלת זו מוזכרים כמה וכמה שמות מוכרים במצרים כגון יעקב-הר ועוד (למען הסר ספק, איני טוען שהחיקסוס הינם בני ישראל). בסוף תקופת שושלת זו רעב עובר על מצרים והיא נופלת על ידי שושלת מלכים חדשה. השושלת החדשה, שמה לה למטרה למחות כל זכר השושולת הפרו שמית הקודמת איתה ניהלה מלחמה, וממנה חששה. שושלת זו מן הסתם תיטור טינה לכל מי שרק היה קשור לשלטון החיקסוס. בהמשך אנו למדים כי השושולת החדשה הזו מבצעת מפעלי בניה רבים על ידי אלפי עבדים ממוצא שמי, ובין השאר בונה מחסני גם מזון בעיר בארץ גושן, שלימים תכונה בתיעוד המצרי כ'רעמסס'[2]. כאשר אנו בוחנים את סופה של תקופה זו (1350 לפנה"ס, שלהי ימי אמנחותפ השלישי), בטווח הזמן הכללי שבו לפי התיאורך המקראי היתה אמורה להתרחש יציאת מצרים, אנו חוזים בעליה של מלך חדש, אמנחותפ הרביעי – אחנתון, מלך זה איננו יורש העצר (שמת מסיבות לא ברורות), ובמקביל לעלייתו אנו עדים לקריסה טוטלית של האימפריה המצרית ושל הקולוניות הותיקות שלה במזרח התיכון (השלטון המצרי בכנען, ממלכת אמורו ועוד וכן המצרים חותמים על חוזה שלום עם החיתים ואלו עצמם מחריבים את בעלות הברית המצריות), קולוניות אלו משוועות לעזרה ולא מקבלות אותה ואף מתלוננים כי אינסוף הזהב שאביו של אחנתון היה מעביר להם פשוט הפסיק להגיע. באותה תקופה בה מתמוטטת האימפריה המצרית, גם שינוי דתי עובר על מצרים, ונערכת מהפכה שמהווה כעיין גירסה ראשונית, ולא מפותחת של מונותואיזם (נותאיזם – אל עליון יחיד, ופנתאון אלים תחתיו). אף ציינו, כי לדעת חוקרים מעטים (מאוד), יתכן ואף נשתמר בידינו תיעוד בן התקופה (איפוור, הידוע לשימצה), אודות על מהומות, מחלות ואסונות במצרים באותה התקופה (למרות שאין בו דווקא זהות מוחלטת עם הסיפור המקראי, זהות שרחוקה מאוד מאיך שאוהבים להציג אותו בדרך כלל), אם כי דעת הרוב המוחלט של החוקרים תיארוך זה של הכתובת שגוי (מסיבות לשוניות). על כתובת שנויה בחלקות זו, יש להוסיף כתובת נוספת, המתעדת עוד בתקופת השעבוד את העמים השכנים למצרים, בכתובת מופיע שם שבור של עם, שלדעת מספר חוקרים, הדרך הסבירה ביותר (ויש אומרים שהיחידה) להשלימו הוא השם – 'ישראל'.

צמוד לסוף תקופת הזמן שהצענו שהצענו לשיעבוד, לאחר שלפי העדות המקראית העם יוצא לכיוון ארץ ישראל בדרך ארוכה ועקיפה על מנת להימנע מעימות צבאי בדרך (ככל הנראה היות ובאזור החוף נמצאות מצודות המצריות. מצודות שמתקיימות אך ורק בתקופת הממלכה החדשה! זמן יציאת מצרים) ובמקביל למהפכה במצרים ולירידה הדרמטית בכוחה – בידינו ראיות ארכיאולוגיות משמעותיות רבות על כניסה של גורם אתני חדש ממזרח לתוך לארץ ישראל ומתישב בה באלפיו ממזרח למערב, בעבר הירדן ובהר המרכזי.

כמה זמן לפני ההתישבות הזו, בהתכתבויות כנעניות – מצריות מאותה התקופה שנמצאות בידינו (תעודות אל עמרנא) אף מסופר על כך שגורם בשם 'עבירו', שם שידוע כמתאר באופן כללי אנשים ממעמד נמוך במזרח הקדום, פולש לארץ ושורפים את עריה. לפי התכתבויות אלו, עמי כנען מבקשים את עזרת המצרים בעצירת העבירו (לשיטתי – רק המעפילים מהמדבר), עזרה שלא נענית, יתכן בעקבות התוהו ובוהו המתרחש במצרים באותה העת (זאת אף שהכנענים מבקשים מהם עזרה מינימלית ביותר, עזרה מינימאלית שיתכן ומתחשבת בתהו ובוהו המתרחש במצרים ואולי מטרתה היא להעביר מסר לפולשים על כך שהם מתעסקים על המעצמה המצרית ולא עם הכנענים לבדם). באופן תמוהה מאוד – על פי תעודות אלו תושבי שכם משתפים פעולה עם אותם העבירו, זאת בצמוד לעובדה שאם נבדוק במקרא נגלה כי באופן מוזר יהושע איננו כובש את שכם – עיר שנמצאת בהר בו התישבו בני ישראל ואף בדברי הימים ישנם רמזים על ישוב מוקדם של עיר זאת על ידי בני אפרים, זאת במקביל לשיעבוד במצרים.

אכן, איננו יודעים בוודאות מיהו גורם זה[3], אבל לא בלתי מסתבר שזהו תיעוד בן הזמן על חדירה ראשונה של חלק מהישראלים הקדומים (המעפילים) שהיו מעטים בשלב זה לארץ. והנה במקביל, קצת לאחר מכן, לכל הידוע לנו מהחפירות הארכיאולוגיות, באמת חורבות, בזו אחר זו, ערי הארץ (בינהם יריחו, העי, חצור, גבעון ואולי אף חשבון, שנטען בעקבות תיארוך שגוי של יציאת מצרים ובעיות בכרונולוגיה של ארץ ישראל שלא היו קיימים בזמן חדירת בני ישראל. פתרון זה הוצע על ידי הארכיאולוג ד"ר יצחק מייטליס).

מענין, כי מהחפירות אנו למדים כי הגורם החודר לארץ משמיד בדרכו אלילות כנענית ומצרית גם יחד, ומקים אתרי פולחן משלו, כמה אתרי פולחן בהם מקריבים בעלי חיים כשרים בלבד ומתבצע בהם פולחן שיש בו רמזים מונותאיסטים. אתרים אלו בנויים בצורת כפות רגלים והמתישבים עולים להקריב בהם קורבנות). בנוסף, הסברנו שיתכן אף שאחד מאתרי הפולחן הללו שנתגלה בהר עיבל ודומה באופן מחשיד למזבחות המקראיים ולסיפור בספר דברים מתוארך לתקופה זו (ולא ניגע בסיכום בטענות השונות כנגד משפט זה).

בנוסף אנו למדים, כי לעם שחודר לארץ מאפיינים לאומיים שונים מעמי האזור (לדוגמא, סגנון כדים שונה שמושפע מהשכנים שבמישור), והוא מראה סימנים של עם שהגיע מאזור המדבר (הוא איננו אוכל חזיר, סימן מובהק לעמים שנודדים במדבר) ויש לו אולי אף רמזים, שיתכן והגיע מצרים (כפות הרגלים, צורת המשכן ועוד). עם זה, בתהליך של 200 שנה מיישב מחדש את אזור ההר המרכזי של ארץ ישראל וכן כמה מקומות בעבר הירדן. כל זאת, זאת בהתאם לסיפור המקראי. בסוף תקופה זו, לאחר סוף תקופת ההתנחלות הנ"ל, יש לנו כבר תיעוד מצרי מפורש ומוסכם בכתובת מרנפתח, על גורם בשם 'ישראל' היושב בארץ (בנוסף לאזכור עקיף קדום יותר של גורמים בשם דן, אשור ומנשה), גורם שהמצרים מתרברבים בהשמדתו "ישראל הושם, אין לו זרע", ובמקביל אליו, גם תיעוד תמוהה על שבט מדיני היושב במדבר סיני, המתחיל גם הוא לעבוד אלוהות בשם י-ה-ו, אלוהות שיש איסור להציגה בפסל ודמות, אותו השבט גם בונה נחשי נחושת ומבנים הדומים לצורת המשכן. במקביל, בארץ, אותו הגורם שמתישב בה, כך נראה מתפרס על איזור ההר כולו עם מאות ישובים משכלל צורת כתב חדשה שלימים יוודע בתור – הכתב העברי העתיק, כתב שגירסא קדומה שלו נמצאת רק בדרום מצרים ובמכרות המצריים בסיני, כאשר הן נכרתות על אבל על ידי עבדים שמיים שעובדים במקום (כתב פרוטו סינאי).

בהמשך ראינו, כי גם בטענה על חוסר השרידים במדבר יש קשיים, יתכן בהחלט שבידינו שרידים כאלו אף כי לא ברור שאופי המקום, הישוב והמחקר מאפשר בכלל לגלות כאלו[4]. לממצאים אלו יש להוסיף את התגליות בהר כרכום, הר קדוש קדום בו התגלו חקוקות על אבן צורה של לוחות הברית, נחשי נחושת, עגלים, 12 מצבות וכתובות חקוקות עם שם אלוהי ישראל. החופר של האתר מקדים אותו בכאלף שנה לפני יציאת מצרים אך לא בלתי אפשרי שתיארוכו שגוי והוא מתקופת הממלכה החדשה. חופר האתר עצמו אישר אפשרות זו כאפשרות ממשית.

בנוסף לממצאים אלו, ראינו כי המחבר של הסיפור המקרי מגלה היכרות מפתיעה, אינטימית ולא סבירה עם מצרים בתקופה ספציפית מאוד – תקופת הממלכה החדשה (התקופה בה הסיפור אמור להתרחש), היכרות עם תקופה ספציפית מאוד, שאם הסיפור היה מיתוס מאוחר (כפי טענת שולליו), לא היתה צריכה להופיע ככזו. ראינו שישנם וכמה וכמה ספרים שיצאו לאחרונה המתעדים עשרות דוגמאות לכך, בינהם: הנוהג המצרי להעסיק אלפי עבדים שמיים (המכונים בין השאר 'עבירו'), העובדה שהפרעה מכונה 'פרעה' ולא 'פרעה פלוני' – דבר שמתאים וודקא לתקופת ההמלכה של יציאת מצרים ולא אחרי זה, העובדה שבני ישראל יוצאים דווקא מהדרום ולא הצפון "פן יגורו העם בראותם מלחמה" – איזור שהיה מבוצר רק בזמן יציאת מצרים, השימוש בגומא וזפת במצרים לסירות, שמות מצרים כמו משה (או ms בגירסא המצרית) שמוכרים במצרים עתיקה, צורת המינוי של יוסף שמתאימה להפליא לצורת המינוי המצרית הקדומה, צורת המשכן, שמות וכינויים מצריים רבים בפרשיה (אברך, פוטיפר) ובקרב היוצאים (קהת ומררי ועוד) ועוד ועוד ראיות ודוגמאות שניתן להביא מספרים אלו שנכתבו על ידי אג'יפטולוגים. כל אלו מצביעים שמחבר הסיפור יודע יותר מידי טוב מה קורה במצרים באותה התקופה וככל הנראה סופר מאוחר לא יכל לדעת כל אלו (גם תחת השלטון המצרי שהיה בארץ צריך לזכור שהשלטון היה באיזור המישור ולא באיזור ההר – שם ישבו הישראלים הקדומים ובכלל לא סביר שהוא ישמר פרטים כה קטנים על ההוי המצרי במשך מאות שנים). על כל אלו יש להוסיף שבמקביל ישנן אינספור ראיות לחדירה הדדית של מנהגים, ומילים בין שני העמים, ראיות שמראות על קשר קדום ברור בין העמים (אם כי יש שיטענו שנקודה ספציפית זו ניתן להסבירו בדרכים נוספות). עוד ראינו שגם הטענות על האנכרוניזמים וכן טענות אחרות כנגד יציאת מצרים פשוט אינן עומדות לפני הביקורת, הממצאים האחרונים או בהשוואה לממצאים של אירועים מקבילים בעלי אותם מאפיניים[5].

לבסוף, ראינו גם כי בניגוד לתמונה אותה אוהבים לצייר רבים, חוקרי מקרא, ארכיאולוגים ואג'יפטולוגים לא מעטים דווקא כן מקבלים את העובדה שאתוס המקראי משמר סיפור בעל סיפור בעל גרעין היסטורי על בריחת עבדים. בין חוקרים אלו נמנים חלק מגדולי חוקרי המקרא והארכיאולוגים אי פעם. החוקרים המאוחרים שבינהם, מודים בפה מלא שיתכן שהמגמה שנוטה שלא לקבל את הסיפור נובעת מתפיסת עולם יותר מאשר מהממצאים עצמם, תפיסת עולם, שהראנו כי קיימים בה אבסורדים לא מעטים, וביצוע איפה ואיפה אל מול מחקרים ארכיאולוגים אחרים במזרח התיכון.

כדוגמאות לאבסורדים אלו שאלנו, מדוע לדוגמא, אזכור השם 'אדום' כעם מגובש במאה ה-12 לפנה"ס בזיכרון הלאומי הישראלי (שיש רמזים לא מעטים ששימור יסודות עתיקים) או בכתבי ההיסטוריה הישראלית (גם לדעת אלו שהם נכתבו מאוחר יותר), מהווה אנכרוניזם, אך לעומת זאת אזכור חטוף של אותו השם בדיוק בכתבי ההיסטוריה המצרית, חיתית, אשורית או בבלית (שלא פחות דתית או נגועה פוליטית) כן מהווה דווקא הוכחה לקיומו? מדוע אנו מצפים שהמצרים יתעדו באופן מפורש, מפורט ונרחב (יותר ממה שנמצא) סיפור כה משפיל עבורם כמו יציאת מצרים (ביחוד בזמן שיש לנו דוגמאות נוספות לתקופות כאלו)? כמה דוגמאות כאלו אנחנו מכירים בהיסטוריה? מדוע אי תיעוד כזה מהווה הוכחה לזה שהסיפור מיתוס? זאת ועוד, הראנו אבסורדים נוספים, כמו העובדה שחוקרים דוחים את סיפור יציאת מצרים כולו שמופיע בספר שמות, בגלל יסודות אנכרוניסטים (שבינתיים כבר התבדו) בספר דברים? (שלדבריהם הרי נכתב על ידי מחבר אחר כמה מאות שנים לפני ספר דברים)? מדוע אותם חוקרים כאשר הם עוסקים בהיסטוריה של עמים אחרים במזרח התיכון נוטים לקבל את התיעוד הלאומי, ובמקסימום להניח שחלקו רק מנופח (בסדרי הגודל שלו בגודלו), אך לא מכילים את אותו כלל הצמצום על התיעוד הלאומי הישראלי ומניחים שביסודו אמת אך הוא מנופח? מדוע אותם החוקרים שמבטלים את סיפור נדודי בני ישראל במדבר עצום כמו מדבר סיני היות ולדעתם אין לו מספיק ממצאים (טענה שראינו שלא פשוטה בכלל), ממשיכים באופן מוטה לחלוטין לקבל את האוטנטיות של מסעות המלחמה המצריים, שעוברים דרך אותם המדברות עצמם שגם להם לא נמצאו שום שרידים? מדוע אי מציאת הכותובות בגושן הוא ראיה לחוסר האמינות של הסיפור בזמן שבל גושן בכל ההיסטוריה לא ולו נמצא פיפירוס אחד(!) בעקבות האופי הלח של האיזור? דוגמאות מעטות אלה, מתוך שלל הדוגמאות שהבאנו במאמר, רק מדגימים בנקל את חוסר היושר המוחלט שבבחינה המודרנית של הראיות לסיפור המקראי, חוסר יושר שנובע מתפיסת עולם, ולא מעובדות.

אם נסכם את הדברים, לעם הישראלי ישנה מסורת מרכזית ומכוננת עתיקת יומין על אודות היותו עבד במצרים. מסורת זו כה מרכזית עד כדי כך שהיא נתפסת כמובנת מאליה בעם ועליה מבוסס כמעט כל המעגל הדתי שלו. המסורת כך למדנו שונה מאוד ממסורות מקבילות שבדרך כלל מפארות את העם ולא מציגה אותו כעבד ואת מנהיגו כמגמגם. אם לא ניהיה שבויים בפרדיגמות התיארוך הישנות אנחנו רואים כי בתקופה בה סביר להתרחש יציאת מצרים ישנו עם כנעני ששלוטת בארץ ויכל להוות כר נרחב לסיפור יוסף, העם הזה מגורש בסופו של דבר ממצרים שמנסים להתנכל לכל מי שהיה קשור אליו. המלכים שהחליפו עם זה מעסיקים עבדים רבים ומתישהו באמצע השושולת ישנה ירידה פתאומית בכוחה של הממלכה וכן שבר דתי. מעט זמן אחרי מאורע זה ובמקביל אליו מתחילות פלישות שבטים לארץ ובהמשך השמדה טוטלית של ערי מבצר רבים אבר במקומן מתישב עם נוודי ממזרח למערב, עם בעל דת מונותאיסטית שאיננו אוכל חזירים ולימים ממציא את הכתב העברי ומקים ממלכה בשטחי הארץ. העם הזה שמשמר מסורת על בריחה מעבדות לחירות יודע יותר מידי טוב מה קורה במצרים בתקופת הממלכה החדשה, דברים שהעם לא אמור לדעת או לשמר סתם ככה. כל אלו ביחד עם הראיות הרבות האחרות שהבאתי במאמר מכריעות לדעתי כי הסיפור המקראי מעוגן במציאות ההיסטורית.

אכן, ידעתי כי ניתן לחלוק על חלק מהראיות שהבאתי בפני עצמן (והשתדלתי להתיחס לביקורות אלו איתן אני לא מסכים, בגוף המאמר) וכבר עשו זאת רבים. ברם, יש לזכור שמטרתי לא הייתה להראות כי קיימות הוכחות חד משמעיות לסיפור המקראי, אלא להראות כי הוא בהחלט אפשרי ואף יש בידינו מספר ראיות לא מבוטל שמצביעה על אמינות הסיפור, ועם זאת, לדעתי מפת הראיות הכוללת (סיפור לאומי, אנטי מיתי ומשפיל, השתקת אירועים מביכים אצל האימפריות הקדומות, תיעוד ההיסטוריונים הלאומיים המצריים, ראיות לכל חלקי הסיפור בפני עצמם, כתובות בנות הזמן שיתכן ואולי אף מתעדות האירוע, היכרות פנימית עם הממלכה החדשה, ראיות להשפעה הדדית של העמים, ועוד) אף מציירת מפה הנותנת אמינות גבוהה מאוד לאתוס המקראי, גם אם לא לכולו אך לפחות לבסיסו.
ובכל זאת, למרות שאבין גם באם מישהו יטען שאין בכל אלו להוכיח חד משמעית את אמינות הסיפור (אם כי לדעתי האישית כאמור, הראיות כן מראות חד משמעית שניתוח כזה יהיה שגוי לחלוטין), מה שבטוח, הוא שעם מפת ראיות רחבה כמו שהצגתי, גם לדעת אלו שחושבים שאין הוכחה וודאית לסיפור, אין ספק שיש בסיס רציונאלי רחב מאוד לדבוק בו ואין שום סיבה שלא לקבל אותו, כך כמו שהראיתי, עושים גם חוקרים רבים. ולכן לסיכום, דווקא האמירה, כאילו אין כלל ראיות לסיפור המקראי, וברור כשמש, שהסיפור הוא מיתוס דווקא היא איננה מבוססת, איננה מבוססת כלל.

[1] מקובל לומר שיציאת מצרים היתה 480 שנה לפני בנית בית המקדש ולפי זה בשנת 1445 לפנה"ס, וכן הדבר מתאים לכאורה לדברי יפתח על ישיבת ישראל בעבר הירדן כ-300 שנה ועם שושלות הכהונה. אבל כל זה רק לכאורה. בעת העתיקה היה שימוש רב במספרים טיפולוגים שלא ניתן לדעת את משמעותם המדוייקת (ולכן 480 יכול לסמל כמה דורות או כל דבר אחר). גם מדבריו של יפתח בתקופת השופטים לא ניתן ללמוד מאומה, איננו יודעים האם התכוון ל-300 שנה בפשטות ובנוסף והחשוב ביותר, איננו יודעים מה היה סדר השופטים המדוייק והאם מלכו בצורה סינכרונית (דבר שאם נעשה מקשה גם על פשט הכרונולוגיה המקראית). יתכן מאוד כי חלק גדול מהשופטים פעלו במקביל, חלקם בצפון הארץ, חלקם בעבר הירדן וחלקם בדרומה ובעצם סיפורי שופטים הינם סיפוריים המתרחשים במקביל. וכך יתכן שיפתח בעצם פעל בערוב תקופת השופטים ולא 120 שנה לפני סיומה. לאחרונה לראות ד"ר יובל ודעי בעבודת הדוקטורט שלו, את ספר שופטים כשני חלקים מקביליים. לדברינו, יתכן מאוד כי ישנם אפילו 3 חלקים כאלו כך ולא ניתן ללמוד מספר שופטים תזמון מדוייק. גם הערכת זמן מדוייקת לפי שושלות הכהונה איננה אפשרית ויכולה להסתדר עם טווח של בין 500-300 שנה. לכן, יוצא מדברינו שאי אפשר לסמן זמן מסויים בו התרחשה יציאת מצרים לפי המקרא ויש לחפש לה ראיות במהלך טווח תקופה. שבירת פרדיגמה זאת היא אחד החידושים המרכזיים של המאמר.
[2] השם רעמסס יכל להיות גם קדום יותר כפי שהראה האג'יפטולוג פרופסור אברהם שלום יהודה, או הערת עריכה מאוחרת כדברי האבן עזרא.
[3] אכן, עבירו הוא שם של מעמד במזרח הקדמון ולא שם של עם, אך בל נזכור כי העבירו מתאר בעלי מעמד נמוך, נוודים או עבדים. יתכן מאוד שאברהם היה שייך למעמד וזה ומשום כך כונה אברהם העברי, מה שגרר כידוע את השיוך של השם הזה לצאצאיו והארץ בנקודה זו הרב ד"ר יואל בן נון במאמרו ארץ העברים.
[4] אכן לא התגלו שרידים במדבר מתקופת הברונזה המאוחרת (למרות שחוקרים מניחים שהמקום לא היה שומם). יש בטענה זו כנגד אמינות המקרא כמה וכמה בעיות מתודולוגיות או הנחות לא מבוססות – מבלי להיכנס לזה שהמתודה המחקרית בעייתי (בכלל, סקר ולא ועוד), יתכן שתושבי המדבר השתמשו בשיטות קרמיות פרימיטיות יותר ובעצם ממצאי המדבר מתקופת הברונזה הקדומה הם ממצאי עם ישראל. בנוסף זו תופעה ידועה במחקר המזרח הקדמון כולו שמתקשה להתמודד עם נדידות עמים בכלל ובהתישבות נוודית בפרט. תופעה זו מוכרת בפרט בסיני בה לא נמצאו שרידים למסועות מלחמה מצריים ועוד שאנחנו יודעים בוודאות כי התקימו בסיני. מדבר איננו מקום שמקל על שימור ממצאי נוודות.
[5] במהלך המאמר הזכרנו בהערות את הערעורים המרכזים שיש על כל אחת מהראיות שהבנו, וראינו לרוב, שאין בהם ממש, והראיות, עדין עומדות הן.

______________________________________________________________

______________________________________________________________

אני מצרף בזאת גם נספח של אחד הפרקים מן המאמר שדן בטענות לגבי "קונצנזוס" מחקרי על כך שהסיפור לא היה ולא נברא. המטרה היא לא להראות כי אנשים חכמים מסיכים לסיפור אלא רק להפריך את הדעה שאף אחד לא מקבל אותו.

______________________________________________________________

על "הקונצנזוס האקדמי"

אחד הדברים האהובים על אנשים ברשת שאינם מבינים דבר בחקר המקרא, הוא להציג את מצב המחקר בצורה חד צדדית, לדבריהם, ברור לכל בר דעת ולכל חוקר שהסיפור לעולם לא היה, ויותר מכך, יש על כך הסכמה מלאה באקדמיה. טיעון זה לצערי הוא שקר, שקר גמור. אכן, חוקרים רבים לא מקבלים את הסיפור ונדמה לי שהם אפילו הרוב, בינהם חוקרים חשובים כמו פרוספור ישראל פנקלשטיין, פרופסור זאב הרצוג, פרוספור אשר ניל סילברמן ועוד. עמיחי מזר אף הגדיל לומר: "הנרטיב המקראי, שכולל את יציאת מצרים ומשה רבנו, ירד כבר מזמן מן הפרק כאירוע היסטורי". אכן אין להכחיש עובדה זו אלו חוקרים רבים ורציניים סוברים כך. מאידך התמונה מורכבת יותר, הן משום פרדיגמות מחקריות שאם איננו נוקטים בהם, רואים שיש גם יש ממצאים, ולא מעט. והן משום שחוקרים רבים מאוד כן מקבלים את האמינות של בסיס הסיפור של יציאת מצרים[1].

בין חוקרי מקרא אלו נמצאים חוקרים חשובים כגון (כולם חוקרי מקרא/ארכיאולוגים):

פרופסור יחזקאל קויפמן[2] (לשעבר, ראש החוג למקרא באוניברסיטה העברית), פרופסור משה דוד קאסוטו[3] (לשעבר, ראש החוג למקרא באוניברסיטה העברית, ומגדולי חוקרי המקרא), פרופסור יהושע מאיר גרינץ[4] (ראש החוג למקרא באוניברסיטת תל אביב, ומגדולי חוקרי המקרא), פרופסור קנת קטשין[5] (נחשב גדול חוקרי מצרים בימינו), פרופסור ויליאם אולברייט[6] (מגדולי הארכאולוגים של ארץ ישראל), פרופסור בנימין מזר[7], פרו'פ דוד אוסישקין[8], פרופסור יגאל ידין[9], פרופסור יואל אליצור[10], פרופסור ג'יימס הופמייר[11], פרופסור עמנואל ענתי[12], פרופסור מנחם הרן[13], פרופסור ארנסט רייט[14], פרופסור אדם זרטל[15], פרופסור אליהו שמואל הרטום[16], פרופסור יהושע ברמן[17], פרופסור אברהם מלמלט[18], פרופסור עודד בוסתנאי[19], פרופסור שמואל לווינשטאום[20] (מעורכי האנציקלופדיה המקראית), פרופסור אברהם שלום יהודה[21], פרופסור משה צבי סגל[22], פרופסור נילי שופק[23], פרופסור יהודה אליצור[24], פרופסור שמואל ייבין[25], פרופסור ברוך הלפרן[26], פרופסור ריצארד האס[27], פרופסור בנימין זומר[28], פרופסור פרנק יורקו[29], פרופסור ריצ'ארד אליוט פרידמן[30], ד"ר חגי משגב[31], ד"ר יצחק מייטלס[32], הרב ד"ר יואל בן נון[33], ד"ר פנינה גלעד פלר[34], ד"ר צבי אילן[35], יהודה קיל[36] (ראש מפעל הפרשנות – דעת מקרא), הרשל שנקס[37] (ראש האגודה האמריקאית לארכיאולוגיה מקראית[38]) ועוד ועוד.
כמו שניתן לראות – אכן, שום חוקר לא מקבל את סיפור יציאת מצרים.

רשימה קצרה זו של 36 חוקרים היא רשימה חלקית[39] ומצומצמת, אלו דוגמאות רק לחלק התומכים בנרטיב המקראי, הקורא החד יראה שרוב החוקרים שהבאתי שמותם הם חוקרים ישראלים. לאחרונה פורסמו מספר ספרים[40] שנערכו לאחר כמה ימי עיון שדנו באמינות הנרטיב המקראי באוניברסיטאות בארצות הברית, ספרים אלו מכילים למעלה מ-50 מאמרים של חוקרים הדנים בסבירות של אמיתות יציאת מצרים (יש שמקבלים ויש שלא), בספרים אלו כותבים חוקרים רבים מאוד שלא הובאו פה וגם הם מקבלים את הנרטיב המקראי.

ידעתי, כי יתכן ולקורא חסר הידע שמות אלו לא יגידו הרבה, וכלן חשוב לציין שחוקרים כמו קויפמן, זרטל, אולברייט, (ב) מזר, או קטשין הם מגדולי החוקרי המקרא שחיו במאה האחרונה. עובדות אלו ניתן לאמת בקלות ברשת[41].

נקודה נוספת שיש לציין – כמו שכבר אמרתי, אין אני טוען כי כמעט כל החוקרים או אפילו רובם מקבלים את סיפור יציאת מצרים, יהיה זה חוסר יושר. ההפך, סביר כי המצב הפוך (אם כי לא בדקתי סטטיסטיקה[42]). ברם, טענתי הביקורתית היא אחרת, אכן חוקרים רבים לא מקבלים את אמינות הסיפור, אך הטענה כי "ברור לכל החוקרים שהסיפור הוא מיתוס, ואף אחד באקדמיה לא מקבל אותו" היא לא יותר מאשר שקר, שקר מוחלט, איני יודע אם זה נובע מבורות או זדון אבל זה פשוט שקר, כל אחד מוזמן לבדוק את המקורות שלי על החוקרים המדוברים ולבדוק זאת.

לסיכום, שלא כמו שאוהבים הדיוטות לכתוב באינטרנט, ישנם חוקרים רבים וחשובים שכן מקבלים את סיפור יציאת מצרים ואין שום מניעה מחקרית מלעשות זאת. הטוען שרק בור וחסר ידע מקבל טיעון זה לא יודע בין ימינו לשמאלו. שוב ראינו שהטיעון הנ"ל הוא טיעון לא מבוסס.

____________________

[1] כזכור, מטרתנו לבדוק האם בבסיס הסיפור הישראלי יש גרעין אמת על יציאה של עבדים לכיוון הארץ ויסוד העם ישראלי ולא להתרכז בפרטים כגון עשרת המכות, מספר היוצאים ועוד. עניינים שקשורים יותר בהשקפה דתית או בפרטים שוליים. חוקרים אלו יכולים לסבור כי יציאת מצרים התרחשה בעקבות תופעות טבע או בריחת עבדים המונית או מצומצמת ולאו דווקא התרחשות ניסית. חוקרים אלו יכולים גם לסבור כי התורה מספרת סיפור אמת אך הוא נכתב שנים רבות לאחר התרחשות המאורע.
[2] יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, כרך ב, הוצאת ביאליק.
[3] אנציקלופדיה מקראית
[4] יהושע מאיר גרינץ, יחודו וקדמותו של ספר בראשית, הוצאת מאגנס.
[5] בספרו On the Reliability of the Old Testament
[6] בספרו The religion and archeology of the old testament, וב-ויליאם פוקסוול אולברייט , הארכיאולוגיה של ארץ ישראל, תרגום אהרון אמיר , עם עובד תל אביב, 1951
[7] בנימין מזר , 'יציאת מצרים וכיבוש הארץ ' כנען וישראל : מחקרים היסטוריים , הוצאת מוסד ביאליק והחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה , ירושלים תש"מ, 1980, וכן ד"ר רבקה שפק ליסק, יציאת מצרים המצאה או מציאות, News1, 21.11.16
[8] ד"ר רבקה שפק ליסק. יציאת מצרים המצאה או מציאות, News1, 21.11.16
[9] ראה ספרו נראה מספרו – חצור: "ראש כל הממלכות האלה", 1975, וכן עיין ב-נאמן ופינקלשטיין, מנוודת למלוכה, הוצאת בן צבי, עמוד 361.
[10] יואל אליצור, מקום בפרשה, ידיעות אחרונות, 2015.
[11] Israel in Egypt: Evidence for Authenticity of Exodus
[12] עמנואל ענתי, "הר כרכום – לאור התגליות החדשות", הוצאת אריאל, 2001.
[13] מנחם הרן, מקרא ועולמו, הוצאת מאגנס.
[14] אנסט רייט, המקרא על פי סביבתו, הוצאת הדר.
[15] אביטל להב, האם יש עדויות ליציאת מצרים?, ynet, 06.04.09. ראה במקור גם בספרו של זרטל: עם נולד, הוצאת ידיעות אחרונות. בספרו זה סבר כי עם ישראל נכנס ממזרח לירדן. לאחר מחקרו האחרון שינה את דעתו.
[16] פירוש על ספר שמות. הקדמה,
[17] Did I Not Bring Israel Out of Egypt.
[18] The Rise of Ancient Israel: Symposium at the Smithsonian Institution, October 26, 1991
[19] אנציקלופדיה עולם התנ"ך, שמות, עמ' 12.
[20] אנציקלופדיה מקראית, ערך יציאת מצרים, הוצאת ביאליק.
[21] The accuracy of the Bible: the stories of Joseph, the Exodus and Genesis confirmed and illustrated by Egyptian monuments and language, London: W. Heinemann, ltd. 1934.
[22] מבוא המקרא, הוצאת כרטא.
[23] דבריה מובאים ב-עד היום הזה, אמנון בזק, ידיעות ספרים 2013, עמ' 281.
[24] בפירושו "דעת מקרא" לספר שמות. הוצאת מוסד הרב קוק.
[25] שמואל יבין, יציאת מצרים. תרביץ ל, 1961.
[26] The Rise of Ancient Israel: Symposium at the Smithsonian Institution, October 26, 1991
[27] How to Judge Evidence for the Exodus, mosaic magazine, מרץ 2015
[28] How to Judge Evidence for the Exodus, mosaic magazine, מרץ 2015
[29] Israel's Exodus in Transdisciplinary Perspective
[30] ראה בהרצאתו ב-UCSD. פרופסור פרידמן הוא דוגמא מעולה לעיקרון שלנו, מדובר בחוקר שמקבל לחלוטין את ביקרות המקרא ואיננו נחשד על דתיות וסובר שמקריאת המקורות ברור כשמש שיציאת מצרים התרחשה במציאות.
[31] יציאת מצרים – הייתה או לא הייתה?, אתר 929.
[32] יצחק מייטליס, לחפור את התנך, 2005, הוצאת ראובן מס.
[33] הפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא, הוצאת בן צבי.
[34] יצאת מצרים, מציאות או דמיון.
[35] צבי אילן, אתמולים – מחקרים ותגליות בעברה של הארץ, מודן הוצאה לאור, 1988
[36] דעת מקרא , ספר בראשית , חלק ד, הוצאת מוסד הרב קוק , תשמא
[37] Ancient Israel in Egypt and the Exodus, הוצאת האגודה האמריקאית לארכיאולוגיה, 2016.
[38] יש לצין כי זהו איננו אירגון דתי. הרשל עצמו הוא אתאיסט מוצהר למיטב זיכרוני.
[39] לא הוזכרו חוקרים, ארכיאולוגים ואג'יפטולוגים חשובים כמו פרופסור אברהם בירן, פרופסור דיוויד רוהיל ועוד.
[40] Did I Not Bring Israel Out of Egypt, Israel in Egypt ; Evidence for Authenticity of Exodus
[41] הקורא הבקיא יראה שחלק מהשמות שמניתי כאן הם חוקרים מתחילת המחצית השניה של המאה 20 (קאסוטו, קויפמר, גרנץ, אולבריט, רייט, יהודה וסגל) והיום יש שכבר לא מסכימים עם השיטה שלהם. זה אכן נכון. ועדין, ראשית, חוקרים אלו הם מחוקרי המקרא הגדולים בהיסטוריה ולכן דעתם חשובה ומקשה מאוד על הטענה כאילו אף אחד לא מקבל את הסיפור המקראי (ובנוסף, כמו שראינו, חוקרים רבים כן ממשיכים לקבל אותו), שנית, השאלה היא למה? מה השתנה? שהרי מפת הממצאים במצרים בראשית המאה לא היתה חזקה יותר לטובת הנרטיב המקראי, אפילו להפך, הממצאים שהכרנו לפני 50 שנה הקשו יותר על לקבל את הסיפור ובכל זאת הם קיבלו אותו. אז מה השתנה? פשוט. כבר צוטט הפרוספור עמיחי מזר: "פרשנות הנתונים הארכיאולוגיים והקשר שלהם לטקסט המקראי היא לא-פעם עניין של שיפוט סובייקטיבי … המושפע מהערכים שהחוקר דוגל בהם, מאמונותיו, מהאידיאולוגיה שלו ומגישתו לנתונים…". אכן, לצערנו, הניסיון מראה כך.
[42] אין לראות בגדלי הרשימות בהבאתי ראיה כי יש יותר מקבלי הסיפור. היא הובאה על מנת לציין את החוקרים המרכזיים ביותר המחזיקים בתזה זו.

__________________________________________________________

__________________________________________________________

אני מצרף בזאת גם קונטרס קטן שכתבתי היום שסוקר את הערעורים הנפוצים נגד יציאת מצרים בסרטונים כאלה ואחרים.

__________________________________________________________

טעונות נגד נפוצות:

* אי אזכור השם ישראל במצרים – ראשית – זה פשוט לא נכון, והסברנו במאמר על הכתובת שמביא הרשל שנקס שיתכן וקדומה לכתובת מרנפתח. שנית, שלמקרה שכולם שכחו, המצרים מכנים את העבדים בשם הכללי 'אסתייתים' ואינם נוקטים בשמות פרטנים לעבדים.
* מצרים שלטה בכנען בזמן הבריחה אליה – א. בתקופה הנ"ל השליטה התמוטטה ב. שליטתה היתה בחוף ולא בהר שם ישבו המתנחלים מהמדבר.
* ערים שמוזכרות בסיפור נבנו במאה ה-8 לפנה"ס – רק חבל שהם כן היו קימות בזמן היציאה (כמו גבעון שהיתה גם היתה או חשבון שיתכן מאוד והיא בכלל התל המבוצר תל אל עומיירי – תל הסמוך לתל חסבאן ולא תל חסבאן עצמו. זאת בדומה ל-24 תלים אחרים בארץ ישראל שבהם ישנה תופעה דומה כמו שהראה יוחנן אהרוני). מעבר לזה, כמו שאמרנו, אם מקדימים את יציאת מצרים לשושלת ה-18 אין בעיית תיארוך כלל ברוב המקומות ובפרט ולא ביריחו ובעי. לגבי העובדה שישנה בניה נרחבת של המקומות ההלו בתקופת הממלכה (ואז רואים שהערים ההלו קימות שוב) – כן. רק שכל הארץ נבנת ומורחבת בתקופת המלוכה, עשרות אתרים בנבים מחדש בתקופה זו כמו שעשרות אתרים נבנו מחדש על גבי שרידי ישוב עתיקים בתקומת מדינת ישראל.
* אי מציאת עקבות ישוב בקדש ברנע שם ישבו בני ישראל 19 שנה – טעות נפוצה! בני ישראל לא ישבו בקדש ברנע 19 שנה. בני ישראל ישבו בקדש (שהיתה ככל הנראה באיזור עבר הירדן) תקופה ארוכה. כך הראו לאחרונה כמה חוקרים וכדברי המפרשים ששני קדש היו – קדש וקדש ברנע. מעבר לזה – כמו שכבר הסברנו, יתכן מאוד שהממצאים שמצאו הם כן ממצאי עם ישראל כפי האפשרות שהעלה פרופסור עמנואל ענתי.
* אי קיומה של אדום – גם אם נתעלם מהעובדה שיש בעיות קשות במחקר הארכיאולוגי של עבר הירדן (כפי שכתב פינקלשטיין בעצמו) – אדום כן היתה קיימת במאה ה-13 לפנה"ס כממלכת אוהלים פסטורלית, זאת אנחנו יודעים עם גילוי מחצבות אדומיות לאחרונה, ובעקבות כתובות מצריות בנות הזמן שמזכירות את אדום במאה ה-13 לפנה"ס – עם כה משמעותי שהרעמססים מנהלים נגדו מלחמות.
* אי קיומה של ערד – ראשית, לא ברור מהכתוב שמלך ערד לא היה אלא מלך שבטי הנוודים של ערד שישב איפשהו בנגב, ובלי קשר בכתובות המצריות בכרנך מוזכרות 2 ערים בשם ערד בנגב – 'ערד רבת' ו'ערד לבית ירוחם'. יתכן מאוד ש'תל ערד' היא איננה ערד של תקופת משה אלא העיר השניה ששמה היה ערד. ואכן, כמה קילומטרים מערד ישנו תל נוסף שפרופסור יוחנן אהרוני הציע לזהות בו את ערד הקדומה, ובו, לאחר חפירה שהתבצעה לאחר הצעה זו – התגלו ממצאי ישוב מתקופת יציאת מצרים.
* אי קיומם של הפלישתים בתקופה זו – דעה זו הופרכה מזמן על ידי פרופסור יהושע מאיר גרינץ במאמרו המפורסם ומהווה דווקא הוכחה לקדמות הסיפור המקראי. ישנם גם ישנם ישובים שמוצאת מהים האגאי לפני פלישת גויי הים, ישובים שהיו באיזור גרר ולא באיזור החוף – בדיוק כפי המתואר במקרא. זו באמת ראיה ולא הפרכה.
* אין פפירוסים המספרים את הסיפור – אכן. אבל גם אין פפירוסים בכלל מאיזור ארץ רעמסס.
* שם הפרעה לא מוזכר בסיפור כי הוא נכתב מאות שנים אחרי – שטות גמורה ואפילו ראיה הפוכה, בימי קדם כינו את פרעה סתם 'פרעה', רק לאחר הממלכה החדשה התחילו להדביק לפרעה שם כמו 'פרעה נכה' וכדומה. זו דווקא ראיה שמוכיחה את האותנטיות של הסיפור המקראי ולא הופך.
* הגבול המצרי היה מלא מצודות ולא יכלו לברוח דרכו – ברור, הגבול הצפוני היה מבוצר. ולכן כתוב שהעם איננו הולך דרך הגבול הצפוני או "דרך ארץ פלישתים" שהיו מבוצרות אלא דווקא דרך הדרום. זו לא טענת נגד אלא הוכחה לאמינות הסיפור.
* אי האזכור של יציאת מצרים בכתבים נוביים – אשמח לשמוע כמה כתבים נוביים התגלו בהיסטוריה. שוב חוסר מקצועיות ושרלטנות שנאמרת בביטחון עצמי רב.
* המצרים מתאים כישלונות של קודמיהם – גם פה כמובן הטענה מתעלמת שכלל זה נסתר על ידי מקרים דומים אחרים שהיו במצרים, מה גם שבכלל לא ברור שהשפלה לאומית-דתית תיהיה מתועדת על ידי מלך מאוחר.
* אם היתה יציאת מצרים האימפריה החתית או האחרות היו מנצלות זאת ותוקפות אותה – זה בדיוק מה שקרה, החיתים תקפו את בעלות הברית המצריות בתקופה שלאחר הזמן בו הצענו את יציאת מצרים, זאת למרות הסכם השלום איתה, וכן ראינו קריסה כללית של האמפריה המצרית אז, בפרט בכנען.
* פפירוס איפוור איננו קשור ליציאת מצרים ובנוסף הוא קדום יותר – אני גם נוטה לחשוב כך ולכן לא הזכרתי אותו כראיה אלא כאפשרות (שאינני מקבל באופן אישי). אך יש לציין כי הפפירוס עצמו הוא כן בן התקופה בה היתה לכאורה היציאה אך מעריכים כי הוא קדום יותר, בעיקר בעקבות ראיות לשוניות ובכך שהוא מתאים לתיאור המצרי כמה מאות שנים קודם לכן (אך גם מתאים לתיאור שבמקרא. ולכן זו איננה טענה). ולמרות זאת, ישנם כמה אג'יפטולוגים שכן מיחסים אותו לתחילת השושלת ה-18 סוף ה-17, חוקרים אלו מעטים אך קיימים. לגבי הטענות על הוצאת הדברים בפפיסוס מהקשרם – הטענות נכונות לחלוטין (נניח הפיסקה על הדם שהוצאה מהקשרה), אם כי יש לציין כי התיאורים הספציפים אינם החלק המשמעותי בפפירוס, אלא שהוא מתאר תקופה של אסונות מסוגים שונים ומרד עבדים, דבר שבהחלט מסתדר עם התיאור המקראי.
* אם היתה יציאת מצרים היינו מצרפים לכתובות בהם השכנים האחרים היו לועגים למצרים – טענה יפה. הבעיה שהיא לא מסתדרת עם העובדות. במקרים דומים בהם מצרים סבלה מפלה פנימית אין תיעוד חוץ מצרי על כך, לדוגמא אף עם לא מגכח על סיפור החיקסוס.
* אין אזכור של הסיפור בכתבי ההיסטוריה של המצריים – יש אזכור מעומעם אצל מנתון. אכן הוא יכול לנבוע גם מסיבות אחרות אבל זה מוכיח שהטענה על חוסר אזכור פשוט שגויה.
* 600 אלף עבדים היו מרוקנים את מצרים מתושבים – גם אם נתעלם מהעובדה שמספרים אלו יכלו להיות שלא כפשוטן או שמטרתינו לבדוק את גרעין הסיפור ולא את פרטיו – זו עדין עוד טעות נפוצה. במצרים בתקופת הממלכה החדשה משערים כי היו בין 2.5-4.5 מליון תושבים (ישנן דעות שונות) מה שמפריך לחלוטין את הטענה על ריקון מצרים באם הולכים לפי פשט המקרא במידה ומסתמכים על השיטה שיטה הנרחבת יותר לשיערוך מצרים. יש להוסיף כמובן כי הבאת טענה זו הינה תמוהה ביותר, מספרים אלו הם השערות שמבוססות על גורמים שונים – אין שום מסמך שמתאר מפקד כזה, אלו השערות שאינן יכולים להוות ראיה לכלום (השערות שמתבססות בין השאר על קצב ילודה טבעי – דבר שסותר את המקרא על הקצב הלא טבעי להתרבות בני ישראל כך שהתבססות על הנחה של קצב ילודה טבעית הינה הנחת מבוקש שמבקשת להפריך את הסיפור. יופי) . גם הטענה על חוסר היכולת להתרבות בקצב כה מהיר כבר הופרכה מתמטית על ידי הרב שלמה אבינר במאמר שכתב בסוגיה.
* על פי הסקרים הארכיאולוגים נכנסו לארץ הרבה פחות תושבים מאשר ה-600 אלף (+נשים וטף) שמתוארים במקרא – למרות שיתכן שהמספרים במקרא אינם כפשוטם (כפי שכבר הראה קאסוטו[1]) עדין יש בעיות בטענה זו על כמות המתיישבים בתקופת הברזל. הבעיה הראשונה והמרכזית מכולן היא שהטענה מתעלמת מכך שהמידע הנ"ל מבוסס על ספר משנת 1998 (!) תקופה בה היו ידועים רק כ-250 אתרי התנחלות, ועל אומדני צפיפות משוערים. היום כמה שנים מאוחר יותר כבר ידועים למעלה מ-650 אתרי ישוב בגדלים שונים רק בעבר המערבי של הירדן (ועוד עשרות שהתחילו להתגלות עכשיו בפרויקט מידבא בשטח המצוצמם אותו סוקרים בעבר השני). מענין, 450 מתוכם התגלו כולם בסקר הר מנשה לבדו. אותו הסקר ששינה גישת מחקר והוכיח ששיטת הסקרים המקבילה מפספסת 90% מהממצא. באם הדברים כך הרי ש – סקר יהודה, סקר השומרון, סקר אפרים, סקר הגליל וסקר הנגב (שגילו כולם ביחד 200 ישובים סה"כ) אינם יכולים לספק אומדני אוכלוסיה אמינים. שהרי אם נניח שהם פיספסו את אותו אחוז של תגליות שזרטל הוכיח שהסקר שלפניו פיספס (למרות שלדעתי זה קצת מוגזם. אם כי בעבר הירדן כבר הוכיח לארי הר כי אחוז הפיספוס גבוהה אף יותר), נצרף לכך את העובדה שכמעט חמישית מהעם נשאר בכלל בעבר הירדן ואת הבעיות שבהסקה מסיטת אומדני האוכלוסיה לפי צפיפות (כפי שכבר הראה מייטליס בספרו על כמות קברים לא פורפורציונאלית למימדי הישוב המוערך בנגב) ואת העובדה שלא ניתן לחפור בהרבה מהשטח וחלק משיטות הבניה הן כאלו שלא יאפשרו שרידים קדומים – הרי שהמספרים כבר סבירים יותר. על כך יש לצרף את מאמרו האחרון של מייטליס בספרו על מקרא וארכיאולוגיה כל כך שלא מן הנמנע שמספר הנכנסים לארץ היה 600 אלף אנשים בסה"כ כולל הנשים והילדים, ולא רק הגברים בלבד. כל זאת כמובן, רק תחת ההנחה שהמספרים כפשוטם (דבר שלא ברור אף שהמספרים במקרא אינם עגולים), הנחה שבהינתן אפשרותה הופכת את טיעון הנגד הזה למיותר. זו אגב עוד דוגמא מופלאה לטיעון שסרטונים אתאיסטים אומרים בביטחון רב אך מבוסס על מידע חלקי וחוסר מקצועיות בעולם התוכן עליו הם מדברים, שהרי כל איש מקצוע שמכיר את המסקנות מצורת המחקר של זרטל היה הרבה יותר נזהר להגיד כיום.

לטיעונים כנגד טיעוני מחזירים בתשובה (שגם אני חולק עליהם נחרצות) לא נתיחס במסגרת זו. אגיד בקצרה שאין בלהביא או רון וואיט כדוגמא לחוקר דתי (ולא להביא לדוגמא את פרופסור קנת קישטין האג'יפטולוג הבכיר ביותר לתקופה הרעמססית שכתב ספר על אמינות יציאת מצרים) יותר מבנית איש קש וחוסר יושר מוחלט. לא סתם הם מתמודדים עם החבר'ה האלה ולא עם חוקרים מקצועיים.

[1] קאסוטו בפרישו לבראשית ושמות, הראה שגם למספרים הלא מעוגלים שבמקרא ישנה משמעות טיפולוגית במזרח הקדמון. טענותיו אינן משכנעות לגמרי אך בהחלט אפשריות. יש להוסיף נקודה נוספת, כפי שכבר ציינתי יתכן והיו גלי יציאה מוקדמים יותר ממצרים שישבו באיזור שכם. יתכן שהמניה במדבר מכלילה את כלל הישראלים כלל אלו שיושבים בארץ ולא רק את הנכנסים אליה ונודדים במדבר.

__________________________________________________________

__________________________________________________________

אני מצרף בזאת גם קונטרס קטן שכתבתי על הטענה על חוסר הממצאים במדבר סיני. טענה שמופרכת מכל כך הרבה מקומות בלתי תלויים.

__________________________________________________________

אכן לא התגלו שרידים במדבר מתקופת הברונזה המאוחרת (למרות שחוקרים מניחים שהמקום לא היה שומם). יש בטענה זו כנגד אמינות המקרא כמה וכמה בעיות מתודולוגיות או הנחות לא מבוססות:

1. בגלל הגודל העצום של המדבר (הגדול פי 3 ממדינת ישראל!), אופי החפירה (סקר ולא חפירה – להלן), אופי המגורים שאיננו משאיר שרידים לסקר (ראה להלן) וביחוד אופי השימור המדברי בסיני שאיננו מאפשר לגלות עקבות נוודות אלא רק עקבות בניה – כלל וכלל לא בטוח שאמורים להימצא שרידים למסע הנדודים במדבר סיני. אפשר לכנות זאת אפולוגטיקה, אבל הדבר הוכח אמפירית! יש כישלון דומה בגילוי ממצאים גם עמים נוודים אחרים שהיו באיזור, של נדידות עמים ככליות במזרח הקדמון (כהערת השולים בספרו של קיטשין) וכן מסעות המלחמה או אתרי החניה המצריים שעברו גם הם דרך מדבר סיני. העובדה היא לכל אלו לא נמצאו שרידים. זו לא בעית ארכיאולוגיה מקראית אלא בעיה ארכיאולוגית כללית. וכן כבר כתבו כמה וכמה חוקרים וארכיאולוגים שמתוצאות הסקרים בסיני לא ניתן ללמוד מאומה (בינהם המינימליסטים זאב הרצוג ונדב נאמן). הטענות נכונות גם לאתרים שנחפרו ולא רק נסקרו – יש בהחלט בעיה לאתר נוודים שמשתמשים באוהלים ולא בבתים.
2. יתכן, ואף סביר שכן יש בידינו לא מעט ממצאים כאלו. לא מופרך לחשוב שאופי הקרמיקה של תושבי המדבר היה מפגר אחרי אופי הקרמיקה העירונית, וכיוצא בזה יתכן שהממצאים בסיני מתקופת הברונזה הקדומה הם לא פחות ממצאי הנדודים של בני ישראל. דעה, שחוקרים חשובים אמרו שהיא בהחלט ריאלית. והנה גם ידוע שאופי הקרמיקה הישראלית שנתגלתה בהר המרכזי בתקופת ההתנחלות עצמה הינו פרימיטיבי יחסית (אם כי מתקדמת יותר מזו שבסיני, אך סביר שבתנאי המדבר יהיו פרימיטיבים אף יותר).
3. חשוב להסביר את אופיו של הסקר הארכיאולוגי, ברוב סיני לא בוצעה חפירה ארכיאולוגית (מן הסתם) אלא סקר ארכיאולוגי. סקר ארכיאולוגי הינו טכניקה בה סוקרים את הגלוי על גבי השטח כיום (בעיקר בתצלומי אוויר אך לא רק) ולא מופרך בכלל שהאופי המדברי לא ישאיר שרידי נוודות על פני השטח. אכן היו גם אתרים שנחפרו, אך אלו מספר זניח יחסית מתוך המדבר העצום הזה וראה 1,2.
4. יש להוסיף את מה שלמדנו מ'סקר הר משנה' אותו ביצע אדם זרטל. סקר ארכיאולוגי זה בוצע במקום שנסקר בעברו על ידי ארכיאולוגים. זרטל החליט לשנות את שיטת החיפוש ובמקום ללכת במקומות ספורים בשטח ולהסתמך בעיקר על תצלומים – ללכת ברגל גבעה אחרי גבעה. והנה זה הפלא זרטל גילה כי לא פחות מ-90% מהממצא הארכיאולוגי שהוא גילה היה כזה שפוספס בסקר הקודם, כלומר נכשלו בלגלות 90 מהחומר. איפה שהסקר הקודם גילה 45 ישובים – זרטל גילה 450! דבר שאומר דורשני על שיטת הסקירה הקיימת, קל וחומר במקום כמו מדבר שאיננו ממהר להשאיר חרסים על גבי השטח ובשטח עצום כמו מדבר סיני. המצב בעבר הירדן חמור יותר ולאחרונה התגלה שאחוז הממצאים שלא גילו בסקרים משמעותי אף יותר. זאת בהיצטרף לבעיות המתודולוגיות הכלליות בסקרי עבר הירדן בתיארוך ממצאים, סקירות שטחיות והתעלמות מקרמיקה יחודית כפי שכבר הוכיחו פינקלשטין ומייטליס. כל אחד מכיוון אחר בספרו. פינקלשטיין במאמר שסקר את המחקר העבר הירדני הגדיל להגיד "בשלב זה לא ניתן ללמוד מהמחקר על ישובו של עבר הירדן בתקופת הברונזה".
5. כבר הוצע על ידי כמה וכמה חוקרים שהנדודים היו בעצם במדברות סעודיה ולא במדבר סיני עצמו. טענה זו ראויה לבחינה נפרדת.

ונקנח עם ציטוטים מכמה חוקרים בעלי שם:

* המינימליסט הידוע הפרופסור זאב הרצוג – “אין ספק כי במרחבי הנגב וסיני חיו ופעלו תמיד אוכלוסיות נוודים, והם בוודאי הותירו אחריהם שרידים, אך אלה אינם גלויים לפי שעה לעיני הסוקר הרגיל. כדי לגלות את קיומם של המאהלים הקדומים ומכלאות הצאן והגמלים שלצדם יש לפתח שיטות מתקר חדשות, ארכיאולוגיה הקלאסית לא תצליח פה”

*המינימליסט הידוע הפרופסור ישראל פינקלשטיין – “במשך תקופה ארוכה … לא הותירו אחריהם נוודי הדרום שום שריד בכל האזורים הנרחבים של הנגב וסיני. אולם ברור, כי היעדר זה של שרידים אינו משקף ואקום אנושי”

* המינימליסט הידוע הפרופסור נדב נאמן – “מאחר שנוודים אינם משאירים שרידים שחוקרים יכולים להתחקות אחריהם, אין כל משמעות לכך שלא נמצאו עד כה שרידים של קבוצות רואים נוודים… אין בכוח הארכיאולוגיה לסייע בויכוח על ההיסטוריות של יציאת מצרים”

* האג'יפטולוג המפורסם של התקופה הרעמססית קנת קוצ’ין – “טפשי למצוא עקבות של כל אחד שעבר במסליו השונים של חצי האי. מצב השימור הוא בלתי אחיד לחלוטין.. היעדר ממצא אפשרי של מחנה ישראל הוא חסר משמעות”

לכן, הטענה כאילו ניתן ללמוד מסקרי סיני משהו על הסיפור המקראי וכי זו הוכחה לאי נכונותו מופרכת מכל כיוון שנסתכל עליה, מה גם שיתכן, יתכן מאוד, שהממצאים כן בידינו….

__________________________________________________________

__________________________________________________________

ביבליוגרפיה נבחרת ומקורות להרחבה:

מקראות – יתרו
מקום בפרשה
לחפור את התנ"ך
תנ"ך מן השטח
על האתר – ז
פרשת דרכים
הפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא
עקבות דוד המלך בעמק האלה (חירבת קיפא)
ארמון המלך דוד – איילת מזר
ארכיאולוגיה תנ"כית
ראשית ישראל
מבוא לארכיאולוגיה של ארץ-ישראל – הפתוחה
יצאית מצרים – מציאות או דמיון
התנ"ך כהיסטוריה
On the Reliability of the Old Testament
Israel's Exodus in Transdisciplinary Perspective
Exodus: The Egyptian Evidence
The Rise of Ancient Israel
Did I Not Bring Israel Out of Egypt
Israel in Egypt: Evidence for Authenticity of Exodus
התנ"ך היה באמת
מסורת יציאת מצרים בהשתלשלותה
משה ובני ישראל – קורמן
איפכא מסתברא – על יציאת מצריים
Ancient Israel in Sinai
Ancient Israel in Egypt
ארץ ישראל בתקופת המקרא – אהרוני
תולדות האמונה הישראלית, יחזקאל קויפמן
ישראל בתקופת המקרא – מלמט
הארכיאולוגיה של ארץ ישראל – אולברייט
עד היום הזה
ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, כה, תשנו, פינקלשטיין עבר הירדן
קדמוניות חוברת 110, תל עומריי ועבר הירדן
Archaeology and religion Israel
Archaeology of the Land of the Bible – mazar
עבר-הירדן המזרחי – אהרוני
הירדן – גליק
מעבר לירדן – גליק
עבר-הירדן המזרחי – גליקמנוודות למלוכה – פינקלשטיין
עבר וערב – א"ש יהודה
הארכאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים – פינקלשטיין
יהודה שומרון וגולן – סקר ארכיאולוגי
מנוודות למלוכה – פינקלשטיין
מוצאי הדורות – גרינץ
ייחודו וקדמותו של ספר בראשית – גרינץ
תולדות האמונה הישראלית – קויפמן
מאין באנו – קונוהל
בעיני אלוהים ואדם – האדם ומחקר המקרא
ההיסטוריה של עם ישראל – האבות והשופטים – מזר
כנען וישראל – מזר
The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land, Vol. 5: Supplementary Volumm
Archaeological Encyclopedia of the Holy Land
Redating the Exodus and Conquest
The Language of the Pentateuch in its Relation to Egyptian – אברהם שלום יהודה
The Accuracy Of The Bible – אברהם שלום יהודה
Ancient Egypt and the Old Testament – currid
Anchor Bible – exodus
קדמוניות סיני, פינקשלטיין
צפונות הנגב – בנו רותנברג
תגליות סיני – בנו רוטנברג
מחקרים של הארכיאולוגיה של הנוודים בנגב ובסיני
ראשית תולדות האלף בית – גונן
התנחלות שבטי ישראל בגליל העליון – אהרוני
הזמנה לארכיאולוגיה
המיתולוגיה המצרית
The Biblical Period from Abraham to Ezra: An Historical Survey

__________________________________________________________

אפשר עוד להאריך בדברים אבל מה שהלב חושק וכו'

כל אלו חלקים מאמר נרחב יותר.

מקסנות הדברים –
* יש גם יש ראיות טובות מאוד ליציאת מצרים.
* רוב טיעוני הנגד אינם אלא קריאה פודומנטליסטית של הטקסט, התבססות על מידע לא מעודכן או השערות ללא הוכחה
* ישנם וכמה וכמה חוקרים מוערכים שכן מקבלים את האמינות ההיסטורית של הסיפור.

בברכת פסח שמח וכשר,
הצב"י, M.

__________________________________________________________

יש M למקרא!

בברכה, ש"צ לוינגר

ועל זה נאמר "יגעת ומצאת תאמין".
כידוע שעשו הוא אדום שהוא בבחינת הנצרות בבחינת המינות.
אולי בזכות זה יגיע הכתוב
"טו כִּי-קָרוֹב יוֹם-יְהוָה, עַל-כָּל-הַגּוֹיִם: כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ יֵעָשֶׂה לָּךְ, גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ. טז כִּי, כַּאֲשֶׁר שְׁתִיתֶם עַל-הַר קָדְשִׁי, יִשְׁתּוּ כָל-הַגּוֹיִם, תָּמִיד; וְשָׁתוּ וְלָעוּ, וְהָיוּ כְּלוֹא הָיוּ. יז וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה, וְהָיָה קֹדֶשׁ; וְיָרְשׁוּ בֵּית יַעֲקֹב, אֵת מוֹרָשֵׁיהֶם. יח וְהָיָה בֵית-יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה, וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ, וְדָלְקוּ בָהֶם, וַאֲכָלוּם; וְלֹא-יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו, כִּי יְהוָה דִּבֵּר. יט וְיָרְשׁוּ הַנֶּגֶב אֶת-הַר עֵשָׂו, וְהַשְּׁפֵלָה אֶת-פְּלִשְׁתִּים, וְיָרְשׁוּ אֶת-שְׂדֵה אֶפְרַיִם, וְאֵת שְׂדֵה שֹׁמְרוֹן; וּבִנְיָמִן, אֶת-הַגִּלְעָד. כ וְגָלֻת הַחֵל-הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-כְּנַעֲנִים, עַד-צָרְפַת, וְגָלֻת יְרוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר בִּסְפָרַד–יִרְשׁוּ, אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב. כא וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן, לִשְׁפֹּט אֶת-הַר עֵשָׂו; וְהָיְתָה לַיהוָה, הַמְּלוּכָה. "

לגבי ההתייחסות לאלף כמסספר טיפולוגי, או כמשפחה,
המקרא עצמו מתייחס אליו ברצינות תהומית כאשר הוא מחשב כמה כסף נאסף במחצית השקל
המספרים האלו בתורם משמשים לאדריכלות המשכן
הכל ממוספר

כה וְכֶ֛סֶף פְּקוּדֵ֥י הָֽעֵדָ֖ה מְאַ֣ת כִּכָּ֑ר וְאֶ֩לֶף֩ וּשְׁבַ֨ע מֵא֜וֹת וַֽחֲמִשָּׁ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ:
כו בֶּ֚קַע לַגֻּלְגֹּ֔לֶת מַֽחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֨ל הָֽעֹבֵ֜ר עַל־הַפְּקֻדִ֗ים מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְשֵֽׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֨לֶף֙ וּשְׁל֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַֽחֲמִשִּֽׁים:
כז וַיְהִ֗י מְאַת֙ כִּכַּ֣ר הַכֶּ֔סֶף לָצֶ֗קֶת אֵ֚ת אַדְנֵ֣י הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֵ֖ת אַדְנֵ֣י הַפָּרֹ֑כֶת מְאַ֧ת אֲדָנִ֛ים לִמְאַ֥ת הַכִּכָּ֖ר כִּכָּ֥ר לָאָֽדֶן:
כח וְאֶת־הָאֶ֜לֶף וּשְׁבַ֤ע הַמֵּאוֹת֙ וַֽחֲמִשָּׁ֣ה וְשִׁבְעִ֔ים עָשָׂ֥ה וָוִ֖ים לָֽעַמּוּדִ֑ים וְצִפָּ֥ה רָֽאשֵׁיהֶ֖ם וְחִשַּׁ֥ק אֹתָֽם:

M האם בני ישראל בנו את הפירמידות?

עיינו בהרצאה מסכמת טובה בנושא פה:

M אשמח מאוד לקרוא את המאמר המלא שלך. תוכל להעלות קישור או משהו? אם כן, אשמח מאוד. אני מתעסק בנושא לא מעט, ומתקשה למצוא מספיק דברים בעניין.

בקש מהרב מיכי את המייל שלי בפרטי ונשוחח משם