בדין העיר יריחו לעניין מוקפות, והמסתעף

2001

זה מכבר נשאלתי מאחד, חכם בעיניו, בדיני יריחו לעניין מוקפות, וזה אשר עניתי לו.

לכ’ הג’ בעיניו ר’ … שלומכון יסגא

אחדהש”ט, ימחל לי מר על עיכוב תשובתי אליו, דידי מלוכלכות בשפיר ושליא דבני הקהילה הק’ דפה, והרופאים ימ”ש שלחוני למרחצאות בויסבאדן (כדאיתא ‘טוב שברופאים וכו’), וע”כ יראתי לקרב לדברי הדר”ג כי יראתי פן איכוה בגחלתו. ועתה כשהוטב לי ורחצתי ידי כראוי, אבוא בדברים לפלפל כדרכה של תורה, ולהעלות פנינים בסברא ישרה לאמיתה של תורה (דכידוע אין דרכי להאריך באותם פלפולי הבל כאותם חכמים בעיניהם).

ואני שולח להדר”ג (בעיניו) מכתב שכתבתי בילדותי, אשר התם, כפי שעיני מר תחזינה מישרים, כבר הסתפקתי בכל אשר העלה כב’. וברוך שזכית לכוין לדעתי.

                                                                                   המעריכו כערכו,

                                                                                                 (  –  )

א.

כידוע שונה דין משלוח מנות בפורים בין ערים מוקפות חומה מימי יהושע בן-נון לערים פרוזות. וכד הוינא טליא (כבן ב’ שנים ומחצה) הסתפקתי מה דינה של העיר יריחו האידנא לעניין משלוח מנות, דכידוע בדיוק מזמן יהושע בן-נון, למרבה הצער, היא כבר אינה מוקפת חומה.

ונפ”מ רבתא לחקירה זו במה דנסתפקתי עוד מקדם לבית אל (בהיותי כבן שנה וחודש) אודות משלוח מנות שנשלח לחד מתושבי העיר יריחו על ידי אחד מישראל הצרים עליה לפני הפלת החומה ביום ט”ו באדר.[1]

ולאור כל הנ”ל תתבאר הלכה למעשה השאלה שהסתפקו בה כל גדולי הפוסקים (בהיותם במעי אימם), ראה למשל בחי’ הר”ן לסנהדרין ט”ו בסוגיית ‘שור סיני בכמה’, מה דינו של משלוח מנות לעיר יריחו ביום הפלת החומה (לו יצוייר דהיה בפורים). וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה.

והני תלת איבעיות, בעינן נגר ובר נגר דיפרקינהו. ומאחר ולא מצאתי מי שיעלה ארוכה למכאובי, קמתי אני, זעירא (אל”ף רבתי) דמן חברייא, לפתוח לדודי, ואזרתי כגבר חלצי ויצאתי למלחמתה של תורה, וכנהוג במקומותינו האידנא דאף במקום שאין חילול השם לא חולקים כבוד לרב, ופשוט.

ב.

והנה בדין ספיקא קמייתא נראה לומר בס”ד, דהרי בעינן שהעיר תהיה מוקפת מזמן יהושע בן-נון, ויריחו היתה מוקפת חומה עד יהושע, ומזמן יהושע לא היתה מוקפת חומה. וכעת הדין תלוי אי ברגע הפלת החומה, דהוא כידוע זמן יהושע, חשיבא החומה כעומדת או כנופלת.

ודין זה תלוי אי אזלינן בתר מעיקרא או בתר תבר מנא, דנחלקו בה הפוסקים להלכה (עי’ בעה”מ ורמב”ן רפ”ב דב”ק). דאי בתר מעיקרא אזלינן, הרי החומה כבר כנפולה מעיקרא, ויריחו כאינה מוקפת חשיבא, ואי בתר תבר מנא אזלינן, הרי החומה חשיבא כקיימת עד רדתה.

אמנם לעניין פורים יש שפסקו לכו”ע כמ”ד דבתר תבר מנא אזלינן, מכח המדרש הלכה הידוע על קרא ד’והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש’. ע”ש באחרונים, וכידוע דאין לחשוש כלל לדעות אלו, ופשוט.

ומדזכינו לדין דיריחו מוקפת חומה היא, יש להסתפק אי חשיבא מוקפת ‘מימי יהושע בן-נון’. דסו”ס היא היתה מוקפת רק ברגע כמימריה, ועל זה לא שייך לומר שהיא מוקפת מימי יהושע. ודבר זה תליא בספק הידוע אי רגע יש לו משך, או דילמא רגע כמימריה, דנחלקו בה גדולי האחרונים (ראה ‘ההתפתחות היוצרת’ למרן ר’ אנרי ברגסון זצללה”ה, ולאידך גיסא ראה שי’ רבינו אלברט זצוקללה”ה, וכפי שהארכתי בכתביי ובשיעוריי שבע”פ, ואכ”מ). ולהלכה קי”ל דהלכה כבתראה, ופסקינן דלא כבעל ‘ההתפתחות’ (ר’ בס’ הלבן אוה”ק אודות תורת ההתפתחות ואכ”מ) דרגע יש לו משך, ועל כן שפיר יריחו חשיבא להלכה כאינה מוקפת ללא שום פקפוק.

ג.

עד כאן עסקנו בסוגיית דין יריחו כמוקפות לעניין האידנא. באשר לספיקא תניינא, נראה דתליא אי דין מוקפות היה עוד לפני יהושע בן-נון, ואם כן, ממתי הן היו צריכות להיות מוקפות?

והנראה בזה דכידוע אבותינו קיימו את כל התורה כולה (אפילו עירובי תבשילין), ואם כן פשיטא שגם דין משלוח מנות היה נוהג מאז ומעולם, ופשוט דדין מוקפות נמי היה נוהג. ודלא כאותן הפוקרים השולחים יד בתורת משה, הסוברים שדיני התורה מחודשים על ידי חכמים. לא כן הוא כדבריהם, דרק המציאות היא היכולה להשתנות ולא הדינים, וכל התורה כולה מסיני ניתנה, ועל דעת נותן התורה, עפר לפיהם הדלוח.

אם כן נראה דנפשטה גם איבעיא תניינא, דדין יריחו הוא כדין מוקפות חומה, דסו”ס בפ”ב ראינו דהיא היתה מוקפת חומה באותו זמן, וקי”ל דזאת התורה לא תהא מוחלפת, ועל כן ברור כביעתא בכותחא דמאז ומעולם היתה מוקפת.

אמנם נראה דאם אכן אבותינו קיימו את כל התורה, וכן את מצוות משלוח מנות בפורים, אזי מסתבר דגם לפני זמן יהושע בן-נון זמן ההקפה של העיר היה צריך להיות מימי יהושע בן-נון, שהרי אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, וזו התורה לא תהא מוחלפת (עי’ בס’ ‘מביך המורים’ ח”א, שם שם).

ומכיון שכך נראה דבכל עיר רגילה המוקפת חומה מימי יהושע בן-נון, היה צריך לשלוח מנות ליושביה ביום ט”ו גם לפני זמן יהושע בן-נון, אולם לגבי יריחו תובב”א קמה האיבעיא וגם ניצבה, שהרי קי”ל דהיא לא היתה מוקפת חומה ‘מימי יהושע’, וכר’ אלברט.

הן אמנם קי”ל דבדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה, וכידוע שי’ בה”ג היא דפורים וחנוכה מדאורייתא. ומכיון שכך הרי על אף שאכן מימי יהושע יריחו כבר אינה מוקפת חומה יותר, אין בכך כדי לברר למפרע את מצבה לפני כן. אם כן, לשיטות דלמ”ד אין ברירה זהו מצב של ספק, אזי לפני ימי יהושע היה דין ספק. ולשי’ בה”ד דפורים מה”ת (ומקורו טהור בחז”ל: המן מן התורה מנין? – ‘המן העץ אשר ציויתיך’).

המורם מכל האמור דבזמן שלפני יהושע בן-נון מספק מחוייבים אנו לנהוג כלפי יריחו כאילו היא מוקפת חומה מימי יהושע בן-נון.[2]

ומעתה צצה ועולה בעייתנו בספיקא בתראה: האם יצא אותו ישראל צדיק בדורותיו (ויש דורשים אותה לגנאי ויש דורשין אותה לשבח) ידי חובת משלוח מנות בפורים.

ד.

ויסוד הספק הוא אי אזלינן בתר מעיקרא או בתר תבר חומתא. דאי בתר מעיקרא אזלינן, אזי יריחו כמוקפת חשיבא, וכמושנ”ת לעיל, דיריחו לפני ימי יהושע כמוקפת חשיבא, וא”כ פורים דידא בט”ו הוה. אולם אי אזלינן בתר השתא, הרי יריחו כעת אינה מוקפת חומה מימי יהושע בן-נון, וא”כ פורים דידא חל ביום י”ד באדר.

ואף את”ל דבתר מעיקרא אזלינן, ויריחו כמוקפת חשיבא, אכתי תליא בדין פרזי ששלח למוקף, אי יצא ידי חובתו אם לאו, שהרי הישראל השולח היה מחוץ לחומה, ודינו כפרוז.[3]

ובעניין פרזי ששלח למוקף, שו”מ מרגניתא טבא בתשובות להגאון המפורסם, נודע בשערים שמו, בעל השיטה לא נודע למי, וז”ל שם (בסי’ אלף ליל”ה וליל”ה):

לכבוד הגאון האדיר, נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, אשר לא קם כמוהו מיום ברוא אלוקים ארץ ושמים ומה שביניהם, וממשה עד משה (ועד בכלל) לא קם כמותו…[4]

                                                            ממני יתוש נרפש לרגלי הדר גאונו,

חיאל בית האלי

תשובה: ולעניין מה שנשאלתי בדין משלוח מנות מיושבי פרזות ליושבי ערים מוקפות חומה מימי יהושע מבן-נון, אי שייך בכלל לשלוח כן. דאם ישלח בט”ו אזי אמנם המקבל קיבל כדין, אולם המשלח לא יצא יד”ח, ולהיפך בשולח ביום י”ד.

ולכאורה נראה דתליא אי מצוות משלוח מנות היא דין בשולח או במקבל. דאי הדין הוא שהמקבל יקבל משלוח מנות בפורים, אזי שפיר יכול לשלוח לו בט”ו, דבכה”ג יקבל בפורים דיליה. הן אמנם אי נימא דדין בשולח הוא, אזי עליו לשלוח ביום י”ד, ופשוט.

ובאמת יש לתלות זאת בחקירה במצוות צדקה בכלל, אי מתן צדקה הוא משום יקרא דחיי (הנותנים) או משום יקרא דשכבי (דעני חשוב כמת).

ובפשטות חקירה זו במחלוקת היא שנויה, דנחלקו בה אבות העולם (ב”ב י’ ע”א) ר’ עקיבא וטורנוסרופוס הצדיק בר פלוגתיה. דאיתא בגמ’ שאל טורנוסרופוס לר”ע אם אלוקיכם אוהב את העניים מדוע אינו מפרנסן. וענה לו ר”ע דלא ניתנו תורה ומצוות אלא כדי לצרף בהן את הבריות. כלומר דטורנוסרופוס ס”ל דצדקה היא עבור המקבל, ור”ע פליג עליה וס”ל דצדקה היא בשביל הנותן. וקי”ל דהלכה כר”ע מחבירו, וכ”ש משונאו. וכן פסק החינוך מצוה ס”ו בשרשי המצוה, ע”ש.

ולפי”ז נראה לעניות דעתי הרמה דפרזי השולח למוקף ביום ט”ו לא יצא יד”ח, וצריך לשלוח ביום י”ד. וכל החולק עלי כחולק על השכינה וכאילו הרים יד בתורת משה רבינו.

מקום החותם: (  –  )

ויפים הדברים וראויים לאומרם, דכידוע הקפידו כל בית ישראל לחזר אחר אביון מהודר לפורים, ויה”ר שיקויים בנו הפסוק: ‘אפס כי לא יחדל אביון מקרב הארץ”. והעולה להלכה הוא דפרזי ששלח למוקף יצא יד”ח רק אם שלח לו ביום י”ד, ולכן הישראל הנ”ל ששלח ביום ט”ו לא יצא יד”ח.

ה.

לאחר כתבי כל זאת מצאתי בדברי רבותינו (ירושלמי זבחים פ”ה ה”א):

תני חדא יריחו עיר מוקפת חשיבא, ותניא אידך יריחו פרוזה הוי. וקתני עלה: אמר רבה בר בר שטיא כך מקובלני מבית אבי אבא יריחו עיר מוקפת היתה לפני ימי יהושע, ופרוזה לאחריהם. מוקפת לפניהם שכן היא מוקפת מימי יהושע ואחורה, ופרוזה לאחריהם שכן לאחר ימי יהושע שוב אינה מוקפת חומה מימי יהושע.

ונראה דשיטה שונה להם ממה דהעלינו לעיל. דהכא סבירא להו לחז”ל דלפני ימי יהושע דין מוקפות חומה מימי יהושע מתקיים בציר הפוך של זמן, כלומר מימי יהושע ואחורה. ולפי”ז הרי יש כאן דין מוקפות חומה מימי יהושע בודאי, ולא מספק כדברינו לעיל.

ויש להקשות על שיטה זו קושיא עצומה. דהנה ידוע דבעינן בערים מוקפות שהוקפו ולבסוף נושבו (כבדין בתי ערי חומה). ולפי”ז הרי יריחו ודאי קודם נושבה ואח”כ הוקפה, שהרי אם אכן דרכם של ערים קודם להיות מוקפות ואח”כ ליישב בהן אנשים, הרי בהסתכלות אחורה בציר הזמן, פשיטא שקודם ימי יהושע בן-נון כל הערים הן בבחינת נושבו ואח”כ הוקפו. והיא קושיא עצומה, ולא מצאתי לע”ע מי שכתב בזה.

אמנם לדברינו לעיל (שאבותינו קיימו כל התורה, ואין נביא רשאי לחדש דבר מעתה וכו’) נראה ברור דאף לפני ימי יהושע בן-נון בעינן שהוקפו מימי יהושע בן-נון ואילך ורק אח”כ נושבו, וזה מתקיים שפיר, והאריכות בזה היא אך למותר. וברוך שבחר בהם ובמשנתם.

ו.

והנה בסוגיא דרוניא אקפיה רבינא בב”ב קי”ל דהיכא שעמד ניקף וגדר את הרביעית, חייב לשלם למקיף את חלקו על כל הצדדים.

ולפי”ז יש לדון בעיר שהיתה מוקפת חומה מימי יהושע בן-נון משלוש רוחות, ובתוכה ישב (ולבסוף הוקף) ניקף, שגדר את הרביעית לאחר שבע של כיבוש ושבע של חילוק. דלפום מסקנא דסוגיא דרוניא ורבינא משמע דמאחר שגדר התברר למפרע דניחא ליה בג’ הראשונות, וא”כ חשיב כמוקפת חומה מימי יהושע בן-נון.[5]

אמנם יש לדון לגבי הזמנים שלפני ימי יהושע, האם כל ‘למפרע’ הוא על פי ציר הזמן שלאחר ימי יהושע או לפי ציר הזמן שלפניו.

ולחומר הקושיא נראה דבעל נפש יחמיר וכשישלח המוקף לפרוז ביום ט”ו, וכמסקנתנו לעיל, הפרוז יהרוס לו ג’ מצידי החומה שלו, והוא יהרוס את הרביעית ויגלה דעתו הרחבה דניחא ליה במה שעשה הפרוז (הניקף), ושפיר יהפוך להיות גם הוא פרוז. ובזה יצאנו מכלל כל הספיקות. ואין להאריך במובן מאליו.

והנראה דאם כנים דברינו, יצאו נפ”מ מחודשות טובא. לדוגמא, העולה דלפני ימי יהושע על האדם לעשות תשובה לפני החטא, ולא אחריו כהאידנא, בכדי שיתכפר לו. ובזה א”ש אמאי קדמה תשובה לעולם ל”ז דורות (בגי’ ‘הבל’). הן אמנם דהתשובה בכה”ג מועלת רק לזמן שלפני עשייתה ולא לזמן שאחריה, ופשוט.

עוד יש לדון באיסור שיכחת התורה, האם הוא לפני הלימוד או לאחריו. וכן לגבי המנהג העתיק לחזור על החומר הנלמד, האם יש לעשות כן לפני הלימוד או לאחריו.[6]

ולמעשה יש ליישב בזה גם את חקירת האחרונים הידועה לגבי גדול ונתקטן בין שני פסחים, האם חייב להביא פסח שני אם לאו. דמעולם נלאו המפרשים למצוא מוצא ופשר לדברים סתומים אלו. ולדברינו כאן מיושב כמין חומר, דמיירי לפני ימי יהושע, ודו”ק.

בשולי הדברים, ושלא להשאיר הגליון חלק, ראיתי להזכיר שוב את הוראתי משנים עברו, דהסובר שהצמצום אינו כפשוטו אין לצרפו לזימון בפורים. אמנם מכיון שאין בדורנו מי שיודע להוכיח (אף דקי”ל יפתח בדורו כאוקלידס בשעתו), אין להורידו לבור (אא”כ הוא אינו כפשוטו), אך בהחלט רצוי לצמצמו לשם.

ואם תרצו אין זו הסתה!!

“חזק ימלא קנקנינו אמיץ יעשה בקשתנו והוא ישלח לכולנו חמר מדינה” אכי”ר.

[1] וכידוע דדרכן של ישראל מאז ומעולם, ועד עצם ימים אלו, לשלוח מנות לשונאיהם, ובפרט ביריחו ועזה. וידוע הוא דככל שירבו להרגם כן ירבו מתנותיהם, למען הרבות גילה, רינה, דיצה וחדוה, אהבה, אחוה, תהליכי שלום, פרסי נובל ורעות (רוח).

וכידוע דחלק מן המתנות הם כלי נשק, ויש לדון בה מדין קרע כסותי והיפטר, ואכ”מ.

[2] אמנם יש שהעירו דהוה ספק ספיקא: ספק אי תחרב החומה בימי יהושע, וספק אי הלכה כבה”ג. ויש לדחות בב’ אופנים:

  • כאשר ספק אחד במציאות ואחד הוא ספיקא דדינא, שי’ רעק”א דאין דין ס”ס.
  • כידוע הר”ן הקשה אמאי בספק מוקפות קוראים מגילה בשני הימים, והא קי”ל ספיקא דרבנן לקולא. ותי’ דבכה”ג היינו צריכים שלא לקרוא כלל, דהא אם היא מוקפת קוראים בה ביום ט”ו ואי אינה מוקפת קוראים בה ביום י”ד. וחידש הר”ן דבכה”ג, היכא דיתבטל הדין דרבנן לגמרי, לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא. ולפי”ז מיושבת שפיר הקושיא הנ”ל, דגם לגבי יריחו, אם אכן יש ספק אם תחרב חומתה, אנו צריכים להקל ולא לקרוא באף יום, וממילא לא אמרינן ספק לקולא. ויש לפלפל, ואכ”מ.

[3] ואין להקשות מדין סמוך ונראה, דפשיטא דזהו דין במציאות דבעינן שיראה ממש, ולאחר ימי יהושע שוב אין לראות את החומה מבחוץ, ולכן גם לפני כן לא חשיבא סמוך ונראה.

[4] תוכן השאלה הושמט מפאת הצניעות.

[5] הן אמנם דהיא מצוה הבאה בעבירה דאסור לישב ביריחו, ואכ”מ.

[6] ובעניין זה יש שהחמירו האידנא לנהוג כימים שלפני יהושע, ומקפידים שלא לשכוח את התורה רק לפני לימודה. וטעמם הטהור עימם (דס”ל ד’זו התורה לא תהא מוחלפת’ הוא גם לאידך גיסא של ציר הזמן).

השאר תגובה