המהפיכה הקופרניקאית של אהוד ברק (הארץ – 2000)

במוסף מתאריך 27.10 מתאר ארי שביט את המהפיכה הקופרניקאית של אהוד ברק, שעשה ניסוי המעמיד למבחן אמפירי את הפרדיגמה השלטת בישראל בדבר שורשי הסכסוך והמוכנות לשלום של הפלסטינאים.

נקודה שמפריעה לי בהשוואה של שביט בין ברק לקופרניקוס היא שקופרניקוס לא היה עושה ניסוי שתוצאותיו ידועות מראש. ניסוי בעל אופי קופרניקאי נועד לגלות משהו חדש, ולא להבין את המובן מאליו לכל מי שמוכן להתבונן בעיניים פקוחות על המציאות.

שביט, בדברו על הפרדיגמה השלטת בישראל, מתכוין לפרדיגמה השלטת בשמאל הישראלי, כלומר: ברוב מוחץ של התקשורת, האקדמיה המתוקשרת, המערכת המשפטית ומערכות השלטון של ישראל. הוא מתעלם מן העובדה שתוצאותיו ‘המפתיעות’ של הניסוי של ברק, להבדיל מזה של קופרניקוס, נצפו מראש בודאות ‘מפתיעה’ על ידי ציבור הדיוטות רחב למדי.

תופעה זו מצביעה על העובדה, הידועה גם היא היטב לכל מי שמוכן להתבונן בעיניים פקוחות, שהשמאל הישראלי, עוד הרבה יותר מן הימין, חי בבועה ואינו מוכן לראות שיש משהו מחוצה לו. הקואליציה המפחידה שקיימת בישראל בין כל המערכות הנ”ל (=האליטות), היא סכנה אמיתית לעצם קיומה של המדינה ולדמוקרטיות שלה. הסכנה אינה בעמדות בהן אלו דוגלים, אלא בגלל חוסר המוכנות שלהם להקשיב, ולכן גם לבחון עמדות אלטרנטיביות.

דוגמא בולטת לתופעה זו מצויה בראיון שנערך באותו מוסף עם פרופ’ זנד, שבפעם המי יודע כמה מסביר לנו שאין אינטלקטואלים בימין. הוא, כמו כל חבריו, חיים בבועה שמשתקפת בעיתון ‘הארץ’, ובמידה רבה בעיתונות הכללית בישראל, שם אכן ישנם רק אינטלקטואלים מן השמאל. מעצם העובדה שהיכרותו של איש שמאל מצוי עם אינטלקטואלים בכלל היא דרך עיתון ‘הארץ’, אין לו כל סיכוי לגלות את אותה ‘קבוצה ריקה’ של אינטלקטואלים ימניים. גם קוראי ‘יתד נאמן’ משוכנעים שאין אינטלקטואלים לא חרדים. המשך החיים בבועה זו, מבטיח שההתפכחות של אותן אליטות, עליה מדבר שביט, לא תגיע לעולם. כדי להיווכח בזאת בבירור, אין לנו אלא לקרוא את מדור המכתבים של מוסף ‘הארץ’ הנ”ל.

השאר תגובה