על פענוח הגנום – לדורון לנצ’ט (הארץ – 1998)

יותר מן האפיפיור

בגליון השבוע שעבר (9.1) של מוסף הארץ, הביא לנו נועם ברקוביץ ראיון עם פרופ’ דורון לנצ’ט העוסק בפרוייקט הגנום. המאמר רצוף בקביעות שאין בינן לבין מדע ולא כלום, והשימוש באיצטלה מדעית ככיסוי לערוותן פשוט מעליב. זוהי דוגמה קאנונית לכשל הלוגי הידוע בשם ‘אד הומינם’. הייתי מצפה שכאשר מרואיין אינו מתבטא באופן אינטליגנטי, ומזלזל בציבור הקוראים, לפחות העיתונאי יפנה את תשומת לבו לתחומים בהם יש לו לפחות שמץ של מושג.

הכנסייה רדפה אנשי מדע לאורך ההיסטוריה, כתוצאה מתחושה (מוטעית) שישנה תחרות בין המדע לדת. כל גילוי מדעי נתפס כמאיים על מעמדו של האלוקים, כיוון שהיה חשש שכשיושלם הידע המדעי, שוב ‘לא נזדקק להיפותיזה הזו’ (כלשונו של לפלס). פרופ’ לנצ’ט, כשאר חבריו כוהני כנסיית המדע, כנראה עוד לא השתחרר מצדה ההפוך של הפאראנויה הזו. מישהו צריך לעדכן את קבוצת הכוהנים הללו בחידושי ההיסטוריה המודרנית: המאה השש עשרה חלפה מזמן. כיום ברור לכל בעל מושג מינימלי בפילוסופיה של המדע, שיכול אדם לעצב את השקפת עולמו המיטאפיזית-דתית באשר ל’עולם הבא’, ‘נפש’, ‘גן-עדן’, או כל מושג מיטפיזי אחר, ללא שום תלות בתוצאות מדעיות. נכון להיום, יכול אדם להיות כופר או מאמין ללא תלות כלשהי בתוצאת המחקר של פרוייקט הגנום, ולהיפך.

התייחסות מפורטת לספקולציות שבמאמר הנ”ל היא עלבון לאינטליגנציה, לכן אסתפק בציטוט של לקט נבחר. לכל הקביעות הבאות ודומותיהן, אין, וככל הנראה גם לא יהיה בעתיד הנראה לעין, כל אישור או הפרכה בתחום המדעי האמפירי (אני אמנם פיזיקאי, אך ככל הידוע לי זהו הקריטריון לסיווג שייכותם של משפטים לתחום המדעי גם בגנטיקה):

1. “נפש? גן-עדן? גהינום? זה ממש מגוחך”. (משפט מפתח זה נבחר ככיתוב מתחת לתמונה). 2. “ההבדל ביני לבינך בכל דבר שבו אנו שונים – צורת האף, צבע העיניים, אינטליגנציה, נטיות נפש, נטיות לאהוב מזון מסוים או ריחות מסויימים – נובע מכך שיש לנו גרסאות שונות במספר מסויים של גנים”. 3. “אנחנו נגלה (!!!) מהו בדיוק הבסיס המולקולרי של האינטליגנציה אבל נמצא שבתופעות כמו אינטליגנציה יש המון ‘רעש'”. (אצל פרופ’ לנצ’ט כנראה אבד הכלח על העקרון האזוטרי הטוען שעריכת המחקר קודמת לקביעת תוצאותיו). 4. “אין בכלל ספק שהחומר הוא שמייצר את ה’נפש’, השאלה היחידה (הויכוח על מהות האדם) נמצאת במוחותיהם של אנשים שמתעלמים מהמדע כולו”. 5. “כל מכונה מגלה תופעות שאפשר לקרוא להן ‘רצון חפשי’, אם היא מסובכת במידה מספקת”. 6. “גוף האדם הוא מכונה אבל זו לא סיבה לזלזל בו. אין שום מקום (!) להקל בערך החיים או לגרוע במשהו מקדושת החיים”. ובהמשך: “זה לא צריך לשנות את היחס בין מדעי הטבע למדעי הרוח”.

מסקנה אתית העולה מן המאמר היא שגם חייו של מחשב המקינטוש של לנצ’ט  קדושים, כיון שגם הוא סובל מ’רעש’. אני מציע גם לתת לו זכות לבחור לכנסת. במילונו של לנצ’ט, אשר אינו מבחין בין ‘רצון חפשי’ ל’תהליך אקראי’, ‘רעש’ היא מילה נרדפת ל’רצון חופשי’. בטרמינולוגיה המשעשעת הזו אוכל לקבוע בוודאות את הקביעה המדעית הבאה: המאמר הנ”ל כולו מלא ‘רצון חופשי’.

                                                                               ד”ר מיכאל אברהם 

השאר תגובה