אוטונומיה בהלכה

שו”תקטגוריה: מטא הלכהאוטונומיה בהלכה
בועז שאל לפני 6 חודשים

שלום רב.
בנוגע לאוטונומיה בהלכה.
האם אנו יכולים להיות בטוחים שאנו יודעים כלל את שפת התלמוד כפי שידעו הראשונים כדי להכריע בין הראשונים (וכ”ש לדעת מהרש”ל דס”ל שאפשר להכריע גם בספיקות של התלמוד) לכאורה שאלה זו חשובה לעצם הדיון, גם אם נניח שמבחינת גדלות בחכמה רשאים אנו לחלוק על דורות ראשונים (אגב נ”ל שבאגר”מ מבואר שחכם רשאי לחלוק על גדולים ממנו), מ”מ צריכים אנו צריכים להכיר את השפה שבה אנו דנים.
לדוגמא, האם אנו יכולים לידע איפה אפשר להעמיד אוקימתות ואיפה לא, מתי קושיא היא קשיא ומתי היא תיובתא וכן על זה הדרך.
שאלה זו מעוררת שאלה מורכבת יותר מהי בכלל שפת התלמוד, אין ספק (לענ”ד) ששיטת הניתוח הקיימת היום היתה זרה לבעלי התלמוד, האם זה לא נועל בפנינו את הדלתות לדון כלל בדברי התלמוד.
יש להעיר שככל הנראה גם שיטת החשיבה של הרשב”א והר”ן היתה זרה לבעלי התלמוד, בגאונים אין שום רמז לסוג חשיבה דומה לשלהם, ואעפ”כ לא נמנעו הראשונים מלנתח סוגיות על פי סגנון החשיבה שהיה מקובל בזמנם, האם אתה מכיר משהו שטיפל בנקודות אלו? 
 
 
 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 6 חודשים

אנחנו בהחלט לא יכולים להיות בטוחים בכלום, וגם לא בכך שאנו יודעים את שפת התלמוד כפי שידעו הראשונים. להיפך, נראה שהם היו קרובים יותר ולכן יש להם יתרון (אם כי יש לנו כלים שלא היו להם – פילולוגיה וכדומה). אבל אין בזה צורך, שכן לא ניתנה תורה למלאכי השרת. אנחנו אמורים לעשות כפי הבנתנו גם אם היא מוטעית. ובניגוד למה שבד”כ מפרשים, לדעתי זו המשמעות של “לא בשמים היא”. כשיוצאת בת קול מהשמים אז האמת ודאי איתה. העיקרון של לא בשמים היא אומר שאנחנו אמורים לכל לפי מה שנראה לנו ולא לפי האמת. הפירוש המקובל הוא שאין סמכות לשמים, אבל בלי קשר לעימות בין אוטונומיה לאמת. הנפ”מ היא אם יש לי כלי שאינו מהשמים שאני מניח שיותר אמיתי ממה שאני חושב. לשיטתי עדיין אין ללכת אחריו. וראיה לדבר מהך דפ”ק דעירובין שזה שלא פסקו הלכה כר”מ מפני שלא ירדו חבריו לסוף דעתו. אם הוא היה כזה חכם עצום אז כל אחד מהם ודאי הניח שאם ר”מ חולק עליו סביר שהצדק עם ר”מ. ובכל זאת לא פסקו כמותו. מכאן עולה שהאוטונומיה עדיפה על האמת.
ראה דבריי כאן:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%90%D7%95%D7%98%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%94-%D7%95%D7%A1%D7%9E%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A7%D7%AA-%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94/   
וכאן:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%94%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94-%D7%94%D7%99%D7%90-%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%AA/
לכן גם אין צורך לאג”מ כדי לומר שאפשר לחלוק על גדולים ממני, כי זה ברור לגמרי. להיפך, מי שאומר שאי אפשר שיוכיח. הסמכות בהלכה היא רק לבי”ד הגדול (והתלמוד שנחשב כמו בי”ד הגדול, כנראה מכוח קבלת הציבור).
שיטות הניתוח אינן עניין להכא. גם הרמב”ם לא היה מבין ולא העלה בדעתו את הניתוח של ר’ חיים, ואין זה אומר שר’ חיים לא צודק. ר’ חיים עושה ניתוח שמגלה את כוונת הרמב”ם. הרמב”ם עצמו לא היה מודע לכלים ולשפה הזאת, ולכן לא חשב בצורה כזאת. אבל עדיין יש מקום לטענה שזהו הניסוח של דעת הרמב”ם בשפה ובמינוח שלנו.
לא מכיר מישהו שעסק ספציפית בנקודות הללו (אני נוגע בהן לא פעם), אבל זה נראה לי פשוט ואינו צריך טיפול.

בועז הגיב לפני 6 חודשים

את הראיה מרבי מאיר שלא פסקו הלכה כמותו ואע”פ שכנראה היה גדול בחכמה אני מכיר, אולי ראיתי את זה במאמרך על אלו ואלו דא”ח שקראתיו לפני כמה שנים, כמדומני שגם הקצות בהקדמתו מדבר על זה.

אולם יש לי הרהורים (טובים) על ראיה זו, א. מימרא זו נמצאת בשלב מעבר בין דברי אגדה לדברי הלכה כך שאפשר שאין כאן אלא דברי אגדה (דעתך על אגדות ידועה לך מן הסתם).

ב. אפשר לפרש שרבי מאיר לא היה חותך דברים אלא היה מראה פנים לאיסור ולהיתר, ויש לזה משמעות קצת בדברי הגמ’. מצינו כיוצ”ב במאירי (כעת איני זוכר מקומו) שהלין על חכמים גדולים בתלמוד שלא יודעים להכריע הלכה.

לפי הבנתך יש חידוש גדול בכלל (שמוזכר בע”ז ז ע”א) שהלכה כגדול בחכמה, לפי דבריך המדובר הוא בגדול שאינו גדול מדי. אולי צ”ל להבנתך שהכלל שהלכה כגדול בחכמה זה רק למי שמסופק ולא למי שנראה לו לחלוק על אותו גדול בבירור.

קצרתי כי אצה עלי הדרך ומצוות היום (יום ההנף כולו) לפנינו.

השאר תגובה