אונס

ראשית, מקור הדברים בתלמוד עצמו ולא ברמב"ם. שנית, לגבי בעילה רגילה יש בזה מידה של אמת, הגם שזה לא דטרמיניסטי. לגבי אונס, זה עניין של נורמות. בעולם העתיק הבעילה הייתה בידו של הגבר והאישה לא היה לה הרבה מה לומר, ולכן ייתכן שנשים אז באמת התייחסו לזה כבעילה רגילה. איני יודע. בטח לא כולן, אבל אמירות כאלה הן תמיד הכללות. צריך להיזהר משיפוט אנכרוניסטי של מצבים.
שלישית, יכולות להיות טעויות גם אצל חכמי הלכה גדולים. זה לא מזעזע, שכן כך חשבו בעולם פעם. כאמור, אולי גם הייתה בזה מידה של אמת, אבל גם אם לא – זו הייתה צורת החשיבה אז.
במידה מסוימת אכן חוקי האונס הם פיצוי על ירידת ערך. זהו חלק מאותו שינוי נורמטיבי וערכי שעליו דיברתי. צריך להבין שבעולם העתיק אכן ירידת הערך הייתה הנזק העיקרי של אונס, וכך תפסו זאת גם נשים וגם גברים והחברה כולה. קודם כל, מפני שאישה שנאנסת בעולם שבו זוהי הנורמה, לא נפגעת כמו אישה בזמננו. ולכן מבחינתה ירידת הערך היא מאד משמעותית כי הסיכוי שלה למצוא בן זוג קטן מאד. זה הרס של חייה, ולא נכון לזלזל בזה (לכן גם החיוב  על אונס לשאת את אנוסתו בא לפתור את הבעיה הזאת. אמנם שם זה רק אם היא עצמה מסכימה ורוצה). זו הייתה המציאות, וצדקנות עכשווית אינה אלא התעלמות מהעובדות.