אוקימתות בסנהדרין ח.

שלום הרב מיכאל.
היה ראוי שיופיעו בפתח דברי, תוך ניצול ההזדמנות להכרת תודה מינימלית, שירות ותשבחות על התוכן המעולה באתרך (וגם מחוץ לו, ועוד לפני שהיה קיים), על סגנונך הישיר והמנומק, ועל הנגישות והזמינות הגבוהות (ישר כח גדול גם למתחזקי האתר). אשרינו שזכינו. לצערי מה שהלב חושק הזמן עושק, ואאלץ להסתפק כעת במשפטים כלליים אלו (מעדיף תמיד יותר לפרט, שלא יראה סתם כנימוסים מקובלים, אלא שיהיה ברור שנובע ממקום אמיתי וכן). תודה רבה.
בעקבות המאמר המרתק על האוקימתות (מבט אפלטוני על האוקימתות), תהיתי מה אתה חושב על הסוגיה בסנהדרין ח. –  העמדות האמוראים את מחלוקת חכמים ור"מ במוציא שם רע (בכלל, בתחילת סנהדרין האמוראים באו עם המון מרץ. על כל שאלה וקושיה יש המון תשובות ותירוצים…). חוץ מעולא ורבא (רבה), שלפיהם אולי עוד אפשר להסביר שהמשנה באה להשמיע דין עקרוני שמתבטא דווקא במוציא שם רע, שאר האמוראים תולים מחלוקתם בנושאים כלליים (התראה סתם, התראת חבר וכו'), ושאלותי מתייחסות לתירוציהם:

• מאוד קשה לי לראות כאן מודל של דין עקרוני שרק צריך לבודד אותו ל"תנאי מעבדה". מדובר על התקה מוחלטת של מושא הדיון.
• מבחינת לשון, הקשר ומבנה, האם באמת מסתבר לומר שבכך הם חלקו, כשכל המשנה עוסקת במספר הדיינים שצריך לסוגי דינים? (נניח, אם התראה סתם מחייבת מיתה, ואז נעמיד במקרה של התראה סתם, ויחלקו האם במקרה זה יש חיוב מיתה או לא. מספר הדיינים הוא תוצאה משנית ומוכרחת מהדיון העקרוני, שכלל לא מיוחד למוציא שם רע). שאלה זו לא נוגעת רק למודל שהוצע על ידך, אלא לדברי הגמרא עצמם.

תודה רבה ושפע ברכות!