איך ל"ג בעומר הפך לחג יהודי שבו מאמינים מציתים אש לכבוד צדיק ומאמינים שזכויותיו מסוגלות לספק להם ישועות?

שו”תקטגוריה: אמונהאיך ל"ג בעומר הפך לחג יהודי שבו מאמינים מציתים אש לכבוד צדיק ומאמינים שזכויותיו מסוגלות לספק להם ישועות?
נירם יהושע שאל לפני 2 שבועות

דברים שכתבתי על היום הקדוש הזה, מה דעתך מורנו ורבנו?

אני נזכר בהלכות עבודה זרה ברמב”ם. הרמב”ם הסביר שעבודה זרה התחילה בסברא עקומה. אנשים חשבו שבגלל שהאל נתן לכוכבים תפקיד משמעותי וכביכול חלק להם כבוד, לכן יש לפאר אותם ולחלוק להם כבוד. דרך משל, אם המלך מכבד את חבריו, בוודאי שאנחנו צריכים לכבד ולהוקיר את החברים. וככה… אנשים התחילו לבנות היכלות לכוכבים, ולהקריב להם קרבנות ולשבח אותם. המאמינים כמובן ידעו שהכוכבים הם לא אלהים. עם הזמן, באו “עסקני הדת” (=נביאי השקר) ואמרו לציבור, שאלהים צווה לבנות היכלות לכוכבים, ולהקריב להם קרבנות, והבטיחו להם שאם הם יעשו ככה הם יראו ישועות. ועם הזמן הציבור התחיל להאמין שהכוכבים האלה הם אלהים בעצמם.
ואז אני מביט בהילולות לצדיקים, ובפרט בזו של רשב”י… ומזהה תהליכים דומים. זהו רבי עקיבא שדרש “את ה’ אלוהיך תירא” – “את” -לרבות תלמידי חכמים. כלומר חכם דורש פסוק מהתורה וטוען ממנו שהאל רוצה שייראו מתלמידי חכמים, כמו שיראים מאלהים. לכאורה זה למטרה טובה, על מנת שהציבור יישמע לחכמים והדת תוכל להתקיים, אבל מכאן מתחילה הפירצה שגורמת למדרון החלקלק. הרי כבר כאן ניתן לזהות פסול שתלמיד חכם אומר שאלהים מצווה לירא מתלמידי חכמים. זו לא סברא שלי, כבר כתב זאת הפלא יועץ בערך “דרשן”:
“וישמר מהחשד, שלא יחשדנו שומע שהוא דורש טוב לעצמו, ולכן לא ירבה לדרש בחובת עשות צדקה עם בעלי תורה וכבוד תלמידי חכמים ומוראם וכדומה”.
זה נשמע רע שרב מצווה שצריך לכבד רבנים וליירא מהם ועוד לטעון שהתורה מצווה בכך.
התלמוד עצמו מפאר מאוד תלמידי חכמים, עד כדי כך שהוא הופך את חלקם לצדיקים גמורים, לעושי ניסים, מחיי מתים, מרפאי חולים, רואים בעולמות העליונים, מגרשי שדים וכו’. המטרה של התלמוד בכך, להעצים את גדולתם של חכמים, על מנת שהציבור יישמע להם ולא לסור מדבריהם.
אחד היצרים של האדם הוא יצר עבודה זרה. מדובר ביצר יחסית פרימטיבי שבו אדם מרגיש צורך לעבוד יישות כלשהי בתקווה שזו תגמול לו משהו. כבר בתקופת חז”ל, יצר עבודה הזרה פחת משמעותית. הפילוסופיה וההתבגרות של האמונה, וכל שכן החילון, די מחקו את שרידיה של העבודה הזרה.
אך הקבלה שהגיחה בשלהי המאה ה-13, העצימה עוד יותר את כוחם של הצדיקים, והצליחה להבעיר את אש העבודה הזרה שוב. סיפורים על צדיקים שמסוגלים לרפא, לפקוד עקרות, לשלוח פרנסה וזיווג הגון – כל אלו הם נחלת המיסטיקה הקבלית, וכמה מאות אחר כך גם בתנועת החסידות.
הקבלה והחסידות האדירה את הצדיקים וייחסה להם יכולות אלהיות ממש. הם אף עודדו את המאמינים ללכת להתברך אצל עושי הנסים, כמותם. יתרה מזאת הם הפכו את קבריהם של הצדיקים למקומות תפילה, והתקשרות דרך נשמות הצדיקים הנפטרים. הם עולים לקברים על מנת לבקש ישועות. הצדיק מתווך בינם ובין אלהים.
וזהו בדיוק המכניזם הראשוני של עבודה זרה שהזכרנו בתחילה. במקום לפנות לאלהים ישירות, פונים לצדיק המתווך (שגם איננו בין החיים), שיפעל ישועות בשמיים.
מעניין הוא הדבר שהתורה מציינת שאיש לא ידע את מקום קבורתו של משה רבינו, גדול הנביאים: “וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה’…וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה”.
מדוע היה חשוב לתורה לציין שאיש לא ידע את מקום קבורתו? מדוע לא נודע מקום קבורתו? רבי חזקיה בן מנוח (המכונה: ה”חזקוני” 1250 -1310) הציע ש”לא ידרשו בו שואלי מתים.”
נדב ואביהוא היו אנשי קודש גדולים שעסקו בעבודת המשכן. כל עבודת המקדש והקורבנות, לדעת חלק מחכמינו, הוא תחליף לעבודה זרה. מעין ריפוי בעיסוק, כדי שעם ישראל לא ילך לעבוד עבודה זרה. לכן אלהים יצר חוקים מדוקדקים עם פרטים רבים שנועדו להעסיק את עם ישראל בפולחן, כדי למלא את יצרו בקדושת אלהים ולא בעבודה זרה.
נדב ואביהוא החליטו על דעת עצמם, להקריב אש זרה שלא צוו בה. והעונש היה שריפתם מתוך השמיים. מדוע העונש היה כל כך חמור? משום שהוא פרצו לחלוטין את המסגרת הפולחנית שנועדה לגדור את עם ישראל בפולחן הקדושה. ברגע שהוא סטו ממנו עם אש זרה, הם יכלו לבוא לידי עבודה זרה.
וזה מה שמביא אותנו להשתטחות על קברות צדיקים והמדורות והנרות שמדליקים לכבודם של צדיקים או “לעילוי” נשמתם. כבר הוכיח והראה הרב יוסף משאש שאין שום עניין בדברים אלו והגיע למסקנה ברורה:
“הדבר מפורש היטב שאין שום מצוה ולא כבוד לצדיקים לא בהשתטחות [=על קברי צדיקים] ולא בהדלקה [=נרות נשמה] כלל…” (הרב יוסף משאש, שו”ת מים חיים)
החת”ם סופר יצא נגד ההדלקה במירון וערער על המנהג הזה שאין לו שום יסוד סביר. אנשים רוקדים, שותים אלכוהול ואוכלים בשר, שורפים בגדים ומתפללים לישועות של רשב”י. ולזה הם קוראים יהדות…היהדות שכל כולה מלחמה בעבודה זרה. החסידים והמקובלים כמובן יסבירו בלמדנות, שהם לא דורשים אל המתים, והם מתפללים רק לאלהים, באמצעות זכויותיו של רשב”י.
הרבה לא יודעים זאת, אבל רשב”י כנראה בכלל לא נפטר בל”ג בעומר. אנחנו לא יודעים מתי הוא נפטר. אפילו החיד”א שהיה מקובל גדול כתב שזו טעות לומר שרשב”י נפטר בתאריך זה. זו הייתה טעות סופר בהעתקת הספרים. במקום “שמחת רשבי” , העתיקו “שמת רשב”י” – כי המחבר כתב בקיצור שמ’ רשב”י.
וגם אם זו הייתה שמחה, על עצם השמחה הזו, יש לשאול “ולשמחה מה זה עשה” (קהלת ב,ב)
רבים שואלים מדוע ל”ג בעומר הוא חג פופולרי כל כך? ההסבר הוא די פשוט. רוב המאמינים מתחזקים את אמונתם באמצעות חוויות, ריגושים וציפייה וישועות. “הדת העממית”, כך נראה לכנות אותה. הם לא מחפשים להעמיק בלימוד תורה אלא מחפשים לחגוג ולהתקשר עם הצדיק שיעזור להם עם בעיותיהם. זה חוסך מהמאמין אחריות אישית, וגם הוא מקבל חוויה “רוחנית” מאלפת.
 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 שבועות

יש כאן כמה הערות.
ראשית, בפסחים מצינו מחלוקת בין דשמעון העמסוני לר”ע  בדיוק על הדרשה של את ה’ אלוקיך תירא לרבות ת”ח. שמעון העמסוני נרתע בדיוק מזה שישוו את הת”ח לקב”ה, ור”ע בכל זאת דרש זאת.
שנית, החת”ס כותב שברור שכוונתם לטובה אלא שיש  בזה חשש בל תוסיף (והביא מהפר”ח). הוא לא דיבר על חשש ע”ז.
שלישית, יש לחלק בין החגיגה עצמה לבין מה שעושים ממנה. לא בהכרח יש לפסול את המעשה בגלל שיש שלוקחים אותו למקומות בעייתיים. ברור שיש לא מעט אנשים שלוקחים את זה למחוזות בעייתיים, ואפילו קרובים לע”ז. כך גם בחסידות, בפרט בחב”ד. אבל זה לא פסול בעצם. ובוודאי שאין לפסול את הקבלה בגלל שרלטנים שמתעללים בה כרצונם.

נירם יהושע הגיב לפני 2 שבועות

תודה רבה רבנו.
לגבי שמשון העמסוני אני מודע לכך, וסברתו נאה. התייחסתי לזה בתגובות לפוסט.

אני לא טוען שיש פה עבודה זרה של ממש, אבל המנגנון מאוד דומה. זה כמו לאכול חזיר סינתטי, אולי פורמלית אין פה שום איסור, אבל זה לגמרי בטעם ריח ומראה של חזיר.

לגבי הפסילה של המעשה. איזו מעלה יש בחגיגה הזו? מה טוב יש בהילולא של רשב”י ובכלל בהילולות לצדיקים?

לגבי הקבלה, כמובן שאת הרעיונות הטובים שבה יש לקחת, אבל יש שם המון פסולת.

mikyab צוות הגיב לפני 2 שבועות

בחזיר סינתטי אין שום איסור.
לגבי לג בעומר, ראה כאן (ובלינק שמובא בסוף):
https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%9C%D7%92-%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8-%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9C%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%D7%99

yheuda mel הגיב לפני 2 שבועות

אחר בקשת המחילה, אם יורשה לי להוסיף למרות ששאלת לדעת הרב..
הרמב”ם עצמו אותו הזכרת ברישא כותב (ראה איגרות הרמב”ם שילת עמוד: רכה) :”ובאחד בשבת , תשעה בחודש , יצאתי מירושלם לחברון לנשק קברי אבותי במערה , ואותו יום עמדתי במערה והתפללתי , שבח לאל על הכל” .
ובדומה למדרש על כלב בן יפונה שנשטמט והלך להשטתח על קברי אבות.
נ.ב: אני לא בא לערער על מסקנתך, אני רק מוסיף שכנראה יש עוד דרכים להסתכל על המנהג בנוגע לקברים.

יוום השטחת העקומה הגיב לפני 2 שבועות

בס”ד ל”ג בעומר תש”פ

מהר”ל שואל על המסורת שמביאים הגאונים שבל”ג בעומר פסקו תלמידי ר”ע למות במגיפה. הרי בגמ’ נאמר שתלמידי ר”ע מתו בין פסח לעצרת, משמע עד שבועות נמשכה המגיפה.

ומתרץ מהר”ץ שמל”ג בעומר ואילך לא היו נדבקים חדשים במגיפה. אלה שנדבקו לפני כן המשיכו למות עד שבועות, אך מל”ג בעומר ואילך – לא היו נדבקים חדשים.

הווה אומר ל”ג בעומר היה ‘יום השטחת העקומה’ 🙂

בברכה, ש”צ
\
מהר”ל מציין של”ג בעומר מסמן את חלוקת מ”ט ימי הספירה לשני חלקים: ‘ל”ב’ + ‘טו”ב’. ללמדנו שהתרופה לחטא של ‘לא נהגו כבוד זה בזה’ באה ע”י ‘לב טוב’

רמז ל'ניכוי שליש' הגיב לפני 2 שבועות

בהקלת הגזירה בל”ג בעומר, אחרי שעברו שני שלישים מימי הדין של ‘בין פסח לעצרת’ (כנז’ בדברי ר’ יוחנן בן נורי במס’ עדיות) – יש אולי רמז למנהג ‘מלכותא דארעא’ הפחי שליש מהעונש על התנהגות טובה’.

בברכה, ש”צ

גרשם הגיב לפני 2 שבועות

קישור למאמר על תולדות ההילולא במירון:
https://www.jstor.org/stable/23590969?seq=1

השאר תגובה