איסור 'ולא תתרו' במרב"ם
שלום וברכה,
בשיעור הרביעי שלך בדוגמטיקה (שמעתי את חציו הראשון, לבינתיים) אתה טוען שההבנה הפשוטה בדברי הרמב"ם על האיסור 'ולא תתרו' – מחוסרת היגיון. וכששאלו אותך אז מה ההסבר בדברי הרמב"ם אמרת שייתכן שזו מדיניות להמונים וכו', אולם ברור שלאדם אינטלגנטי אין משמעות באיסור לחקור ולהרהר וכו'.
רציתי להציע הסבר אחר ולשמוע את דעתך עליו: ייתכן שדברי הרמב"ם מופנים לאדם שמאמין באלוקים ובמסורת וכו' וכו', ואלא שיש בו מין יצר, שעשוע, הנאה, וסקרנות להתעניין בתורות אחרות. וכלפיו אומרים את האיסור 'ולא תתרו' (וההיגיון שיש איסור בחפצא של לימודי עבודה זרה). ומכאן שבהחלט האיסור יכול להיות ממומש, שכן מלכתחילה הוא לא פונה לאדם שמסופק, שאז כפי שהרב טען בצדק האיסור מחוסר משמעות ועד שכמעט אין לו מובן מושגי.
מה דעתך?
אפשרי אבל דחוק. מעבר לכך שאם הוא משתכנע אז זו תהיה עמדתו, הרי שגם לפי הצעתי הרמב"ם לא היה צריך לסייג את דבריו אבל לשיטתך כן.
[רציתי רק להוסיף, שאולי זה גם מתאים עם המקובל שפעם עבודה זרה היה סוג של תאווה, וכפי שמצינו שחכמים 'ביטלו' את יצר הרע הזה. והיינו, שזה היה כעין ענייני צניעות (אף שבאמת קשה קצת להבין כיצד זה היה בדיוק), ולפי זה הצעתי אולי אפילו טיפה יותר מובנת]
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer