אכילת פת בשוק ועל התבזות ופסול עדות

אכילת פת בשוק היא שאלה של נורמה חברתית. כשיושבים בשולחנות על המדרכה ואוכלים זה מקובל מאד ואיני רואה בזה שום בעיה. במקום שבו זה לא מקובל שיש איסור להכניס עצמו למצב מבוזה (אם כי אין לזה מקור או אזהרה מהתורה). ואכן הבזויים גם פסולים לעדות. ראה למשל בשו"ע חו"מ סי' לד סי"ז-יח: 
יז.
 מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ, הרי זה בחזקת רשע ופסול לעדות מדבריהם. לפיכך אין מוסרים עדות לעם הארץ, ואין מקבלים ממנו עדות, אלא אם כן הוחזק שעוסק במצות ובגמילות חסדים ונוהג בדרכי הישרים ויש בו דרך ארץ, אף על פי שהוא עם הארץ ואינו לא במקרא ולא במשנה. נמצאת אומר: כל ת"ח בחזקת כשר, עד שיפסל. וכל עם הארץ בחזקת שהוא פסול, עד שיחזק שהולך בדרכי הישרים. וכל מי שמקבל עדות ע"ה קודם שתהיה לו חזקה זו, או קודם שיבואו עדים ויעידו שהוא נוהג במצות ובדרך ארץ, הרי זה הדיוט, ועתיד ליתן את הדין, שהרי מאבד ממונן של ישראל על פי רשעים (טור בשם הרמב"ם). 
יח. 
הבזויים, פסולים לעדות מדבריהם; והם האנשים שהולכים ואוכלים בשוק בפני כל העם, וכגון אלו שהולכים ערומים בשוק בעת שהם עסוקים במלאכה מנוולת וכיוצא באלו, שאין מקפידים על הבושת, שכל אלו חשובים ככלב ואין מקפידים על עדות שקר. ומכלל אלו המקבלים צדקה מהעובדי כוכבים בפרהסיא, אע"פ שאיפשר להם שיזונו בצנעא מבזים עצמם ואינם חוששים, כל אלו פסולים מדבריהם. 
לגבי האיסור  להכניס עצמו לפסול עדות, יש לדון בזה. האם יש איסור להתחתן ובכך להיפסל לעדות לקרובי אישתו? ברור שיש איסור לעבור עבירות אבל לא בגלל הפסול לעדות. זוהי רק תוצאה. אמנם יש חובה להעיד, ולכן יש לדון שהכנסת עצמו לפסול עדות יש בה איסור משום מכניס עצמו לאונס שמונע ממנו לעשות מצווה.
——————————————————————————————
שואל:
למה יש איסור להתבזות (אתה כתבת אפילו שאין לזה מקור)? גם אין טעם לאסור התבזות, כי מי שמתבזה ממילא לא יקשיב לאיסורים כאלו. מעבר לזה, זכור לי סיפורים על אנשי תנועת המוסר שהיו נוהגים לבזות את עצמם כדי לשבור את מידת הגאווה – האם היה בכך איסור? כמו כן, האם נכון יהיה להגיד שכל מי שמבזה עצמו פסול לעדות? או שיש פה רק אינדיקציה לכך שהוא לא מקפיד על שקר, אבל במקרה שיש אמתלא להתבזות, אולי נגיד שהוא לא פסול לעדות?
——————————————————————————————
הרב:
כתבתי שאיני יודע מקור, אבל מהרמב"ם (פיהמ"ש רפ"ג מסהדרין) משתמע שיש בזה איסור כנראה מדרך ארץ. סיפורי נובהרדוק (בקשת מסמרים בבית מרקחת) הם אכן בעייתיים, ועל פניו אסור לעשות זאת (גם מחמת חילול השם. מה יאמרו על בחורי ישיבה). אמנם לפעמים חזרה בתשובה מצדיקה איסור (ראה שפ"א על דברי הרמב"ם איזה הוא בעל תשובה עד שישוב לאותו מקום והוא בכוחו ולא יעבור. ודייק השפ"א שאף שאסור לאדם להכניס עצמו למצב שיימשך לאיסור, אם זה צורך התשובה אז מותר. אמנם דיוקו לא הכרחי, ואכ"מ). ואולי נובהרדוק הסתמכו על תפיסה כזאת.
השאלה האם מי שמבזה עצמו נפסל בפסול הגוף או מחשש שקר, יש לדון בזה (איני זוכר כרגע ראיה ברורה. בד"כ בוחנים זאת לאור השאלה האם מקבלים את עדותו בעדות אישה להתירה מעגינותה, ששם מקבלים כל מי שאינו חשוד לשקר. צריך לבדוק האם כתבו על כך). בפשטות לא נראה שמדובר בחשש שקר. למה לחשוב שמי שמבזה עצמו לא חושש לשקר, כמו רשע דחמס? נראה יותר שהוא כמו רשע רגיל (אף שודאי אינו חייב מלקות ולא נכנס לגדרי רשע שנפסל מה"ת. פסולו כנראה מדרבנן. זו עוד אינדיקציה לזה שאין כאן חשש שקר). הוא גם מובא בהקשר של הסוגיא שעוסקת ברשעים. וממילא לא תועיל האמתלא (ונפ"מ לפסול את בחורי נובהרדוק לעדות).
——————————————————————————————
שואל:
מלשון השו"ע שהבאת לעיל, משתמע שהוא אומר שעצם העניין שהם לא מקפידים על הבושת, זה סימן מובהק לכך שהם גם לא מקפידים על עדות שקר ("הבזויים, פסולים לעדות מדבריהם; והם האנשים שהולכים ואוכלים בשוק בפני כל העם, וכגון אלו שהולכים ערומים בשוק בעת שהם עסוקים במלאכה מנוולת וכיוצא באלו, שאין מקפידים על הבושת, שכל אלו חשובים ככלב ואין מקפידים על עדות שקר"). 
יש גם היגיון בטענה כזאת, מכיוון שאנשים נמנעים מלהעיד עדות שקר בין השאר בגלל שאם הם יעידו עדות שקר ויתפסו על כך, הדבר יביא לביזיון גדול בשבילם, ולכן זה מרתיע אותם מלשקר. אבל אדם שפחות אכפת לו להתבזות, עניין הביזיון בעדות שקר פחות ירתיע אותו.
——————————————————————————————
הרב:
נכון. מה השאלה?
——————————————————————————————
שואל:
אם כך, אם יש אמתלא להתבזות עצמית, ובאופן כללי, אותו אדם שמתבזה, לולא האמתלא, היה נמנע מלהתבזות, נראה שלא ניתן להגיד לגבי אדם כזה שהוא חשוד על השקר, ולכן בחורי נובהרדוק כשרים לעדות (שלא כמו שאמרת מקודם).
——————————————————————————————
הרב:
אכן, אם ההתבזות היא בסיס לחשד שקר כי אז סביר שבמקרה של נובהרדוק זה לא יהיה קיים.