אמונה במגידים, שמות קדושים וכו'
בעקבות ביקורתך על יום בטור האחרון, עולה השאלה:
תלמידי חכמים לא מעטים לאורך הדורות, שנראה לי הגיוני מאד שלפחות חלקם היו מאד אמינים, דיווחו על כל מיני תופעות. למשל יש שסיפרו מגידים שמכתיבים להם ספרים ומדברים איתם בהלכה (ר' יוסף קארו, רמח"ל, שו"ת מן השמיים). החת"ם סופר טען שהוא מאמין בשמות הקדושים מפני שהוא ראה במו עיניו את פעולתם. אלה הדוגמאות שקפצו לי לראש, אך זכור לי שיש עוד דיווחים מאנשים שאמורים להיחשב אמינים על תופעות כאלה, כולל עדויות די מפורטות. האם לדעתך ניתן לסמוך על העדויות האלה ולקבל את קיומן של התופעות? אם לא, אשמח לדעת מדוע.
שאלה דומה נשאלתי שם. אני סקפטי ביחס לדיווחים כאלה. זה כמובן יכול להיות, אבל כדי שאאמין אצטרך ראיות טובות.
מה כוונתך? האם אתה סקפטי כלומר חושב שהאירועים לא באמת קרו, שהרמח"ל ור' יוסף קארו לא שמעו מגיד? או שהם שמעו מגיד אלא שזו הייתה סוג של פסיכוזה? כי אם מדובר באפשרות הראשונה משמע מדבריך שמרבותינו הגדולים היו שקרנים, ואם מדובר באפשרות השנייה משמע שהיו משוגעים.
מה לא ברור במה שכתבתי? אמרתי שאני סקפטי, כלומר סיכוי סביר שהאירועים לא היו, אם כי אי אפשר לשלול אותם קטגורית.
זו הייתה הזיה בחלום, פסיכוזה בהקיץ, או דיבור אזוטרי (כמו שמפרש הרב מרגליות את דברי הראב"ד "רוח הקודש הופיעה בבית מדרשנו"). זה שאדם כלשהו הוא תלמיד חכם לא אומר שאין לו הזיות, פסיכוזות, אמונות טפלות, או דיבור אזוטרי. ולא כל מי שיש לו הזיות הוא משוגע. זה יכול לקרות מדי פעם. יש כאן גם שאלה של פרשנות: מה שחשבו פעם לדיבוק כיום רואים כסוג של מצב נפשי חריג.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer