אמונה

באופן כללי איני ממליץ ללמוד את ספרות המחשבה. עדיף לחשוב. המחברים שם לא ידעו יותר ממך ואין סיבה להניח שיש לדבריהם סמכות כלשהי או שהם נכונים אם אינם נראים לך כאלה.

הרב, למי שגר בבית זכוכית מומלץ לא לזרוק אבנים.

אם אתה קושר את ספריי לספרות ההיא אתה טועה טעות מרה.

אז לא מומלץ ללמוד מורה נבוכים? מהר"ל? ספר העיקרים? תניא? נפש החיים? הרב קוק?
הרי לפי מה שאני רואה הרב בהחלט קרא אותם, חשב עליהם ולימד אותם, גם אם הוא לא ראה זאת כלימוד תורה בחפצא או אפילו בגברא.

בס"ד כ"א באלול פ"ג

לחנן – שלום רב,

המוסר מחייב לכבד את זכות הקניין ולהכיר טובה למיטיב. לפיכך לא פחותה מחוייבותנו לבורא העולם ש'הוא עשנו ולו אנחנו'.

זאת ועוד. הכרתו של אדם בכפיפותו לבורא העולם – מעמיקה את מחוייבותו ואחריותו לפעול לתיקון העולם ולהטבה לברואים, ש'בעל הבית' חפץ בטובתם. המצוות שבין אדם למקום מסייעות לאדם להפנים מחוייבות זו.

בברכת כוח"ט, פיש"ל

העובדה שערכי המוסר של התורה והנביאים, מקובלים כיום על חלק נרחב של האנושות – הם תוצאה של נוכחות של אלפי שנים בעם ישראל ובתרבות העולם של 'מוסר הנביאים' שהפיצה היהדות.

אך גם אם המושגים כבר נכנסו לתודעה – עדיין זקוק האדם לחינוך עצמי תמידי להפנמת מחוייבותו ואחריותו שלא יעוות ויסלף בשל יצריו האגואיסטיים ה'עובדים שעות נוספות'.

בברכה, פיש"ל

אליי זה לא מדבר, ואני גם לא למדתי אותם. פה ושם ראיתי קטעים אבל ממש לא למדתי את הספרים עצמם. אם יש מישהו שזה מדבר אליו ובונה את עולמו אז בסדר גמור. זו תורה בגברא, בדיוק כמו קאנט או דוסטוייבסקי.

זה לא משנה. בשורה הסופית הוספת עוד ספרים לאוסף. זה כמו אלו הנלחמים במטאפיזיקה וסופם מוסיפים עוד ספר עב כרס העוסק במטאפיזיקה. זה לא אומר שבספרים אין חידוש אבל בכל ספר ברשימה שהבאתי היה חידוש שאפשר להרהר עליו.

כתגובה לחינוך מטמיע ערכים – "העובדה שערכי המוסר של התורה והנביאים, מקובלים כיום על חלק נרחב של האנושות – הם תוצאה של נוכחות של אלפי שנים בעם ישראל ובתרבות העולם של 'מוסר הנביאים' שהפיצה היהדות."
ראיתי את הטענה הזאת הרבה פעמיים ואשמח אם תעיר את עניי ותתן לי דוגמאות,
זה שכתוב בתורה לא לרצוח זה לא אומר שמשם הגויים למדו שזה לא נעוט, אלא יותר סביר שהמוסר הטבעי שלהם הציק להם ואמר להם שזה לא בסדר.

זו התרשמות ברורה. כל טענה כזאת ניתן לדחות בטענות ספקניות. אבל פוק חזי ותראה שאנשים מסתמכים על התנ"ך ואף מצטטים אותו ומשתמשים בו בהקשרים הללו.

ברור שיש גם משקל לרגש הטבעי. עניין מורכב.

בס"ד כ"ו באלול פ"ג

לחנן – שלום רב,

יש ערכים בסיסיים – לא לרצוח ולא לגנוב וכיו"ב – שהיו מקובלים גם בחברות אליליות, אם מפני שיש בהם תועלת חברתית, ואם מפני שיש לאנושות מורשת משותפת כלשהי כצאצאי אדם ונח. וגם כאן היו 'פיקשושים', כמו למשל ברומא שבה היה ה'בידור' המקובל צפיה בצליבות אכזריות ומשחקי גלדיאטורים, ו'מעשה ארץ מצרים וארץ כנען' שקידשו את המתירנות..

אבל ערכים של חסד ודאגה לחלש כחובה משפטית של האדם, הם ייחוד של המקרא. ראה למשל במאמרו של פרופ' דניאל פרידמן, 'וזכרת כי עבד היית' (באתר 'דעת') העומד על ייחודו של החוק המקראי הקובע את העזרה לחלש כחובה גמורה.

אף מחוייבותו של האדם לחנך את ילדיו, שנקבעה בדברי התורה 'ושננתם לבניך' – היתה ע"י יהושע בן גמלא ל'חוק חינוך חובה' בעם ישראל – כ-1800 שנים לפני שבעולם המודרני הגיעו ליצירת 'חינוך חובה'.

ערך שיש לו משמעות חברתית וחינוכית שהשפיעה על האנושות כולה – היא יצירת יום מנוחה שבועי. דבר ש'זכה' לקיתונות של לעג הלניסטיים על היהודים העצלים המבלים שביעית מחייהם בבטלה. אך העולם גילה שיש ערך בעצירה שבועית של המרדף אחרי חומריות והקדשת זמן לטיפוח הרוח.

את השאיפה לשלום עולמי טבעו ישעיהו ומיכה בנבואתם על אחריות הימים שבה 'מציון תצא תורה' שבהשראתה 'לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה', שלא בכדי נחרת לפני בניין האו"ם. ראיית האנושות כולה כ'משפחה אחת' – נגזר מהתפיסה המונותאיסטית.

בברכה, פיש"ל

וכפי שהזכרתי, מוסריות שבאה לא רק מתועלת חברתית אלא גם מתחושה של כפיפות האדם לבוראו – מביאה לכך שהאדם המתנהג בצורה טובה לחבריו – יהיה גם עניו ולא יתגאה ויתנפח בהישגיו החומריים והרוחניים.

מה שכתבתי בפיסקה האחרונה, מגולם אולי בדברי חז"ל שהסימן למי שעמדו אבותיו בהר סיני הוא: 'ביישנים רחמנים וגומלי חסדים'. לא רק מוסר כלל אנושי בסיסי המגולם בשבע מצוות בני נח של 'להיות בסדר', אלא מוסר של רחמים וחסד המלווה בענווה גדולה של אדם המכיר בכפיפותו לבוראו ומתוך כך במעלתם של שאר הבריות. מכבד את 'מי שנברא בצלם' ומגלה חיבה יתירה למי שנקראו 'בנים למקום'.

בברכה, פיש"ל