אפיקורס בשוגג

שלום הרב מיכאל, היתה לי שיחה עם רב אחר לגבי שוגג בדעות אמוניות וסובלנות דתית והייתי שמח לשמוע את דעתך בנושא. להלן הטיעונים הבולטים בשיחה:הרקע לזה ששלחתי לרב פלוני שאלה על דעה של אדם X על ביקורת המקרא, רב פלוני אמר על X שהוא בגדול כופר גמור ועניתי לו:"לגבי X, אני לא התכוונתי להגיד שהוא מערער על תורה מן השמיים. רק אמרתי שהקורא בספריו יכול להגיע מעצמו למסקנות מרחיקות לכת לגבי עיקר אמוני זה. להבנתי, הוא מיישב את ממצאי ביקורת המקרא עם עיקרי האמונה בכל מיני דרכים (בדומה לשיטת הבחינות של הרב ברויאר). בכל מקרה, כתב הרמב"ם במשנה תורה, הלכות תשובה, פרק ג, הלכה ו:"ואלו שאין להן חלק לעולם הבא, אלא נכרתין ואובדין, ונידונין על גודל רשעם וחטאתם, לעולם ולעולמי עולמים: המינים, והאפיקורוסים, והכופרים בתורה, והכופרים בתחיית המתים, והכופרים בביאת הגואל, והמשומדים, ומחטיאי הרבים, והפורשים מדרכי ציבור, והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיה כיהויקים, והמוסרים, ומטילי אימה על הציבור שלא לשם שמיים, ושופכי דמים, ובעלי לשון הרע, והמושך עורלתו."לאחרונה נודע לי על השגה על הלכה זו בשו"ת הרדב"ז, ד, קפז, שאמר שמי שטועה באחד מעיקרי הדת מחמת עיונו הנפסד אינו נחשב כופר, שמחמת שחושב שמה שעלה בעיונו הוא אמת, אנוס הוא ופטור."הרב ענה בהקשר הזה:" אגב אין כל רפואה בדברי הרדב"ז (שרוב הדעות לא כמוהו, ר"ח מבריסק אמר שאין שוגג בדעות שכן אפיקורס מסכן הוא גם אפיקורס) אבל גם הרדב"ז מוריד ממנו את התואר כופר אך משאיר אותו כטועה, מבחינת ברור האמת אין כל הבדל שהרי הסיבה שהרדבז הוריד אותו מדרגת כופר היא בגלל דיני אונסין ולא בגלל שיש איזה צד שהוא צודק, כך שדברי הרדב"ז ממש, אבל ממש לא רלונטיים כלל לדיון."אני הגבתי לו עם פירוש הרמבן לפסוק הללו:וְכִ֣י תִשְׁגּ֔וּ וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ אֵ֥ת כָּל־הַמִּצְוֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶֽׁה:אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְקֹוָ֛ק אֲלֵיכֶ֖ם בְּיַד־מֹשֶׁ֑ה מִן־הַיּ֞וֹם אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְקֹוָ֛ק וָהָ֖לְאָה לְדֹרֹתֵיכֶֽם: וְהָיָ֗ה אִ֣ם מֵעֵינֵ֣י הָעֵדָה֘ נֶעֶשְׂתָ֣ה לִשְׁגָגָה֒ וְעָשׂ֣וּ כָל־הָעֵדָ֡ה פַּ֣ר בֶּן־בָּקָר֩ אֶחָ֨ד לְעֹלָ֜ה לְרֵ֤יחַ נִיחֹ֙חַ֙ לַֽיקֹוָ֔ק וּמִנְחָת֥וֹ וְנִסְכּ֖וֹ כַּמִּשְׁפָּ֑ט וּשְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽת: (כב) וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה – הפרשה הזו סתומה במשמעה, ויטעו בה בעלי הפשט לומר שהוא קרבן על מי שלא עשה מה שצוה לעשות והוא שוגג. ודבריהם דברי רוח, שאם כן יהיה חיוב קרבן בכל מצות עשה שבתורה כשלא קיים את כולם ושגג באחת מהם, ויהיה חיוב כרת בכל מי שאינו מקיים את כולם כשיעבור על אחת מהן במזיד, כי הכתוב אומר (פסוק כג) את כל אשר צוה ה' (אותו) אליכם. ועוד שאמר כאן (פסוק כד) והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, כי שגגתם במעשה שעשו, לא שישבו ולא עשו, וכן אשר תעשה ביד רמה (פסוק ל). אבל טעמו שתשגו ולא תעשו מה שצוה השם אבל תעשו הפכו. או יאמר שתשגו ולא תעשו מצותיו במה שהזהיר אתכם שלא לעשות, כי המניעות בלא תעשה יקראו מצות כמו שאמר (ויקרא ד ב) כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תעשינה:והנה חיוב הקרבן הזה בשגגת העדה משונה מן הקרבן האמור בפרשת ויקרא, כי שם חייב להביא פר לחטאת (שם פסוק טו) וכאן פר לעולה ושעיר לחטאת, ועל כן הוצרכו רבותינו לומר (הוריות ח א) שזה הקרבן על שגגת ע"ז. ולשון הכתוב שלא נוציא אותו מפשוטו ומשמעו, יאמר וכי תשגו מכל המצות ותעברו על כל מה שצוה השם לכם ביד משה שלא תעשו דבר מכל מה שצוה אתכם תקריבו הקרבן הזה, ולכך לא הזכיר בכאן כאשר יאמר בקרבנות החטא "אחת מכל מצות ה'":והנה זה כפי משמעו הוא קרבן מומר לכל התורה בשוגג, כגון ההולך ונדבק לאחת מן האומות לעשות כהם ולא ירצה להיות בכלל ישראל כלל. ויהיה כל זה בשוגג, כגון שיהיה ביחיד תינוק שנשבה לבין האומות, ובקהל כגון שיחשבו שכבר עבר זמן התורה ולא היתה לדורות עולם. או שיאמרו כמו שזכר בספרי (שלח קטו) מפני מה אמר המקום לא שנעשה ונטול שכר אנו לא עושים ולא נוטלין שכר, כענין שהיו ישראל אומרים ושואלים את יחזקאל, שנאמר (יחזקאל כ א) באו אנשים מזקני ישראל וישבו לפני, אמרו לו רבינו יחזקאל הרי עבד שמכרו רבו לא יצא מרשותו וכו'. או שישכחו את התורה, וכבר אירע לנו כן בעונותינו (כי) בימי מלכי ישראל הרשעים כגון ירבעם ששכחו רוב העם התורה והמצות לגמרי, וכאשר בא בספר עזרא באנשי בית שני. וזהו שמוש לשון הכתוב שהשגגה הזאת הנזכרת כאן היא בתורה ובמצות בכללן, ועל כן ייחדו להם רבותינו מצוה אחת שבשגגתה יצא מכלל ישראל ומכל המצוה בהם, והיא עבודה זרה. ויהיה שיעור הכתוב, וכי תשגו – ללכת אחרי אלהים אחרים, ולא תעשו – דבר מכל מצות ה'. כי המודה באלוה זולתו כבר הוא בטל אצלו כל מה שצוה השם הנכבד בין במצות עשה בין במצות לא תעשה, שאם יש אלוה זולתו, יראתו ומצותיו וכל החיוב בהם אינו כלום:ובאה זאת הפרשה להשלים בתורת כהנים דין שגגת עבודה זרה כי הספר הזה ישלים דיני הקרבנות כאשר פירשתי (בתחלת הספר). ונכנסה כאן בעבור שהם מרו דבר השם ואמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה (לעיל יד ד), להיות שם במצרים כאשר היו בראשונה בלא תורה ובלא מצות. והנה באה הפרשה, להודיעם כי אפילו בע"ז יכפר על השוגגים אבל העושים ביד רמה יכרית אותם, וכבר פירשתי הכרת הזה בסדר אחרי מות (ויקרא יח כט):אפשר לראות מפה שהרמב"ן סובר שאפילו הקב"ה מכיר בשוגג בדעות אפילו בדברים חמורים מאוד כמו ע"ז עד כדי כך שהוא סולח עליה לעדה שלמה, בעבור קורבן חטאת אחד. דהיינו, גם הקב"ה מפגין סובלנות דתית/אמונית/פילוסופית מתוך התחשבות בשגגתם של בני אדם, אז מי אנחנו שלא נתחשב בשגגותיהם האמוניות/פילוספיות של אחרים, ונדון אותם ככופרים גמורים, שהרי הם חייבים רק קורבן חטת אחד. והרמבן מדגיש שרק העושים ביד רמה, אותם יכרית השם.והרב הגיב:הסגנון "הקב"ה מפגין סובלנות דתית" הוא זמורת זר בגננו. "כל האומר הקב"ה ותרן יותרו מעיו". אין מקום לסובלנות יש מקום למידה כנגד מידה ועל חדה ועל חטא בשוגג מביאים קרבן חטאת ואין זה מוריד מערכו של החטא אלא מגדיר אותו בדיוק כפי שהוא. והוא עצמו הראיה לדברי ר"ח מבריסק שגם אפיקורוס בשוגג – חוטא הוא שכן קרבן חטאת מביאים על חטא. ולא כמי שרוצה לומר שאין מושג כזה חטא בשווגג בדעות. הייתי שמח לשמוע את דעתך בנוגע לנושא הזה.