אתנן זונה ומחיר כלב – למה דווקא כלב

על פי חוקרים זה כמו אתנן זונה שניהם איסור זנות פןלחנית. מחיר כלב= זונה ממין זכר שנקראו כלבים לשון שפלות וכן תנוחתם בפולחן. וכאן חוזר הקשר לראיון האחרון במקור ראשון

מובא בויקיפדיה שלינקקתי למעלה. אבל להלכה זה ודאי לא נכון.

בס"ד ב' בסיון תש"פ

הזונה מסמלת את עזות הפנים, ככתוב: 'ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם', וכן על הכלבים נאמר:'והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה'. תכונה שכנראה לא היתה חביבה על המקרא ::

בברכה, ש"צ

בהמשך לשאלה הזו, נתקלתי בסרט דוקומנטרי שמזכיר את נושא הזנות הפולחנית ומשם נראה שהפרשנות המודרנית שגיל הזכיר בתגובתו הרבה יותר סבירה. למה לא ניתן להתחשב בממצאי המחקר המודרני בפסיקת ההלכה?
להלן קישור לסרט ולדקה הרלבנטית בו:
https://youtu.be/Zcn_5zEO3q0?t=2386

זה אפשרי כפרשנות, אבל להלכה התלמוד קובע שמדובר בכלב.

בס"ד כ"ו באלול תש"פ

ואולי רואה התורה פגם דווקא במכירת הכלב? אדם שהיה לו ריע נאמן השומר על ביתו ורכושו והוא מוכר את ריעו הנאמן לזר תמורת כסף – הרי זה כ'אתנן זונה', הבוגדת בריעה תמורת כסף?

בברכה, שומר צאן האדם

על חשיבותם הגדולה של הכלבים לשמירה, ראו בכתבה: 'מפקד יחידת הכלבנים: מנענו עשרות פיגועים ביהודה והשומרון' באתר 'ערוץ 7'.

זכור לי שאמרת בעבר שבמקום שבו יש ביטחון גבוה שהתלמוד טועה, אפשר ללכת נגדו. במקרה הזה, זה ברור לי שהפרשנות הנכונה לכלב בתורה היא זנות פולחנית ממין זכר. זה גם ברור מהקשר הפסוקים שמדברים על איסור קדש וקדשה.

לאורן – שלום רב,

אוי ואבוי אם משטרת המחשבות תשמע את טענתך ש'כלב' הוא הזכור 🙂 אני ממליץ לרב מיכי למחוק את תגובתך הפוגענית לאלתר 🙂

בזעזוע, קלקוליטיקלי קורקט

אני לא בטוח שיש כאן טעות של חז"ל. הרי גם הם ראו את ההקשר המקראי וגם הם הבינו שאין שום דבר מיוחד בכלב, ובכל זאת לא פירשו כך. לא התחדש שום דבר היום שלא היה ידוע לחז"ל.
ככל הזכור לי, אני דיברתי על טעויות דמוכח במובן המדעי, כלומר טעויות שאם חז"ל היו כאן ברור לנו שהיו גם הם מודים שטעות הייתה בידם מעיקרא. במצב כזה הקביעה מעיקרא היא בטעות ולכן אינה מחייבת. לגבי סברות פרשניות קשה להגיע למסקנה כל כך חד משמעית.

נכון שהם ראו את ההקשר המקראי, אבל הם לא הכירו מקורות קדומים אחרים שמהם מובן שהיה כינוי מקובל של "כלב" לזונה פולחנית ממין זכר. ייתכן שהכינוי הזה נעלם בתקופת חז"ל ולכן הם פירשו כמיטב הבנתם את המונח כלב כפשוטו. בימינו שיש לנו נגישות להרבה מקורות קדומים ושיטות תארוך מתקדמות, למה שלא נשתמש בכלים האלו כדי לדייק את הפרשנות שלנו?

ולקלקוליטיקלי קורקט היקר, בסרט שלינקקתי לעיל הם אומרים שהכינוי "כלב" לא בא בדרך השפלה אלא בדרך נאמנות דווקא. שמשרתי המקדש היו צריכים להיות נאמנים לאל שלהם כמו שכלב נאמן לאדונו. הנאמנות שלהם הייתה באה לידי ביטוי בעשיית תפקידי זנות עבור גברים הומוסקסואלים שבתמורה נתנו אתנן לפרנסת המקדש.

להגמון הפריבילג אורן – שלום רב,

לך תספר למשטרת ה-PC שכשהשוית את הלהט"ב לכלב התכוונת לשבח 🙂

מזלך היחיד הוא שאתה לא דמות מוכרת, לא בדרך להיות רבצ"ר או שר החינוך, ולכן אין אנחנו תוקפים אותך.

בברכה, פודל קסטרו, נציב זכויות האוכלוסיות המוחלשות

כפי שכתבתי, אין לי שום התנגדות לשימוש במידע כזה בפרשנות המקרא. השאלה עד כמה זה משכנע כדי לקבוע שדברי הגמרא הם טעות דמוכח. לדעתי זה לא המצב כאן.

מה ההבדל בין פרשנות להלכה? אם הפרשנות של המילה כלב היא זונה ממין זכר אז ממילא ההלכה צריכה להתאים לפרשנות הזאת, לא?

אין שום הבדל. כתבתי שאפשר להשתמש במידע הרלוונטי לפרשנות, וממילא גם להסיק מסקנות להלכה. אבל במקרה הזה לא השתכנעתי שהפרשנות והמסקנה התלמודית הם טעות דמוכח, מה שהיה מאפשר לסטות מהם להלכה.