ביקורת

שו”תקטגוריה: כלליביקורת
אליאב שאל לפני 3 שבועות

הייתי שמח לשמוע מה דעת הרב על זה:

אני יודע שהרב לא אוהב שאלות כלליות , אבל כאן כל מטרת השאלה שלי היא זו שיש כאן אדם שעושה רושם של מלומד או משהו כזה שאני מרגיש שאני לא יודע לנתח את דבריו ולחשוף את השטות (או שלא) של דבריו
והרב, הרבה פעמים (בין ביתר באחד הקורסים שלמדתי אצל הרב) לימד איך לראות את הכשלים מה שאני עדיין לא מצליח לראות
אז תודה בכ”א

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 3 שבועות

לא הבנתי מה הבעיה כאן. ראשית, הוא מערבב בין הגדרת הלאום היהודי לבין הגדרת קבוצת הרוב במדינה. חוק הלאום אינו הגדרת הלאום היהודי. זו סתם שטות. זו לכל היותר הגדרת אופי המדינה. לכן הוא יכול היה להינתק מאזרחות המדינה אבל לא מהעם היהודי. מעבר לזה, תוכנו של חוק השבות אין בו שום בעיה וזו סתם היסטריה שמאלנית. לכן זו גם לא סיבה להתנתק מהאזרחות ולא רק מהיהדות. בקיצור, אוסף קשקושים.

דורון הגיב לפני 3 שבועות

הדברים נכתבים גם עס מקורות אחרים ממה שהובא פה. עד כמה שאני מבין את מה שמיכי אומר על בורג הוא צודק. בעיניי לב הבעיה הבורגית היא במקום קצת אחר. האדון הזה מציג מצג שווא של היהדות שבו האתוס האוניברסליסטי (“הומני”) לפחות שווה ערך לאתוס הלאומי פרטיקלריסטי. בעצם הוא גם רומז רמז עבה לכך שהיהדות “האמיתית”- זו שרק נאורים כמוהו מחזיקים בני נוטה הרבה יותר לצד האוניברסליסטי. הוא מביא דוגמאות מעוותות כדי להמחיש זאת למשל בשאלת מרכזיותה של א”י: התורה ניתנה מחוץ לגבולות הארץ, התלמוד הבבלי נכתב בבבל ולא בישראל, וחירטוטים מסוג זה. כאילו שתיאור נאמן של נורמות היסוד של היהדות מותנה בנסיבות עובדתיות היסטוריות ולא בשאלה מה דורשת היהדות מהאדם.
באופן הזה מנסה בורג לייפות את דמות היהדות ובכך מעוות לא רק אותה אלא גם פוגם ביכולת של מי שמאמין באוניברסליזם כן (ולא מבולבל כמו זה שלו) לבקר את היהדות. בשורה התחתונה בורג חותר נגד המחנה האידיאולוגי היריב ובו בו בזמן נגד המחנה “שלו”.
ועוד לא אמרתי אף מילה לגופו של האיש. ויש מה.

תשורה הגיב לפני 3 שבועות

דברים נכוחים. אמור גם כמה מילים לגופו של איש..

דורון הגיב לפני 3 שבועות

תודה.
טוב, פה מדובר יותר ברושם אישי שלי (ולדעתי גם של רבים אחרים). אני מתכוון לקריירה שלו בסוכנות היהודית, גוף ציוני פר אקסלנס, והתפנית כביכול למאבק בציונות. הוא כמובן יגיד שזה לגיטימי לשנות עמדה אבל מי באמת מאמין לו?
חוצמזה אם אני זוכר נכון הוא נאבק למען קבלת פיצויים או פנסיה או לא זוכר מה בדיעבד מאותו גוף. כביכול לאחר ש”שינה” את עמדתו. ולדעתי היו עוד אירועים קטנים שלא הוסיפו אמינות לאיש.

עוד דבר קטן, בראיון לגבי הפנייה שלו לבגצ בעניין רישומו כיהודי התעקש לומר למראיינים ש”העניין שלו הוא לא פוליטי אלא הגותי”.
עלק. פונה למאבק משפטי במדינה ומפריח סיסמאות לגיבוי המהלך אבל זה “לא פוליטי”…
לא שיש איזו בעיה עם צעדים פוליטיים (אפילו אין בעיה, לדעתי, עם הצעד הזה). הבעיה היא בגניבת הדעת.

בס”ד מוצש”ק ולו יקהת עמים תשפ”א

אברהם בורג צודק חלקית. לעם ישראל, כבניו של ‘אב המון גויים’ (שעל שמו הוא קרוי ‘אברהם’ 🙂 צריך להיות ‘בני בכורי ישראל’. וכבן הבכור הוא צריך להיות מופת לאחיו הצעירים. ולכן לפני מתן תורה הובהר לעם ישראל, שהם נועדו להיות ‘ממלכת כהנים וגוי קדוש’ שיהיה באמונתו ובאורחות חייו דוגמא חי של חיי אמונה משפט וצדקה.

אך אחריותו של עם ישראל כלפי שאר האומות, מחייבת אותו לשמור שמירה יתירה, הן על קיומו הפיזי העצמאי, והן על צביונו הרוחני, שיהיה הוא העם המשפיע לאנושות באמונתו ובערכיו, ולא עם הנגרר אחריהם מבחינה ערכית ותרבותית.

לכן העמידה ההלכה גדרים של הימנעות מהתערבות בגויים, ולכן חשיבותו של ‘חוק הלאום’ המצהיר ושומר על אופיה היהודי של מדינת ישראל. מי כאברום בורג, שאביו הספיק להימלט מגרמניה זמן קצר לפני השואה, ואימו היא ניצולת פרעות תרפ”ט – שאמור לדעת עד כמה ‘אין לנו ארץ אחרת’, ולכן עלינו לשמור על צביונה היהודי.

בברכה, עמיעוז ירון שניצל”ר

דורון הגיב לפני 3 שבועות

לוינגר גם אתה צודק חלקית. כל פעם שאתה חותם את שמך נכון בסוף דבריך. ובינתיים המייל האישי שלי ממשיך לבכות את הליכתך ממנו. הוא מתגעגע.

בס”ד י”ט בטבת פ”א

שלא כמחקותיה של היהדות, שהפיצו את אמונתן בעולם בכוח המלחמות והכיבושים – היהדות הפיצה את אמונתה בכוח החכמה והדוגמה האישית של התנהגות מוסרית.

אברהם שהיה ‘אב המון גויים’ היה עובר ממקום למקום וקורא בשם ה’, וזכה לכבוד בסביבתו הנכרית שכינתה אותו ‘נשיא אלקים אתה בתוכנו’. אך אברהם עצמו, כאשר ה’ מתייעץ איתו לגבי גורלה של סדום, מבין שבפחות מ’עשרה צדיקים בתוך העיר’, ללא ‘מסה קריטית’ של ‘עדה’ של עובדי ה’ – אין סיכוי לשנות את המציאות השלילית. ובבניינה של ‘עדה’של עובדי ה’, מתמקדים יצחק ויעקב, מתוך הבנה שרק כשתקום עדה מבוססת – יהיה בכוחה להקרין החוצה.

את חזון ההשפעה הכלל עולמית טומן יעקב בברכתו ליהודה, המיועד להנהיג את עם ישראל, שיגיע הזמן שבו ‘יבוא שילה ולו יקהת עמים’, כת”א: ‘וליה ישתמעון עממיא’ (וכרד”ק, שהשורש ‘יק”ה” עניינו ‘משמעת וקבלת עול’. משה בברכתו מועיד את ההשפעה האוניברסלית לזבולון העוסק במסחר עם אומות העולם, שבעקבותיו: ‘עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק’.

דגש חזק על הייעוד האוניברסלי שם דוד המלך, מייסד מלכות ישראל. כשהעביר את ארון ה’ לבירתו החדשה, אמר לפני ארון ה’ את המזמור: ‘הודו לה’ קראו בשמו ספרו בכל העמים נפלאותיו’ (שבו אנחנו פותחים את ‘פסוקי דזמרא’).חזון ההשפעה על האומות, בא לידי אפשרות קיום בימי שלמה, כאשר מכל רחבי העולם באו לשמוע את חכמתו, אך תקופת זוהר זו לא ארכה, בשל התפרקות ממלכתו לשתי ממלכות יריבות.

את חזון ההשפעה האוניברסלית, פיתחו הנביאים. ישעיהו מיכה חוזים את אחרית הימים שהם יינשא הר בית ה’ וכל הגויים ינהרו אליו כדי ללמוד מארחותיו המנהיג העתידי ישפוט בין הגויים ויוכיחם, ואז ישכנו בעולם שלום ואחדות אך עם ישראל לא הקשיב לתוכחות הנביאים. במקום להשפיע אמונה וערכי מוסר, הפך למושפע ונענש בגלות.

לגלות היתה השפעה מתקנת על העם, ופתחה תהליך של תיקון. מימי בית שני ואילך אין כמעט אלילות בישראל. המרכז שהקימו אנשי כנסת הגדולה בירושלים, ריכז סביבו רשת כלל עולמית של בתי כנסיות בכל רחבי העולם.

בכל עיר וכפר ברחבי העולם, ראו הגויים עם מוזר שששובת ממלאכה כל יום שביעי, מתכנס ב’מקדש מעט’ נטול אלילים וחי את חייו לפי כתבי הקודש שלו, שכל אחד ואחד משתתף בקריאתם ולימודם. רבים מהגויים הגיבו בסלידה ובשנאה, אך רבים, ובהם מה’אליטה’ נסחפו והתקרבו ליהדות ואף התגיירו.

היסטוריונים רומיים התאוננו על המצב שבו אין ברומא בית שאין בו יהודי. כדי לעצור סחף דתי ותרבותי זה זה, גזר הדריאנוס על המילה, גזירה שהביא למרד בר-כוכבא שדוכא באכזריות. גם אחר כך כשהותרה שוב המילה ליהודים – נאסרה היא באיסור חמור על הגויים, והנתק בין יהודים לגויים היה למוחלט.

את מכמת ההתקרבות ליהדות ניצלה הנצרות, שהציעה ‘יהדות-לייט’ ללא מחוייבות לשמירת המצוות, וגם אמונה סינקרטיסטית ששילבה את המונותאיזם באלילות ‘אחד שהוא שלושה ושלושה שהם אחד’. יכול אדם לעשות מה שהוא רוצה ולהישאר פאגאן למחצה, ובכל זאת להרגיש את עצמו ‘ישראל האמיתי – ישראל שברוח’. וכשהיתה הנצרות לדת שלטת (ומאוחר יותר היה האיסלאם לדת שלטת במזרח) – היתה היהדות למיעוט נרדף ומושפל.

יותר מאלף וחמש מאות שנה יעברו. ההגמוניה של הנצרות עברה להגמוניה של החילוניות שהאמינה שתביא לעולם נאורות וקידמה. עד שהגיעה הפוסט-מודרנה והשחצנות המערבית פינתה מקום להקשבה גם לתרבויות מזרחיות ועתיקות. קמה גם תנועה של גויים המנסים להתקרב ליהדות כ’בני נוח’, ונמצאו גם רבנים שנענו לאתגר ומוכנים לעסוק בקירובם, כגון הגר”מ שניאורסון, הרב שטיינזלץ, הרב יואל שוורץ,הרב יונתן זקס ויבלט”א הרב אורי שרקי.

היותנו היום במצב של עצמאות, והיות העולם הפוסט מודרני קשוב גם לקולות הישנים – פותחים ‘חלון הזדמנויות’ לשיבתה של היהדות אל החזון האוניברסלי.

בברכה, שמחה פיש”ל פלנקטון

כדאי לציין את מאמרו של הרב אליהו גליל, בדרך אל המונותאיזם’ (באתר ‘מוסף שבת – מקור ראשון’) שבו הוא מתאר את חזונו של הרמב”ם שהמשיח יפיץ את אמונת היהדות בעולם בדרכי שלום. בתגובותיי הבאתי מקבילות בדברי רבי נחמן מברסלב והראי”ה קוק.

תיקון הגיב לפני 3 שבועות

פיסקה 9, שורה 1
את מגמת ההתקרבות ליהדות…

השאר תגובה