בל תשחית

בעיקרון הוא נותן צדקה לשאר מחזיקי המטבע שהוא השחית. למשל אם יש 100 אנשים שכל אחד מחזיק 200 שקל. אם אחד ישרוף את ה200 שקל שלו, כוח הקנייה של השאר יגדל ב1% בערך. זה בעצם מהלך הופכי להדפסת כסף של בנקים מרכזיים או מדינות. אם הדפסת הכסף גורמת לאינפלציה ושוחקת את ערך הכסף של שאר השחקנים בשוק, השמדת הכסף גורמת לאפקט הפוך. לענ"ד בל תשחית שייך רק כאשר משמידים משהו עם ערך ריאלי בעולם (כמו תפוח או דלק). אגב, גם מטבעות של העולם העתיק כמו כסף וזהב אינם בעלי ערך אמיתי אלא ערך מדומיין. למשל, אם מישהו ישמיד את מחצית הזהב בעולם, מחירו יקפוץ כנראה לפי 2, או לפחות יקפוץ משמעותית. וכן להיפך.

זה לא נכון, כי ההתאמה הזאת קורית אחרי הרבה זמן. כרגע כשאני השלכתי 10,000 ש"ח לפח אף אחד לא יכול לקנות שום דבר מעבר למה שהיה יכול קודם.

אני לא בטוח שזה לא קורה מהר, כי אם מישהו נמנע מליצור ביקוש על שוק הסחורות/שירותים בגובה של 10,000 ש"ח, אז כוחות ההיצע והביקוש אמורים להשתנות כך שכוח הקנייה של האחרים יגדל די מהר. כלומר, כוחות ההיצע והביקוש פועלים בשוק בצורה די מהירה, כמו בשוק המניות ששם אם מישהו תיכנן לקנות מניה כלשהי, ובסוף נמנע מלקנות אותה, המחיר שלה יהיה יותר נמוך ממה שהוא היה אמור להיות אילו הוא היה קונה את המניה. מעבר לזה, מה זה משנה כמה זמן לוקח להתאמה לקרות? סוף סוף לא הושחת פה דבר אמיתי, וההתאמה תוכיח את זה בסופו של דבר.

למה שיהא בל תשחית על 'יכולת', אדם ששורף שטר חוב עובר על בל תוסיף?

אורן, אני לא מצליח לראות כיצד זה קורה במהירות כזאת. לשוק לוקח הרבה זמן עד שהוא מגיע לאיזון. כמו מערכת תרמודינמית שכל הערכים הרלוונטיים שלה הם רק במצב של שיווי משקל. הסברתי שאם אדם זורק אלף ש"ח (ואפילו מיליון) לים, שום דבר לא משתנה בזמן הקרוב. מחירים לא משתנים וכוח הקנייה של אנשים לא משתנה. רק אחרי זמן רב המערכת מתאזנת.

דן, מה הקשר לבל תוסיף? אדם ששורף שטר חוב נותן מתנה ללווה שלו.

סליחה 'בל תשחית'

גם אם נגיד שזה לוקח זמן רב, הרי סוף סוף בסופו של דבר הערך הכולל במערכת יישאר זהה. אז למה יש פה בל תשחית?

אני לא מתכוון לטעון טענה הלכתית על גדרי בל תשחית. הטענה היא שהושחת כאן כוח הקנייה שלו, ולכן לא ראוי לעשות זאת.

אבל גם כשאדם נותן צדקה או מתנה, או מוחל על חוב של מישהו, הוא משחית את כוח הקנייה שלו, ואף אחד לא יגיד שיש בזה משום בל תשחית.

כי הוא עושה זאת לתועלת. שימוש במשהו (הפקת תועלת ממנו) אינו השחתה.

אז אולי זריקת כסף לים היא כמו טמינת זרעים באדמה. כרגע בוזבזו זרעים שימושיים ובעוד שנה יצא משם משהו שאפשר לאכול.

אז גם כריתת עץ היא לא בל תשחית. הרי הוא מתפורר והופך לחלק מהטבע/האדמה ונכנס למעגל האקולוגי/ביולוגי.

כלומר אתה אומר שמה שחשוב הוא התוצאה המיידית ולא המאוחרת ולכן כריתת עץ היא השחתה? ותלוי בהגדרת המעשה או במניע ולכן זה שונה מזריעה?
אני הייתי אומר שכריתת עץ היא בזבוז שלא מתאזן, להבדיל מזריעה שמולידה יותר תועלת אנושית, ולהבדיל מזריקת כסף שהבזבוז מתאזן לחלוטין אך אמנם לאחר זמן ממושך ולזה עוד לא הבנתי מדוע אין ללמוד מירד לשדות חבריו וטמן שם זרעים.

אה! בכסף סוף סוף אבדה תקופה של ערך עד האיזון, ועל זה הבל תשחית. בזריעה אמנם מאבדים תקופה של ערך אבל הפירות שיצמחו מכסים את הכל בשופי. ובכריתה איבדנו גם תקופה של ערך עד שיתפרק וכו' וגם ערך ממשי כי לא תחזור התועלת שכבר הופקה בעץ עצמו. ומכאן נפק"מ שהמשחית אלף ש"ח נניח שמתאזן אחרי שנתיים והריבית על אלף שח לשנתיים נניח עשרה שקלים אזי השחית תפוח בשווי עשרה שקלים.