בעקבות טיעוני הגרי"ד סולוביצ'יק בשיחתו "זו סיני"

שו”תקטגוריה: מחשבהבעקבות טיעוני הגרי"ד סולוביצ'יק בשיחתו "זו סיני"
נדב שאל לפני 2 שבועות

אצטט כאן את הטיעונים של הגרי”ד זצ”ל שאשמח לשמוע התייחסות של הרב לגביהם:

1. יחס לחכמי המסורת – 
“רביעית, קבלת עול מלכות שמים דורשת מאתנו לרחוש כבוד ואהבה ולהעריץ את דבריהם של חכמי המסורה. בין שיהיו אלה תנאים, אמוראים או ראשונים – הם הסמכות הסופית. התבטאות בלתי אחראית כלפי חז”ל, גובלת – איני אוהב להשתמש במילה, אבל כך הוא אליבא הרמב”ם – בכפירה. וכך כותב הרמב”ם (הלכות תשובה ג’ ח’): “וכן הכופר בפירושה והיא תושבע”פ והמכחיש מגידיה כגון צדוק ובייתוס”. כל מי ששולל את האמת והאמינות של התורה שבע”פ הוא צדוקי. מדוע הוסיף “והמכחיש מגידיה”, כלומר מי ששולל את סמכותם של חכמי המסורה? משום שתחת הקטגוריה של ‘כופרים בתורה’ מסווגים לא רק אלה השוללים תושבע”פ, בזה אין ספק, אלא אפילו אלה המודים באמיתתה של תושבע”פ – אבל מבקרים את האישיות של מי מחכמינו ז”ל. הם מוצאים חסרונות בחז”ל, מומים בתכונות אופיים, התנהגותם, הפילוסופיה שלהם, השקפתם על העולם, או מיחסים להם דעות קדומות ר”ל. באמת אין להם השפעה על ההלכה, ובכ”ז צריך לראות אותם ככופרים. אדם כזה הוא כופר כיוון שהוא מכחיש את שלמותם שהיא ללא דופי, ואת אמינותם בתור דוברי אמת”.

איפה עובר הגבול בין הכרה בטעויות של חז”ל (שודאי היו, ‘טועה בדבר משנה’ וכד’) לבין “המכחיש מגידיה”?
האמנם יש בעיה להגיד שחז”ל הושפעו מפילוסופיות זרות, בדיוק כמו שהושפעו מתפיסות מדעיות שגויות?
 
2. תוקפן של חזקות חז”ל – 
“לא רק ההלכות, אלא גם החזקות שחז”ל הנהיגו לדון על פיהם בדיני התורה, לא ניתנות לערעור. אל תשלחו יד, לא רק בהלכות אלא גם בחזקות, כי החזקות עליהן דיברו חז”ל אינן נשענות על תבניות התנהגות פסיכולוגיות חולפות, משתנות, אלא על עקרונות אונטולוגיים קבועים (אונטולוגיה=אותו חלק של המטפיזיקה הדן במהות של ההוויות), מושרשים בעצם מעמקי האישיות האנושית המטפיזית, שאינה ניתנת להשתנות כשמים מעל.”
(בהמשך הוא מתייחס ל”טב למיתב” ולהפקעת קידושין)

שוב, האמנם חובה להגיד זאת?
נכון שאם מבטלים את החזקות מפילים אינספור דינים, אבל זה לא טיעון. מדוע שחזקות אנושיות לא ישתנו במהלך השנים? הרי בדיוק כמו שב’עצב תלדי בנים’ עשוי להשתנות עם טיפול תרופתי נכון (אפידורל כרגע, מי יודע מה עוד כמה שנים) אפשר להגיד שגם ‘ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך’ ישתנה עם התפתחות נכונה של הפמיניזם.

3. לשיטת לימוד ההלכה – 
“לימוד ההלכה ופרשנותה, טען קרח, הן פעולות אקזוטריות, פעולות דמוקרטיות, שבהן כל אדם בר-דעת מורשה להשתתף. טענתו של משה להיותו הסמכות ההלכתית הבלעדית והפרשן הבלעדי של ההלכה, טען קרח, אין לה על מה שתסמוך. ההשלכה של פילוסופיה דמוקרטית זו ברורה. מה שקרח רצה, ורבים רוצים אפילו עכשיו ואינני מדבר רק על קבוצות מתנגדים, אני מדבר על הקהילה האורתודוקסית, בין שהם מצהירים על כך בגלוי ובין שמשתמשים בלשון המשתמעת לשתי פנים, או בלשון ערמומית בכדי לחפות על כך הוא ש’כלי הפרשנות’ של התורה יהיה קומון-סנס, הדעת האמפירית היום-יומית, לא ההיגיון האזוטרי הממשיג, אשר ניתן לקנותו רק על ידי לימוד בשקדנות ובאימון ובמאמץ…”.

האם הרב מזדהה עם הדברים ביחס ללוגיקה של יג’ מידות שהתורה נדרשת בהן?

לגבי שאלות 1 ו2 אני יכול להבין שהגרי”ד הציג עמדה קיצונית יחסית כיוון שכנראה היה צריך לתת קונטרה לגישות קונסרבטיביות-רפורמיות (אם כי זה לא מסתדר לי עם תיאור אופיו), אבל העמדות שהוא מציג – בשיחה מול רבנים – נראות לי מוחלטות מדי.

תודה מראש.

השאר תגובה

1 Answers
mikyab ענה לפני 2 שבועות
  1. הגבול הוא השכל הישר. מדובר בבני אדם כמוני כמוך, והיחס אליהם צריך להיות בהתאם. ראה במפרשי המשנה “הוי דן את כל האדם לכף זכות” שמסבירים שיש לפרש על פי השכל הישר. ראה גם מאמרי על התער של אוקאם. https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%A2%D7%95%D7%93-%D7%91%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%AA%D7%A2%D7%A8%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%94%D7%90%D7%9D/

אין שום בעיה להגיד את האמת. ואפילו אם זו לא אמת אלא זו רק דעתך המוטעית, מותר ורצוי לומר אותה.
2. על כך כבר כתבתי לא פעם שלהערכתי הרב סולובייצ’יק עצמו לא האמין בשטות הזאת, וכתב זאת לתשובת המינים (הרפורמים).
3. לגמרי לא מזדהה. אלו סיסמאות בריסקאיות רווחות. נכון שיש הנחות יסוד מסוימות, אבל כלי החשיבה והפרשנות הם כלי השכל הישר.

השאר תגובה