גדולי הדור‎

שו”תקטגוריה: כלליגדולי הדור‎
י' שאל לפני 7 חודשים

שבוע טוב הרב,
אקדים בכך שאני מאוד אוהב לקרוא בבלוג של הרב והרב אף עזר לי בספיקות אמוניים רבים.
קראתי את המאמר של הרב על הר המור וכיתות למיניהן.
שאלתי היא, כשהרב קורא לביקורתיות גם כלפי גדולי הדור ורבנים. איך זה מסתדר עם כל ענייני כבוד רבו וכו’? לדוגמה, ענייני המקדש והר הבית יקרים ללבי (איני יודע מה דעת הרב על תנועות המקדש לכן תינח דעתך, אני לא פנאט ולא משוגע ואפילו ספקן יחסית ואוהב לשמוע דעות מגוונות. ובכ”ז), וכידוע, זה נושא שנוא מאוד על אנשי הר המור וכמובן טענת הדגל היא שגדולי הדור ובראשם הרב זצ”ל אסרו ואנו מרחיקים את הגאולה וכן על זו הדרך וכשאני רוצה לענות על זה אני ממש בחרדת קודש שמא אפגע באחד מגדולי הדור או אעביר ביקורת עליו חס ושלום כי אז הויכוח אבוד אז חשבתי פשוט להסביר שמותר לחלוק על גדולי הדור גם אם אני לא רב גדול (הרב אריאל תלמיד חכם אבל עם כל הכבוד הוא לא גדול והוא לא יכול [מושג שמעצבן אותי] לחלוק עליהם) אז רציתי לשאול את הרב איך לגשת לזה אם בכלל, כי אני לא בטוח שזה יעזור אבל זה לא חסר סיכוי כי רובם, בניגוד לאיך שהרב הציג, כן יכולים לשמוע טענות אחרות [אעפ”שהתגובות יהיו זהות למדי] וכן לדעת מה הגבול ההלכתי כאן ומה סמכויות גדולי הדור הבלתי מעורערות אם יש כאלה (שוב, הלכתית!) כי מצד אחד שמעתי מרב כלשהו שגדולי הדור זו המצאה אורתודוכסית חדשה ומצד שני על זה אמר לי חבר שגדולי הדור זה מושג הלכתי שמופיע ברמב”ם ובפוסקים.

מצטער על האריכות שרובה לא נחוצה (השתדלתי לקצר אבל ככה אני רגיל לכתוב) ותודה מראש!

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 7 חודשים

י’ שלום.
איני רואה קשר בין כבוד לבין ביקורתיות. להיפך, אם יש אדם שאני מכבד עליי להתייחס לדבריו ברצינות ולכן בביקורתיות. כשאסור לבקר מישהו דווקא זה מבטא חוסר כבוד לדבריו (שלא שווים התייחסות רצינית). מי שאומר דברי טעם גם לא צריך לחשוש מביקורתיות ובעצם הוא אפילו צריך לעודד אותה גם כשהיא מופנית כלפי דבריו שלו. אתה יכול להקפיד על דיבור מנומס אבל להביע עמדה ביקורתית ובוודאי עמדה אחרת. מה עוד שההכרזה על מישהו כגדול הדור היא בדרך כלל חסרת כיסוי. זוהי תעמולה לטובת מי שאני חפץ ביקרו (“הרי כל גדולי הדור חושבים כך וכך”, כשה”כך וכך” זה במקרה בדיוק מה שאני והמחנה שלי חושבים. זוהי שיטה  חרדית נפוצה ומקובלת. כדי להיווכח בזה, עליך רק לשאול את החרדים מה אומרים “כל גדולי הדור” על הקו ועל הר המור).
 
לגבי היחס להר הבית, איני מבין מדוע אתה לא יכול לגבש לעצמך תפיסת עולם כהבנתך, בפרט שיש רבנים לא פחות גדולים שחושבים בכיוון שלך. מניסיוני, בדרך כלל כשמסתיימים הטיעונים הענייניים מתחילות היעלבויות, תיוגי אפיקורסות וכבוד הרבנים. כשיש טיעונים ענייניים מעלים אותם ולא נזקקים לדמגוגיה מסוג זה.
 
המושג גדול הדור בשימושו כיום אכן עבר הרחבה שאין לה בסיס. הן במובן של מה שהוא מחייב (שאסור לחלוק או שהוא קובע הכל) והן במובן של מיהו בכלל גדול הדור (והאם יש כזה). ושוב, כשאוזלים הטיעונים הענייניים פונים לטיעוני סמכות וממציאים “גדול הדור” וכדומה.
 
רק אסב את תשומת לבך לתופעה מעניינת, אם כי לא מפתיעה. משום מה, אלו מחבריך שנוטים להר המור (הקו) מתנגדים כולם לטיפול בהר הבית. האם זה מקרה שכל חסידי הר המור מתנגדים לתנועות הר הבית למיניהן? בעיניי זו אינדיקציה לכך שמדובר בעדר שלא מגבש עמדות בעצמו אלא נסחף אחרי “גדולי הדור” וחוזר על המנטרות שלהם. כאמור, בהיעדר נימוקים וטיעונים ענייניים מתבססים על “גדול הדור” (כשכמובן אתה מחליט מיהו גדול הדור ומי לא).
 
ועוד הערה (אולי כתבתי אותה בטור ההוא). ברוב המקרים שאני מכיר, טיעוני הסתמכות על “גדולי הדור” ועל איסור סטייה מהמסורת עולים על ידי אלו שלוקים בזה בעצמם. הר המור כולה הולכת בקו שסוטה מכל גדולי הדור ומכל המסורות שבידינו מהרבה בחינות. להבנתי, זוהי הסיבה לכך שהם מנופפים בגדולי הדור ובמסורת. מי שמנופף במשהו כל הזמן בקנאות ומאשים את כל האחרים בעניין, חזקה עליו שהוא בעצם נלחם עם משהו שמנקר בתוכו (בתוך תוכו הוא מבין שאלו הנקודות שהוא חלש בהן. כמו שנאמר: הפוסל במומו פוסל). בעניין זה אני מאד ממליץ לקרוא את ספריו (האוטוביוגרפיים +-) של חיים גראדה, ‘צמח אטלס’ ו’מלחמת היצר’. הספרים הללו מספרים על ראש ישיבה (ששמו צמח אטלס) שנלחם נגד היצרים והכפירה של תלמידיו בשצף קצף, כשבתוכו הוא עצמו היה אכול בשני אלו. מולו עומדת דמותו של בעל מחזה אברהם (החזון איש) שהיה הרמוני ושליו בתוכו ולכן לא קנאי כלפי חוץ.
 
לסיום, אל תיפול רוחך. אני מאד ממליץ לך להקשיב לכל הטיעונים שאתה שומע, מכל הכיוונים, אבל בסוף לגבש עמדה משלך. אל תפחד מסמכויות וטיעוני “אד הומינם” למיניהם. אין להם שום בסיס, והם בדרך כלל תחליף לטיעון במישור הענייני. כמובן שגם אם כיבשת עמדה עליך לקחת בחשבון שאולי טעית, בסה”כ אתה עדיין בכיתה י וזה כמובן קורה לאנשים בכל גיל (כולל גדולי הדור). אבל אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ולא ניתנה תורה למלאכי השרת.

י' הגיב לפני 7 חודשים

תודה רבה על התשובה, זה יועיל לי מאוד.

א”כ אני חושב שפשוט אדון רק עם אנשים עניניים יותר,
איך שהרב מציג את זה (וכמובן נתמך במציאות) זה נראה אבוד מראש…

מיכי צוות הגיב לפני 7 חודשים

אולי עוד הערה לסיום. לדעתי כדאי לדון עם כל אחד, גם אם אינו ענייני אולי יש לו טיעונים טובים. נכון שלא תשכנע אותו, אז מה? אולי תשתכנע בעצמך? העובדה שהוא לא משתכנע היא בעיה שלו והוא מפסיד מזה. למה שגם אתה תפסיד? לכן אני ממליץ שתקשיב לטיעוניו ולכל היותר אל תתווכח אלא תשקול אותם ותחליט האם השתכנעת או לא.

שמעון הגיב לפני 7 חודשים

ממש לא העיקר כאן, אבל בנימין בראון בספרו על החזון איש טוען שהחזון איש בצעירותו נטה לכפירה (ואף כתב על זה שירים), וההחלטה שלו בסוף על דרכו התורנית הושפעה מכך. הנטייה לזלזל בכל מה שמחוץ לעולם התורני, הסתגרות של לימוד תורה כדרך של חיים, התנגדות לצירוף לחיים שמחוץ לבית המדרש בצבא או בשרות לאומי, כל אלה הם משקל נגד למה שהוא חווה על עצמו כשנטה אחרי ההשכלה בצעירותו. בדרך הזו הואהחינך ציבור שלם. ואם כן מבחינה מסוימת גם אצל החזו”א היתה מלחמה פנימית שגרמה לקנאות כלפי חוץ. ברור שהסגנון של החזו”א היה שלו ולא מתלהם, אבל התכנים כן היו מתלהמים.

Copenhagen Interpretation הגיב לפני 7 חודשים

לא מובן לי השימוש במילה “מתלהם”. או שהמילה אינה מוסיפה דבר על הנאמר או מניחה את המבוקש. מדרך השימוש הסטנדרטית בימינו אפשר היה גם לומר שמי שאומר על מנהיגות החמאס שהיא מרושעת הוא בגדר “מתלהם”. או על נביאי ישראל שקינאו לה’ “מתלהמים”. ואין דרך להכריע מיהו השקול ההגיוני ובעל המידות.

השאר תגובה