גיור ושבועות‎

חג שמח,
 
עיקר דבריך השבוע בנושא הגיור מקובלים עליי.
 
אני כן מוכן לדבר על מדיניות מקילה כלפי גרים במדינת ישראל בתקופתנו, אבל זה דבר לא כל כך עקרוני.
 
הזכרת מקרה שבו מתגייר תכנן מראש להתחתן במקום של חילול שבת. זו אולי בעיה, אבל גם אתה תסכים כנראה שאי קיום מצוות לאחר הגיור אינו יכול לשמש הלכה למעשה כאינדיקציה לביטול גיור (היינו להצהרה שלא היה תקף מלכתחילה!). גדולי ישראל מעולם לא עשו זאת, וניתן להוכיח את הדבר(לעניין העקרוני הזה הקדשתי את החלק החמישי בספרי הבלתי נשכח…). עד שקמו רבנים בבתי דין אזוריים ועשו זאת בעשרות השנים האחרונות, ובאופן מביש לטעמי, שלא לדבר על טנק השרמן שהפך למרכבה הדורסת בסיטונות מאות גיורים, תוך חילול השם נורא, לטעמי.
 
(נראה לי שהקטליזטור לכל זה היה פסק הדין בעניין האח והאחות של הרב גורן מתחילת שנות ה-70, שבו ביטול הגיור היה אחת הדרכים שננקטו כדי לטהר את הממזרים, היינו מתוך כוונה "חיובית". אגב, גם פסק דין זה, וטעויותיו של הרב גורן, במחילה, מנותח בספרי המונומנטלי)
 
כל זה כהקדמה לעיקר, שעליו רק רמזת, ולא הרחבת. היינו, יש מקום לבירור יסודי האם הגדרת הגיור היא ההצטרפות לעם ישראל או ההצטרפות לדת ישראל (וכך לעם ישראל). שנינו חושבים שהכניסה לעם היא באמצעות הכניסה לדת, שכן ההתחייבות במצוות היא הגדרת היהודי/היהדות. אחרים, ובראשם היום אבי שגיא וצבי זוהר, סבורים שהגיור הוא ההצטרפות לעם ישראל. הוויכוח הוא אפוא על הגדרת היהדות. על זה אני מזמין שיחה בהזדמנות.
 
שלא לגרוע מהתייחסות מידית עתה, כדרכך.
 
חג שמח, מ'