גילוי עריות, בשר אדם, והתאבדות מבחינה מוסרית
האם יש בגילוי עריות בהסכמה בין קרובים בוגרים מדרגה ראשונה או באכילת בשר אדם מת, או בהתאבדות, בעיה מוסרית (חוץ מהבעיה ההלכתית), ולמה?
לדעתי לא. רק אם הילדים שייוולדו יהיו פגומים אז יש כאן פגיעה בהם (מעבר לממזרות שתרדוף אותם מעשית). בעצם המעשים הללו איני רואה בעייה מוסרית. ראה תגובתי לסדרת מאמריו של גדי טאוב ב"הארץ" על גילוי עריות.
הרב לא רואה בעיה מוסרית בקניבליזם? הרי לחלק מן הראשונים אפי' אין איסור מהתורה בדבר.
וגם על גילוי עריות הגמ' ביומא אומרת שאלמלא ניתנה תורה דין הוא שייאמרו.
או שהרב מתכוון שמוסרי זה רק מבחינת בין אדם לחברו, אבל יש ערכים אחרים כערכי הקדושה שהם ערכים המתחייבים מן השכל (כבוד האדם), כמו שהמוסר עצמו מתחייב מהשכל, אבל אין זה אומר שגילוי עריות הוא עבריינות הלכתית גרידא כחילול שבת, אלא עבריינות ערכית. (תומר פרסיקו מסביריפה מאוד את ערך הקדושה – כאן https://tomerpersico.com/?s=%D7%A9%D7%A9+%D7%9C%D7%95%D7%97%D7%95%D7%AA)
האם כשאין איסור הלכתי בהכרח יש בעיה מוסרית? אני לא מבין את הטיעון המוזר הזה.
מה הקשר בין גילוי עריות לקניבליזם?
כתבתי שלדעתי אין בעיה מוסרית בקניבליזם ובגילוי עריות כי זה לא פוגע באף אחד. מה לא ברור כאן? אכן יש ערכים שלא קשורים לפגיעה באחר. למשל, ערכים דתיים, אבל לא רק הם. יש שיראו ערך במימוש עצמי, וגם אנוכי הקטן רואה ערך במחשבה ופעולה אוטונומית וגם בהשכלה.
אבל קניבליזם או גילוי עריות זה סתם דבר שמגעיל אותנו, ואני מניח שמדובר בעניין תרבותי ותו לא.
את מאמרו של פרסיקו אני מכיר (אני מניח שהתכוונת לראשון, כי יש שם סדרה של לינקים), אבל לניתוח של הייט איני מסכים מכמה סיבות. בעיקר מפני שהוא מדבר על רגשות ואני מדבר על ערכים. לא קרב זה אל זה. וכך לגבי עוד נקודות שם.
לא התכוונתי להגיב שאם אין איסור הלכתי לכן יש בעיה מוסרית, אלא שאם אין בעיה מוסרית וגם אין בעיה הלכתית אפשר להתיר את זה למעשה (התכוונתי שלא תאמר שאמנם אין בעיה מוסרית אבל בעיה הלכתית יש).
השאלה היא אם הרב לא מוכן לקבל את ערכי הקדושה, אם חז"ל אומרים שעל גילוי עריות גם אלמלא ניתנה תורה דין הוא שייאמרו, הרי שזה מורה שהם הבינו מסברא שראוי לאסור כזה דבר לא מבחינה דתית אלא מבחינה ערכית.
אכן, אם אין בעיה הלכתית ולא מוסרית זה מותר. לכל היותר יהיה בזה משום "בל תשקצו" (איסור לעשות דברים מאוסים).
יש ערכי קדושה אבל אלו לא ערכים מוסריים. גם לגבי עריות ייתכן שמדובר על ערכי קדושה ולא על מוסר. בכל אופן, גם אם חז"ל חשבו שמדובר בערך מוסרי אני לא חש מחויב לקביעות הערכיות שלהם.
אם הרב מכיר בערכי קדושה כערכים מחייבים, למה הרב אומר שאם אין בעיה הלכתית ולא מוסרית זה מותר, אולי אין בעיה הלכתית ואין בעיה מוסרית אבל יש בעיה ערכית של ערכי הקדושה.
אני יכול להבין שיש ערכים כאלה, אבל אני לא מחדש אותם מדעתי. אם התורה חידשה זאת אקבל.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer