דבר שיש לו מתירים בפרוטה

הגמרא אומרת שנדרים הם דבר שיש לו מתירין כי ישנם בשאלה. רואים שגם אם ההיתר כרוך במעשה זה נחשב דבר שיש לו מתירין. אמנם שם המעשה הוא ללכת ולהישאל, אבל כאן מדובר על לתת כסף. למיטב הבנתי זה לא  נקרא דבר שיש לו מתירין, שכן הוא צריך להוציא כסף מכיסו כדי להתיר זאת. סברת דבר שיש לו מתירין היא שאין להתיר לו לאכול באיסור אם יכול לאוכלו בהיתר. אבל אם צריך להוציא על כך כסף זה לא נחשב שיכול לאוכלו בהיתר.
ובאופן מעט שונה: כל הרעיון של ביטול ברוב הוא חיסכון בכסף. התורה לא דורשת ממך לוותר על היתר רק בגלל חשש לאיסור אלא אם האיסור רב על ההיתר. ואם יש לו מתירין אז הוא לא מפסיד כלום ואין סיבה להתיר לו. אבל אם צריך להוציא כסף כדי לאוכלו אז הוא כן מפסיד כסף ולכן לא סביר שאסרו לו במצב כזה.
אלא שכאן מדובר באיסור נדר (הוא נדר הנאה מהדבר), ואיסורי נדר בכלל הם דבר שיש לו מתירין. לכן בשורה התחתונה דבר כזה יש לו מתירין, לא בגלל שיכול לתת צדקה אלא מפני שיכול להישאל עליו.