דתי לפי דעתי כתפיסה

שו"תקטגוריה: כללידתי לפי דעתי כתפיסה
בנימין שאל לפני שבוע 1

שלום, כהקדמה לשאלה שלי אציין כי ברור לי שאפשר לענות עליה באופן יבש ורדוד אך אני פונה דווקא אליך מההיכרות שלי עם התוכן והשיעורים שלך בתקווה שתוכל להאיר לי קצת על הנושא מהזווית המיוחדת שלך. נושא זה מאוד מכביד עלי לאחרונה ומתחבר קצת עם הסדרה שלך על חדשנות שמרנות ומסורת שאני בדיוק מסיים ואשמח לתשובה מפורטת ואפילו כיוונים וקישורים להעמקה.תודה מראש
לאחרונה יצא לי לשמוע ממספר אנשים שאני  מחזיק מהם כאנשים רציונלים ואינטליגנטיים שהם מגדירים את עצמם כחצי דתיים, ״דתי לפי דעתי״ או איפשהו על הסקאלה בין דתי לחילוני.
אבהיר בהתחלה כי ברור לי שאף אחד לא מושלם ומקיים את כל המצוות ולכן כולם בעצם לא דתיים שלמים או נמצאים על הסקאלה במקום מסוים (לפי תפיסה שתטען שדתי מושלם הוא רק אחד אשר מקיים את כל המצוות)
עם זאת, ההפרדה לדעתי היא חוסר השאיפה שלהם להיות במקום שונה.
לדוגמא, יש אנשים אשר לא מצליחים לקום למנין בבוקר אבל לטענתם הם היו רוצים להצליח או שואפים לזה. בתפיסה שאני מדבר עליה אין אף שאיפה כזאת. מספיק לדוגמא להתפלל בערב שבת וזהו. (אני יודע שזה יכול להזכיר מסורתיים קלאסים אבל זה מרגיש לי תפיסה קצת שונה ומודרנית יותר )
אוסיף כי באופן אישי מאוד קשה לי עם התפיסה הזאת כי היה לי הרבה יותר קל להיות ״דתי״ אם הייתי מגדיר את עצמי כדתי שלא שומר שבת אבל אני מרגיש שזה יהיה פשוט לעבוד על עצמי וזה יהפוך להיות בסוף אני עושה מה שנוח לי – אם זה מסתדר עם הדת יופי, אם לא אז גם בסדר.
מצד שני, אני מודע שיש מצוות מסוימות שגם אני לא ממש מבין ולמען האמת לא ממש שואף לקיים. בנוסף, אני מתקשה למצוא הבדל עקרוני בין אדם שפשוט מתפלל במנין/ לא שומר שבת כי זה לא חשוב לו ולאדם שטוען כי זה חשוב לו אך הוא לא מצליח (נראה לי שזה מגיע לעניין של סדר עדיפויות ובסוף, התפילה/ שמירת שבת לא מתועדפת מספיק בשני המקרים ואין הבדל מהותי ביניהם)  לכן ההבדל בין התפיסות קצת מתערער לי ואשמח לחידוד ממך.
לסיכום, כמובן שכל אחד יעשה מה שהוא מרגיש לנכון אך אשמח לשמוע את דעתך בנוגע לתפיסות שכאלו כדוגמת ״חצי דתיים״ ובעיקר תפיסות כאלה שמגדירות סט כללים חדשים אשר גם נותן לך נוחות (לא לשמור שבת לדוגמא) וגם נותן לך הרגשה של קשר לדת וכו׳ מבלי לספר סיפורים של אני לא מצליח לקום להתפלל וכו׳.

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני שבוע 1

הייתי מפריד כאן בין שלושה מישורים:

  1. למה אני מחויב (כלומר מה נכון לדעתי).
  2. למה אני שואף (בהנחה שלא תמיד האדם שואף לעשות את הדבר הנכון בעיניו. הנחה שנויה במחלוקת).
  3. מה אני עושה בפועל.

עקרונית אף אחד משלושת המישורים הללו אינו זהה לשני האחרים. ראה על כך בטורים 172-3 על חולשת הרצון.
וכעת לשאלתך: אדם שלא חושב שנכון לקיים את כל ההלכה (בלי קשר לשאלה מה היא אומרת. על כך יכולות להיות לו דעות משלו) אינו דתי, כלומר אינו מחויב להלכה. מחויבות להלכה היא במישור 1. אדם שחושב שאכן כל ההלכה מחייבת, אבל אינו שואף לבצע זאת (מישור 2) כי הוא חלש או כי לא בא לו או כי הוא כועס על הקב"ה או מכל סיבה אחרת, הוא דתי עקרונית, ולכן זה יכול להיות ה"חצי דתי" בעל משמעות דתית כלשהי. מי שחושב ושואף אבל לא עושה, זה הדתי הרגיל (כמובן כל דתי לא עושה כמות שונה מההלכה, אבל עקרונית זה הרגיל).

בנימין הגיב לפני שבוע 1

אני עדיין מתקשה לדייק את ההבדל בין מישור 1 למישור 2. עצם השאיפה נשמע לי כמו משהו לא מדיד או מוחלט.
מה ההבדל בין אדם שמבין שזאת ההלכה אך זה לא חשוב לו מספיק ולכן אין לו שאיפה לקיים זאת לעומת אדם שלכאורה ״שואף״ לקיים הלכה מסוימת אבל לבסוף זה לא מתועדף אצלו מספיק ואינו מקיים את ההלכה.
זה מרגיש לי כמו תירוץ לספר לעצמי – להגיד שאני שואף לקיים כל מיני דברים ובפועל לקיים רק מה שאני מתעדף (נראה בדיוק כמו מי שבוחר איזה מצוות נוח לו ומה פחות)

מיכי צוות הגיב לפני שבוע 1

אם אתה מחפש דברים מדידים – כלך לך לפיזיקה. ניתן לתהות האם זה לא הבדל כמותי של עד כמה זה חשוב לך, אבל לדעתי לא. זה דומה למה שתיארתי בטור 661. עיין שם.

בנימין הגיב לפני שבוע 1

אמשיך לעיין ואולי אחזור עם שאלות נוספות בהמשך.
תודה רבה!

השאר תגובה

Back to top button