הבחנה בין תורה בחפצא ותורה בגברא

שלום הרב,
קראתי בכמה מקומות את שיטתך לגבי 'מחשבת ישראל'- אם הבנתי נכון מדובר בהבנות שמקורם בהבנה הפרטית של החכמים ולא ממה שקיבלנו מן השמיים (ספקולציות בלע"ז). ממילא זה לא 'חפצא של תורה', אלא ככל דבר חול שאמנם יכול להיעשות לש"ש אבל אין בו גדר של תורה… לכן אין לברך על כך ברכות התורה, אין להניח זאת בנפרד מספרי חול בספריה, עקרונית היה אפשר ללמוד זאת בשירותים (לולא הפסוקים וכו')… (מעניין אותי האם הרב גם יתיר ללמוד ספרי מחשבת ישראל בתשעה באב)…
אבל האם לא נכון לחלק בין סתם פילוסופיה על העולם לבין נסין להסביר את התורה… כמו שסברות וניתוחים של בני אדם שנעשו כדי להעמיק ולהבין דיני תורה הם בכלל תורה ('תלמוד'), כך עיסוק מחשבתי שמנסה להסביר את העובדות היסודיות של התורה ייחשב בכלל תורה… מושג האלוקות, ההתגלות, טעמי מצוות… ואף נסיון לדלות 'תפיסות יסודיות' של התנ"ך לגבי ההיסטוריה וכו'…
ואף שכל הוגה מביא את הפילוסופיה של תקופתו, יש הבדל בין ספרי פילוסופיה דאז לבין ספר שעוסק בניתוח העובדות ואמונות יסודיות של תורה, וכמובן עושה זאת על בסיס ההבנה של תקופתו… הרמב"ם מביא הרבהנ פילוסופיה, אבל עוסק באיך אנחנו חייבים להסביר זאת לפי התורה (למה לא לקבל את הקדמות, איך להסביר ביטויים מגשימים של התורה וכו')…
אמנם כל אחד מביא ממוחו, אבל גם בתלמוד מובאות הבנות שונות…
ולגבי הערך, אפשר ללמוד מהם איך לנתח את התורה לאור החכמה, וממילא מהם העקרונות החשובים שאפשר ליישם גם לגבי הפילוסופיה בימינו (לדוגמא ההתייחסות של הרמב"ם לשאלת השיטה האריסטוטלית ואפלטונית של בריאת העולם יכול ללמד אותנו איך להתייחס לשיטת האבולוציה- אין להיצמד להבנה פשוטה של הפסוקים, כל עוד יש אפשרות של התערבות אלוקית ההסבר אפשרי וכו'…