הגדרת הרב ליהדות

שו”תקטגוריה: כלליהגדרת הרב ליהדות
משה ק. שאל לפני 2 חודשים

שלום,
הרב כידוע מגדיר את ה”יהדות” כמחויבות להלכה ותו לא. איני חולק על הגדרה זו, והיא אף נראית לי הגיונית להפליא (שהרי ייחודי=פרטיקולרי) אולם לא ברור לי מה היחס ליהודי (?) חילוני בהגדרה זו. בטור 338 הרב כתב בדרך אגב שעל פי הגדרה זו גם החילונים נחשבים ליהודים כיוון שלפי ההלכה הם מחויבים לה, למרות שהם לא מכירים במחויבותם. אם כן, יהודי אינו מי שמחויב להלכה אלא מי שההלכה מחייבת אותו.
זאת אומרת, שהחילוני מוגדר כיהודי משום שההלכה, שהוא אינו מחויב לה הצהרתית ומעשית, טוענת למחויבותו אליה מכוח מוצאו.
זה מוקשה בעיני מכמה אנפי:
א. הרב, באחד מספרי הטרילוגיה, טען ש”כופין על המצוות” נאמר רק על אדם שומר מצוות שנמנע מלעשות מצווה מסוימת משום מה, אבל לא על אדם שמצהיר כי כלל אינו מחויב להלכה. קשה לטעון שישנו ערך דתי למעשה הנעשה תחת כפייה אבל אין ערך למעשה הנעשה על ידי אדם שלא מתוך מחויבות הלכתית. כמו שאנו מחשיבים אותו כיהודי משום שההלכה מגדירה אותו כמחויב אליה, כך נחשיב את מעשהו למצווה, למרות אי מחויבותו, משום שההלכה מכירה בו כמחויב.
ב. אם זאת הגדרתה של היהדות, לא ניתן לחלץ ממנה שמחויבות הלכתית היא תנאי הכרחי לגיור, כפי שהרב טוען. אם נניח שישנו מכניזם כלשהו של גיור, אזי גוי שביצע את המכניזם ההוא נחשב ליהודי ומחויב בהלכה, גם אם הוא לא יכיר במחויבות זו. הרב כמובן יכול לטעון שקבלת עול המצוות הוא חלק מהמכניזם, אבל אני הבנתי מספרי ומאמרי הרב (בהלכה עצמה אינני בקיא גדול) שדעתו זו אינה נסמכת על מקורות כלשהם אלא בעיקר על הגדרת היהדות כמחויבות הלכתית, ואם הרב רוצה להכניס את החילונים להגדרה זו הרי שזה בהחלט לא נובע מההגדרה.
אם כי יש להודות, שגם אם צדקו דברי, זה הגיוני מאוד שקבלת מחויבות הלכתית היא תנאי לגיור, ואכמ”ל.
ג. לפי הגדרה זו כל דת בעולם שתטען למחויבותנו אליה, אנו נכנסים בעל כרחינו תחת כנפיה. אם הנצרות לדוגמא טוענת שכולנו מחויבים להאמין באלוהותו של ישוע המשיח הרי שכולנו נוצרים במובן הזה. הרב הרי טוען שגם החילונים מזהים את עצמם כיהודים משום שההלכה טוענת למחויבותם אליה, למרות שהם אינם מכירים בסמכותה של ההלכה לטעון משהו. כך בדיוק אנו נוצרים למרות שאיננו מכירים בסמכותה של הכנסייה לטעון משהו. אמנם הנצרות, ורוב הדתות בתבל, אין להם הלכה במובן המשפטי היהודי, וגם אם יש היא לא העיקר אלא ישנם עיקרי אמונה מחייבים והם עיקרה של הדת, ולכן אי אפשר לעשות פשוט הע-בק מהגדרתו של הרב ליהדות להגדרת הנצרות או כל דת אחרת (בפרט לאור דעתו הידועה של הרב על “עיקרי אמונה מחייבים”). אבל עכ”פ, אני יכול להמציא מערכת נורמות חדשה והלכתית ביסודה וייקרא שמה בישראל ‘אברהמיות’, שעל פיה כל מי ששם משפחתו מתחיל בא’ מחויב בה (גם אם הוא לא מכיר בה) ואז הרב, על פי אותה הגדרה, הוא אברהמי מהודר.
החלופה לכל זה הוא לומר שאכן הגדרת היהדות היא מחויבות להלכה ולא מי שההלכה מחייבת אותו, מה שמוציא מכלל יהדות את מי שאינו מחויב לה, החילונים. ההלכה דורשת מהם להיות יהודים, אבל הם בוחרים לא להישמע לה ובפועל – לא להיות יהודים (זה כמובן במישור המהותי של היהדות, שהרב טוען שהוא קיים, ולא במישור האתני-תרבותי-לאומי).
אבל בין תקבל את הניסוח הראשון או השני, ובין אם דברי נכוחים או משאות שווא ומדוחים, אבקש לשאול האם הגדרת הרב ליהדות היא הכרעה הלכתית או חוץ-הלכתית, ובכל מקרה אלו השלכות הלכתיות ואחרות יש לזה (מלבד עמדתך בנושא הגיור).
אני מתנצל על הברברת.

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 חודשים

קראת את סדרת הטורים שלי? אתה מערבב בין שני מישורים שונים: יהודי הוא מי שמחויב להלכה. אבל יהדות היא קיום ההלכה בפועל. יש יהודי שלא מאמין במחויבות שלו, אז הוא יהודי אתני אבל התנהלותו אינה יהודית. לא מגיירים אדם אלא אם מקבל על עצמו יהדות. מה הבעיה כאן? אנא, אם תרצה להמשיך, קרא את הטורים ואם יש עוד משהו קצר ומקד את הקושי. 

השאר תגובה