מבט על יהדות וזהות יהודית: חלק ג (טור 338)

בס”ד

בשני הטורים הקודמים תהיתי מה יכולה להיות הגדרה של יהדות (להבדיל מיהודיוּת). בטור הזה אמשיך ואחדד את המשמעות של שני המושגים הללו, ואתחיל בהקדמות מתודולוגיות שיוצגו דרך תגובות לטענות שעלו בטוקבקים לטורים הנ”ל.

הגדרה שגויה שמחזיקה מים

המסקנה שאליה הגעתי היא שהפרמטר היחיד שיכול להוות אבן בוחן ליהדות היא ההלכה. בעקבות הערות שונות בטוקבקים עליי לחזור ולהדגיש שאיני תולה זאת בשום הגדרה או תפיסה מסוימת של ההלכה. כל מי שמחויב להלכה שניתנה לנו בסיני, יהיו פרשנויותיה והסתעפויותיה לדעתו אשר יהיו, יכול לטעון שהוא יהודי. מצדי הוא יכול לדבוק בפרשנות שההלכה מחייבת אותו לעמוד על רגל אחת או ללכת לכנסייה כל יום רביעי. הוא יכול להיות קונסרבטיבי או אורתודוקסי, מאמין בסמכותו המוחלטת של התלמוד או לא, מאמין בתחיית המתים ובהשגחה פרטית או לא, עדיין הגדרתו ליהדות מחזיקה מים. בחלק מהמקרים יהיה לי ויכוח על פרשנותו או עמדתו זו, הן תיאולוגית והן הלכתית, אבל בכל זאת אני טוען שהוא  מציע הגדרה שמחזיקה מים. זאת לעומת הגדרות שלא כוללות את ההלכה (לפי שום פרשנות), כמו ההגדרות המקובלות אצל הרפורמים (שאין בעולמם הלכה), שלא מחזיקות מים.[1] יש הבדל בין הגדרה שגויה (לדעתי) או שנויה במחלוקת לבין הגדרה ריקה שלא מחזיקה מים.[2]

כך, למשל, נשאלתי באחד הטוקבקים, מה דעתי על מי שעבר גיור קונסרבטיבי. האם לפי הגדרתי הוא יהודי? איני יודע מה כולל גיור קונסרבטיבי והאם בכלל יש להם סכמה אחת מחייבת, אבל הבה נניח לצורך הדיון שהוא התגייר באופן שלא תקף על פי ההלכה (להבנתי). עדיין אני טוען שלהגדרתם של הקונסרבטיבים הוא יהודי, ואני גם מסכים שההגדרה הזאת אמנם לא נכונה (לדעתי) אבל מחזיקה מים. יש  לנו ויכוח אמיתי לגבי מהו גיור, אבל לוויכוח הזה יש שני צדדים. זאת לעומת מי שהתגייר גיור רפורמי, ששם ברור שהוא אינו יהודי, אני טוען שזה שהם משתמשים במונח ‘יהודי’ לגביו הוא לא שגיאה או עמדה שנויה במחלוקת, אלא סתם טעות וערבוב מושגים. חשבו על מחלוקת (שבאמת קיימת) בשאלה האם תורת המשחקים היא חלק מהמתמטיקה. נניח שאני חושב שלא, ועדיין אבין שמי שחולק עליי מציע הגדרה שמחזיקה מים (אמנם לדעתי שגויה). לעומת זאת, אדם שמשתמש במילה ‘מתמטיקאי’ כדי לתאר סנדלר אינו מציג עמדה קבילה אך שגויה. זו עמדה שכלל לא מחזיקה מים.

הדרישה לייחודיות ומהותיות של ההגדרה

אומר יותר מכך (הערתי זאת בטוקבק לטור הקודם): גם אם יש מאפיין שייחודי רק ליהודים, אבל זהו מצב מקרי (כלומר הוא יכול היה להימצא גם בקבוצה אחרת), עדיין הוא לא אמור להיכנס להגדרת המושג ‘יהדות’. נניח שכל העולם היה גזעני ורק היהודים לא. האם אנטי גזענות הייתה הגדרה טובה (אבן בוחן) ליהדות? לדעתי לא, וזאת מפני שאנטי גזענות אינה מהותית ליהדות דווקא. אין מניעה שקבוצות נוספות יתנגדו לגזענות, וגם אם במקרה זהו המצב אין בכך כדי להכניס את ההתנגדות לגזענות להגדרת היהדות שלנו. כך, למשל, רק יהודים אוכלים חמין בשבת, אבל אכילת חמין אינה חלק מהגדרת יהדות (בניגוד למה שמצטטים תמיד מבעל המאור בפ’ כירה). אני אומר זאת גם בהנחה שאכן היהדות מתנגדת עקרונית ובאופן נחרץ לגזענות, וגם בהנחה שהיא הייתה ייחודית בזה. התורה והמסורת שלנו גם תומכות במידת הענווה. האם סביר להגדיר יהדות דרך ענווה? זה מגוחך.

בכמה מהטוקבקים אנשים טענו לטובת מאפיינים כאלה ואחרים שהם אכן אופייניים ליהדות וגם ייחודיים לה. אני חוזר וטוען שגם אם שתי הדרישות הללו מתקיימות (האופייניות והייחודיות) אין די בכך. כדי שהמאפיין המדובר ייכנס להגדרה (יהווה חלק מאבן הבוחן) צריך שהוא יהיה מהותי ליהדות ורק לה. אחת האינדיקציות לכך היא שהוא מאפיין רק אותה, אבל זה תנאי הכרחי ולא מספיק.

הגדרה מכוננת ומכוונת

היו לא מעט מגיבים שטענו שיש קבוצות באוכלוסייה היהודית שמגדירות יהדות אחרת ממני, ומי שמי לקבוע מיהו יהודי ומהי הגדרה שמחזיקה מים?! כאן עליי להבהיר משהו שרק רמזתי עליו שם.

בטור 108 הראיתי שיש שני סוגי הגדרות: הגדרה מכוננת והגדרה מכוונת (קצת דומה להבחנה בין דרש יוצר לדרש סומך). הגדרה מכוננת היא הגדרה ש’מטבילה’ מושג, כלומר המושג הזה נוצר על ידי ההגדרה (היא מכוננת אותו). במקרה זה אין אפשרות להתווכח על ההגדרה, מפני שלא שייך כאן נכון ולא נכון. מה שקבענו הוא הוא הגדרתו של המושג, וזהו. זה עניין שרירותי, ובמינוח של סול קריפקי הוא נקבע בהליך של ‘הטבלה’. לעומת זאת, הגדרה מכוונת היא הגדרה שמנסה לקלוע למושג שקיים עוד לפני הניסוח וההמשגה שלה. כך, למשל, אנשים מנסים להגדיר מהי מתמטיקה, מהי פילוסופיה, או מהי שירה (בזה עסקתי בסדרת הטורים שם). במקרים אלו לא מדובר בהליך שרירותי של הגדרה מכוננת. ההגדרה מנסה לקלוע (לכוון) למושג קיים, ולכן יש מקום לוויכוח בין עמדות שונות לגביה. במקרים אלו בהחלט יש הגדרה נכונה ולא נכונה. השאלה שבוויכוח היא איזו הגדרה לוכדת בצורה הטובה ביותר את תוכנו ומהותו של המושג המדובר.

הטענות כלפיי שהוזכרו למעלה מניחות שהדיון בהגדרת ‘יהודי’ הוא דיון מכונן, ולכן שוללים את האפשרות להתווכח עליו. הטוענים מקבלים כל הגדרה שמישהו מציע כקבילה מעצם העובדה שמישהו מציע זאת וחושב כך, ולכן הם לא רואים מקום לוויכוח. בעיניהם אלו רק שימושים שונים באותו מונח לשוני (שמבטא מושגים שונים), ותו לא. אני, לעומתם, טוען שיש מושג ‘יהודי’, והדיון כאן מנסה ללכוד את מהותו ועיקר תוכנו. לכן כאן בהחלט יש לדעתי צודקים וטועים, ויש הגדרות נכונות ולא נכונות. בעצם יש הגדרות שמחזיקות מים אבל שגויות, יש שמחזיקות מים וצודקות, וישנן גם כאלה שלא מחזיקות מים בכלל.

מכאן תבינו שאין מקום לדיון מי שמני לקבוע מהי ההגדרה הנכונה ומיהו יהודי. אף אחד לא שמני, ואני לא קובע מהי ההגדרה הנכונה. אני מביע את דעתי לגבי תוכנו האמיתי של המושג. אני לא נוטל לעצמי סמכות לקבוע את התוכן אלא טוען שזהו התוכן. בדיוק כמו שאף אחד לא הסמיך את פיזיקאי לקבוע שגופים בעלי מסה נופלים לכדור הארץ. הוא לא זה שקבע את חוק המשיכה, אלא רק טוען שיש חוק כזה ומציג את התיאור הנכון שלו. אם מישהו חושב אחרת ממני, ייכבד ויציג את עמדתו באופן מנומק, ונתווכח. אין כאן שאלה של סמכויות, פטרנליזם ושאר טענות שמניחות שההגדרות שבהן מדובר (ואולי כל הגדרה) הן מכוננות ושרירותיות.

הגדרה תיאורית ומהותית

בהמשך למה שכתבתי קודם, אוסיף שאני גם לא מנסה להציע בטוריי כאן תיאור של התפיסות הרווחות של המושג ‘יהודי’. אפילו הרוב כאן לא קובע, כי הרוב יכול לטעות. בדיוק כמו שהרוב לא בהכרח צודק בהגדרת המושג ‘מתמטיקה’. הקריטריון של הליכה אחר הרוב כטענה מהותית,[3] מניח במובלע שמדובר בהגדרה מכוננת, ולא היא. הדיון כאן אינו מחפש תיאור סוציולוגי-מילוני של השימוש במושג ‘יהודי’, אלא את מהותו האמיתית של המושג (וכמובן מניח שמהות כזאת קיימת). זה כמובן לא אומר שאני בהכרח צודק, אבל אני מציג עמדה ומי שחולק צריך גם הוא להציג עמדה מנומקת כנגד.[4]

בנוסף לכך, אין להסיק מדבריי אלו שהמהות הזאת קבועה ולא ניתנת לשינוי. אני מקבל את האפשרות שמושג יכול להיות עם מהות דינמית, כלומר שהוא עשוי להופיע בתקופות ובנסיבות שונות בצורות מאד שונות, ועדיין זה אמור להיות המשך של אותו מושג. במקרה כזה צריך לשכנע אותי שהמופע המאוחר הוא אכן המשכו האותנטי של המופע המוקדם, ולא רק על בסיס אתני (כלומר שהמופע המאוחר מוחזק על ידי אלו שמוגדרים כיהודים לפי ההגדרה המוקדמת. ראו למשל כאן). מכיוון שמדובר בהגדרה מכוונת ומהותית (לא מכוננת ולא תיאורית), השימוש בה אינו שרירותי וזוקק הצדקה.

ויכוח על מושגים

בעבר עמדתי על כך שרבים מהוויכוחים שאנחנו מנהלים עוסקים בהגדרת מושגים. הוויכוח בשאלה “מיהו יהודי” הוא אחד הבולטים שבהם. אבל אפשר להתווכח גם מהי דמוקרטיה, מהי אנתרופולוגיה, או מהם כללי המוסר. הרבה פעמים עולות במהלך ויכוח כזה טענה או תחושה שמדובר בעניין סמנטי. קרא אתה למושג שלך ‘יהודי’, ואני אקרא לשלי ‘ישראלי’ וניפרד כידידים (מה שכיניתי פעם ‘היפרדות סמנטית’). למה להתכתש על זכות השימוש במילה?!

טענתי היא שעצם קיומו של ויכוח מעיד על כך ששני הצדדים מסכימים שיש למושג הזה תוכן אמיתי, אלא שיש ביניהם ויכוח מהו אותו תוכן (או מה עיקרו ומהותו). אחרת מדובר בקונוונציה, כלומר בהגדרה מכוננת, ובמקררה כזה אין טעם ואפשרות להתווכח עליה (אלא צריך להיפרד סמנטית). הוויכוח על המושג ‘יהודי’ מעיד שכל הצדדים מסכימים לפחות בדבר אחד: שיש לו תוכן כלשהו, כלומר שמדובר בהגדרה מכוונת ולא מכוננת. לפעמים הוויכוח הוא על זה גופו, האם יש הגדרה כזאת: צד אחד יאמר שיש ויציע אותה והצד האחר יאמר “אין לך מונופול על_”, כלומר שלדעתו זו הגדרה מכוננת וניתן להציע כמה הגדרות שונות (ואין כאן ויכוח). למיטב שיפוטי זה אינו המצב לגבי המושג יהודי. אמנם יש צדדים שמשתמשים בסוג הטיעון “אין לך מונופול על _”, אבל הם מחביאים תחתיו הצעה קונקרטית, או לפחות אשליה של הצעה קונקרטית (ע”ע ענברי והיוגה מהטור הקודם).

במובן הזה, ביני לבין בוכדל אין ויכוח של ממש. אנחנו מדברים על מושגים שונים ולא מתווכחים על אותו מושג. לעומת זאת, מול הקונסרבטיבים (בהנחות הנ”ל, שיש להם הגדרה שונה להלכה ולגיור) יש לי ויכוח אמיתי. אנחנו מתווכחים על תוכנו המכוון של המושג ‘יהודי’, או ‘גיור’. יתר על כן, גם עם הרב ברנדס, שהוא איש חכם ותלמיד חכם (וגם ידיד שלי), לכאורה היה לי ויכוח נוקב לגבי הגיור (ראו מאמרי כאן). הוא הציע לוותר על קבלת המצוות בהליך הגיור (וטען בצדק שגם במערך הגיור הממשלתי זה נעשה תוך עצימת עיניים וקריצות), ועל כך כתבתי את מאמרי שטוען שקבלת מצוות היא מהות הגיור (והיהדות). אבל שימו לב שלאור מה שכתבתי כאן זה כלל אינו ויכוח. הסברתי שם שהוא בעצם מציע גיור לישראליות במקום גיור הלכתי רגיל ליהדות (הוא עצמו לא רואה זאת כך), וזה מושג אחר מהגיור ההלכתי. בגלל שאין מרכיבים הלכתיים ביהדות הזאת, אזי גם אם יתבצעו במהלך הגיור מילה וטבילה, כל עוד אין קבלת מצוות זו לא יהדות (אלא אולי יהודיו­­ת), וממילא אין כאן גיור.[5]

מושגים פתוחים/מורכבים

עוד טענה שעלתה בטוקבקים היא שהמושג יהודי הוא גמיש ולא ניתן להגדרה. המהדרין יוסיפו שעצם קיומם של ויכוחים כל כך נוקבים לגביו מהווה אינדיקציה לכך. על כך אומר שקיומו של ויכוח לא מוכיח מאומה. אם אכן מדובר בהגדרה מכוונת ולא מכוננת, אז בוויכוח הזה יש צד צודק וצד טועה. זה הכל. כשיש ויכוח מדעי על תורת הקוונטים, האם זה אומר שאין תשובה נכונה וכולם צודקים? וכך לגבי כל ויכוח עובדתי. הוא הדין לוויכוח על הגדרת יהדות. כאשר מתייחסים לקיומו של ויכוח כאינדיקציה לזה שאין תשובה נכונה, מניחים במובלע שמדובר בהגדרה מכוננת, אך כאמור זה לא המצב במקרה שלנו. כך גם קורה בוויכוחים על השאלה האם יש או אין אלוקים (ראו למשל בטורים 294, 247 ו-53).

אז כיצד בכל זאת נוצרים ויכוחים כל כך קוטביים בנושאים כאלה? בחלק מהמקרים ויכוח כזה מעיד על כך שמדובר במושג פתוח וגמיש. ישנם מושגים שקשה ואולי אף בלתי אפשרי להציע להם הגדרה חדה. במובן מסוים, כל המושגים בשפת היומיום שלנו הם כאלה (להבדיל ממושגים מתמטיים, שגם לגביהם יש בהחלט מקום לדון, ואכ”מ). יש כאלו שיכריזו שאם אין הגדרה אז המושג פשוט לא קיים. זו פיקציה לשונית ואין טעם לעסוק בה. אני בהחלט לא נמנה עליהם. לדעתי מושגים רבים שקיימים (לאו דווקא במובן האפלטוני, אלא רק שהם קודמים להגדרותיהם, הגדרתם היא מכוונת ולא מכוננת), קשים ואולי בלתי אפשריים להגדרה חדה. אני בהחלט מכיר בכך שלא תמיד אנחנו יכולים להציע הגדרה חדה וברורה למושגים שלנו, וממש לא רואה בזה בעיה עקרונית. כדאי לנסות ולהתגבר על קושי כזה, אבל הוא חלק מחיינו וממגבלות החשיבה והניסוח שלנו.

אבל המצב הזה הוא פתח לאנרכיה אינטלקטואלית. אנשים נוטים להשתמש בשוליים הגמישים של מושג כדי לטעון שאין לו באמת תוכן מוגדר, ולכן גם אין לו הגדרה. ומכאן שאפשר לומר לגביו מה שרוצים, ולהגדירו בכל צורה שנמצא לנכון (ע”ע ‘ענברי’ מהטור הקודם). על כך אני חולק. בעיניי זוהי בדרך כלל עצלות מחשבתית. במקום לחשוב ולהשקיע את המאמץ הדרוש כדי להגדיר או לפחות להנהיר את המושג, מעדיפים להימלט לזרועותיה החמימות של העמימות. טיעון כזה בנוי על קפיצה לוגית לא הכרחית (אם כי מאד אופיינית לחשיבה הפוסטמודרנית הנרטיבית). יש מושגים שקודמים להגדרתם (הגדרות מכוונות), ועדיין אי אפשר למצוא להם הגדרה חדה. במקרה כזה מוטלת עלינו המשימה להנהיר אותם, להביא דוגמאות, לשכנע שניתן להבין אותם טוב יותר, ואף להצביע על מה שלא כלול בהם (שוב עיינו בטור הקודם). הזיהוי של כל מושג פתוח כאילו הוא ריק מתוכן וקונוונציונלי בלבד, כלומר כאילו זהו מושג שרירותי ותיאורי, הוא שגוי. כך, למשל, המושג ‘דמוקרטיה’ הוא מורכב וקשה לתת לו הגדרה ממצה, ולכן אין פלא שנוצרים ויכוחים לגביו. האם זה אומר שאין כאן נכון ולא נכון? האם לא מוטלת עלינו המשימה להנהיר ולחדד אותו גם בלי הגדרה חדה, ומתוך כך לנסות ולהצביע על מה שכלול בו ומה שלא? למרות שבוויכוחים הללו תמיד עולה הטענה להיפרדות סמנטית, לדעתי זה לא נכון. גם בוויכוח כזה יש צודק ויש טועה ויש חובת הנמקה.

זו הסיבה לכך שבדיאגנוסטיקה פסיכיאטרית (שם זה כמעט תמיד כך)[6] ורפואית (במקרים מסוימים) משתמשים לפעמים בקריטריון מורכב. למשל, יכולה להיות מחלה שיש לה 13 תסמינים, וההנחיה למטפל היא שאדם שלוקה בלפחות חמישה או שישה מהם מאובחן כלוקה במחלה הזאת. מה פשר הדבר? כנראה אי אפשר להגדיר ולאפיין את המחלה הזאת בצורה חד ערכית, ולכן מוצעת הגדרה מורכבת שכזאת. האם זה אומר שאין כאן מחלה אמיתית? האם נכון להסיק מכאן שכל תת קבוצה מהתסמינים מתייחסת למחלה אחרת ורק אנחנו מגדירים את כולן באותו שם? ברור שלא. יש כאן מחלה מוגדרת ולפעמים גם יש לה טיפול מוגדר, אבל ההופעות שלה מורכבות ומשתנות מאדם לאדם (בתלות בנסיבות, כמו גיל, סביבה, מצב רפואי כללי ועוד). הגדרה מורכבת אין פירושה מושג ריק מתוכן שניתן להגדיר אותו בכל צורה שרוצים. דוגמה טובה למושג כזה היא ‘שירה’, והדיון שלי בסדרת הטורים שעוסקת בה (107-113) נסוב כולו סביב הגדרת מושגים מורכבים והמתודולוגיה הראויה למצבים כאלה.

בחזרה ליהדות: האם מושג מורכב?

כך הוא גם לגבי המושג ‘יהדות’. גם אם הוא מורכב, כפי שטענו כמה מהמגיבים, אין זה אומר שאין טעם לעסוק באפיונים והגדרות שלו, ובאמצעותם לבחון מה שייך אליו ומה לא. לכל היותר ניתן לחפש אפיון או הגדרה מורכבת כמו זו שתיארתי למעלה. אמנם זו רק אמירה תיאורטית, שכן כפי שטענתי בטורים הקודמים, לדעתי המושג ”יהדות’ הוא מושג פשוט יחסית: יהדות היא מחויבות עקרונית להלכה. הא ותו לא. כל שאר המאפיינים יכולים להיות נכונים (ואולי אפילו ייחודיים), כלומר לאפיין יהודים, אבל הם לא מהותיים.

ההגדרה שלפיה מי שמחויב לקיים את ההלכה הוא יהודי (זו ברית סיני), היא ההגדרה במובן התוכני-דתי-ערכי. אבל יש כמובן גם ‘יהדות’ במובן לאומי, שקשורה למובן הדתי אבל לא זהה עמו. במובן הלאומי של המושג בהחלט מופיעות מורכבויות שונות (כולל תלות בגזע ובאתניות, סוגי תרבות שונים ועוד), ואני רוצה לגעת בהן וביחסן להגדרה שהצעתי למובן הדתי-ערכי של ‘יהדות’. אני אעשה זאת דרך סוג נוסף של שאלות שעלו בטוקבקים לטורים הקודמים.

למה זה בכלל משנה?

אנשים שאלו אותי למה דיון כזה בכלל חשוב? מהן ההשלכות שלו (למאי נפ”מ)? עניתי שם שבשום מקום לא טענתי שהדיון חשוב. מי שלא מעניין אותו, שיהיה לו לבריאות. גם לא חייבות להיות לו נפ”מ (נפ”מ לקידושי אישה). נפ”מ אינה דרישה הכרחית למוגדרות ולחשיבות של דיון (בניגוד לתפיסתו של הפוזיטיביזם הלוגי). אבל כעת עליי לומר על כך עוד משהו חשוב שנוגע ליחס בין עובדות לערכים.

דיונים על זהות יהודית נערכים גם באקדמיה, במחלקות שחוקרות את מדע המדינה או את מדעי הדתות. הדיונים שם הם תיאוריים, שכן הם מנסים לאפיין את התופעה הסוציולוגית-היסטורית שקרויה ‘יהדות’. שם מטבע הדברים עוסקים בעובדות (סוציולוגיות), ונקודת המוצא היא תיאורית: אפיון הגישות שנמצאות בשטח.[7] לעומת זאת, ישנם דיונים אחרים על זהות יהודית, שנערכים גם, ואולי בעיקר, בשיח חברתי, בפובליציסטיקה ובבתי מדרש שונים. שם לא עוסקים בחקר תיאורי של התופעה הסוציולוגית המכונה ‘יהדות’. שם מחפשים את ההגדרה המכוונת של המושג ולא את זו המכוננת. ומכאן שבדיונים ובוויכוחים הללו שעוסקים במהותה של היהדות התיאור העובדתי אינו קובע את תוצאת הדיון. גם אם יש קבוצות שחושבות כך או אחרת, אני כמי שיושב סביב השולחן לא חייב לקבל שהגדרתם נכונה, או אפילו לגיטימית. כאן יש מקום לעמדות ולטיעונים לגופו של עניין ולא רק לתיאור של הגישות המצויות בשטח.

עיקר ההבדל הוא שהדיונים הציבוריים לא עוסקים רק במישור העובדתי, אלא מתעניינים לא פחות מכך בערכים. הדיונים הללו מתנהלים באווירה שמניחה שראוי ליהודי להתנהג כיהודי. יש תביעה על אנשים להיות יהודים, ולכן כל אלו מחפשים מה פירוש להיות יהודי. מכאן תוכלו להבין מדוע אנשים כל כך נעלבים כשאומרים להם שהם לא יהודים. לכאורה יש כאן אמירה עובדתית נייטרלית. אז גם אם לדעתך אני טועה ואתה כן יהודי, למה אתה נעלב? היעלבויות וטענות נגד זועמות, והאמוציות שנלוות במקרים רבים לדיונים הללו (כמו אצל ענברי מהטור הקודם). מעידות על כך שיש כאן ממד ערכי. אם מישהו רואה אותי כמי שאינו יהודי אז הוא אומר שאני לא בסדר. כאמור, הסאב טקסט הוא שהחיפוש הזה מטרתו לכוון את ההתנהגות והערכים שלי. מטרת הדיונים הללו אינה רק להציג פירות של מחקר אמפירי-סוציולוגי-תיאורי של המושג ‘יהדות’, אלא לטעון כיצד ראוי ליהודי להתנהג. אלו שמגדירים יהודי כמי שמתנגד לגזענות, כמו גם אלו שמגדירים יהודי כמי שתומך במדינת ישראל ומשרת בצבא, או כמי שלומד תורה ומחויב למצוות, כולם מנסים לטעון טענה ערכית: שכך ראוי לעשות, ומי שלא עושה זאת “אינו יהודי”. זו אינה רק אמירה תיאורית גרידא, אלא יש בחלל האוויר תביעה כלשהי כלפיו. סוג של גינוי.

הדוגמה הכי מובהקת לעניין זה הייתה כמובן נאום השפנים של הרב שך (ראו עליו גם בדבריי כאן). בלי להיכנס לפרטים, עיניי ראו ולא זר כיצד רבים מהציניקנים שלגלגו על הדיונים מיהו ומהו יהודי, והסבירו בריש גלי שהמסורת והמורשת היהודית העתיקה מעניינת אותם כקליפת השום, נעלבו עמוקות כשהרב שך העז לומר להם שהם לא יהודים, או העז לשאול במה הם יהודים. כדאי לראות דוגמה מאלפת ממש מהימים האחרונים, של בן כספית מתמודד עם שאלתו של ינון מגל (הזכרתי זאת בהערה 5 של הטור הקודם). בעקבות דבריו הייתה התעוררות של אנשים רבים לחזור בתשובה (פגשתי אישית כמה וכמה כאלה, וגם קראתי דיונים סוערים בעיתונות ושמעתי בתקשורת). מתברר שהדיון בשאלה מיהו יהודי ומהי יהדות מאד נוגע להרבה אנשים, ולא רק כנפ”מ לקידושי אישה.

בין עובדות לערכים

משמעות הדברים היא שהטענה “אני יהודי” או “אתה לא יהודי” לא נתפסת אצלנו כתיאור גרידא. מבחינת רבים מאתנו היא טומנת בחובה תביעה ערכית. אנשים מניחים שיש ערך להתנהגות “יהודית”, וכשאתה מדבר על ‘יהדות’ אתה מדבר על ערכים ולא רק על עובדות. כמו שהזכרתי למעלה, כשמתנהל ויכוח בין שני צדדים ישנו מסד משותף לשניהם. ובמקרה זה, שניהם מסכימים שיהדות היא סט של ערכים ולא רק תיאור, והוויכוח הוא בשאלה מהו אותו סט. לכן דבריי בשני הטורים הקודמים עסקו ביהדות בהקשר הערכי ולא בתיאורים עובדתיים שלה.

אפשר היה להיתמם ולטעון שעצם ההמשכיות של המורשת היהודית היא היא הערך שבו מדובר. כלומר ייתכן שיהדות באמת אינה סט של ערכים אלא עובדה (או שאתה יהודי או שלא), ובכל זאת אנשים רואים ערך וחובה להמשיך את המורשת מעצם היותם בני העם הזה. יהודי צריך לנהוג כיהודי, לאו דווקא בגלל התוכן הערכי הנעלה של המושג ‘יהדות’, אלא בגלל חובתו להמשיך את מורשת אבותיו (ולכן גם בלגי, או סעודי, צריכים להמשיך לנהוג כמורשת אבותיהם). לפי הצעה זו ייתכן שבאמת אין הגדרה ערכית למושג ‘יהדות’, ועדיין ברור מדוע הוויכוח על מיהו יהודי הוא בעל מטען ערכי.

אלא שזה יכול אולי לתאר את גישתם של חלק מהאנשים המעורבים בדיון, אבל לדעתי מדובר במיעוט מבוטל. עובדה היא שאנשים מחפשים במורשת היהודית את הערכים ה”נכונים” (בעיניהם). הם לא מסתפקים בחזרה ריקה על הריטואלים של אבותינו. ייתכן שיש בעניין זה הבדל בין זהות יהודית חילונית (שוויתרה לגמרי על ריטואלים) לבין זהות יהודית רפורמית שלא ויתרה עליהם (בעצם היא הותירה רק אותם, בנוסף לאוסף ערכים ליברליים-אוניברסליים. ראו בטור הקודם את המשך הדיון לגבי הגדרת ‘יהדות לפי בוכדל). אבל דיונים על זהות יהודית חילונית (זה הרוב המוחלט של מה שמתרחש בישראל לפחות), ודאי מתיימרים לעסוק בערכים ולא בריטואלים.[8] אבל מעבר לטענה העובדתית שאצל רוב האנשים זו לא כל המשמעות של המושג ‘יהדות’ והמטען הערכי שלו, אני טוען שגם לגופו של עניין זו תפיסה לא סבירה. מדוע זה שנולדתי יהודי מחייב אותי לנהוג כמו אברהם אבינו? ואם מרטין לותר (או מרטין לותר קינג) נראים לי אטרקטיביים יותר, מדוע שלא אהלך בדרכם? וכי בגלל שנולדתי לעם מסוים אני חייב להתנהג באופן מסוים? זו תפיסה ערכית בלתי סבירה בעיניי, גם לגופה. אך, כאמור, מעבר לזה היא גם לא התפיסה הרווחת.

המסקנה היא שהמושג יהדות הוא בעל מטען ערכי, כלומר  יהדות היא קודם כל סט של ערכים. מעבר ועוד לפני הדיון התיאורי מהי ‘יהדות’, עלינו לדון בדיון המהותי לגביה. את זה עשיתי בטורים הקודמים. אבל כמובן שהיהדות היא גם לאום, וככזו ברור שיש לה ממדים עובדתיים-תיאוריים, ולא רק ערכיים. כאן בהחלט יש מקום לשאלה מהו יהודי במובן התיאורי. לשאלה זו יהיה מאד רלוונטי להתבונן ביהודים ובקבוצות יהודיות כפי שהן, ולא רק בשאלות מהותיות (מה ראוי לעשות ומדוע). זה מביא אותנו לשאלת היהדות כדת וכלאום, ולשאלת היחס בין שני אלו.

יהדות כדת וכלאום

עד כאן עסקתי בשאלת היהדות כדת. הנחתי שמדובר בתוכן ערכי כלשהי, ולמסקנה התוכן הזה אינו אלא מחויבות להלכה. כל שאר הערכים הם לכל היותר  ציצים ופרחים שאינם שייכים לליבתו של המושג יהדות. אבל יהדות כלאום היא מושג מורכב ופתוח הרבה יותר, וכאן ההגדרות הרבה פחות חדות. יש קשר בין יהדות כדת ליהדות כלאום, אבל הקשר הזה לא כל כך חד וברור.

שורש הדברים הוא בכך שהמושג לאום כשלעצמו הוא חמקמק מאד. לא בכדי בדורות האחרונים הוא נמצא תחת מתקפה כבדה, ורבים רואים בו פיקציה. המרקסיסטים שבינינו טוענים שהוא מושג שנוצר כדי לקדם שליטה ומהלכים כוחניים נגד “עמים” אחרים. התייחסתי לזה בהרחבה במאמרי שעסק בזהות יהודית, שבכותרתו הכנסתי את השורה הידועה משירו של המשורר אמיר  גלבוע שיר בבוקר בבוקר: “פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת”. הזכרתי שם את ספרו של שלמה זנד, מי המציא את העם היהודי? (איני יכול להימנע מלציין שוב שהוא ממש עלבון לאינטליגנציה), שטוען כי הגדרת הלאום היהודי מורכבת מאד, ומסיק מכאן שהיא ריקה. אין עם כזה. מעבר למסקנתו האווילית, התשתית המחשבתית שביסודה בהחלט טעונה דיון. המושג לאום והגדרתו הם אחד הנושאים החמקמקים ביותר בסוציולוגיה של בני האדם. כל לאום מאופיין בהרבה מאד מאפיינים, ורבים מהפרטים שמרכיבים אותו לא ניחנו בכולם. ההגדרה ללאום כוללת מרכיבים אתניים, תרבותיים, דתיים ועוד, בתמהילים שונים בין עמים שונים. גם העם היהודי לא יוצא דופן. הטענות שיש אנשים שאינם בני הדת היהודית אבל שייכים ללאום היהודי הן טענות שבהחלט יש בהן ממש לדעתי. הלאום היהודי הוא תופעה היסטורית, וככזו יש לדון בה בכלים של מחקר סוציולוגי-היסטורי. צריך להסתכל על מי שמגדיר את עצמו כיהודי ולראות מה המאפיינים של יהדותו, ומכאן לחלץ כיצד האם הזה רואה את עצמו. כאן, ורק כאן, יש מקום לכל הטענות שהזכרתי למעלה, על הגיוון של התפיסות והתרבויות היהודיות, ועל טענות “מי שמך לקבוע”. בהקשר הסוציולוגי-עובדתי, כלומר בדיון על הלאום היהודי, אני מוכן לקבל אותן. כאן גם מתבקשת הגדרה גמישה ומורכבת בנוסח ההגדרות הדיאגנוסטיות שהזכרתי למעלה.

ועדיין, כפי שכתבתי למעלה לגבי מושגים פתוחים ומורכבים, גם כאן איננו פטורים מלנסות ולהציע הגדרה או מאפיינים שינהירו את המושג. יש לא מעט עצלנים מחשבתיים שמנסים לפטור את הסוגיא בהגדרות מעגליות, כמו למשל: יהודי הוא כל מי שמגדיר עצמו כיהודי. זה כמובן נונסנס שלא אומר מאומה מעבר לכך שהגדרת יהדות היא משימה מורכבת. הגדרה של מושג אמורה להנהיר אותו באמצעות מושגים אחרים שכבר מוכרים לנו. הגדרה לא יכולה לעשות שימוש במושג המוגדר עצמו.[9]

מקובל לחשוב שהלאום היהודי מוגדר על בסיס הדת היהודית. מאז ומעולם הגיור שהוא אקט דתי היווה גם הצטרפות ללאום היהודי. אפילו מדינת ישראל החילונית (וגם רבים מתושביה החילוניים, בניגוד למה שמנסים למכור לנו האוניברסליסטים שבינינו) מכירה בכך. באופן מסורתי, האתנוס היהודי נוצר על ידי הדת היהודית. מי שהצטרף אליה הצטרף גם ללאום. אבל במישור הלאומי, להבדיל מהמישור הדתי, בהחלט יש מקום לטענה שההגדרה יכולה להשתנות. אם העם היהודי שהיה מוגדר על בסיס הדת  כעת בוחר להגדיר את עצמו אחרת, זו תהיה ההגדרה הרלוונטית ללאום היהודי. ושוב, איני מתכוון כאן לטעון טענה של כינון, כלומר שהמושג לאום הוא שרירותי וכל אחד מגדיר אותו איך שהוא רוצה. לא, גם אם אהיה פשיסט מדופלם, וגם אם אאמין ברוחו של הלאום וביישותו המטפיזית-אונטית, עדיין אני טוען שלאום יכול לבחור לעצמו תרבות אחרת לגמרי מהדורות הקודמים שלו, ועדיין להיוותר אותו לאום עצמו. שאלת הערכים והתוכן המהותי פחות משחקת על המגרש הלאומי. היא שייכת למישור הערכי-דתי.

טענתם של יהודים רבים בזמננו, שהגדרת הלאום היהודי נפרדה בדורות האחרונים מהגדרת הדת היהודית, נראית לי לגיטימית לגמרי (למרות שלהערכתי רוב גדול של הציבור היהודי עדיין לא מסכים לה). ומכאן שניתן להגדיר הצטרפות ללאום היהודי (ובוודאי למדינת ישראל, ואולי ללאום הישראלי?) לא על בסיס הצטרפות לדת היהודית. בימינו יש לא מעט אזרחים במדינת ישראל שמבחינה לאומית ותרבותית הם יהודים לכל דבר, לא שונים במאומה מיהודי חילוני טיפוסי, ועדיין אינם חלק מהדת היהודית (גוים שלא התגיירו). הם מדברים את השפה והסלנג היהודי-עברי, אוכלים את המאכלים היהודיים, צורכים את התרבות היהודית (ואולי גם לומדים מקורות יהודיים בבתי מדרש פלורליסטיים למשל), חוגגים את החגים בצורה זו או אחרת, ובאופן כללי יותר אין שום הבדל תרבותי בינם לבין יהודי ישראלי חילוני. לדעתי קשה מאד לטעון שהם לא שייכים ללאום היהודי, אף שברור כי אינם שייכים לדת היהודית (כי הם לא מחויבים בהלכה, להבדיל מיהודי חילוני שכן מחויב בה). בהגדרות המקובלות של לאום בכל העולם זה ודאי חלק מהלאום היהודי. רק אלו שמתעקשים להעמיד את הלאום על הדת (כפי שהיה פעם) לא מקבלים זאת. אבל גם הם יצטרכו להודות שמדובר בהגדרה ייחודית שלא מתאימה להגדרת הלאומיות במובנה המקובל. אבל זה כבר באמת ויכוח שהוא כמעט לגמרי סמנטי.

אגב, דוגמה מרתקת למורכבות כזאת היה הקרדינל ז’אן מארי לוסטיז’ה. הוא נולד כיהודי, ובגיל 14 המיר את דתו לנצרות. לאחר מכן הוא טיפס במעלות ההיררכיה הקתולית, עד שנעשה לארכיבישוף המשפיע והפופולרי מאד של פריז, שזה אחד התפקידים החשובים בהיררכיה הכנסייתית בצרפת ובעולם הקתולי בכלל. לוסטיז’ה הגדיר את עצמו כיהודי במובן האתני-לאומי, דיבר עברית ויידיש ומעולם לא התנכר למוצאו היהודי. יתר על כן, אחרי מותו בן דודו היהודי אמר קדיש על קברו, ואמר שזה נעשה לבקשתו של הארכיבישוף לוסטיז’ה עצמו. אבל דתו הייתה כמובן קתולית (יהודי בן דת ישו). יתר על כן, הוא אף טען כי זהו המימוש של יהדותו (כלומר הוא טען שהוא יהודי גם במובן הדתי ולא רק האתני-לאומי). למרבה האירוניה, מדבריי למעלה עולה שבעיניי הגדרתו ליהדות (שמחויבת לדת הנוצרית) מחזיקה מים, אף שאיני מסכים לה. בטח יותר מאלו שמנסים לטעון ליהדות חילונית או ריטואלית בלבד. כמובן שבמישור הלאומי קשה לקבל את דבריו, ודווקא את טענתם של החילונים (בדבר שייכותם ללאום היהודי) בהחלט אפשר.

סיכום

אם אשוב לדיון שלנו, הטענות על כך שהמושג ‘יהדות’ הוא מורכב, ושיש לגביו תפיסות שונות, ועל כך שאין לי מונופול וכו’ וכו’, עוסקות כנראה ביהדות כלאום וכתרבות, ולא ביהדות כדת וכמסגרת ערכית. במישור הערכי-דתי התמונה פשוטה למדיי: יהדות פירושה מחויבות להלכה.

בטור הבא אעבור לספרו של אהוד לוז (ראו בתחילת הטור שלפני הקודם) שמנסה לחבר בכל זאת בין המישור הלאומי והדתי, וליצור יהדות חילונית שתהווה המשך ליהדות של הדורות הקודמים. הוא קושר בין שני המישורים הללו, וכעת ישנם בידינו הכלים לבחון באופן ביקורתי את טענותיו.

[1] כמובן ניתן להציע כל מיני טיעונים מתחכמים, ואם מישהו יאמר שלדעתו ההלכה מחייבת לעמוד על רגל אחת כל יום זוגי, או ללכת להשתזף בים כל בוקר, האם גם זו הגדרה ליהדות. תשובתי היא כפולה:

  1. אינני עוסק בהתחכמויות. הרי אין באמת מישהו שחושב כך. לעומת זאת, יש רבים מאד שסוברים באמת ובתמים כמו בוכדל וחבריה לדעה, שיהדות מוגדרת על בסיס ערכים וללא הלכה. אל תשכחו שטענתי פונה גם כלפי אורתודוקסים ושמרנים רבים שסוברים שיהדות מוגדרת על בסיס ערכים בתוספת להלכה. כאמור, אני חולק על שתי התפיסות הללו, והן בהחלט רווחות (להערכתי זו נחלת הרוב המוחלט של הציבור היהודי לגווניו).
  2. אם יש אדם שבאמת ובתמים מאמין בפרשנות שלפיה מהציוויים שקיבלנו בהר סיני עולה שיש חובה לעמוד על רגל אחת או ללכת לים (לא רק כהתחכמות, אלא מתוך פרשנות ממשית למקורות שקיבלנו ולתזה הזאת בכלל), אז כן, זו אכן הגדרה שמחזיקה מים ליהדות. אני כמובן לא אסכים לה, אבל גם זה נכנס למסגרת שתיארתי כאן.

[2] להבחנה דומה בין שגוי לבלתי לגיטימי, ראו מאמרי על הסובלנות.

[3]  הטענה שיש לאמץ את עמדת הרוב יכולה לבוא משני כיוונים שונים: א. הרוב הוא אינדיקציה לקירבה לאמת (הרוב צודק, כמו בבית דין), כמו בטורים 69, 79 ועוד הרבה. ב. בטור 66 עסקתי במצבים שבהם הרוב קובע (גם אם הוא לא צודק, כמו ברוב דמוקרטי). השאלות מהסוג הראשון עוסקות בעובדות ובאמת, ולכן שם לרוב אין מעמד מהותי (אלא אם מאמינים שדעת הרוב קרובה יותר לאמת). בשאלות מהסוג השני יש לרוב מעמד מכונן: הוא צודק מעצם ההגדרה (כי הוא הקובע).

[4] יש איזו נטייה מוזרה בשיח בן ימינו (השפעה עגומה של הפוסטמודרניות) שכל מי שמציג עמדה הוא בהכרח פטרנליסט (ומי בכלל שמו לקבוע, ואין לו מונופול, ואין לו סמכות לפסול אחרים וכו’ וכו’). כל אלו הן טענות שמבוססות על בלבול בעלמא, או שהם מעידות על כך שלדובר אזלו הנימוקים הענייניים.

[5] במישור הפרקטי אני מסכים איתו לגמרי. בגלל שלדעתי יש להפריד את הדת מהמדינה, אני בהחלט מצדד בכך שהחוק יכיר בגיור אזרחי שיכיל מרכיבים יהודיים, במקום לדרוש גיור דתי. אני רק לא מוכן לראות בזה תחליף לגיור הדתי-הלכתי, וה’גר’ הזה אינו יהודי בעיניי.

[6] ראו למשל כאן על אבחון דיכאון קליני ועוד הרבה.

[7] ולשיטתם גם מוצדק לראות בחיפוש הזה מסע בעקבות הגדרה מכוננת, תיאורית. מבחינת החוקר סביר מאד לקחת את מה שאנשים רואים כיהדות והניח שזו יהדות, ומתוך כך להציע הגדרה. ראו על כך למשל כאן ובעוד מקומות כאן באתר.

[8] גם טקסים כמו הבאת ביכורים בקיבוץ לא נתפסו שם כממצים את זהותם היהודית, אלא כביטוי אחד שלה.

[9] אחד הקריטריונים להגדרה טובה, ומדוע הגדרה מעגלית אינה טובה, הוא הבא: אם ניטול את ההגדרה ונשנה את המילה שמתארת את המושג שמוגדר בה, לא ישתנה מאומה בהבנתנו את המושג. לדוגמה: משולש הוא צורה בעלת שלוש צלעות שכל שתיים מהן מחוברות זו לזו בקודקוד משותף. אם אקרא למשולש הזה X לא ישתנה שום דבר. אני אבין היטב את המושג המדובר, ולאחר מכן יספרו לי שהמילה בעברית שמשמשת למושג הזה היא “משולש”. כך גם ההגדרה ליהודי אמורה להיות מובנת גם אם נקרא ליהודי X. כעת חשבו על ההגדרה: יהודי הוא מי שמגדיר עצמו כיהודי. נחליף את המונח יהודי’ ב-X, ונקבל: X הוא מי שמגדיר את עצמו כ-X. האם זה נותן לכם הבנה כלשהי על המושג ‘יהודי’? ראו כאן בסעיף ג.

122 מחשבות על “מבט על יהדות וזהות יהודית: חלק ג (טור 338)”

  1. היה לי פעם ויכוח עם חברים לגבי “מעשה שבת” האם כאשר אדם אחר סובר שלפי ההלכה מותר לעשות כך וכך בשבת האם לי מותר להשתמש
    בזמנו טענתי שאם אתה מתיר להשתמש משום שהרי המעשה נעשה לשיטתו ללא חילול שבת א”כ מה החילוק בינו לבין חילוני שסובר שמותר לחלל שבת האם גם ממעשיו יהיה מותר להשתמש הרי זה גם לשיטתו מותר “ע”פ ההלכה” (הוא פשוט לומד שההלכה לא רלוונטית או משהו כזה אך אין זה משנה משום שגם הוא מציע תפיסה בהלכה)

    1. יש דעות שמעשה שבת בשוגג מותר, ולשיטה זו כמובן אין בעיה במעשה של חילוני. לשיטות שמעשה בשוגג אסור, אני בספק האם ניתן להתיר מעשה שבת של חילוני. ובכלל יש אולי מקום להחמיר יותר בחילוני כי יש יותר חשש שיבוא לומר לו לעשות (זה אחד הטעמים לאיסור מעשה שבת).
      לגבי מי שהולך בשיטה שהמעשה הזה מותר, הסברא נותנת שלא יהיה בזה איסור כלל לשתי השיטות. אמנם יש כאן חשש שתבוא לומר לו לעשות זאת (שהרי לשיטתו זה מותר), אבל מסתבר שכשהמעשה אינו עבירה לא גזרו עליו.

      1. הבעיה שקשה קצת לבדוק מי דומה לרפורמי (סובר שאינו מחויב להלכה) ומי דומה לקונסרבטיבי (מפרש בצורה כזאת או אחרת את ההלכה), מה לדעתך הגדרת החילונים כיום או שזה עניין אינדיבידואלי?

        1. השאלה הדיאגנוסטית אינה מענייני כאן. מבחינתי מה שהאדם אומר זה מה שקובע. איני נכנס לצפונות לבבו. יש חילונים שמאמינים בכל ולא מקיימים. יש חילונים שלא מאמינים. אלו ואלו לא נוהגים כיהודים ואלו ואלו מחויבים במצוות. לענייננו אין בהבדל ביניהם. רק לעניין השאלה עד כמה הם עבריינים בהסתכלות ההלכתית יש הבדל. המסורתי או החילוני שלא מקיים כמובן הרבה יותר עבריינים מהאתאיסט.

        1. ממש לא. לדעתי זה פחות מאונס. לפחות כשמדובר באתאיסט. ראה מאמרי על הכשלת חילוני בעבירה.
          https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%91%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%9B%D7%A9%D7%9C%D7%AA-%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%91%D7%A2%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%94
          הידע אינו חשוב כאן, אלא המודעות לכך שהוא מחויב (ולא שאני חושב שהוא מחויב).

  2. שלום הרב,
    אני לא מאמין באלוהים וחשוב לי הדבר. בעייני זה ערך שאנשים לא יבזבו את הזמן שלהם על השטות הזו.
    לכן אני נלחם על המדינה היהודית, שהיא של הלאום שלי, ומנסה להראות לכולם שברית סיני זה חרטא. חשוב לי שהיהודים יהפכו לאתיאיסטים נאורים כמוני
    אידאולוגית אני בעד שכמה שיותר אנשים יסעו בשבת.
    אני מנסה להוכיח את דברי מתוך הוראת התנ״ך ופירוקו לגורמים ומתוך דברי מזל ומראה כמה פגניים הם דבריהם. על הרבנים של היום והטמטום שלהם, אני לא צריך להרבות במילים.
    לצורך דברי אשתמש בספרות העברית והיידית לצורכיהם פדגוגיים ודמגוגים.
    הלא ליהודי אחשב בעינך?

    1. בן,
      לא הבנתי את הפלפול הטיפשי הזה. אם אינך מאמין באלוהים ובציווייו אתה לא במשחק. זה שאתה חושב ורוצה ומאמין בכל מיני דברים אחרים, אז מה? לבריאות. מה זה קשור לדיון שלנו?

  3. האם ההגדרה של הרב ל”יהדות” נכונה גם ליהדות בית ראשון?
    (רוב ממלכת יהודה וכל ממלכת ישראל עבדו עבודה זרה, אם כי טרם הומצא המונח “יהדות” כמובן)

    1. ע”ז אינה עוד חטא, אלא ערעור על בסיס המחויבות לעבודת ה’, כלומר להלכה. אלא שלמעשה נראה שמרבית החוטאים בע”ז בימי הבית הראשון ראו עצמם עובדי ה’, האל הלאומי שהתגלה בסיני, אף שהגשימו אותו ושילבו פולחנים זרים בעבודתו. כך פשוט בעובדי העגל במדבר, ובעגלי ירבעם (“אלה אלהיך ישראל”). מסתבר א”כ שגם הם נכנסים להגדרת היהדות של הרב מיכי, כשהמחלוקת היא על האופן בו נכון לעבוד את ה’, כלומר ההלכה.

  4. אם אני מבין נכון, אז לימודי ספר בראשית ובכלל חלק ניכר מהתורה איננה לימודי יהדות? נשמע אבסורדי. זה שחלו ידים בתורה שבכתב לא אומר שלימודים אלו אינם לימודי יהדות.

      1. אני חושב שישנה הקצנה ממה שהבנתי עד היום. עד לטורים הללו (אודה שלא קראתי מעולם בספרים, אבל כן קראתי הרבה טורים באתר) הבנתי שדעת הרב שכמעט אי אפשר ללמוד משהו מהתורה שבכתב, שאדם מביא את דעותיו הקדומות לתוך הלימוד וכו’. כעת אם אני מבין נכון ישנה הקצנה, מי שקורא בספר בראשית בליל שבועות ובעוונותיו, כן מנסה להבין, לא מוגדר (בהגדרה החמקמקה, אבל גם אתה הודית שהיא מעסיקה הרבה אנשים) של לומד יהדות. ובעיקר רב (בעיקר אם הוא מרבני עלי) שדורש בספר בראשית בבית הכנסת אינו דורש דרשה יהודית, שהרי זהו ההקשר של הטור הראשון בסדרה. אני חושב באופן כללי שמחשבה שאי אפשר ללמוד תורה שבכתב מביאה בסוף למסקנה האבסורדית שמי שקורא בספר בראשית איננו לומד יהדות – ולכן אולי יש טעות במחשבה הבסיסית.

            1. אם משווים למשל לטורים 134/5 רואים בדיוק את ההקצנה. מהתייחסות ללימוד תנך כמשעמם, לא מובן, קדוש בסגולה אבל לא ברור. כעת זה הפך להיות משהו שהוא בכלל לא יהדות ואין הבדל בין מי שדורש אותו בבית כנסת לבין דרשה בכנסיה.

              1. מספיק לקרוא את הטורים כאן. כתבתי שזה לא מגדיר יהדות (אבן בוחן) כי התוכן הוא אוניברסלי. בסוף גם דיברתי על תורה בגברא ובחפצא. הפירוט המלא בספר השני של הטרילוגיה בפרק על לימוד תורה.

  5. יהודי הוא מי שמאמין במשה רבינו כמנהיג האחד והיחיד של עם ישראל.

    ההלכה היא תוצאה של חטא העגל ושבירת הלוחות הראשונים ואין לראות בה עיקר אלא סוג של תרופה.

  6. טור מציון אהבתי מאוד .שני הערות
    1 לגבי העניין של יהדות כלאום והזיקה בין יהדות כלאום שכפופה להגדרה הדתית קודם כל .כפי שאמרתה לפחות במדינת ישראל רובו של הציבור לא מקבל את ההפרדה.בוודאי שלא הציבור שמכונה “מסורתיים”.ולפי דעתי גם רוב החילונים .למרות שאין להם(כהכללה)
    שום זיקה לדת.הם עדיין יגדירו מיהו יהודי לפי איך שההלכה מגדירה אותו .ואם כבר סוגיית העולים שאינם יהודים .שאולי לפי הגדרות לאומיות-אתניות יכלו להיחשב כחלק מהלאום היהודי().
    .לא סתם אותם עולים מרגישים צורך.לעבור גיור .זה מכיוון שלרוב (גם מתוך היתקלות אישית עם חלק מהחברה האלו).הבן זוג שהוא חילוני מוחלט או אימו של אותו בן זוג גם אם הוא אוכל לא כשר מחלל שבת ובועל נידות ובחלק מהמקרים כופר גמור .מרים גבה וחש צורך לקבל אישור מסכות דתית כמה שיותר עליונה שבת זוגתו בניו ובני בניו שאחריהם יחשבו ליהודים מבחינה דתית.לפי דעתי זה עוד נקודה שממחישה את זה שהניסיון לחילון וליצירת מסגרת תרבותית יהודית אתנית מקורית שאיננה קשורה למצוות דתיות או חובות דתיות .לא צלח .בטח שלא עד הסוף.כלל

    2 אגע מזה מזווית נוספת שמניסיוני .אנשים שמדברים כל כך הרבה על יהדות חילונית ועל מחיובות לאומית חילונית הרבה פעמים מנפחים משפטים פשוטים אמירות פשוטות לחלוטין .מובנות לחלוטין.לכדאי מאמרים וספרים שלמים .דוגמאות בולטות לז’אנר הזה הם אנשים כמו יעקב מלאכין ומנחם פרומן.ניסיתי פעם לעבור על ספריהם(“הדרך החילונית” ו”במה מאמינים יהודים חילוניים*).וכל מה שהיה שם זה או ניסיון להגיד :אני רוצה שילדיי ואני נחייה כמו כל אדם נורמלי בקנדה או דנמרק .אבל בתודעה כאילו אנחנו שואפים את ההומניזם שלנו מכתבים יהודיים(ובשביל לכבד את בית סבא או סבא רבא נדליק גם נר וסופגנייה) .או שמי שהיה יהודי כתב אותם .או טענות בסגנון של:גם אינשטיין ופריוד היו יהודים נאורים!.אתם רואים שזה אפשרי?
    אמירות שכשלעצמם אין בהם כל רע.סביר להניח שאם הייתי יהודי אתאיסט הייתי מרגיש רצון מסיום ומחיובות מוסרית במידה מה להגנה על המשכיות של גנטיקה יהודית בעולם .ואולי גם חיבה מסיומת לטקסטים שאבות אבותיי היו מבצעים.אבל ניסיון להפוך אמירות כאלו לאיזה משהו עמוק תרבותי ויחודיי עצום .תופעת פלא של ממש .הוא מגוחך ועצוב.בעיקר מראה על כך ששוב אין ממש הגדרה או תוכן חיובי-יחודיי שהומניסטים/ליברלים/חילוניים יהודים יכולים להעניק .לא בגלל שהעם היהודי הוא פיקציה או כל שטות מגוחכת אחרת אלא פשוט מכיוון שמבחינה היסטורית עד לא מזמן .מה שעיצב את העם היהודי (הן מבחינת תנאי כניסה והימצאות במועדון והן מבחינת “תרבות”.הוא ההלכה והמחיובות הדתית

      1. אתה טוען שכל זמן שטענה שגויה מחזיקה מים אתה מקבל אותה.
        ולכן גם גיור קונסרבטיבי שלטענתך מחזיק מים נחשב לגיור, והמגוייר הקונסרבטיבי ייחשב בעינך ליהודי.
        האם נראה לך שתפיסת אדם למהו דוקטור, לא לפי הכללים הידועים לך בהגדרת דוקטור, כל זמן שהיא מחזיקה מים אותו פלוני ייחשב לדוקטור?! נדמה ששם תאמר שתיאורטית כן, אלא ששום הגדרה לא תחזיק מים. מה נחשב כמחזיק מים הוא סלע המחלוקת, דהיינו מי קובע מהו הפרמטר לטענה שהיא בגדר מחזיקת מים.
        התשובה פשוטה, מה שהיה מקובל וכל המחדש דבר עליו הראיה, ואם תתעקש ותרצה לשנות את הכללים למיהו דוקטור, טפאדל, רק אל תכריח אותי להתייחס אל הדוקטור שלך באוניברסיטה כדוקטור, כנ”ל ביהדות, יהדות היא מושג שמקורו בתורה והיא ורק היא מגדירה מיהו יהודי, והיא הגדירה יהודי מי שמוצאו מאם יהודיה, ויהדות הוא כל דבר שנעשה עקב רצון ה’ הנמסר לנו מסיני, ועל פי הכללים המועברים לנו במסורת איך לומדים את הספר הזה. משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושוע וכו’.
        ולכך למרבה הצער בן כספית הוא יהודי, ובוכדל היקרה נשארת אסייתית לנצח כנראה.
        ב. התייחסת לעניין הגיור הקונסרבטיבי , (כמובן שהעדפת להפנות לרציונלי שהעתיק את שאלתו ממני, אבל זה בסדר, אינך אוטיסט). ושוב נדמה שלתפיסותך מהי הלכה יש פטרונות מסויימת שרק מה שנראה לך כהלכה הוא מה שתופס מים, מבחינת הרפורמיות זה כמו הלכה מפורשת בשו”ע שיש להתאים את ההילך רוח הדתי לפי התקופה, ולפי המוסר הפופוליסטי המקובל, למה זו לא פרשנות הלכתית? במה זה שונה ממשל הדובונים בקיץ?
        ג. עניין הלאום, אכן לאום הוא פטריוטיות הא ותו לא מידי, בשונה מיהדות, ואולי גם מהשבעה עממים כפי שבולט אצל בני דודינו הערביים, צרפתי שיעשה אזרחות בארצות הברית יהפך לאמריקאי עד שאחרי כמה דורות לא יזכרו דבר וחצי דבר ממוצאו הצרפתי , היחידים שנשארים בשמם ולא משנה היכן הם וכמה דורות הם היהודים ולצערינו אף הערבים, (אין צורך לציין את אלו שחזותם מוכיחה עליהם את מוצאם כהאפרו אמריקנים ושות’).

        וסתם שאלה של סקרנות, המטקבק בשם בן כספית זה אכן הוא? או משהו בשמו? כי הוא מיילל כמו תינוק פגוע. מזכיר את היללות אחרי נאום השפנים. (שגם אותו ציינתי וזכיתי לבוז על ידך, אבל סלחתי. . ).

        1. רציונלי(יחסית)-לתם.רפורמים קונסרבטיבים חייזרים ושאר הירקות

          “מבחינת הרפורמיות זה כמו הלכה מפורשת בשו”ע שיש להתאים את ההילך רוח הדתי לפי התקופה,”

          אני חושב שפה הטעות שלך בכל העניין הרפורמים בכללותם בכלל לא מאמינים בתורה מן השמיים אלא ב”שמיים בתורה” כלומר שלתנ”ך הייתה השראה אלוהית ואיזשהוא תפקיד היסטורי יחודיי (מזה השראה אלוהית ללא התגלות ומזה תפקיד היסטורי זה פילפול ענקי שראשוני הרפורמים עסקו בו .אני אומר מראש שאל תשאל אותי מה המילים האלו אומרות)-ובכ”מ הנקודה היא-שהרפורמים כלל לא מחיובים לשום הלכה או ציווי אלוהי .בתודעתם המושג של חובה דתית או הלכתית כלל לא קיים.בטח לא חובה כלפי התורה שבע”פ
          הם אכן שואבים את קביעתם שיהודי אמור לנהוג לפי כללי המוסר המתפתח המודרני והמקובל(וגם להצטיין ולהיות הכי מוסריים בכל תחום )
          לפי פסוקים כאלו ואחרים בתנ”ך .אבל זה לכל היותר פשוט פרשנות תנכי”ת שונה בדומה לפרשנות המוסלמית והנוצרית שתפקידה לייצר דינמיקה פנימית שמאפשרת להם לאחוז ברעיון של “דת אונברסיליות טבעית” בלבוש יהודי (במקרה שהם מאמינים באלוהים חלק מהרבנים שם אתאיסטים מוצהרים או מכריזים שאלוהים לא רלוונטי).
          לכן אני חושב שזה ברור למה קונסרבטיבים שכן מחיובים להלכה כולשהיא .גם אם הפרשנות שלהם שגיוה לחלוטין .יכולים להיחשב כחלק מהמשחק ואילו רפורמים שלא מחיובים כלל לתורה שבע”פ או בכתב (אלא רק במקרה הטוב לפירוש מסיום ופרוגרסיבי מאוד לתורה שבכתב ).לא יכולים להיחשב חלק מהמשחק.כי בכלל האבן הבוחן ליהדות .הוא מחיובות הלכתית לתורה שבע”פ .ולקבלה של סמכותה .מחיובות לפירוש כזה או אחר לתנ”ך תוכל למצוא גם בקבוצות של אנשים שמאמינים בחייזרים בהשראת התנ”ך .ועדיין אני מניח ומקווה שלא תגדיר אף אדם שמצורף לקבוצות האלו כיהודי(גם במידה והם יכריזו על עצמם כיהודים)

          אגב לעניות דעתי .גם להגדיר גר קונסרבטיבי מהסוג השמאלי שמקיים הלכה בפרשנות ליברלית מאוד (של לדוגמא היתר לקיים יחסי יחסי מין מסיומים עם גבר או לנסוע בשבת כדאי להגיע לבית כנסת.גם אם הוא נוהג לפי פירוש רבו.וגם אם רבו באמת ניסע לקלוע לפירוש הלכתי נכון .תהיה הגדרה שגיוה. מבחינתי הוא לא יהודי אלא לכל היותר גוי ירא שמיים ).בפוסט הקודם שבו כתבתי את זה כתגובה לתגובתך לא “העתקתי לך את השאלה” .אלא הבאתי עמדה שהתקשרה לשאלה שלך

          1. שוב שלום רציונלי, ראשית אומר שהכל בהומור, ואדרבה אשמח שתביא דברים בשמי עם תוספות קוסמטיות כך דברי יקבלו מענה . .

            לגבי הרפורמים איני בקי ב”ה במשנתם ויתכן שהינך צודק, אני בסה”כ ראיתי שבוכדל הרפורמית קיבלה שלושה טורים לבנתיים בזמן שאם אתה למשל היית טוען על מושג מפורסם כפי שהבאתי לדוגמא את עניין הדרגות באוניברסיטה כפי הנראה לא היית זוכה ליחס מעבר ליחס שמקבל זבוב טורדני מצוי.
            מבחינתי הקונסרבטיבי ושאר הירקות גם כן כבן כספית וענברי לא צריכים לקבל יחס מעבר לאותו הזבוב , זה שבכלל מתייחסים ודנים בטיעוניהם מבחוץ על מהי יהדות מביא להם לגיטימציה וממילא גם נחשבים כצד באלו ואלו דברי אלוקים חיים, אם המושגים באוניברסיטה היו נתונים לוויכוח על ידי כל צרוע וזב, והיו דנים במשנתו של כל נובח החרשתי.
            עניין נוסף ואחרון, נניח שאתה הגעת למסקנה שרק הלכה קובעת, ואחר הגיע למסקנה שדווקא הפולקלור היהודי החריימע והגעפילטע קובעים, מהכ”ת שאינו צודק, נניח שבאמת גם גוי יכול לאכול געפילטע, סו וואט?! וכי אם אדם יערוף ראש של אחר אז נאמר שבדאעש לא עורפים ראשים?! ברור שדבר שכזה הוא פחות מגדיר מהות ויותר משייך קטגורית התנהגות אבל מי קבע שיש מעבר לגעפילטע תשאל הגברת בוכדעל היקרה .

  7. אם הבנתי אותך נכון, אתה בא להפריד בין שלוש שאלות:
    “מיהו יהודי?” – צאצא של יעקב אבינו דרך האם + גרים וצאצאיהם = מי שמחויב במצוות.
    “מהי יהודיוּת?” – ההיסטוריה, התרבות, השפה, המאכלים, המנהגים והתכונות של היהודים (“צורה” ולא “תוכן”).
    “מהי יהדות?” – אוסף של טענות מציאותיות ונורמטיביות (השקפת עולם, “תוכן” ולא “צורה”), שלדעתך מתמצים בחובת שמירת ההלכה.

    (אגב, לכאורה אין מניעה שגוי גמור במובן האישי יהיה יהודיִי במובן התרבותי או שיאמין ביהדות במובן ההשקפתי, גם אם הוא עצמו אינו מחויב במצוות).

    אמנם מה שלא הבנתי, הוא מדוע לדעתך הגדרת היהדות כוללת רק את הדברים שהם ייחודיים לה, ולא את הדברים שמשותפים לה ולאמונות אחרות. האם איסור אכילת חזיר אינו ערך יהודי משום שהוא קיים גם באיסלם? לכאורה זה ערך יהודי *וגם* ערך מוסלמי, והדברים אינם סותרים כלל. ומה לגבי האמונה בקיומו של מעמד הר סיני? האם העובדה שעוד דתות מאמינות בכך, מפקיעה אותה מלהיות עיקר אמונה יהודי?

    ובמחשבה שנייה, אולי צריך לחלק בין “הגדרה” שבאה להבדיל עצם מסוים מאחרים, לבין “תיאור” של העצם עצמו. אם אני צריך להגדיר את פלוני אלמוני, הגדרה טובה תהיה “אדם עם כתם לידה משולש מתחת לכתף ימין”, משום שההגדרה הזו ייחודית אך ורק לו ומבדילה אותו מכל השאר. אבל ברור שההגדרה הזו היא מאוד שטחית וכלל אינה מהותית לו. תיאור מהותי הרבה יותר יהיה: “יהודי, אב לתאומים, נהג אוטובוס, חובב מדע בדיוני”. גם אם כל אחד מהמאפיינים הללו משותף לאנשים רבים, ואולי אף ישנם כמה אנשים שחולקים את כולם, זה לא מונע מהם להיות תיאור מהותי של פלוני. ולפי זה, גם המוסר האוניברסלי או ערכי המשפחה או עקרונות תיאולוגיים שונים יכולים בהחלט להיות ערכים יהודיים. יוצא הדופן היחיד הוא במי שמאמין *רק* במוסר האוניברסלי וכדו’ ולא בשום דבר נוסף או ייחודי. אדם כזה פשוט מאמין במוסר אוניברסלי, ואין טעם לקרוא לזה בשם מיוחד כמו “יהדות”.

  8. מיכי,

    טור אחלה. אני מסכים לניתוח ברובו ולהערות המתודולוגיות. כחילוני למהדרין (לפחות באורח חייו) אני ממש זוכר את המבוכה שלי לנוכח תגובותיהם “הנעלבות” של אחיי החילוניים לנאומו של הרב שך. פאדיחה רצינית לאותם חילונים.

    ועדיין אתה עצמך מתחמק מהפיל שבחדר- “זהבם של היהודים”, שעליו דיבר שנרב.
    כל דיון פילוסופי עקרוני מושתת על הנקודה הזו וכל התכחשות לכך היא, לדעתי, עצימת עיניים.

      1. לטעמי אתה מחזיק בעמדה מבולבלת לחלוטין. הזהב (מטא-הלכה) רלוונטי גם רלוונטי גם לשיטתך שלך אודות “הבלטות” (ההלכה עצמה). שהרי אתה טוען שוב ושוב טענות מטא-הלכתיות כדוגמת “מהותה של היהדות היא ההלכה”. אדרבה לשיטתך יש צידוק נורמטיבי רב ערך להחזיק בעמדה מטא-הלכתית זו.

        בניסוח ציורי יותר שנאמן לדימוי זה: יותר משהזהב חשוב ביהדות ויותר משחשובות הבלטות המכסות אותו חשוב מה נכתב עליהן.

        רציתי אם כן ליידע אותך שעקבתי אחרי ממצאיה של משלחת ארכיאולוגית שבדקה בדיוק את העניין הזה (בין חבריה היית כמובן גם אתה, פשוט שכחת מזה..).

        על הבלטות נכתב כהאי לישנא:

        “פה אין זהב”.

  9. האם אפשר להציע לפי דבריך הגדרה מרחיבה למהי מחשבה יהודית? הייתי מגדיר אותה ככל מחשבה שאו מצדיקה קיום הלכה או שמרכזה קיום ההלכה היא מחשבה יהודית. כך אני מכניס חלקים רבים בלימוד מורה נבוכים וכן זוהר וכן הכוזרי כמחשבה יהודית. אלו מחשבות יהודיות כי או שהן באות להצדיק את קיום ההלכה, גם אם הן מחשבות שונות מאוד. או שהן באות לתת טעמים למצוות, וכך מרכזיותן היא ההלכה, בין אם אלו טעמים מטאפיזיים, אנושיים, תהליכיים. כלומר עיסוק בשאלת אחדות ה-ל לדוגמא או במדעי המדינה במורה נבוכים, יכול להיות הן עיסוק כללי ולאו דווקא יהודי, והן עיסוק יהודי אם מטרת הלומד והמלמד היא להצדיק או להסביר את שמירת ההלכה. כנ”ל לגבי מדרשי חז”ל חסידות וכו’ שלכאורה באים ללמד משהו כללי או לשעתו, פסיכולוגי, מדעי, היסטורי, אם מטרתם בסופו של דבר להצדיק או להסביר את ההלכה (לא מבחינת המוטיבציה האנושית אלא ברמה האינטלקטואלית) אלו עדיין מחשבות יהודיות. יוצא שאותו דיון יכול להיחשב יהודי או כללי לפי המטרה או מה שיושב בבסיסו של הדיון.

    1. זו הגדרה מעניינת ולא חשבתי עליה. אבל כשבוחנים אותה לעומק מגלים שהיא לא מכילה כמעט כלום. טעמי המצוות אינם הסיבה לקיום המצוות ולכן אינם חשובים להלכה. זה חשוב אולי להבנת מה שאני עושה, אבל זו כבר הגדרה קצת מרחיבה מדיי לטעמי. בסופו של דבר רוב ככל הטעמים הללו הם ערכים אוניברסליים, ואם לא – אז בד”כ הם ל יהוו טעמים. לכן בשורה התחתונה עדיין מעט מאד שאלות או טענות יכולות להיכנס להגדרה שהצעת.

      1. זה שטעמי המצוות אינם הכרחיים לקיום ההלכה לא הופך אותם ללא חשובים למי שהולך בדרך ההלכה. ועצם זה שהרבה מאוד הוגים רבניים התעסקו בכך לדעתי מראה שיש ממש בהגדרה המרחיבה הזאת. בנוסף, זה גם עיסוק ייחודי ליהדות.

        1. חשוב או לא זה עניין של טעם. אין לכך שום משמעות מעשית וזה גם לא מחדש כלום. לכל היותר קושר ערך אוניברסלי עם מצווה כלשהי (וגם זה בד”כ ספקולציה גמורה). אז מה התחדש? שצריך להיות ענוותן או לעזור לזולת? ידעתי גם קודם. את המצוה אני אמור לקיים גם בלי זה (בעצם לא דרשינן טעמא דקרא). אז מה ערך יש בזה?

          1. א כל מה שאמרתי הוא היה בהקשר של הדיון ב”הגדרה המכוונת” של מושג היהדות. הטיעונים שלי הם שמצפייה בעבודה רבה של מחשבה יהודית היא הצדקה והסברה של המצוות. שום דבר ממה שטענתי לא עסק בערך של העיסוק הזה, אלא בכך שהיהדות עוסקת בזה. בנוסף זהו עיסוק ייחודי של היהדות, כי הוא עוסק במצוות שהן ייחודיות ליהדות. כלומר ההגדרה המרחיבה שלי עונה על שתי דרישות של “הגדרה מכוונת” 1 היהדות עוסקת בכך הרבה, דהיינו רבים מכתביהם של הוגים רבניים עוסקים בכך 2 העיסוק הזה הוא ייחודי להגות יהודית רבנית.

            ב אם אתה שואל מה אני מוצא בעיסוק הזה, התשובה שלי היא שלדעתי העיקר זה ללכת בדרכי ה-ל. כלומר לימוד של מהם דרכי ה-ל ולדעת איך המצוות מקרבות אותנו למטרה של ללכת בדרכיו הוא בעיני ציווי בפני עצמו.

            1. זו טענה מעניינת כאמור. אבל כמה הערות: 1. טעמי המצווות עוסקים במקרא, וככזה יכולים לעסוק בזה גם נוצרים. 2. אני גם לא חושב שזה חלק ניכר מהעיסוק במחשבת ישראל. 3. כל מה שכתבתי לעיל. 4. כל עוד זה קשור להלכה ולמחויבות הדתית שלנו זה יכול להיות יהודי מהותית. אבל זה לא שונה מהותית ממה שכתבתי.
              אבל אני מוכן לקבל שיש תחום עיסוק חסר ערך שכזה שהוא יהודי במהותו.

        1. וערכים אוניברסליים אינם יהדות?

          בס”ד אדר”ח חשון תשפ”א

          דרך ה’ שהפיץ אברהם אינה יהדות? עשרת הדברות – שכולן ‘ערכים אוניברסליים’ אינן יהדות? עם ישראל קיבל את התפקיד להיות ‘ממלכת הכהנים’ שתפיץ בכל העולם את אמונת הייחוד וערכיה, המגולמים בשבע מצוות בני נח.

          ככהנים נצטוו ישראל בתרי”ג מצוות הממביאות להנכחה תמידית של האלקים בכל צעד בחיים, כדי שנוכל ב’סופו של יום’ להנחיל לעולם כולו את הערכים הכלל-עולמיים של היהדות.

          בברכה, ש”צ

          1. ההשפעה האוניברסלית ע"י 'דוגמה אישית'

            בס”ד א’ בחשון תשפ”א

            אף שאברהם הולך ממקום למקום וקורא בשם ה’ – גם הוא מבין שההשפעה האמיתית תבוא ע”י קהילה של עובדי ה’. כאשר ה’ מתייעץ איתו כמומחה לחינוך ‘אשר ידעתיו למען אשר יצוה את בניו…’ האם יש סיכוי לסדום ועמורה – מסכים אברהם שיש צורך במינימום של ‘עשרה צדיקים בתוך העיר’. השפעה רוחנית ממשית על הסביבה יכולה לבוא רק ע”י ‘עדה’ שחיה חיים נורמליים תוך נאמנות לדרך ה’.

            וכן, ההשפעה הרוחנית החזקה של עם ישראל על העולם הנכרי – היתה דווקא בימי בית שני. אף שלא היה לעם ישראל מעמד מדיני עצמאי – ראו האומות בכל עיר וכפר קהילה מיוחדת ו’מוזרה’ של אנשים שחיים סביב מקדש נטול פסלים, כשהם בטלים ממלאכה יום שלם בכל שבוע ומתכנסים בבית הכנסת כדי ללמוד את כתבי הקודש שהם מרכז חייהם.

            רבים מהגויים הגיבו בשנאה ותיעוב, אך רבים מהם הציצו בעניין ב’אומת הפילוסופים’ הפלאית שבשכנותם. חלקם באו להקשיב לקריאת התורה, וחלקם קיבלו עליהם חלק מהמצוות או כולן. בין המתגיירים היו גם משפחות מלכים ואצילים, עד שטענו שאין משפחה ברומא שאין בה יהודי.

            תהליך זה נעצר סמוך למרד בר כוכבא כאשר גזרו הרומאים על המילה. גם כאשר חזרו והתירו ליהודים למול – המשיך איסור המילה על גויים ומנע התגיירות המונית. אך את ה’חידק היהודי’ שכבר חדר עמוק לתרבות ההלניסטית-רומית – ניצלה הנצרות, שהציעה ‘יהדות רזה’ ללא מילה וללא מצוות מעשיות, והשפעתה מוטטה את האלילות, עד שהקיסר הרומי קונסטנטינוס קיבל את הנצרות ועשאה לדת המדינה.

            תהליך דומה קרה בערב. שבטי היהודים השפיעו על מוחמד לקבל את המונותאיזם ולחקות את היהדות בקיום יום תפילה ולימוד שבועי. וכמו אצל הנוצרים – סבר ה’תלמיד’ שמוריו’ היהודים סיימו את תפקידם הרוחני, ועליהם להתנדף או להיכנע תחת רגליו.

            נקווה ששקיעת הנצרות, תסמן גם את שקיעת האיסלאם, ושוחרי המונותאיזם ישובו לינוק ישירות מהמקור – מהיהדות.

            בברכה, ש”צ

            1. העצמת הקהילתיות - בעיותיה וההתמודדות עימהן

              בס”ד א’ בחשון תשפ”א

              התעצמות חיי הקהילה – החזיקה חיים יהודיים אינטנסיביים ואיפשרה קיום גם במצב של גלות ופיזור. אך מאידך יכלה לגרום לבעיה של פיצול האומה ל’קרעים קרעים’.

              חשש זה נפתר ע”י שמירת מרכזיות המקדש בירושלים. לא רק שהשתדלו לעלות לרגל שלוש פעמים בשנה גם ממקומות רחוקים והשתתפו באמצעות מחצית השקל’ בעבודת המקדש – גם בעבודת ה’ היומיומית שבבתי הכנסת ניתן מקום מרכזי לא”י למקדש ולציפיית הגאולה.

              התפילות שתיקנו אנשי כנה”ג מקפילות לתמידים (ובשבתות וחגים – למוספים) ואף כיוון התפילה הוא כלפי ירושלים, כמתואר בדניאל שחלונות היו פתוחים לו כלפי ירושלים בשלוש הפעמים שהתפלל בכל יום.

              אף ברכות התפילה שבכל יום – כמחציתן עוסקות בשאיפה לגאולת האומה, קיבוץ הגלויות ותחיית מלכות בית דוד והחזרת השכינה לציון. אף ההפטרות שנלוו לקריאת התורה מתמקדות בנבואות הגאולה.

              בעיה נוספת העלולה להיגרם מהפיצול לקהילות היא פירוד הלבבות שעלול להיגרם בין קבוצה לקבוצה, וכפי שהתריע המן ‘ישנו עם אחד מפוזר ומפורד’. בעיית הפירוד הביאה באמת, כשהתעצמה בתקופת גזירות יוון ורומי לחורבן. כנגד החשש של פירוד הלבבות – הדגישו את התפילה לשלום בשיאה של כל תפילה.

              בברכה, ש”צ

              1. חסר בארץ הזאת עוד הרבה פירוד כדי שהמצב אולי ישתפר. בעיה עיקרית במדינה הזאת בעיתות שלום היא עודף מוגזם בסולידריות וסנטימנטליות בין קבוצתית. המראות בתקשורת ובפוליטיקה לא מחלחלים כלפי מטה.

                1. מעז יצא מתוק - הויכוחים בתוך בית המדרש כגורם מאחד

                  בס”ד ב’ בחשון פ”א

                  באופן פרדוכסלי, דווקא הויכוחים בבית המדרש סביב הבנתם של כתבי הקודש, ובהמשך סביב הבנתם של המשנה והתלמוד יצרו בסיס לחיבור של כל חלקי היהדות בכל רחבי העולם, חיבור שהחזיק מעמד גם אחרי חורבן המרכזים שאיחדו פיזית את האומה.

                  גם כשלא היה מרכז משותף – היה ליהודים מקצה המזרח עד קצה המערב בסיס משותף – המקרא המשנה והתלמוד – שכולם קיבלו את סמכותם, אך התווכחו בלי סוף על פרשנותם. ויכוחים פרשניים שבהם כל אחד מאתגר את בר פלוגתו בטיעונים מבריקים שעליו להתמודד איתם, נותנים למתווכחים את ה’טעם’ המרתק שבלימוד, וכפי שרבי יוחנן הצטער על פטירתו של ר”ל, שהיה מתקיף אותו בקושיות ומחייב אותו ליישבן וכך ‘רווחא שמעתתא”.

                  וכך גם כשלא היה מרכז פיזי – היוו הספר המשותף את המרכז של כל יהודי העולם, והויכוחים סביבו סייעו לגיבוש הזהות המשותפת. ‘מלחמה שע”י ספר – אהבה יש בסופה’.

                  בברכה, ש”צ

  10. אני עדיין לא לגמרי מבין את הטענה.
    ל’דת היהודית’ יש גם דרישות בהקשר של ה’לאום היהודי’. אתה יכול לטעון ‘אין קשר מהותי בין הדת היהודית ללאום היהודי, ורק קיימת דרישה הלכתית להתחתן (ולקיים יחסים?) רק עם אנשים המחויבים לדת היהודית באופן כזה שהם או נולדו לאם יהודיה או שעברו גיור כהלכה’. אבל האם לא יותר פשוט לטעון שה’דת היהודית’ מכילה בתוכה גם הגדרה (מכוונת) של ‘לאום יהודי’, וממילא שה’דת היהודית’ מכילה גם מימד של זהות אתנית (נזילה ומורכבת, שכן אפשר להצטרף אליה גם מאתנוס אחר)?

    ז”א: הקדשת את הטור להגדרה המכוננת של זהות לאומית יהודית, ואף הדגשת שאכן יש הגדרה מכוננת כזאת. אף האם זה שולל את האפשרות שלצד זה קיימת גם הגדרה מכוונת, ושהיא קשורה ישירות לדת היהודית, ואולי אף מהווה מרכיב חשוב ומרכזי בה?
    זה חוזר לביקורת שלי (שלא לגמרי הבנתי את התשובה שלך עליה) מהטור הקודם.
    מועדים לשמחה!

  11. 1. האם יש הבדל בין מה שאמרת לבין האמירה שיהודי הוא מי שההלכה קובעת שהוא יהודי? (לדבריך חילוני הוא יהודי כי ההלכה קובעת שהוא מחוייב לה, קל יותר לומר שהוא יהודי כי ההלכה קובעת).
    2.
    א. אפשר להגדיר יהודי כמי שמקיים ריטואלים יהודיים ומשתמש בספרים והקשרים תרבותיים יהודיים ובלבד שהוא יהיה מחויב – כלומר שהוא לא יהיה יהודי אחד שכל האבות שלו וכל הצאצאים שלו צרפתים – כיוון שיהדות היא תופעה היסטורית ולכן שייכות אליה חייבת להיות בעלת הקשר היסטורי.
    (ב. אפשר להבין גם את ההגדרה ההלכתית ליהודי כך – או בן לאם יהודיה כי האמא מגדלת את הילד ולרוב הילד יקבל את התרבות של אימו או מי שהתגייר וקיבל על עצמו את המצוות ואז מניחים שהוא ייטמע ביהדות או אדם שהוא קצה של שרשרת היסטורית של אנשים בעלי תרבות יהודית או אדם שיש סיבה להניח שהוא התחלה של שרשרת כזאת, כאשר בתרבות יהודית אני מתכוון ל א.)
    ג. נראה לי שזה הוויכוח בין קובי אריאלי לאסף ענברי כשאריאלי אומר שהשימוש בטקסטים יהודיים ושפה גויית מובהקת אינו יהודי, כלומר לדעתו ההקשר התרבותי היהודי רחב יותר מספרים וכולל ריח של צ’ולנט (שפה מסויימת, צורת חשיבה, מחוייבת גבוהה יותר (גם אם לא מלאה) לקיום מצוות) לעומת זאת ענברי חושב שהשפה החדשה יכולה להיכנס וליצור תרבות יהודית חדשה שתהיה ייחודית ליהודים ותשתמש בכלים יהודיים כמו חגים וספרים וכד’ כפי שלטענתו קרה בתקופת חז”ל.
    נב למעלה יש תגובה של בן כספית – נראה לי שממש לא הוגן להשתמש בשם של אדם אחר ואולי כדאי למחוק.

    1. 1. מה שאמרתי הוא דבר אחר. טענתי שהגדרות אחרות לא מחזיקות מים. זה שהן לא נכונות לדעתי זה ברור.
      2. לא הבנתי מה פירוש מחויב לריטואלים. לא מחויב להלכה? ומה זה קשור לילדים שלו?
      (אני חושב שברור לכולם שזה לא בן כספית האמיתי. אנשים כאן לוקחים ניקים של אישים ידועים מדי פעם)

      1. תודה על התגובה
        1. התכוונתי לשאול אם יש הבדל בין הגדרה של יהודי כמי שמחויב להלכה לבין הגדרה של יהודי כמי שההלכה קובעת שהוא יהודי.
        2. אני מגדיר יהודיות בתור תרבות יהודית שהיא קשר לסוג מסוים של ריטואלים, טקסטים, התנהגויות, צורת חשיבה, שפה וכן הלאה, ויהודי בתור ‘אדם שהוא חלק מתופעה של יהודיות מתמשכת’, נראה לי שבין אם זה נכון ובין אם לא זו הגדרה תקפה.
        ההגיון מאחורי ההגדרה הזו הוא שכשרוצים לשייך אדם לתופעה היסטורית אי אפשר למדוד רק אותו בנפרד כמו שאם נולד ילד פגום שלא עונה על הגדרות בסיסיות של אנושיות הוא יחשב למופע חריג של אדם ואם יוולד קוף אינטלגנטי וחסר שיער הוא יחשב לקוף חכם ולא לאדם כך גם צרפתי שמתנהג כיהודי הוא מופע מוזר של צרפתיות אלא אם כן הוא הפך ממש ליהודי – וזה נמדד על ידי שינוי הרצף (להבדיל מנקודת אי רציפות סליקה), למשל אם סביר שגם הילדים שלו יהיו יהודים. (ב’מחוייב’ התכוונתי לומר שאם הילדים שלו לא יהיו יהודים כנראה שגם הוא לא היה באמת קשור לתרבות היהודית אבל אין צורך להגיע לטענה הזו).
        ההגדרה הזו מתאימה לתפיסה האינטואטיבית שיש תוכן ביהדות שאינו רק המחויבות להלכה (מסורתיים למשל נתפסים כיותר יהודים מחילונים ולא רק בשל קיום חלקי מאוד של מצוות).

          1. הגדרה דתית-ערכית הכוונה ערך שקיים ליהודים ולא קיים לגויים? אם כך, מה הערך שבהלכה? (אם זה הערך לקיים את מצוות ה’, גם לגויים יש את זה) ואם הכוונה להתנהגות (הלכה) שראויה ליהודי ולא לגוי למה תרבות אינה סוג התנהגות כזה? בקיצור למה להניח שההגדרה התרבותית והדתית נפרדות?

  12. יהדות, או יודאיסמוס, זה במקור מונח הלניסטי שבא לציין זהות תרבותית של היהודים; ואשר שימש כעבור דורות רבים אצל מייסדי “חכמת ישראל” כמלה נרדפת לעם ישראל או לתורה. כשם שהתורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, כן ייחודו של כלל ישראל נעלה מכל הגדרה מצמצמת.

    אומר המדרש: פרי עץ הדר אלו ישראל, מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. כפות תמרים אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בה טעם ואין בה ריח כך הם ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. וענף עץ עבות אלו ישראל, מה הדס זה יש בו ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. וערבי נחל אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה לא טעם ולא ריח כך הן ישראל יש בהן בני אדם שאין בהן לא תורה ולא מעשים טובים. ומה הקב”ה עושה להן, לאבדן אי איפשר, אלא אמ’ הקב”ה יוקשרו כולן אגודה אחת והן מכפרים אלו על אלו, ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה, הה”ד הבונה בשמים מעלותיו.

  13. לרב שלום
    ההבחנה בין יהדות כדת לבין יהדות כלאומיות/תרבות/זהות (אותה הגדרת כ”יהודיות” אם הבנתי נכון), מוציאה להבנתי חלק ניכר מהעוקץ של הויכוח על היהדות החילונית. ממה שאני קורא, שומע ומבין משיחות, אין יומרה מצד היהדות החילונית להיות חלק מעבודת ה’, אלא תפיסת היהדות והעיסוק בה כמרכיב משמעותי בזהות. כפי שמשפחה וקהילה יכולה להיות מרכיב משמעותי בזהות בלי מחוייבות לנורמה ספציפית. הם קוראים לזה יהדות ואתה קורה לזה יהודיות. יופי. ניפרד כידידים כל עוד ברור על מה מדברים. הויכוח מצטמצם לטענה שיש דרך לא הלכתית אבל יהודית יחודית לעבוד את ה’ (אגב, האם “עבירה לשמה” – זה לא בדיוק זה?).
    אני מתרשם, שחלק מהדוברים בויכוח שמתיימרים לייצג את היהדות כדת (קובי אריאלי ויינון מגל כדוגמה שאתה הבאת) – טוענים לפחות במשתמע, טענה רחבה יותר, לפיה היהדות מגדירה ומהווה את הקריטריון גם ליהודיות. לכן, שאלה חשובה בעיני מבחינת מעגלי הזהות השונים של הקהילות המרכיבות את הלאום היהודי היא התוכן של “היהודיות” והיחס שלה ל”יהדות”. זה בעיני התחום בו מתמקד העיסוק של בתי המדרש הלא דתיים.
    שאלה לגופה של הגדרה – אם הבנתי אותך נכון הרי שהיהדות היא הנורמה המחייבת את היהודים, כפי שהם מוגדרים ע”י אותה הנורמה. האם אין כאן הגדרה מעגלית בו ההלכה משחקת תפקיד כפול של מגדיר ומוגדר?
    תודה וחג שמח

    1. לא יודע מה פירוש מרכיב משמעותי בזהות. כאמור, איני נכנס לוויכוחים על זהות לאומית. הטענה שלי היא שאין לזה ממד ערכי, כפי שהסברתי.
      את שאלתך בסוף לא הבנתי. אתה הכנסת הגדרה מעגלית ואז היא יצאה מעגלית. אני לא כתבתי מאומה מזה. ההלכה היא מה שהצטווינו בסיני. המחויבות אליה היא יהדות (במובנה הערכי). לא רואה כאן שום מעגליות.

  14. יישר כח על הטור, תודה רבה!

    (חייב לומר שממש הופתעתי, לא האמנתי שהרב יקדיש שלושה טורים, ואולי יותר, כדי לשכנע אותנו שוב שאין כזה דבר מחשבת ישראל)

    שתי תהיות מרכזיות שיש לי ביחס לדיון העקרוני של הגדרת מושגים:

    א. קשה לי להבין למשל מה המשמעות של הויכוח מהי דמוקרטיה. כאילו יש איזושהי גזירת הכתוב שמדינה צריכה לנהל משטר דמוקרטי, ואנחנו מנסים לחקור מהו אותו משטר. למעשה, בשלב מסוים בהיסטוריה הגיעו למסקנה הסבירה שהעם רשאי לקחת חלק בהחלטות שמתקבלות בשלטון ונוגעות אליו, וזה מה שראוי, והשאלה איך הכי נכון לממש את זה אל מול הדרישות האחרות שקיימות. למעשה יש ויכוח אולי מהי שיטת המשטר הראויה, אבל אני לא חושב שמישהו מנסה להבין למה התכוון מי שתבע את המושג הזה לראשונה. בעיניי המושג דמוקטיה לא באמת קיים למרות שיש אנשים שמתווכחים עליו (מה שכינית לדעתי היפרדות סמנטית). ויכוח על מושג יכול להיות קיים אולי רק בעולם של סמכות. לפי איך שאני רואה זו הדרך היחידה למנוע היפרדות סימנטית. (סמכות = סוג של מונופול על ה).

    ב. איך בעצם אנחנו מגדירים מושג (בהנחה שהתגברנו על משוכת העצלות המחשבתית)? אוספים את המופעים הידועים של המושג, ומנסים למצוא את המכנה המשותף המצומצם שלהם. אבל רגע, מהם המופעים הידועים של המושג? הרב לא חושב שבהרבה מהמקרים הנקודה הזו היא שורש המחלוקת?

    בהקשר הזה אני חייב להזכיר משהו חביב ששמעתי מהרב גופין בעבר. הוא טען שמתנגדים אמיתיים לא קיימים כיום, היום כולם חסידים. בעבר אם היית שואל מתנגד מה ההבדל בין גוי ליהודי הוא היה עונה שלא מטמא באוהל ולא זוקק את אשת אחיו לייבום. כיום הם יגידו כל מיני דברים על נשמה עליונה וכו’

    1. רק עדכון, לא באתי לשכנע שאין דבר כזה מחשבת ישראל. כאן אני מניח את זה ולא מוכיח את זה. הדיון הוא בזהות יהודית.
      א. לגבי דמוקרטיה, אין גזיה”כ כזאת אבל יש הרבה אנשים שרואים בזה ערך (מוסרי, אנושי, חברתי). השאלה כיצד להבין ולהמשיג את הערך הזה. גם לערכי המוסר יש תוקף ולכן גם לגביהם שייך להתווכח. כמו שאי אפשר לפתור ויכוח במוסרי בהיפרדות סמנטית (אתה תקרא לעזרה לזולת מוסר ואני אקרא לה יקום פורקן ולהריגת יהודים אקרא מוסר).
      ב. לכן הפניתי לסדרת הטורים שלי על שירה. ההתבוננות על המופעים והניתוח שלהם, מחדדת את האינטואיציה (הכרה בלתי אמצעית של המושג). זה כאשר ההגדרה היא מכוונת ולא מכוננת.

      הליטווק שהיה עונה לך כך מפספס נקודה חשובה. זו השלכה של ההבדל ולא ההבדל. כמו שאצל ר”י הגלילי שאומר שקדשים קלים ממון בעלים, אתה לא יכול להסביר מדוע הם ממון בעלים בכך שאפשר לקדש בהם אישה. זוהי השלכה ולא המשמעות של האמירה עצמה.

      1. התכוונתי כמובן למחוייבות לאיסור ההלכתי הזה.
        כלומר, קשה לראות איך ניתן להפריד את הגדרת הלאום מהתוכן הערכי של היהדות.
        כמו שגרמנים בני דת משה לא החזיק מים, גם לאום יהודי ללא דת יהודית לא יכול להחזיק מים.

  15. לאחר אין ספור ויכוחים עם חילונים שמאלנים סוף סוף דירבנת אותי להסתכל מנקודת המבט שלהם. לנו המאמינים קל לראות בהיסטוריה היהודית היסטוריה של אמונה או מחויבות לתורה ולהלכה. חילוני שחושב שכל זה שטויות, מסתכל אחורה על אבותיו ואבות אבותיו ומה שמייחד את העם שלו בעיניו זה נרדפות, ולכן חוסר כוחנות. היכולת לא להתפשר על אמונתך כנגד המחשבה המקובלת בעולם. לימוד (של תורה בעבר) אבל חילוני רואה בזה העדפה של השכלה על פני נוחות או צבירת הון. הוא רואה באבותיו עם מלוכד עם ערכים של עזרה לחלש ולמסכן, כל זה כשהעמים מסביבו מעדיפים ככלל את טובת עצמם (כמובן שיש יוצאים מהכלל) כל יוצא מהכלל כזה כמו חסידי אומות העולם בשואה הוא הוא המיועד לגיור. גם מדינת ישראל קמה על אתוס של פליטי חרב, משכילים שיוצרים צבא מאחד שבו ערך אחוה ועזרה עומד בראש. כיום שהמדע התקדם הוא מאמין שכפירה היא היא היהדות האמיתית, עזרה לפליט ולמסכן, עבודה ולא בטלנות, עם עבדים שיוצא לחרות, עם שמנתץ אלילים. עיסוק בטקסטים ישנים וחשוכים זוהי לא יהדות בעיניו. ולכן למרות שהדתי בוודאי החרדי נראה כמו סב סבו, הוא לא מייצג בכלל את אבותיו במהות. כי אבותיו היו כאלו, כשזה היה מתקדם ומהפכני ואילו היום דוקא קיום ההלכה המיושנת הוא לא הגיוני. לכן דוקא שמירת הלכה זו שבעיניך היא המגדירה יהדות, בעיניו היא אנטי יהדות. לכן חילוניים כאלו מתעבים חרדים, זה נראה בעיניהם ההפך הגמור מיהדות. הם רוצים מדינה שדואגת לחלש (מדינת רווחה) שעוזרת לפליט, שלא כובשת עם אחר, מדינה מתקדמת שאנשיה לא עוסקים בלימודי שטויות לדעתם ולא מקיימים פולחנים ישנים. כל זה מתאר פחות או יותר את היהודים בהיסטוריה בין שאר העמים (או שלפחות זה האתוס שהיהודים יצרו לעצמם), לפחות את היחס בינם לשאר העמים לפי הידע שהיה בעבר. כמובן שלא כל אדם בעולם צריך להיות כזה. מי שרוצה להיות חוד החנית של האנושות מבחינת חמלה, השכלה, חדשנות מוזמן להצטרף להתגייר ולהיות יהודי. ולכן הרבה פעמים חילונים כאלו מתייחסים לדתיים כעובדי אלילים (מה שלאוזנים דתיות נשמע מופקע) – לפחות הם לא מתנהגים כיהודים. כמובן שאני כאדם דתי חולק על כך, אך מדוע לא ניתן לטעון שזו הגדרת היהדות?

    1. אתוס שייך למאפיינים לאומיים. אני מדבר על הממד הערכי. האם אני כיהודי חייב להתנהג כבאופן מסוים שאם הייתי גוי איני חייב בו? האם יש ערך לא אוניברסלי שמחייב אותי רק כי אני יהודי? להבנתי אין כזה. אם אני מצדד בכוחניות אעשה זאת כיהודי או כגוי ואם לא – שוב אעשה זאת כיהודי או כגוי. היותי יהודי לא מחייב אותי כלום אלא לכל היותר מאפיין אותי. לזה אגיע ביתר פירוט בטור הבא.

      1. אם אתה מחפש להגדיר יהודי כמי שיש לו ערך לא אוניברסלי שמחייב אותו רק כי הוא יהודי – אז יריתה את החץ ואז סימנת את המטרה. רק הגדרת חוק שמחייב רק יהודים תגדיר יהדות כזו. אין לדעתי שום סיבה להגדיר ככה יהדות ( גם חילוני לא יחלוק על כך שהגדרה שמחייבת רק יהודים היא ההלכה היהודית). רבים רואים בהגדרת יהדות סט ערכים שמאפיין את העם היהודי לאורך הדורות (ויכולות כמובן להיות מחלוקות מה בדיוק מאפיין את העם היהודי). הרצון שלהם להיות יהודים הוא להמשיך את המסורת של העם לנהוג לפי אותם ערכים שהם לא מחייבים אף אחד אחר. ערבות הדדית ברמה גבוהה, חמלה יוצאת דופן, השכלה וכדומה הם כנראה מאפיינים של העם היהודי כעם. וחילוני יכול לחשוב שגוי שרוצה להיות שותף באותה ערבות הדדית ולפעול יחד עם העם “מתגייר” וקושר את גורלו ומאוייו עם העם הזה. (לכן חילונים רואים במי שבא לשרת בצבא או להתנדב בקיבוץ כמי שמתגייר ומצטרף לעם היהודי ותמהים איך רוסי שדרת בצבא נקבר מחוץ לגדר). זו דוקא דוגמא טובה, חילוני רואה ערך מחייב לקבור רוסי שכזה יחד עם כולם וחילול היהדות קבורתו על פי ההלכה מעבר לגדר. – הנה דוגמא לערך שמחייב אותך כיהודי (לפי תפיסתם). דבר דומה יחס לפליט, שאולי אנחנו כפליטים לשעבר מחויבים בו יותר מאומות אחרות. או כעם שהשתחרר ממצרים ובאתוס (שאולי החילוני לא מאמין בו באמת אבל זו תפיסת העם) שהבורא שחרר אותנו ממצרים, ולכן אנו מחויבים להיות הראשונים הנמענים מלשעבד עם זר (פלשתיני). זה לא קשור להלכה בכלל, ולא מוזכר במקורות, אבל זה ערך שאנו מצווים בו יותר בגלל ההיסטוריה ושמירת דרך העם שלנו.

        1. אוסיף עוד. שפעם היו מתייחסים למי שהיגר לאמריקה כדי לעשות לביתו בזלזול וגנאי כיורד כמעט כמו מי שהשתמד. אף אחד לא חושב שיש פסול אוניברסלי בעשיית כסף. אבל יהודי שמוותר על הערבות ההדדית בארץ בשביל נהנתנות נחשב העושה מעשה לא יהודי (למרות שזה לא מחייב). אם אפשר להתמיד בערכים האלו זו כבר שאלה אחרת, אבל אני מניח שהרבה חילונים שואפים ליהדות מסוג כזה, ולכן חשוב להם להגדיר יהדות ככזו.

        2. פעם שלישית, עניתי על כל זה. כל הערכים שמנית הם אוניברסליים. לא קשורים ליהדות בשום צורה. אפשר גם להגדיר את לובשי המכנסיים כיהודים, שהרי הם באמת לובשים מכנסיים. שותפות גורל עם העם היהודי גם היא כמובן לא יכולה להגדיר את העם הזה, כי זו הגדרה מעגלית. שותפות עם מי?
          אתה מדבר לכל היותר על הגדרה לאומית, ואני מדבר על יהדות במובן הערכי. ואכן אתה צודק, דבריי נכונים בהכרח. האם זו האשמה?

          1. אני לא מאשים אף אדם בודאי לא יהודי

            המקור לפוסט מודרניסטיות הוא המחשבה של כל אדם שדבריו הם נכונים בהכרח – הפתרון כדי לאפשר חיים משותפים הוא פוסט מודרניזם. (יותר נכון היה שכל אחד ילמד עצמו לומר איני יודע, היינו להיות קצת חסר בטחון בצדקת דרכו, וכך היה יכול להסתדר עם חברו שזה גם סוג של פוסט מודרניסטיות). שיטתך ידועה שכל ערך הוא בהכרח אוניברסלי (זו הסיבה לכך שאתה חושב שהמצוות לא יכולות לבטא ערכים, כי ערך הוא בהכרח אוניברסלי). הכל נובע מרצון לרציונליות טהורה, הבעיה שלכל אדם יש את הרציונל שלו. האמת שזהו שורש הבחירה החופשית (קראתי את הטור שלך בנושא, אבל לדעתי לא ירדת לעומק העניין של בחירה חופשית, כי תמיד אוכל לשאול למה פלוני בחר את הבחירה שבחר. ואם אני מסוגל לענות על השאלה הזו, אז בעצם התברר שהבחירה שלו איננה חופשית. האלוהות נמצאת במקום שלא מובן לאדם, והבלתי מובן הוא גם מה שמפריד בין אנשים ומקנה לכל אדם את עצמאותו). אתה (כנראה כמו גם אני) שבוי בהגדרות שלך עצמך למה זה ערך, מהם המצוות ומהי אמונה. רק אסיים בשאלה לשיטתך, שכתבת “אני מדבר על יהדות במובן ערכי” הרי בהרבה טורים אתה טורח להסביר שהיהדות אינה ערכית, ושערכים הם אונברסליים. אז איך אתה פתאום מחפש “יהדות ערכית”? ושאלה שבאמת מעניינת אותי איפה לדעתך צריך לקבור רוסי ששרת בצבא. יש הלכה ויש ערך (אתה תגיד שהוא אוניברסלי) יש התנגשות, ויכול יהודי חילוני להגיד שלקוברו מחוץ לגדר זאת יהדות מזויפת? ולכן כ “ערך יהודי” הוא רואה מעשה כנגד ההלכה. אפשר גם מקרה נוסף כמו השבת אבידה לגוי (כשאין חילול השם) התשובה התלמודית כנראה ברורה אבל יש יהודי שיגיד שהשבת אבידה לכל אדם היא ערך יהודי (לא בטוח שטרחה בהשבת אבידה זה ערך אוניברסלי) אפשר גם לדבר על איסור הלוואה בריבית (לא בטוח שזה ערך) אבל זה כן רעיון יהודי, והשאלה הסבוכה איך אתה נוהג בהלוואה לגוי. יכולים לקום יהודים ולטעון שערך יהודי עבורם (לא מחייב כמובן) הוא לא להלוות לאף אדם בריבית. אבל ברור שזה לגמרי לא ערך אוניברסלי.

        3. ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה. ערבות הדדית, רחמים חסד וצדקה, השכלה על מנת להועיל לכלל, אלו ערכים אוניברסלים שהתפשטו בעולם לאחר שאומות העולם למדו אותם מישראל. נראים דברי פעם שלישית מדברי הרב מיכי.

          1. עקיבא, דבריך הם ערבוב מושגים. השאלה אינה למי יש זכויות יוצרים על הערכים הללו אלא האם הם יכולים לשמש אבן בוחן ליהדות (כיום). אני לא מבין מה כל כך מסובך, ולמה צריך לחזור שוב ושוב על אותו דבר.

            1. השאלה לדעתי לא למי יש זכויות יוצרים אלא למי יש את החובה/זכות להיות זה שדוחף ליצירת וקידום הערכים. יש המגדירים יהדות כאומה ששואפת ומחנכת להשתלבות והתקדמות העולם לתקן עולם ( לדתי “במלכות שדי” וחילוני סתם לתקן עולם) מי שרוצה להצטרף לדגל מוזמן. וזו יכולה להיות “אבן הבוחן” שכן עד היום ליהודים היה תפקיד חשוב כזה בהיסטוריה ואנחנו שואפים להמשיך להיות כאלו (והחילוני יוסיף ולא להתחיל להתנוון)

            2. הרב מיכי, התורה היתה ותהיה אבן בוחן כללית ליהדות. מאחר שמצוות ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה, כלומר כוללת את התורה כולה, היא אבן בוחן ליהדות. וכבר נאמר על אנשי בית שני: מכירין אנו אותם שהיו יגיעין בתורה וזהירין במצות ובמעשרות וכל ווסת טובה היתה בהן אלא שהיו אוהבין את הממון ושונאין אלו לאלו שנאת חנם. בטוחני שאנשי בית שני הגדירו את עצמם יהודים, יראי שמיים, מחויבים להלכה, מקפידים על קלה כחמורה, ובכל זאת העיקר היה חסר מן הספר.

  16. אין אומתנו אומה אלא בתורותיה (רס”ג). בכל זאת, חז”ל היו חכמים ואמרו: משה קיבל תורה מסיני, ולא אמרו ישראל קיבלו תורה מסיני, שההלכה אבן בוחן ליהדות רק אם נובעת מענווה, והאיש משה עניו מאד מכל אדם, שרק תורה הנובעת מענווה יכולה להתקבל על כלל ישראל. אחרת, מחויבות יתר להלכה עלולה חלילה לסתור את התורה. לדוגמא, היום בו רבו בית שמאי על בית הלל היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, רבי אליעזר אומר: בו ביום גדשו את הסאה, רבי יהושע אומר: בו ביום מחקו אותה. לפיכך, רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלשה דברים העולם קיים: על הדין ועל האמת ועל השלום.

  17. ממה שהבנתי ההגדרה של היהדות כאן היא לא מחויבות שמבדילה את היהודי , אלא מחויבות דתית כזו.

    יש דתיים כמו כוהני הבעל בישופים נוצריים רבנים קראים ורבנים יהודים , כולם בעלי מחויבות דתית.

    מבחינת החילונים (אני אומר בשם עצמי אך חושב שיש עוד חילונים שמסכימים לכך) הבעיה בדתיות של המחויבות ולא במחויבות שהיא שאינה דתית.

  18. הרב מיכי, הערה/הארה לגבי השימוש במילה מחוייבות שנדמה לי יוצרת בלבול אצל לא מעט אנשים. כשאתה כותב “מחוייבות להלכה” נדמה לי שזה מתפרש אצל רוב האנשים במובן הבא:
    “מחוייבות שהאדם לקח על עצמו באופן רצוני לציית להלכה”
    כשבפועל אתה מתכוון (אם הבנתי נכון) ל:
    “ההלכה (כסוג של אובייקט בפני עצמו) רואה את אותו אדם כמחוייב “לציית” לה (אפילו אם הוא אינו מכיר בחיוב הזה או אינו רוצה לציית לחיוב הזה, כדוגמת חילוני).

    סוג של הבדל בין פעיל לסביל (אבל לא בדיוק).

    אני חושב שדווקא כשמדובר על גוי שהתגייר, חוסר הבהירות הז לא בא לידי ביטוי כי שני המובנים סוג של מתלכדים.

    לכן, אולי כדאי להחליף את “מחוייבות להלכה” ב-“מי שההלכה מחייבת אותו” או משהו בסגנון, כשאתה מתייחס להגדרת היהדות, ו-“מי שמחליט להתחייב להלכה / לנהוג על פי ההלכה” כשאתה מתייחס למישהו שהחליט לציית להלכה אפילו שההלכה אינה רואה בו כמחוייב (לדוגמת גוי שמקיים מצוות אך לא עבר גיור כהלכה).

    שאלת הבהרה, ההגדררה שלך ל-‘יהודי’ מתקשרת ל-‘יהדות’ או ‘יהודיות’? כלומר, פרט שמהווה חלק מהיהדות נקרא בפיך יהודי? ואם כן, מה שם העצם לפרט שמהווה חלק מהיהודיות?

    תודה.

    1. אכן. ועמדתי על כך והבהרתי זאת בדבריי.
      ההגדרה של ההתנהלות (מחויבות להלכה במובן שהאדם מקיים בפועל) מתייחסת ליהדות. לעומת זאת, יהודיות היא שייכות לעם היהודי, ולזה די בהיותך בן לאם יהודייה גם אם אינך נוהג בפועל כיהודי. אבל המחויבות במצוות במובן שהאדם חייב לקיים מתייחסת כמובן ליהודיות.

      1. אני חושב שיצאתי קצת יותר מבולבל 🙂
        אנסה להגדיר את המושגים באופן קצת יותר מפורש ואשמח בבקשה אם תוכל לאשר/לתקן את ההבנה שלי:
        יהודי/ה – מי שעונה על אחת ההגדרות הבאות:
        א. קבוצת האנשים ונשים שהיו נוכחים פיזית בברית בסיני (האם זה כולל רק את צאצאי יעקב והנשים שנישאו להם או גם את הערב רב?).
        ב. איש או אישה שעברו גיור כהלכה.
        ג. צאצא לאישה ששייכת לקבוצה א’ או ב’.

        יהדות – ציות להלכה.
        בעצם נחתן לומר שאדם ש”מתרגל” יהדות הוא אדם שמציית להלכה /נוהג על פי ההלכה, גם אם ההלכה אינה רואה בו כמחוייב לציית לה (כדוגמת גוי), נכון?

        יהודיות – שייכות לקבוצת היהודים, במובן שההלכה רואה באדם כזה כמחוייב לפעול על פיה (גם אם הוא אינו מכיר בכך).

        1. יהודי. לדעתי לא מדויק לגמרי ברמה הלוגית אבל התכוונת נכון. אני חושב שהדרך המדויקת לוגית היא באופן רקורסיבי: שרה הייתה יהודייה. מי שהתגייר כהלכה הוא יהודי. בן לאם יהודייה הוא יהודי.
          לגבי הערב רב אין לי מידע. כל מי שעבר את ברית סיני הוא יהודי.

          יהדות. הליכה לפי ההלכה.

          יהודיות. מי שלפי ההלכה מחויב לקיימה (כלומר כל יהודי). לכן זו הגדרה שקולה ליהודי.

          גוי שמקיים את ההלכה אכן נוהג וחי באופן יהודי, אבל הוא לא יהודי. יהודי שלא נוהג לפי ההלכה הוא יהודי אבל לא נוהג וחי באופן יהודי.

          כל זה כמובן עוסק ביהודי ויהדות במובן הדתי-ערכי ולא במובן האתני-לאומי-תרבותי.

          1. תודה רבה.

            אכן כיוונתי להגדרה רקורסיבית, וזה התפספס לי.

            נקודה נוספת בין המובן הדתי למובן הלאומי/תרבותי. גם כאן נדמה לי שנוצר בלבול כיוון שאנחנו משתמשים באותו מונח (יהודי) לתאר את שני המושגים (בני הדת היהודית ובני העם היהודי) לרוב יש מונחים שונים כמו עם צרפתי אבל בני דת נוצרית (או כל דת אחרת). דוגמה נוספת שדומה ליהדות היא אולי הדרוזים.
            האם אתה מסכים? או שבכל זאת יש משהו ייחודי ביהדות שמקשר בין שני המושגים, ובעצם מי שנפרד מאחד מהם בעצם נפרד מהשני (לדוג יהודי אתאסיט)?

            תוכל בבקשה לחדד את ההבדל בין עם/לאום/תרבות/אתנוס? האם הם אובייקטים שקיימים בעצמם ומגדירים את מי שמשתייך/מחוייב אליהם או שהם מוגדרים על ידי הפרטים ולכן יכולים להשתנות באופן די חופשי על פי קונצנזוס (או שיטה אחרת)?

            אם הבנתי אותך נכון, אתה בעצם אומר שבעשרות השנים האחרונות (אולי כמה מאות) בעצם התחיל להיות פיצול בין שני המובנים אצל היהדות ולכן נוצר הדיסוננס הזה (מה שאולי מוביל חילוניים להרגיש יותר “ישראליים” מאשר “יהודיים”)?

            1. “ובעצם מי שנפרד מאחד מהם בעצם נפרד מהשני (לדוג יהודי אתאסיט)?”
              טעיתי פה, התכוונתי נניח מישהו שנולד לאב יהודי אבל לא אם יהודיה, ולכן יצא מהמובן הדתי.

            2. השאלה האם יש ביהדות משהו ייחודי תלויה בהשקפה. יכול אדם לומר שהלאום היהודי יכול להיות מוגדר ללא קשר לדת היהודית. דוברי עברית ואוכלי פלאפל. אין דרך להכריע לגבי הגדרות של לאום ותרבות. בוודאי שכל אלו לא מחייבים ואין בהם ממד ערכי. מדובר בתיאור.
              עובדתית ודאי שנוצר פיצול כזה. יהודים רבים שבוודאי הם חלק מהלאום היהודי אין להם שום קשר להלכה ולדתיות יהודית.

    1. אחרי שלימדנו רבנו שכל היהדות היא קיום ההלכה – נמצאנו למדים שכשיש מחלוקת מהי ההלכה, יש פוסק המחמיר ויש פוסק המיקל – הרי שלדעת המחמיר, המיקל אינו מקיים את ההלכה, ונמצא שהוא אינו חלק מהיהדות 🙂

      בברכה, סלקטור היהדות

      1. ושאלה נוספת:

        מה שינו של גוי אנטישמי המקיים בהידור את ה’הלכה בידוע שעשיו שונא ליעקב’ – האם גוי כזה נחשב לחלק מהיהדות?

        בברכה, הסלקטור הנ”ל

      2. דת היא רק 'אוסף חוקים'?

        עכ”פ היהדות היא ‘דת’. כשם שהנצרות, האיסלאם, הבודהיזם, והזורואסתריות אינן רק אוסף חוקים יבש, אלא מכלול שלם של אמונות ודיעות, השקפת עולם ואורחות חיים, ליטורגיה ומנהגים – כך ביהדות, אף שה’חוקים’ והמצוות המעשיות תופסים בה מקום חשוב ומרכזי – מלאים מקורותיה בכל הפנים המאפיינים כל דת – אמונה ומנהג, אמונות ודיעות ודרכי טיפוח של קשר רגשי עם האלקים.

        ה’דת’ עוסקת ביצירת הקשר עם האלקים וטיפוחו בכל הרבדים, במחשבה בדיבור ובמעשה. לא ניתן לבודד פן אחד מהשלימות הכוללת.

        בברכה, ש”צ

        1. אך יש ערך גם לחיבור חלקי

          ועם זאת, אף שהיהדות היא מכלול שלם, שלא נכון לפרקו לגורמים – עדיין יש ערך לשמירת הזיקה לאותו חלק שאליו מחוברים, כי כשמתנתקי עלולים להתרחק לגמרי ללא קקנה, אך כשנמשכת הזיקה ההנפשית לחלק מסויים – גדול הסיכוי שקשר זה יתרחב גם לרבדים האחרים.

          וכפי שהצטער הבעש”ט על המרתה של כת פרנק, למרות הקלקולים החמורים שהיו בכת זו – האמין הבעש”ט, שכל עוד שהאבר מחובר ולא ניתק לגמרי – עדיין יש סיכוי לקרע להתאחות.

          בברכה, ש”צ

          1. הגדרת רמד"א - מתאימה דווקא לבני נח

            בס”ד כ”ח בתשרי פ”א

            יש לציין, שהגדרת של רמד”א ליהדות – מחוייבות לקיום מצוות התורה מתוך אמונה שה’ ציוה אותן בתורתו – היא בדיוק ההגדרה של ‘חסידי אומות העולם’, המקבלים עליהם את שבע מצוות בני נח מפני שה’ ציוה עליהן בתורתו.

            מבני ישראל נדרש יותר מזה. לא רק לקיים תרי”ג מצוות, אלא גם לעסוק בתורה ולהידבק בה’ באהבה וביראה, כל אלה רחבים בהרבה מציות מיכאני ויבש למצוות המעשיות. ובעצם גם לבני נח יש שייכות לתורה באותן מצוות שהם חייבים בהן, ובלחק זה של התורה שייך גם לבן נח לעסוק ולהתעלות.

            בברכה, ש”צ

            1. עדיין המחוייבות למצוות זה הבסיס ההכרחי.
              המחוייבות למצוות בתוספת כל הדברים היפים והחשובים שהזכרת זה אפשרי. אבל רק התוספת בלי המחוייבות למצוות – לא יחזיק. נראה לי שעל זה ההגדרה מדברת.

              (כלומר, המחוייבות למצוות תופסת לא מקום חשוב ומרכזי כמו שציינת, אלא מקום הכרחי שבלעדיו אין כלום. בלעדיה האיבר אולי יהיה, לפעמים, מחובר עוד קצת, אך לא באופן גורף ולא לאורך זמן)

              1. בס”ד כ”ח לאיתנים פ”א

                לנ”ב – שלום רב,

                ביהדות מתחברים גוף ונשמה:
                המצוות המעשיות, ‘חובות האיברים’ – הן גוף היהדות; האמונה בה’, אהבתו ויראתו, ‘חובות הלבבות’ – הן נשמת היהדות.

                כשם שנשמה צריכה לבוא לידי ביטוי בגוף – כך הגוף זקוק לנשמה שתחייהו. ללא אמונה חזקה וחיבור רגשי לקב”ה, הופךת עשיית המצוות היבשה לעינוי נפש, המביא את האדם למאוס בו. מי שכבר הורגל בקיום מצוות – אולי ימשיך בהן ללא אמונה ורגש מתוך אינרציה, אבל ילדיו כבר ירגישו את אי החשק של האב ועלולים יותר לעזוב לגמרי את הדרך.

                וכפי שהזהירה התורה צריכה עבודת ה’ להיות ‘בשמחה ובטוב לבב’, וכשנביאים נימקו את החורבן ‘על עזהם את תורתי ‘, נתבאר ע”י חז”ל ‘שלא ברכו בתורה תחילה’. קיום מצוות ללא אמונה וקשר רגשי למי שציווה עליהן – לא מחזיק מעמד לטווח הארוך.

                כשהיהדות אינה מקוטעת ומפורקת – אלא מקיפה את כל רבדי האישיות, שכל ורגש, מחשבה ומעשה – אז היא ‘תורת חיים’ שיש לה קיום יציב.

                בברכה, ש”צ

  19. נכון. ייתכן קיום מצוות טכני לוקה בחסר.
    אבל עדיין, אהבת ה’, ידיעת ה’, האינטואיציה, התודעה, ההבנה השכלית המקיפה – איך שלא תכנה את זה – יכולים להתבסס ולהשתכלל לדרגות גבוהות רק מתוך קיום מצוות. (ובכללם כמובן לימוד תורה).

    בנוסף, זה שעדיין, יש לחלקים מאיתנו חיבור מסוים או תודעה מסוימת ללא המצוות, זה רק בגלל שהחלקים האחרים עדיין מקיימים מצוות.

  20. כמובן את התלות של הדברים זה בזה אפשר למצוא בפסוק הבסיסי: “ואהבת את ה’ אלוקיך… והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום…..”
    איך תאהב? באמצעות המצוות שאני מצווך.

    (ומעבר לזה, החיבור הרגשי, תודעתי.. הוא עצמו גם מצווה. כך שחזרנו לאותה ההגדרה).

    זה לא ווארט. זה תמצית העניין.
    אע”פ שניתן לפרש את הפסוקים גם אחרת.

    1. קבלת מלכות שמים קודמת לקבלת המצוות

      בס”ד עש”ק בראשית תשפ”א

      לנ”ב – שלום רב,

      לפי פירושם של חז”ל, קדמה פרשת שמע ל’והיה אם שמוע’, ללמדנו שקודם יקבל אדם עול מלכות שמים, האמונה בה’ ואהבתו, ומתוך כך יקבל עליו עול מצוות.

      וכן התורה לא מתחילה מ’החדש הזה לכם’ אלא מספר בראשית שבו מוטמעים יסודות היהדות, האמונה, אהבת ה’ ויראתו והמידות הטובות שנחלנו מאבותינו. ‘אלפים שנות תורה’ מתחילות משנת הנ”ב של אברהם, בה החל להטיף לאמונה בחרן, 23 שנים לפני שקיבל מה’ את הציווי ‘לך לך’, וכ-500 שנה לפני מתן מעמד הר סיני..

      בברכה, ש”צ

  21. נראה לי שזה לא סותר את מה שאמרתי, אלא משלים.
    קבלת עול מלכות שמיים מתניעה את התהליך, אך בלי המצוות לא יהיה תהליך.
    כך גם התהליך הכללי שאברהם הניע..
    ואולי אנחנו אומרים בעצם את אותם הדברים.

  22. יש לי כמה שאלות כמובן. אבל אחת למעשה בפרט. יש לי דוד שאביו יהודי והתגייר אצל הליברלים בצרפת. הוא מתנהג כמו יהודי מסורתי מכל הבחינות (גם נראה כמותם).
    בניגוד לזה אשתו של חבר של משפחתי התגיירה אצל האורתודוקסים ומתנהגת כמו מסורתיה למיטב ידיעתי. אני מרגיש שדודי יותר מחוייב להלכה וקרוב ליהדות ולמרות זאת הוא פחות יהודי, כביכול.
    מה ערכו של גיור, אינני מבין? (נראה לי שהוא נימול, אני לא יודע אם הוא טבל במקווה)

  23. השאלה היא מה ההבדל בין גיור ״כהלכה״ ע״מ שלא לשמור אותה לבין גיור ליברלי (בהנחה שהוא נימול וטבל במקווה) ע״מ לשמור את ההלכה בדרך המסורתיים.

  24. זה פשיטא. למעשה זה לא פשיטא, לפעמים בעיני הרב הם ״כהלכה״ או שהוא מעדיף גיור כזה (הוא מנחש מראש שהם יהיו מסורתיים בצדק) מלעזוב יהודי עם גוי (שמא יאבד אחד מישראל לחלוטין).

    1. לא הבנתי את ההערה. שיקולים תוצאתיים אינם רלוונטיים. זו לא שאלה של מה עדיף. גיור ללא קבלת מצוות אינו גיור. אמנם הגר לא צריך לדעת את כל ההלכה ולהתכוון לכל פרט, אלא מחויבות עקרונית. ואח”כ אם אינו מקיים כלום זה לא משנה, כל עוד בי”ד מעריך שכוונתו לקבל מצוות.

  25. שלום רב לרב

    אם אכן היהודית מתאפיינת בהתחייבות להלכה היהודית
    א”כ מדוע בגיור זה באמת כך (תלוי בקבלה לקיום ההלכות)
    אך מנגד ההלכה גם קבעה שהנולד לאם יהודייה הוא יהודי
    (המתאפיין על פי הגזע) גם ללא קבלת התחייבות ההלכתית

    כלומר מה יש בכך עם הוא הנולד ליהודייה במה הוא יהודי
    ללא התחייבות לקבלת ההלכה.

    נ”א
    מודע דווקא בגיור יש את האפיון הקונקרטי ליהדות (קיום ההלכה)
    ולא ביהודי מבטן ומלידה שמעניקה יהדות בלי הלכה.

    1. לא הבנתי את השאלה. הגיור דורש מחויבות הלכתית כי יהדות היא הלכה. נכון שאחרי שאדם הוא יהודי, אי קיום הלכה (הליכה בדרך לא יהודית) לא גורם לו לאבד את יהדותו. הוא עדיין מחויב לקיים את ההלכה גם אם אינו מקיים זאת בפועל ולא מכיר בזה.
      לגבי ההבדל בין גר לבין יהודי מלידה, הרי זה כמו הדרישות מאזרח אמריקאי לעומת הדרישות ממתאזרח אמריקאי. השני צריך להיות אדם נורמטיבי ולהיבחן על ההיסטוריה והתרבות האמריקאית, והראשון יכול להיות בור גמור ואעדיין יישאר אמריקאי. יש הבדל בין הדרישה ממי שמצטרף למועדון לדרישות שמכוחן אדם יאבד את חברותו בו. כך גם במשפחה, כשבאים לאמץ ילד סביר שיבחרו ילד טוב ולא יקבלו פושע סדרתי. אבל אם למשפחה יש ילד שהוא פושע סדרתי הוא עדיין שייך למשפחה.

      1. יש פה אנלוגיות אבל העניין עדיין לא מובן ונראה לכאורה (ח”ו) שאתה מתייחס כאן למטאפיזיקה שרירותית נתונה. מדוע באמת יש הבדל בין אזרח למתאזרח? אם לא מטאפיזיקה אז למשל זה יכול להיות שחלק מההסכם ההדדי התועלתני בין האזרחים כולל הכרה בלתי מותנית באזרחיות של כל צאצא אבל כלפי אחרים אין שום עניין כזה. במשפחה ילד הוא אחד שמרגישים כלפיו תחושות רגשיות או יש כלפיו אחריות מוסרית כתוצאה מההחלטה להביא אותו לעולם. אם אלה הנימוקים אז ההשוואה לגיור בעייתית. אז מה כן העניין המשותף שמאפשר לך להקיש ולהדגים? מובן שאם אין נימוקים טובים אז זאת סתם התנהגות אנושית מקושקשת שכדאי לתקן אותה, ובוודאי לא להמשיך לאכול שום ולנדוף למרחוק.

      2. הרב, עשית פה אנלוגיה בין יהדות לבין אזרחות אמריקאית, אבל לגבי שני המקרים, מה ההצדקה לקבל באופן אוטומטי צאצא של יהודיה/אזרח ל”משפחה” ללא קבלת התחייבות רצונית של אותו צאצא? האם יש הסבר רציונלי לדבר? כי על פניו, נראה שרק תהליך גיור/אזרוח הוא “מוצדק” באופן אובייקטיבי. אני כמובן מדבר ברמה העקרונית, וללא התייחסות למקרה של ילד (שעדיין לא בחירי באופן מלא) וכו’.

        תודה.

        1. הסברתי כבר. אני לא מקבל את הצאצא. מעצם לידתו הוא כבר חלק מהמשפחה. זה כמו ההבדל בין ירושה לקניין. קטן אינו יכול לקנות אבל הוא יורש את אביו. כדי לרשת לא צריך לקנות (הוא נכנס בנעלי אביו).

          1. אני מתכוון לחזור שלב אחד אחורה. מה ההצדקה לאפשר את מנגנון ה”ירושה” בכלל (בהקשר של יהדות/אזרחות)? מה היסוד הרציונלי שגורם למנגנון זה להיות ולידי?
            מנגנון הגיור מובן, כיוון שהאדם בוחר לקבל על עצמו את החובות והזכויות ולכן יכול להתקבל לקבוצה. אבל למה לאפשר את מנגנון ה”זכאות האוטומטית” של לידה? לצורך העניין, באופן רציונלי (לפחות תאורטית), אין סיבה אובייקטבית-ערכית שאדם ידאג יותר לילדים של עצמו מאשר לילדים אחרים.

            1. הדיון הזה חסר טעם. טיעון רציונלי מתחיל תמיד מהנחות יסוד, ועליהן אין טעם לדון. המחויבות למשפחה אינה דיון שסביר לנהל. זה מובן מאליו. בה במידה אתה יכול לשאול מדוע שאדם ידאג לעצמו.

              1. על הנחת יסוד אין מה לדון אבל על אנלוגיות להנחות יסוד (הצורך באנלוגיה מעיד שהטענה עצמה אינה הנחת יסוד) יש ויש. ועצם האינלוג מעיד שיש תיאור להנחת יסוד שאפשר לפרוט אותו.

              2. אבל יש מקרים שבהם מנגנון ירושה לא נחשב כקביל. כמו למשל בעלי תפקידים בחברות/ממשלות/צבאות וכו’.
                למה זה סביר להעניק אזרחות אוטומטית לילד אבל לא להפוך לחבר כנסת רק בגלל שאבא שלו חבר כנסת? קצת הלכתי לקיצון אבל מניח שהבנת את הנקודה. אשמח אם תוכל לנסות לתת כמה מוטיבציות או קריטריונים למתי מנגנון הירושה/לידה נחשב לסביר/קביל?

                תודה.

                1. בין 'ברי גורל' ל'ברית ייעוד' (לזו"ם)

                  בס”ד ג’ בחשון תשפ”א

                  לזו”ם [= זבולון ומאיר]- שלום רב,

                  עם ישראל דומה לשאר האומות בכך שהזהות הלאומית עוברת בירושה, שהרי מי שנולד להורים אזרחי אמריקה או צרפת הוא אוטמטית אזרח אמריקני או צרפתי, ולעומת זאת מי שרוצה להתאזרח – צריך לעבור מבחנים קפדניים.

                  וכפי שדימה זאת רמד”א למשפחה – שבן טבעי הוא אוטומטית נחשב כחלק מהמשפחה, ולעומתו במקרה של אימוץ צריך לעבור בדיקות קפדניות של התאמה וכשירות.

                  ברם, יש בזהות היהודית גם מימד חריג. מאזרחות אמריקנית או צרפתית – אפשר לפרוש. לעומת זאת, כשעלתה בשעת הגלות האפשרות של ‘נהיה כגויים’, הבהיר להם הקב”ה ע”י הנביא יחזקאל שהברית עם ה’ היא נצחית, וכפי שהובהר בברית שנכרתה בערבות מואב ‘עם אשר ישנו אשר ואשר איננו’ שאין דרך חזרה. לא ה’ יכול להחליפנו באומה אחרת ולא אנחנו יכולים לצאת מההסכם.

                  הברית בין עם ישראל לאלקיו היא ‘ברית ייעוד’. עם ישראל קיבל תפקיד לייצג את ה’ בעולם. התפקיד הזה לפעמים קשה מאד, להיות חיל החלוץ’ הנושא את דרך ה’ בעולם. העולם זקוק ל’נקודה ארכימדית’ שתזיז אותו ותקדם אותו מבחינה אמונית וערכית, וה’נקודה הארכימדית’ הזו היא אנחנו.

                  ולפיכך, אומר ה’ שבחר באברם ‘למען אשר ידעתיו אשר יצוה את ביתו ואת בניו אחריו ושמרו את דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט’. לא הבנים נעשים לעם ה’ בזכות האבות, כי אם האבות נבחרו בשל יכולתם להוציא מתוכם עם הראוי למלא את תפקידו הקשה.

                  ואולי משום כך מקבל היהודי את זהותו דרך האם, הנושאת את עיקר צער העיבור הלידה וגידול הבנים. להיות יהודי פירושו לחיות חיים תמידיים של מסירות נפש, ואת זה לומדים מהאם.

                  בברכה, ש”צ

                  1. תודה, אבל זה לא עונה על השאלה ששאלתי.
                    אגב, לגבי אזרחות אמריקאית, אני חושב שילד להורה אמריקאי שנולד מחוץ לארה”ב, לא מקבל אזרחות באופן מיידי, אלא יש כמה תנאים, נדמה לי צריך להוכיח זיקה למדינה ו/או לחיות פרק זמן בשטח ארה”ב. כמו כן, אאל”ט ילד שנולד על שטח ארה”ב אך הוריו לא אזרחים, נדמה לי שגם זכאי לאזרחות מיידית (אך איני בטוח). אגב, רק אדם שנולד כאזרח בארה”ב זכאי להתמודד על תפקיד הנשיא (מתאזרח לא יכול).
                    כבר פה אנחנו יכולים לראות החרגות/מגבלות לגבי מנגנון הירושה.

                    אשמח אם הרב יוכל לתת כמה כיוונים לגבי מתי מנגנון הירושה הוא אכן קביל/סביר.

  26. תודה הרב

    התכוונתי לשאול
    הרי הרב מכמת את כל היהדות לקיום ההלכה

    ולבסוף ההלכה עצמה מרחיבה את הגדרת היהדות גם בלי לקיים פסיק אחד מתוכה
    היא הרי קובעת ליהודים עצמם שכבדי להיקרות
    יהודים אין בו צורך לקיים את ההלכה (דיו שנולד לאם יהודייה)
    וכך גם בגר מספיק שיקבל על עצמו את המחויבות להלכה ולעולם לא יאבד את אזרחותו (אם יקיים מה טוב)

    כיצד אם כן ניתן לקבוע שקיום ההלכה היא היהדות
    אם בפועל היא זאת שקובעת שלהיות יהודי שאין צורך לקיים אותה (בכדי להיות יהודי) ?

  27. אני כשלעצמי אף פעם לא סבלתי ( ועדיין אינני אינני סובל ) את המילה הזו “יהדות” . מבחינתי זו סוג של תרבות ( שמשום מה אף לחרדים היא חשובה – יידשקייט). למי בכלל אכפת מתרבות. הדבר היחיד שקיים – כלומר שיש לו השפעה על המציאות – זו התורה. אבל תרבות זו דוגמנות. כלומר שקר. לא יודע מה קרה לרב ( בתור תלמיד של בריסקאים) שבכלל התחיל לדון בנושא הזה וחיפש הגדרה למשהוא חסר חשיבות . אולי זו הידרדרות שבאה בעקבות איבוד אמונתו בשכר ועונש. במקרה כזה אף התורה ( וגם המסור ) הן רחוקות כפסע מלהיות תרבות בעצמן ( אסתטיקה).

    יהדות זה משהוא לדיוני אינטלקטואלים נפוחים וריקים ( מדעי ההבל). זה נמצא באותו סל כמו נצרות, איסלאם, פולקלור מורשת ושאר מיני ירקות . עם תקציבים ממשרדים שונים וכו’. לא יודע מה לרב בתור פיסיקאי לשעבר יש לחפש הגדרה עבורה

השאר תגובה