מבט על יהדות וזהות יהודית: חלק ג (טור 338)

בס"ד

בשני הטורים הקודמים תהיתי מה יכולה להיות הגדרה של יהדות (להבדיל מיהודיוּת). בטור הזה אמשיך ואחדד את המשמעות של שני המושגים הללו, ואתחיל בהקדמות מתודולוגיות שיוצגו דרך תגובות לטענות שעלו בטוקבקים לטורים הנ"ל.

הגדרה שגויה שמחזיקה מים

המסקנה שאליה הגעתי היא שהפרמטר היחיד שיכול להוות אבן בוחן ליהדות היא ההלכה. בעקבות הערות שונות בטוקבקים עליי לחזור ולהדגיש שאיני תולה זאת בשום הגדרה או תפיסה מסוימת של ההלכה. כל מי שמחויב להלכה שניתנה לנו בסיני, יהיו פרשנויותיה והסתעפויותיה לדעתו אשר יהיו, יכול לטעון שהוא יהודי. מצדי הוא יכול לדבוק בפרשנות שההלכה מחייבת אותו לעמוד על רגל אחת או ללכת לכנסייה כל יום רביעי. הוא יכול להיות קונסרבטיבי או אורתודוקסי, מאמין בסמכותו המוחלטת של התלמוד או לא, מאמין בתחיית המתים ובהשגחה פרטית או לא, עדיין הגדרתו ליהדות מחזיקה מים. בחלק מהמקרים יהיה לי ויכוח על פרשנותו או עמדתו זו, הן תיאולוגית והן הלכתית, אבל בכל זאת אני טוען שהוא  מציע הגדרה שמחזיקה מים. זאת לעומת הגדרות שלא כוללות את ההלכה (לפי שום פרשנות), כמו ההגדרות המקובלות אצל הרפורמים (שאין בעולמם הלכה), שלא מחזיקות מים.[1] יש הבדל בין הגדרה שגויה (לדעתי) או שנויה במחלוקת לבין הגדרה ריקה שלא מחזיקה מים.[2]

כך, למשל, נשאלתי באחד הטוקבקים, מה דעתי על מי שעבר גיור קונסרבטיבי. האם לפי הגדרתי הוא יהודי? איני יודע מה כולל גיור קונסרבטיבי והאם בכלל יש להם סכמה אחת מחייבת, אבל הבה נניח לצורך הדיון שהוא התגייר באופן שלא תקף על פי ההלכה (להבנתי). עדיין אני טוען שלהגדרתם של הקונסרבטיבים הוא יהודי, ואני גם מסכים שההגדרה הזאת אמנם לא נכונה (לדעתי) אבל מחזיקה מים. יש  לנו ויכוח אמיתי לגבי מהו גיור, אבל לוויכוח הזה יש שני צדדים. זאת לעומת מי שהתגייר גיור רפורמי, ששם ברור שהוא אינו יהודי, אני טוען שזה שהם משתמשים במונח 'יהודי' לגביו הוא לא שגיאה או עמדה שנויה במחלוקת, אלא סתם טעות וערבוב מושגים. חשבו על מחלוקת (שבאמת קיימת) בשאלה האם תורת המשחקים היא חלק מהמתמטיקה. נניח שאני חושב שלא, ועדיין אבין שמי שחולק עליי מציע הגדרה שמחזיקה מים (אמנם לדעתי שגויה). לעומת זאת, אדם שמשתמש במילה 'מתמטיקאי' כדי לתאר סנדלר אינו מציג עמדה קבילה אך שגויה. זו עמדה שכלל לא מחזיקה מים.

הדרישה לייחודיות ומהותיות של ההגדרה

אומר יותר מכך (הערתי זאת בטוקבק לטור הקודם): גם אם יש מאפיין שייחודי רק ליהודים, אבל זהו מצב מקרי (כלומר הוא יכול היה להימצא גם בקבוצה אחרת), עדיין הוא לא אמור להיכנס להגדרת המושג 'יהדות'. נניח שכל העולם היה גזעני ורק היהודים לא. האם אנטי גזענות הייתה הגדרה טובה (אבן בוחן) ליהדות? לדעתי לא, וזאת מפני שאנטי גזענות אינה מהותית ליהדות דווקא. אין מניעה שקבוצות נוספות יתנגדו לגזענות, וגם אם במקרה זהו המצב אין בכך כדי להכניס את ההתנגדות לגזענות להגדרת היהדות שלנו. כך, למשל, רק יהודים אוכלים חמין בשבת, אבל אכילת חמין אינה חלק מהגדרת יהדות (בניגוד למה שמצטטים תמיד מבעל המאור בפ' כירה). אני אומר זאת גם בהנחה שאכן היהדות מתנגדת עקרונית ובאופן נחרץ לגזענות, וגם בהנחה שהיא הייתה ייחודית בזה. התורה והמסורת שלנו גם תומכות במידת הענווה. האם סביר להגדיר יהדות דרך ענווה? זה מגוחך.

בכמה מהטוקבקים אנשים טענו לטובת מאפיינים כאלה ואחרים שהם אכן אופייניים ליהדות וגם ייחודיים לה. אני חוזר וטוען שגם אם שתי הדרישות הללו מתקיימות (האופייניות והייחודיות) אין די בכך. כדי שהמאפיין המדובר ייכנס להגדרה (יהווה חלק מאבן הבוחן) צריך שהוא יהיה מהותי ליהדות ורק לה. אחת האינדיקציות לכך היא שהוא מאפיין רק אותה, אבל זה תנאי הכרחי ולא מספיק.

הגדרה מכוננת ומכוונת

היו לא מעט מגיבים שטענו שיש קבוצות באוכלוסייה היהודית שמגדירות יהדות אחרת ממני, ומי שמי לקבוע מיהו יהודי ומהי הגדרה שמחזיקה מים?! כאן עליי להבהיר משהו שרק רמזתי עליו שם.

בטור 108 הראיתי שיש שני סוגי הגדרות: הגדרה מכוננת והגדרה מכוונת (קצת דומה להבחנה בין דרש יוצר לדרש סומך). הגדרה מכוננת היא הגדרה ש'מטבילה' מושג, כלומר המושג הזה נוצר על ידי ההגדרה (היא מכוננת אותו). במקרה זה אין אפשרות להתווכח על ההגדרה, מפני שלא שייך כאן נכון ולא נכון. מה שקבענו הוא הוא הגדרתו של המושג, וזהו. זה עניין שרירותי, ובמינוח של סול קריפקי הוא נקבע בהליך של 'הטבלה'. לעומת זאת, הגדרה מכוונת היא הגדרה שמנסה לקלוע למושג שקיים עוד לפני הניסוח וההמשגה שלה. כך, למשל, אנשים מנסים להגדיר מהי מתמטיקה, מהי פילוסופיה, או מהי שירה (בזה עסקתי בסדרת הטורים שם). במקרים אלו לא מדובר בהליך שרירותי של הגדרה מכוננת. ההגדרה מנסה לקלוע (לכוון) למושג קיים, ולכן יש מקום לוויכוח בין עמדות שונות לגביה. במקרים אלו בהחלט יש הגדרה נכונה ולא נכונה. השאלה שבוויכוח היא איזו הגדרה לוכדת בצורה הטובה ביותר את תוכנו ומהותו של המושג המדובר.

הטענות כלפיי שהוזכרו למעלה מניחות שהדיון בהגדרת 'יהודי' הוא דיון מכונן, ולכן שוללים את האפשרות להתווכח עליו. הטוענים מקבלים כל הגדרה שמישהו מציע כקבילה מעצם העובדה שמישהו מציע זאת וחושב כך, ולכן הם לא רואים מקום לוויכוח. בעיניהם אלו רק שימושים שונים באותו מונח לשוני (שמבטא מושגים שונים), ותו לא. אני, לעומתם, טוען שיש מושג 'יהודי', והדיון כאן מנסה ללכוד את מהותו ועיקר תוכנו. לכן כאן בהחלט יש לדעתי צודקים וטועים, ויש הגדרות נכונות ולא נכונות. בעצם יש הגדרות שמחזיקות מים אבל שגויות, יש שמחזיקות מים וצודקות, וישנן גם כאלה שלא מחזיקות מים בכלל.

מכאן תבינו שאין מקום לדיון מי שמני לקבוע מהי ההגדרה הנכונה ומיהו יהודי. אף אחד לא שמני, ואני לא קובע מהי ההגדרה הנכונה. אני מביע את דעתי לגבי תוכנו האמיתי של המושג. אני לא נוטל לעצמי סמכות לקבוע את התוכן אלא טוען שזהו התוכן. בדיוק כמו שאף אחד לא הסמיך את פיזיקאי לקבוע שגופים בעלי מסה נופלים לכדור הארץ. הוא לא זה שקבע את חוק המשיכה, אלא רק טוען שיש חוק כזה ומציג את התיאור הנכון שלו. אם מישהו חושב אחרת ממני, ייכבד ויציג את עמדתו באופן מנומק, ונתווכח. אין כאן שאלה של סמכויות, פטרנליזם ושאר טענות שמניחות שההגדרות שבהן מדובר (ואולי כל הגדרה) הן מכוננות ושרירותיות.

הגדרה תיאורית ומהותית

בהמשך למה שכתבתי קודם, אוסיף שאני גם לא מנסה להציע בטוריי כאן תיאור של התפיסות הרווחות של המושג 'יהודי'. אפילו הרוב כאן לא קובע, כי הרוב יכול לטעות. בדיוק כמו שהרוב לא בהכרח צודק בהגדרת המושג 'מתמטיקה'. הקריטריון של הליכה אחר הרוב כטענה מהותית,[3] מניח במובלע שמדובר בהגדרה מכוננת, ולא היא. הדיון כאן אינו מחפש תיאור סוציולוגי-מילוני של השימוש במושג 'יהודי', אלא את מהותו האמיתית של המושג (וכמובן מניח שמהות כזאת קיימת). זה כמובן לא אומר שאני בהכרח צודק, אבל אני מציג עמדה ומי שחולק צריך גם הוא להציג עמדה מנומקת כנגד.[4]

בנוסף לכך, אין להסיק מדבריי אלו שהמהות הזאת קבועה ולא ניתנת לשינוי. אני מקבל את האפשרות שמושג יכול להיות עם מהות דינמית, כלומר שהוא עשוי להופיע בתקופות ובנסיבות שונות בצורות מאד שונות, ועדיין זה אמור להיות המשך של אותו מושג. במקרה כזה צריך לשכנע אותי שהמופע המאוחר הוא אכן המשכו האותנטי של המופע המוקדם, ולא רק על בסיס אתני (כלומר שהמופע המאוחר מוחזק על ידי אלו שמוגדרים כיהודים לפי ההגדרה המוקדמת. ראו למשל כאן). מכיוון שמדובר בהגדרה מכוונת ומהותית (לא מכוננת ולא תיאורית), השימוש בה אינו שרירותי וזוקק הצדקה.

ויכוח על מושגים

בעבר עמדתי על כך שרבים מהוויכוחים שאנחנו מנהלים עוסקים בהגדרת מושגים. הוויכוח בשאלה "מיהו יהודי" הוא אחד הבולטים שבהם. אבל אפשר להתווכח גם מהי דמוקרטיה, מהי אנתרופולוגיה, או מהם כללי המוסר. הרבה פעמים עולות במהלך ויכוח כזה טענה או תחושה שמדובר בעניין סמנטי. קרא אתה למושג שלך 'יהודי', ואני אקרא לשלי 'ישראלי' וניפרד כידידים (מה שכיניתי פעם 'היפרדות סמנטית'). למה להתכתש על זכות השימוש במילה?!

טענתי היא שעצם קיומו של ויכוח מעיד על כך ששני הצדדים מסכימים שיש למושג הזה תוכן אמיתי, אלא שיש ביניהם ויכוח מהו אותו תוכן (או מה עיקרו ומהותו). אחרת מדובר בקונוונציה, כלומר בהגדרה מכוננת, ובמקררה כזה אין טעם ואפשרות להתווכח עליה (אלא צריך להיפרד סמנטית). הוויכוח על המושג 'יהודי' מעיד שכל הצדדים מסכימים לפחות בדבר אחד: שיש לו תוכן כלשהו, כלומר שמדובר בהגדרה מכוונת ולא מכוננת. לפעמים הוויכוח הוא על זה גופו, האם יש הגדרה כזאת: צד אחד יאמר שיש ויציע אותה והצד האחר יאמר "אין לך מונופול על_", כלומר שלדעתו זו הגדרה מכוננת וניתן להציע כמה הגדרות שונות (ואין כאן ויכוח). למיטב שיפוטי זה אינו המצב לגבי המושג יהודי. אמנם יש צדדים שמשתמשים בסוג הטיעון "אין לך מונופול על _", אבל הם מחביאים תחתיו הצעה קונקרטית, או לפחות אשליה של הצעה קונקרטית (ע"ע ענברי והיוגה מהטור הקודם).

במובן הזה, ביני לבין בוכדל אין ויכוח של ממש. אנחנו מדברים על מושגים שונים ולא מתווכחים על אותו מושג. לעומת זאת, מול הקונסרבטיבים (בהנחות הנ"ל, שיש להם הגדרה שונה להלכה ולגיור) יש לי ויכוח אמיתי. אנחנו מתווכחים על תוכנו המכוון של המושג 'יהודי', או 'גיור'. יתר על כן, גם עם הרב ברנדס, שהוא איש חכם ותלמיד חכם (וגם ידיד שלי), לכאורה היה לי ויכוח נוקב לגבי הגיור (ראו מאמרי כאן). הוא הציע לוותר על קבלת המצוות בהליך הגיור (וטען בצדק שגם במערך הגיור הממשלתי זה נעשה תוך עצימת עיניים וקריצות), ועל כך כתבתי את מאמרי שטוען שקבלת מצוות היא מהות הגיור (והיהדות). אבל שימו לב שלאור מה שכתבתי כאן זה כלל אינו ויכוח. הסברתי שם שהוא בעצם מציע גיור לישראליות במקום גיור הלכתי רגיל ליהדות (הוא עצמו לא רואה זאת כך), וזה מושג אחר מהגיור ההלכתי. בגלל שאין מרכיבים הלכתיים ביהדות הזאת, אזי גם אם יתבצעו במהלך הגיור מילה וטבילה, כל עוד אין קבלת מצוות זו לא יהדות (אלא אולי יהודיו­­ת), וממילא אין כאן גיור.[5]

מושגים פתוחים/מורכבים

עוד טענה שעלתה בטוקבקים היא שהמושג יהודי הוא גמיש ולא ניתן להגדרה. המהדרין יוסיפו שעצם קיומם של ויכוחים כל כך נוקבים לגביו מהווה אינדיקציה לכך. על כך אומר שקיומו של ויכוח לא מוכיח מאומה. אם אכן מדובר בהגדרה מכוונת ולא מכוננת, אז בוויכוח הזה יש צד צודק וצד טועה. זה הכל. כשיש ויכוח מדעי על תורת הקוונטים, האם זה אומר שאין תשובה נכונה וכולם צודקים? וכך לגבי כל ויכוח עובדתי. הוא הדין לוויכוח על הגדרת יהדות. כאשר מתייחסים לקיומו של ויכוח כאינדיקציה לזה שאין תשובה נכונה, מניחים במובלע שמדובר בהגדרה מכוננת, אך כאמור זה לא המצב במקרה שלנו. כך גם קורה בוויכוחים על השאלה האם יש או אין אלוקים (ראו למשל בטורים 294, 247 ו-53).

אז כיצד בכל זאת נוצרים ויכוחים כל כך קוטביים בנושאים כאלה? בחלק מהמקרים ויכוח כזה מעיד על כך שמדובר במושג פתוח וגמיש. ישנם מושגים שקשה ואולי אף בלתי אפשרי להציע להם הגדרה חדה. במובן מסוים, כל המושגים בשפת היומיום שלנו הם כאלה (להבדיל ממושגים מתמטיים, שגם לגביהם יש בהחלט מקום לדון, ואכ"מ). יש כאלו שיכריזו שאם אין הגדרה אז המושג פשוט לא קיים. זו פיקציה לשונית ואין טעם לעסוק בה. אני בהחלט לא נמנה עליהם. לדעתי מושגים רבים שקיימים (לאו דווקא במובן האפלטוני, אלא רק שהם קודמים להגדרותיהם, הגדרתם היא מכוונת ולא מכוננת), קשים ואולי בלתי אפשריים להגדרה חדה. אני בהחלט מכיר בכך שלא תמיד אנחנו יכולים להציע הגדרה חדה וברורה למושגים שלנו, וממש לא רואה בזה בעיה עקרונית. כדאי לנסות ולהתגבר על קושי כזה, אבל הוא חלק מחיינו וממגבלות החשיבה והניסוח שלנו.

אבל המצב הזה הוא פתח לאנרכיה אינטלקטואלית. אנשים נוטים להשתמש בשוליים הגמישים של מושג כדי לטעון שאין לו באמת תוכן מוגדר, ולכן גם אין לו הגדרה. ומכאן שאפשר לומר לגביו מה שרוצים, ולהגדירו בכל צורה שנמצא לנכון (ע"ע 'ענברי' מהטור הקודם). על כך אני חולק. בעיניי זוהי בדרך כלל עצלות מחשבתית. במקום לחשוב ולהשקיע את המאמץ הדרוש כדי להגדיר או לפחות להנהיר את המושג, מעדיפים להימלט לזרועותיה החמימות של העמימות. טיעון כזה בנוי על קפיצה לוגית לא הכרחית (אם כי מאד אופיינית לחשיבה הפוסטמודרנית הנרטיבית). יש מושגים שקודמים להגדרתם (הגדרות מכוונות), ועדיין אי אפשר למצוא להם הגדרה חדה. במקרה כזה מוטלת עלינו המשימה להנהיר אותם, להביא דוגמאות, לשכנע שניתן להבין אותם טוב יותר, ואף להצביע על מה שלא כלול בהם (שוב עיינו בטור הקודם). הזיהוי של כל מושג פתוח כאילו הוא ריק מתוכן וקונוונציונלי בלבד, כלומר כאילו זהו מושג שרירותי ותיאורי, הוא שגוי. כך, למשל, המושג 'דמוקרטיה' הוא מורכב וקשה לתת לו הגדרה ממצה, ולכן אין פלא שנוצרים ויכוחים לגביו. האם זה אומר שאין כאן נכון ולא נכון? האם לא מוטלת עלינו המשימה להנהיר ולחדד אותו גם בלי הגדרה חדה, ומתוך כך לנסות ולהצביע על מה שכלול בו ומה שלא? למרות שבוויכוחים הללו תמיד עולה הטענה להיפרדות סמנטית, לדעתי זה לא נכון. גם בוויכוח כזה יש צודק ויש טועה ויש חובת הנמקה.

זו הסיבה לכך שבדיאגנוסטיקה פסיכיאטרית (שם זה כמעט תמיד כך)[6] ורפואית (במקרים מסוימים) משתמשים לפעמים בקריטריון מורכב. למשל, יכולה להיות מחלה שיש לה 13 תסמינים, וההנחיה למטפל היא שאדם שלוקה בלפחות חמישה או שישה מהם מאובחן כלוקה במחלה הזאת. מה פשר הדבר? כנראה אי אפשר להגדיר ולאפיין את המחלה הזאת בצורה חד ערכית, ולכן מוצעת הגדרה מורכבת שכזאת. האם זה אומר שאין כאן מחלה אמיתית? האם נכון להסיק מכאן שכל תת קבוצה מהתסמינים מתייחסת למחלה אחרת ורק אנחנו מגדירים את כולן באותו שם? ברור שלא. יש כאן מחלה מוגדרת ולפעמים גם יש לה טיפול מוגדר, אבל ההופעות שלה מורכבות ומשתנות מאדם לאדם (בתלות בנסיבות, כמו גיל, סביבה, מצב רפואי כללי ועוד). הגדרה מורכבת אין פירושה מושג ריק מתוכן שניתן להגדיר אותו בכל צורה שרוצים. דוגמה טובה למושג כזה היא 'שירה', והדיון שלי בסדרת הטורים שעוסקת בה (107-113) נסוב כולו סביב הגדרת מושגים מורכבים והמתודולוגיה הראויה למצבים כאלה.

בחזרה ליהדות: האם מושג מורכב?

כך הוא גם לגבי המושג 'יהדות'. גם אם הוא מורכב, כפי שטענו כמה מהמגיבים, אין זה אומר שאין טעם לעסוק באפיונים והגדרות שלו, ובאמצעותם לבחון מה שייך אליו ומה לא. לכל היותר ניתן לחפש אפיון או הגדרה מורכבת כמו זו שתיארתי למעלה. אמנם זו רק אמירה תיאורטית, שכן כפי שטענתי בטורים הקודמים, לדעתי המושג "יהדות' הוא מושג פשוט יחסית: יהדות היא מחויבות עקרונית להלכה. הא ותו לא. כל שאר המאפיינים יכולים להיות נכונים (ואולי אפילו ייחודיים), כלומר לאפיין יהודים, אבל הם לא מהותיים.

ההגדרה שלפיה מי שמחויב לקיים את ההלכה הוא יהודי (זו ברית סיני), היא ההגדרה במובן התוכני-דתי-ערכי. אבל יש כמובן גם 'יהדות' במובן לאומי, שקשורה למובן הדתי אבל לא זהה עמו. במובן הלאומי של המושג בהחלט מופיעות מורכבויות שונות (כולל תלות בגזע ובאתניות, סוגי תרבות שונים ועוד), ואני רוצה לגעת בהן וביחסן להגדרה שהצעתי למובן הדתי-ערכי של 'יהדות'. אני אעשה זאת דרך סוג נוסף של שאלות שעלו בטוקבקים לטורים הקודמים.

למה זה בכלל משנה?

אנשים שאלו אותי למה דיון כזה בכלל חשוב? מהן ההשלכות שלו (למאי נפ"מ)? עניתי שם שבשום מקום לא טענתי שהדיון חשוב. מי שלא מעניין אותו, שיהיה לו לבריאות. גם לא חייבות להיות לו נפ"מ (נפ"מ לקידושי אישה). נפ"מ אינה דרישה הכרחית למוגדרות ולחשיבות של דיון (בניגוד לתפיסתו של הפוזיטיביזם הלוגי). אבל כעת עליי לומר על כך עוד משהו חשוב שנוגע ליחס בין עובדות לערכים.

דיונים על זהות יהודית נערכים גם באקדמיה, במחלקות שחוקרות את מדע המדינה או את מדעי הדתות. הדיונים שם הם תיאוריים, שכן הם מנסים לאפיין את התופעה הסוציולוגית-היסטורית שקרויה 'יהדות'. שם מטבע הדברים עוסקים בעובדות (סוציולוגיות), ונקודת המוצא היא תיאורית: אפיון הגישות שנמצאות בשטח.[7] לעומת זאת, ישנם דיונים אחרים על זהות יהודית, שנערכים גם, ואולי בעיקר, בשיח חברתי, בפובליציסטיקה ובבתי מדרש שונים. שם לא עוסקים בחקר תיאורי של התופעה הסוציולוגית המכונה 'יהדות'. שם מחפשים את ההגדרה המכוונת של המושג ולא את זו המכוננת. ומכאן שבדיונים ובוויכוחים הללו שעוסקים במהותה של היהדות התיאור העובדתי אינו קובע את תוצאת הדיון. גם אם יש קבוצות שחושבות כך או אחרת, אני כמי שיושב סביב השולחן לא חייב לקבל שהגדרתם נכונה, או אפילו לגיטימית. כאן יש מקום לעמדות ולטיעונים לגופו של עניין ולא רק לתיאור של הגישות המצויות בשטח.

עיקר ההבדל הוא שהדיונים הציבוריים לא עוסקים רק במישור העובדתי, אלא מתעניינים לא פחות מכך בערכים. הדיונים הללו מתנהלים באווירה שמניחה שראוי ליהודי להתנהג כיהודי. יש תביעה על אנשים להיות יהודים, ולכן כל אלו מחפשים מה פירוש להיות יהודי. מכאן תוכלו להבין מדוע אנשים כל כך נעלבים כשאומרים להם שהם לא יהודים. לכאורה יש כאן אמירה עובדתית נייטרלית. אז גם אם לדעתך אני טועה ואתה כן יהודי, למה אתה נעלב? היעלבויות וטענות נגד זועמות, והאמוציות שנלוות במקרים רבים לדיונים הללו (כמו אצל ענברי מהטור הקודם). מעידות על כך שיש כאן ממד ערכי. אם מישהו רואה אותי כמי שאינו יהודי אז הוא אומר שאני לא בסדר. כאמור, הסאב טקסט הוא שהחיפוש הזה מטרתו לכוון את ההתנהגות והערכים שלי. מטרת הדיונים הללו אינה רק להציג פירות של מחקר אמפירי-סוציולוגי-תיאורי של המושג 'יהדות', אלא לטעון כיצד ראוי ליהודי להתנהג. אלו שמגדירים יהודי כמי שמתנגד לגזענות, כמו גם אלו שמגדירים יהודי כמי שתומך במדינת ישראל ומשרת בצבא, או כמי שלומד תורה ומחויב למצוות, כולם מנסים לטעון טענה ערכית: שכך ראוי לעשות, ומי שלא עושה זאת "אינו יהודי". זו אינה רק אמירה תיאורית גרידא, אלא יש בחלל האוויר תביעה כלשהי כלפיו. סוג של גינוי.

הדוגמה הכי מובהקת לעניין זה הייתה כמובן נאום השפנים של הרב שך (ראו עליו גם בדבריי כאן). בלי להיכנס לפרטים, עיניי ראו ולא זר כיצד רבים מהציניקנים שלגלגו על הדיונים מיהו ומהו יהודי, והסבירו בריש גלי שהמסורת והמורשת היהודית העתיקה מעניינת אותם כקליפת השום, נעלבו עמוקות כשהרב שך העז לומר להם שהם לא יהודים, או העז לשאול במה הם יהודים. כדאי לראות דוגמה מאלפת ממש מהימים האחרונים, של בן כספית מתמודד עם שאלתו של ינון מגל (הזכרתי זאת בהערה 5 של הטור הקודם). בעקבות דבריו הייתה התעוררות של אנשים רבים לחזור בתשובה (פגשתי אישית כמה וכמה כאלה, וגם קראתי דיונים סוערים בעיתונות ושמעתי בתקשורת). מתברר שהדיון בשאלה מיהו יהודי ומהי יהדות מאד נוגע להרבה אנשים, ולא רק כנפ"מ לקידושי אישה.

בין עובדות לערכים

משמעות הדברים היא שהטענה "אני יהודי" או "אתה לא יהודי" לא נתפסת אצלנו כתיאור גרידא. מבחינת רבים מאתנו היא טומנת בחובה תביעה ערכית. אנשים מניחים שיש ערך להתנהגות "יהודית", וכשאתה מדבר על 'יהדות' אתה מדבר על ערכים ולא רק על עובדות. כמו שהזכרתי למעלה, כשמתנהל ויכוח בין שני צדדים ישנו מסד משותף לשניהם. ובמקרה זה, שניהם מסכימים שיהדות היא סט של ערכים ולא רק תיאור, והוויכוח הוא בשאלה מהו אותו סט. לכן דבריי בשני הטורים הקודמים עסקו ביהדות בהקשר הערכי ולא בתיאורים עובדתיים שלה.

אפשר היה להיתמם ולטעון שעצם ההמשכיות של המורשת היהודית היא היא הערך שבו מדובר. כלומר ייתכן שיהדות באמת אינה סט של ערכים אלא עובדה (או שאתה יהודי או שלא), ובכל זאת אנשים רואים ערך וחובה להמשיך את המורשת מעצם היותם בני העם הזה. יהודי צריך לנהוג כיהודי, לאו דווקא בגלל התוכן הערכי הנעלה של המושג 'יהדות', אלא בגלל חובתו להמשיך את מורשת אבותיו (ולכן גם בלגי, או סעודי, צריכים להמשיך לנהוג כמורשת אבותיהם). לפי הצעה זו ייתכן שבאמת אין הגדרה ערכית למושג 'יהדות', ועדיין ברור מדוע הוויכוח על מיהו יהודי הוא בעל מטען ערכי.

אלא שזה יכול אולי לתאר את גישתם של חלק מהאנשים המעורבים בדיון, אבל לדעתי מדובר במיעוט מבוטל. עובדה היא שאנשים מחפשים במורשת היהודית את הערכים ה"נכונים" (בעיניהם). הם לא מסתפקים בחזרה ריקה על הריטואלים של אבותינו. ייתכן שיש בעניין זה הבדל בין זהות יהודית חילונית (שוויתרה לגמרי על ריטואלים) לבין זהות יהודית רפורמית שלא ויתרה עליהם (בעצם היא הותירה רק אותם, בנוסף לאוסף ערכים ליברליים-אוניברסליים. ראו בטור הקודם את המשך הדיון לגבי הגדרת 'יהדות לפי בוכדל). אבל דיונים על זהות יהודית חילונית (זה הרוב המוחלט של מה שמתרחש בישראל לפחות), ודאי מתיימרים לעסוק בערכים ולא בריטואלים.[8] אבל מעבר לטענה העובדתית שאצל רוב האנשים זו לא כל המשמעות של המושג 'יהדות' והמטען הערכי שלו, אני טוען שגם לגופו של עניין זו תפיסה לא סבירה. מדוע זה שנולדתי יהודי מחייב אותי לנהוג כמו אברהם אבינו? ואם מרטין לותר (או מרטין לותר קינג) נראים לי אטרקטיביים יותר, מדוע שלא אהלך בדרכם? וכי בגלל שנולדתי לעם מסוים אני חייב להתנהג באופן מסוים? זו תפיסה ערכית בלתי סבירה בעיניי, גם לגופה. אך, כאמור, מעבר לזה היא גם לא התפיסה הרווחת.

המסקנה היא שהמושג יהדות הוא בעל מטען ערכי, כלומר  יהדות היא קודם כל סט של ערכים. מעבר ועוד לפני הדיון התיאורי מהי 'יהדות', עלינו לדון בדיון המהותי לגביה. את זה עשיתי בטורים הקודמים. אבל כמובן שהיהדות היא גם לאום, וככזו ברור שיש לה ממדים עובדתיים-תיאוריים, ולא רק ערכיים. כאן בהחלט יש מקום לשאלה מהו יהודי במובן התיאורי. לשאלה זו יהיה מאד רלוונטי להתבונן ביהודים ובקבוצות יהודיות כפי שהן, ולא רק בשאלות מהותיות (מה ראוי לעשות ומדוע). זה מביא אותנו לשאלת היהדות כדת וכלאום, ולשאלת היחס בין שני אלו.

יהדות כדת וכלאום

עד כאן עסקתי בשאלת היהדות כדת. הנחתי שמדובר בתוכן ערכי כלשהי, ולמסקנה התוכן הזה אינו אלא מחויבות להלכה. כל שאר הערכים הם לכל היותר  ציצים ופרחים שאינם שייכים לליבתו של המושג יהדות. אבל יהדות כלאום היא מושג מורכב ופתוח הרבה יותר, וכאן ההגדרות הרבה פחות חדות. יש קשר בין יהדות כדת ליהדות כלאום, אבל הקשר הזה לא כל כך חד וברור.

שורש הדברים הוא בכך שהמושג לאום כשלעצמו הוא חמקמק מאד. לא בכדי בדורות האחרונים הוא נמצא תחת מתקפה כבדה, ורבים רואים בו פיקציה. המרקסיסטים שבינינו טוענים שהוא מושג שנוצר כדי לקדם שליטה ומהלכים כוחניים נגד "עמים" אחרים. התייחסתי לזה בהרחבה במאמרי שעסק בזהות יהודית, שבכותרתו הכנסתי את השורה הידועה משירו של המשורר אמיר  גלבוע שיר בבוקר בבוקר: "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת". הזכרתי שם את ספרו של שלמה זנד, מי המציא את העם היהודי? (איני יכול להימנע מלציין שוב שהוא ממש עלבון לאינטליגנציה), שטוען כי הגדרת הלאום היהודי מורכבת מאד, ומסיק מכאן שהיא ריקה. אין עם כזה. מעבר למסקנתו האווילית, התשתית המחשבתית שביסודה בהחלט טעונה דיון. המושג לאום והגדרתו הם אחד הנושאים החמקמקים ביותר בסוציולוגיה של בני האדם. כל לאום מאופיין בהרבה מאד מאפיינים, ורבים מהפרטים שמרכיבים אותו לא ניחנו בכולם. ההגדרה ללאום כוללת מרכיבים אתניים, תרבותיים, דתיים ועוד, בתמהילים שונים בין עמים שונים. גם העם היהודי לא יוצא דופן. הטענות שיש אנשים שאינם בני הדת היהודית אבל שייכים ללאום היהודי הן טענות שבהחלט יש בהן ממש לדעתי. הלאום היהודי הוא תופעה היסטורית, וככזו יש לדון בה בכלים של מחקר סוציולוגי-היסטורי. צריך להסתכל על מי שמגדיר את עצמו כיהודי ולראות מה המאפיינים של יהדותו, ומכאן לחלץ כיצד האם הזה רואה את עצמו. כאן, ורק כאן, יש מקום לכל הטענות שהזכרתי למעלה, על הגיוון של התפיסות והתרבויות היהודיות, ועל טענות "מי שמך לקבוע". בהקשר הסוציולוגי-עובדתי, כלומר בדיון על הלאום היהודי, אני מוכן לקבל אותן. כאן גם מתבקשת הגדרה גמישה ומורכבת בנוסח ההגדרות הדיאגנוסטיות שהזכרתי למעלה.

ועדיין, כפי שכתבתי למעלה לגבי מושגים פתוחים ומורכבים, גם כאן איננו פטורים מלנסות ולהציע הגדרה או מאפיינים שינהירו את המושג. יש לא מעט עצלנים מחשבתיים שמנסים לפטור את הסוגיא בהגדרות מעגליות, כמו למשל: יהודי הוא כל מי שמגדיר עצמו כיהודי. זה כמובן נונסנס שלא אומר מאומה מעבר לכך שהגדרת יהדות היא משימה מורכבת. הגדרה של מושג אמורה להנהיר אותו באמצעות מושגים אחרים שכבר מוכרים לנו. הגדרה לא יכולה לעשות שימוש במושג המוגדר עצמו.[9]

מקובל לחשוב שהלאום היהודי מוגדר על בסיס הדת היהודית. מאז ומעולם הגיור שהוא אקט דתי היווה גם הצטרפות ללאום היהודי. אפילו מדינת ישראל החילונית (וגם רבים מתושביה החילוניים, בניגוד למה שמנסים למכור לנו האוניברסליסטים שבינינו) מכירה בכך. באופן מסורתי, האתנוס היהודי נוצר על ידי הדת היהודית. מי שהצטרף אליה הצטרף גם ללאום. אבל במישור הלאומי, להבדיל מהמישור הדתי, בהחלט יש מקום לטענה שההגדרה יכולה להשתנות. אם העם היהודי שהיה מוגדר על בסיס הדת  כעת בוחר להגדיר את עצמו אחרת, זו תהיה ההגדרה הרלוונטית ללאום היהודי. ושוב, איני מתכוון כאן לטעון טענה של כינון, כלומר שהמושג לאום הוא שרירותי וכל אחד מגדיר אותו איך שהוא רוצה. לא, גם אם אהיה פשיסט מדופלם, וגם אם אאמין ברוחו של הלאום וביישותו המטפיזית-אונטית, עדיין אני טוען שלאום יכול לבחור לעצמו תרבות אחרת לגמרי מהדורות הקודמים שלו, ועדיין להיוותר אותו לאום עצמו. שאלת הערכים והתוכן המהותי פחות משחקת על המגרש הלאומי. היא שייכת למישור הערכי-דתי.

טענתם של יהודים רבים בזמננו, שהגדרת הלאום היהודי נפרדה בדורות האחרונים מהגדרת הדת היהודית, נראית לי לגיטימית לגמרי (למרות שלהערכתי רוב גדול של הציבור היהודי עדיין לא מסכים לה). ומכאן שניתן להגדיר הצטרפות ללאום היהודי (ובוודאי למדינת ישראל, ואולי ללאום הישראלי?) לא על בסיס הצטרפות לדת היהודית. בימינו יש לא מעט אזרחים במדינת ישראל שמבחינה לאומית ותרבותית הם יהודים לכל דבר, לא שונים במאומה מיהודי חילוני טיפוסי, ועדיין אינם חלק מהדת היהודית (גוים שלא התגיירו). הם מדברים את השפה והסלנג היהודי-עברי, אוכלים את המאכלים היהודיים, צורכים את התרבות היהודית (ואולי גם לומדים מקורות יהודיים בבתי מדרש פלורליסטיים למשל), חוגגים את החגים בצורה זו או אחרת, ובאופן כללי יותר אין שום הבדל תרבותי בינם לבין יהודי ישראלי חילוני. לדעתי קשה מאד לטעון שהם לא שייכים ללאום היהודי, אף שברור כי אינם שייכים לדת היהודית (כי הם לא מחויבים בהלכה, להבדיל מיהודי חילוני שכן מחויב בה). בהגדרות המקובלות של לאום בכל העולם זה ודאי חלק מהלאום היהודי. רק אלו שמתעקשים להעמיד את הלאום על הדת (כפי שהיה פעם) לא מקבלים זאת. אבל גם הם יצטרכו להודות שמדובר בהגדרה ייחודית שלא מתאימה להגדרת הלאומיות במובנה המקובל. אבל זה כבר באמת ויכוח שהוא כמעט לגמרי סמנטי.

אגב, דוגמה מרתקת למורכבות כזאת היה הקרדינל ז'אן מארי לוסטיז'ה. הוא נולד כיהודי, ובגיל 14 המיר את דתו לנצרות. לאחר מכן הוא טיפס במעלות ההיררכיה הקתולית, עד שנעשה לארכיבישוף המשפיע והפופולרי מאד של פריז, שזה אחד התפקידים החשובים בהיררכיה הכנסייתית בצרפת ובעולם הקתולי בכלל. לוסטיז'ה הגדיר את עצמו כיהודי במובן האתני-לאומי, דיבר עברית ויידיש ומעולם לא התנכר למוצאו היהודי. יתר על כן, אחרי מותו בן דודו היהודי אמר קדיש על קברו, ואמר שזה נעשה לבקשתו של הארכיבישוף לוסטיז'ה עצמו. אבל דתו הייתה כמובן קתולית (יהודי בן דת ישו). יתר על כן, הוא אף טען כי זהו המימוש של יהדותו (כלומר הוא טען שהוא יהודי גם במובן הדתי ולא רק האתני-לאומי). למרבה האירוניה, מדבריי למעלה עולה שבעיניי הגדרתו ליהדות (שמחויבת לדת הנוצרית) מחזיקה מים, אף שאיני מסכים לה. בטח יותר מאלו שמנסים לטעון ליהדות חילונית או ריטואלית בלבד. כמובן שבמישור הלאומי קשה לקבל את דבריו, ודווקא את טענתם של החילונים (בדבר שייכותם ללאום היהודי) בהחלט אפשר.

סיכום

אם אשוב לדיון שלנו, הטענות על כך שהמושג 'יהדות' הוא מורכב, ושיש לגביו תפיסות שונות, ועל כך שאין לי מונופול וכו' וכו', עוסקות כנראה ביהדות כלאום וכתרבות, ולא ביהדות כדת וכמסגרת ערכית. במישור הערכי-דתי התמונה פשוטה למדיי: יהדות פירושה מחויבות להלכה.

בטור הבא אעבור לספרו של אהוד לוז (ראו בתחילת הטור שלפני הקודם) שמנסה לחבר בכל זאת בין המישור הלאומי והדתי, וליצור יהדות חילונית שתהווה המשך ליהדות של הדורות הקודמים. הוא קושר בין שני המישורים הללו, וכעת ישנם בידינו הכלים לבחון באופן ביקורתי את טענותיו.

[1] כמובן ניתן להציע כל מיני טיעונים מתחכמים, ואם מישהו יאמר שלדעתו ההלכה מחייבת לעמוד על רגל אחת כל יום זוגי, או ללכת להשתזף בים כל בוקר, האם גם זו הגדרה ליהדות. תשובתי היא כפולה:

1. אינני עוסק בהתחכמויות. הרי אין באמת מישהו שחושב כך. לעומת זאת, יש רבים מאד שסוברים באמת ובתמים כמו בוכדל וחבריה לדעה, שיהדות מוגדרת על בסיס ערכים וללא הלכה. אל תשכחו שטענתי פונה גם כלפי אורתודוקסים ושמרנים רבים שסוברים שיהדות מוגדרת על בסיס ערכים בתוספת להלכה. כאמור, אני חולק על שתי התפיסות הללו, והן בהחלט רווחות (להערכתי זו נחלת הרוב המוחלט של הציבור היהודי לגווניו).
2. אם יש אדם שבאמת ובתמים מאמין בפרשנות שלפיה מהציוויים שקיבלנו בהר סיני עולה שיש חובה לעמוד על רגל אחת או ללכת לים (לא רק כהתחכמות, אלא מתוך פרשנות ממשית למקורות שקיבלנו ולתזה הזאת בכלל), אז כן, זו אכן הגדרה שמחזיקה מים ליהדות. אני כמובן לא אסכים לה, אבל גם זה נכנס למסגרת שתיארתי כאן.

[2] להבחנה דומה בין שגוי לבלתי לגיטימי, ראו מאמרי על הסובלנות.

[3]  הטענה שיש לאמץ את עמדת הרוב יכולה לבוא משני כיוונים שונים: א. הרוב הוא אינדיקציה לקירבה לאמת (הרוב צודק, כמו בבית דין), כמו בטורים 69, 79 ועוד הרבה. ב. בטור 66 עסקתי במצבים שבהם הרוב קובע (גם אם הוא לא צודק, כמו ברוב דמוקרטי). השאלות מהסוג הראשון עוסקות בעובדות ובאמת, ולכן שם לרוב אין מעמד מהותי (אלא אם מאמינים שדעת הרוב קרובה יותר לאמת). בשאלות מהסוג השני יש לרוב מעמד מכונן: הוא צודק מעצם ההגדרה (כי הוא הקובע).

[4] יש איזו נטייה מוזרה בשיח בן ימינו (השפעה עגומה של הפוסטמודרניות) שכל מי שמציג עמדה הוא בהכרח פטרנליסט (ומי בכלל שמו לקבוע, ואין לו מונופול, ואין לו סמכות לפסול אחרים וכו' וכו'). כל אלו הן טענות שמבוססות על בלבול בעלמא, או שהם מעידות על כך שלדובר אזלו הנימוקים הענייניים.

[5] במישור הפרקטי אני מסכים איתו לגמרי. בגלל שלדעתי יש להפריד את הדת מהמדינה, אני בהחלט מצדד בכך שהחוק יכיר בגיור אזרחי שיכיל מרכיבים יהודיים, במקום לדרוש גיור דתי. אני רק לא מוכן לראות בזה תחליף לגיור הדתי-הלכתי, וה'גר' הזה אינו יהודי בעיניי.

[6] ראו למשל כאן על אבחון דיכאון קליני ועוד הרבה.

[7] ולשיטתם גם מוצדק לראות בחיפוש הזה מסע בעקבות הגדרה מכוננת, תיאורית. מבחינת החוקר סביר מאד לקחת את מה שאנשים רואים כיהדות והניח שזו יהדות, ומתוך כך להציע הגדרה. ראו על כך למשל כאן ובעוד מקומות כאן באתר.

[8] גם טקסים כמו הבאת ביכורים בקיבוץ לא נתפסו שם כממצים את זהותם היהודית, אלא כביטוי אחד שלה.

[9] אחד הקריטריונים להגדרה טובה, ומדוע הגדרה מעגלית אינה טובה, הוא הבא: אם ניטול את ההגדרה ונשנה את המילה שמתארת את המושג שמוגדר בה, לא ישתנה מאומה בהבנתנו את המושג. לדוגמה: משולש הוא צורה בעלת שלוש צלעות שכל שתיים מהן מחוברות זו לזו בקודקוד משותף. אם אקרא למשולש הזה X לא ישתנה שום דבר. אני אבין היטב את המושג המדובר, ולאחר מכן יספרו לי שהמילה בעברית שמשמשת למושג הזה היא "משולש". כך גם ההגדרה ליהודי אמורה להיות מובנת גם אם נקרא ליהודי X. כעת חשבו על ההגדרה: יהודי הוא מי שמגדיר עצמו כיהודי. נחליף את המונח יהודי' ב-X, ונקבל: X הוא מי שמגדיר את עצמו כ-X. האם זה נותן לכם הבנה כלשהי על המושג 'יהודי'? ראו כאן בסעיף ג.