היהדות והחיים

שו"תקטגוריה: אמונההיהדות והחיים
שואל שאל לפני 7 שנים

לכבוד הר' מיכאל אברהם
שלום רב
אני אברך (27) מירושלים, קראתי בשקיקה את ספריך (קורטט+3), ואני חש שאתה כתובת מתאימה להרהורי.
אני מהרהר הרבה באמונות והדעות היהודיות, עם השנים גיבשתי לי עמדה בהרבה מהנושאים, וחשתי שאני שלם, מבין ומזדהה עם העולם שבו אני חי ופועל.
לאחרונה עלתה והתגבשה אצלי מחשבה כללית ורחבה יותר, שהיא שטחית מצד אחד ולא באה לבקש הסברים ספציפיים, אך מצד שני אני חש שהיא דרמטית הרבה יותר וקריטית פי כמה, היא באה לבחון את הרציונל מאחורי כל העסק כולו.
אני כותב זאת דוקא בשלב שבו אין לי שאלות קונקרטיות, דוקא כשיש בידי את כל התירוצים, כעת אני מנסה לעמוד מן הצד ולבחון את העסק כולו במבט כולל ולא ממוקד.
 
תחושתי לאחרונה היא שליהודי בשנות האלפיים, הדת מנותקת לחלוטין מאישיותו ורגשותיו, באם הוא מבין אותה באופן רציונלי. משום שכל החיים שלנו, כל צורת החשיבה שלנו, לחלוטין אינם צועדים יד ביד עם ה"הווי" של התורה, עם המבנה שלה.
אפשר להאריך בזה הרבה לגבי כל פרט ופרט, כל מצוה ומצוה, אכלול כאן כדוגמא בלבד כמה כללים.
איננו מסתכלים על אנשי דאע"ש כחיות מהלכות על שנים בגלל שהם מאמינים באמונה אחרת מאיתנו, אלא משום שבאמת איננו חושבים שהריגה היא דרך חיים, אפילו כמידה נגד מידה לאדם שהרג, ק"ו שאיננו מסוגלים לחשוב שאדם שהצית גפרור בשבת ראוי לו להסקל באבנים. ולא רק ב"חמורות", גם ב"קלות" איננו חיים בצורה שמי שעקף אות אחת בקריאת שמע לא יצא ידי חובתו. אנחנו מסוגלים להבין את זה כ"דת", מסוגלים להסביר את זה, "המוסר הוא יחסי", "מצוות ניתנו רק לצרף בהם את הבריות". בסדר, אבל בשום תחום אחר בחיים שלנו איננו חיים כך ולכן לעולם זה לא יהיה חלק מאיתנו, פעם אולי התנהגו ככה גם ביום יום, ליהודי ב2016 זוהי דת המנותקת לחלוטין מהחיים, מהיום יום.
אנחנו יכולים לדקלם שוב ושוב שאנו מאמינים במשיח ומצפים לו, אבל מי שבאמת מאמין בזה הם אלו שמעולם לא ניסו לחשוב, מי שמאמין בזה הוא בבירור מנותק מהמציאות. אף אחד לא חי בשום תחום אחר בחייו בהרגשה או תקוה שפתאום יפתחו השמים והכל ישתנה. אנחנו ממשיכים את עסקינו כרגיל לא בגלל "חיסרון" באמונה, אלא משום שאף אחד לא באמת חושב שמשהוא הולך להשתנות. אין לדעתי מישהו שמאמין באמת בביאת המשיח, יש כאלה שאומרים שהם מאמינים.
ביטחון והשתדלות הם מפלטו של המיואש. כל מי שיש לו מה לעשות כדי לסדר את עצמו בכל תחום יעשה זאת, רק כשגמרת לעשות כל מה שבידך, או שאין לך כלל מה לעשות אתה "נתלה" באמונה. "אם בחוקותי תלכו- ונתתי…" זו סיסמא שמנותקת לחלוטין מהחיים שלנו, ושוב, לא בגלל "חיסרון" באמונה, אנחנו חיים ומאמינים באמת ובתמים, בעולם שאין בו ניסים ולא קיצורי דרך. אם יש לך מה לעשות זה מה שיעזור, אם אין לך אתה יכול להתפלל, להפסיד בודאי שלא תפסיד.
"בעזרת ה'" ו"ה' יעזור" הם לא יותר מאשר מס שפתיים לכולנו, אם אתה או מישהו שאתה מכיר יכולים לעזור תעשה זאת, רק כשהרופאים מרימים ידיים אנחנו מתחילים "באמת" להתפלל. ולא, לא שרק עכשיו "נזכרנו" בקב"ה, אלא שכעת זה באמת הדבר היחיד לעשות. פעם אולי האמינו שיש דברים בעולם שקורים "לבד"- מזלות, רוחות ואלים, כיום אתה יכול לתפוס את זה רק כ"דת", לעולם לא כ"חיים". האם יש מישהו שאצלו המשפט "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל" או "אם ה' לא ישמור עיר…." אינו יותר מאשר מנטרה חלולה, האם מישהו מרגיש בטוח כשאינו עומד מאחורי חייל חמוש מכף רגל ועד ראש, או מאחורי צבא מפותח שפרוש סביב כל המדינה???
הטבע האנושי גורם לנו להתלות בלא נודע, רוב העולם מאמין ב"משהו", מאמין ומקווה שפתאום יהיה טוב, אבל לעולם לא נצליח להפוך את זה ליותר מאשר תקוה, אף פעם לא נצליח לחשוב באמת שהתפילות מועילות. אנחנו פשוט לא חיים כך, שום דבר בעולם שלנו לא זז בתפילות, רק פעם הזעם והשמחה של האלים שלטו במזג האויר… .
ושוב חשוב לי להבהיר את הנקודה, אני מכיר היטב את התשובות, "תפילה זה לא תן וקח אלא רק הצהרת אמונות", "ה' לא משגיח על כולם רק על יחידים", "לא תמיד הוא חייב לעזור וצריך השתדלות" ועוד ועוד. אני לא מדבר במיקרו אלא דוקא במאקרו, בסדר, הצלחנו לסדר הכל עם הרציונל, אבל ההרגשה הסופית של הכל ביחד, של כל ערימת ה"רציונלים" האלה, שכל זה מנותק מהחיים שלנו, שאנו פועלים, חיים ומאמינים בדברים שונים לחלוטין.
איך אפשר להמשיך עם הקלישאות של "העם הנבחר" של "שכר ועונש" של "בכל דור ודור מצילנו מידם", כאשר שנות עולם מתנפצות מולך, הקפנו את עצמנו בכמויות של תירוצים ואפולוגטיקה, "לנכות שכרו מהעוה"ב", "להרבות שכרו", "לכלותנו" דוקא אינו מניח, "גלות", "הסתר פנים", ועוד ועוד (וגם כשהכל נגמר- "שערי תירוצים לא ננעלו" כמובן…). בשורה התחתונה אני מרגיש שאם מישהו היה מציע לנו עיסקה כזאת בכל תחום אחר בחיים, מנסה לשכנע אותנו שהכל מסתדר בעיסקה ומטוייח היטב- היינו פשוט זורקים אותו מכל המדרגות, לנו לא תצליח למכור כאלה הבלים, אנחנו מאמינים בדברים אחרים… . זה ממש לא בא להוכיח שזה לא נכון, זה כן מוכיח שאנחנו לעולם לא נצליח להפוך את זה לחלק מאיתנו, לחלק מהשכל שלנו.
על מה בעצם אנחנו נסמכים, על כמה מאות שנים בימי דוד ושלמה שאין לך אומה בעולם שלא זכתה לפרק זמן דומה של שגשוג ושלוה היכן שהוא בדברי ימיה, זאת ההוכחה לעם נבחר ולהארת פנים???. גם כאן כמו בכל מקום אפשר להתפלסף ולתרץ, אבל אם בתחום אחר בחיים לא היית קונה את זה, אז זה פשוט לא אתה, זאת אמונה מנותקת.
איך אפשר להמשיך ולייחל ל"שובו לציון ברחמים", כשכל ה"ציון" הזה, כל המקדש והקרבנות, נראה לנו לקוח מפלנטה אחרת… .
 
עד כאן מכיוון אחד שמבין ומסכים עם הכל, אבל חש שכל זה מנותק לחלוטין מחייו.
ועכשיו לצד השני של אותה המטבע.
 
אז בסדר, הצלחנו לבנות לנו יהדות על כמה רמב"מים מוצלחים, כמה לייבוביצ'ים, ואפילו מצאנו סימוכים בכמה הקשרים מהאר"י מהגר"א ומהחזו"א, הנה, אפילו המיינסטרים חושב כמונו.
עם יד על הלב, רוב רובם של היהודים וחכמי הדורות בכל הזמנים לא חשבו כך אלא האמינו שהתנ"ך דיבר כפשוטו, שחז"ל האמינו וצדקו במה שאמרו וכל דבריהם כפשוטם, שה' עוזר לעמו ומצילנו תמיד מידם, שאם תתפלל יהיה טוב, וגם שאם תאמר מילה אחת של חולין באמצע הלל תמצא את עצמך מחוץ לגן עדן. גם קריאה פשוטה וכנה בתנ"ך ובפרט בספר תהילים מביאה אותך לחשוב שהכל פשוט ומובן בלי שום תירוצים דחוקים ואפולוגטיקה, אם תתפלל יהיה טוב, אם תבקש תקבל, והחיים של היהודי טובים פי כמה משל הגוי.
אני לא מוכיח מזה שהעמדה שבנינו לעצמינו אינה הנכונה, גם ניוטון ואיינשטיין היו בהתחלה בעמדת מיעוט, אני רק בא לנסות ולעמוד מן הצד ולבחון שוב את העסק כולו, קודם דיברנו על כך שהוא איננו חלק מאיתנו, עכשיו אני תוהה, אם אתה רואה ששום דבר ממה שכתוב לא קורה, וששום דבר אינו מתאים, ושאם זאת התיזה אז הכל התפוצץ כבר מזמן, אז אולי במקום לשים טיח כאן וכאן וכאן, אולי נענה בסגנון אברבנאלי "תשובה אחת לפיה יוסרו השאלות כולם"… .
אולי את אותם תשובות והסברים אפשר לדחוף גם לנצרות ולאיסלאם, ואם פשוט לנו שלא לזה התכוון המשורר, מדוע ברור לנו כאן להיפך, אם אתה קורא תנ"ך ומקבל רושם מסויים, וקורא חז"ל ומקבל רושם מסויים, אז מה שנראה כמו ברוז ומדבר כמו ברוז הוא ברוז, ולא קוף בתחפושת. אולי הלכנו רחוק מדי ו"יצרנו" משהו, ובמבט מפוכח נמצא את המטבע מתחת לפנס, ואם זה לא עובד, זה פשוט בגלל שזה לא נכון???.
קודם ציינתי שלעולם לא היית חותם על עיסקה כזאת, וזה מראה שאינך חי כך, כעת אני תוהה אם אותה עובדה אינה מוכיחה גם שאינך מאמין בה. נכון, מצאנו תירוצים להכל, ההרגשה שלי שאלה תירוצים "מקומיים" וממעוף הציפור על כל העסק הצולע הזה, לאדם הריאלי לא היה ספק במה להאמין.
ובאופן אישי דוקא אותך אני רוצה לשאול, אתה מוכיח כל הזמן שלא כל דבר בעולמינו מוכח ומדעי, יש דברים שאותם אתה פשוט "מרגיש" (למשל, שאתה חי ופועל ולא שרוי בחלום…), כינית את זה "סינטטיות". זה נכון לגבי ההרגשה הבסיסית של רוב בני האדם שיש "משהו", אבל לא דיברת על הפלטפורמה שהיהדות בנתה על זה, אני רוצה לומר שהנטיה הטבעית, או ההרגשה הסינטטית- היא הפוכה מכך ממש. אולי הכל רציונלי עקרונית, אבל תכלס', זו לחלוטין איננה הרגשת הלב. ההרגשה מורה שההיפך הוא הנכון.
[במאמר מוסגר: מענין לענין באותו ענין. רגילים לענות תשובות לשאלה "היכן היה אלוקים בשואה", אני סבור שיש כשל בסיסי בכל התשובות. משום שכשאלה פילוסופית ברור שיש עליה תשובות, אך אותם יהודים מרי נפש שזנחו את דתם מעולם לא התפלספו, הרגשתם היתה "סינטטית" טהורה. נכון, ישנם תשובות, אבל הרגשתינו כמי שחוו את האירוע היא שאלו הם "תירוצים". אותם אנשים פשוט חשו שלא לענין להמשיך ולזמר "הטוב כי לא כלו רחמיך" או "חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו"….]
חסידי ברסלב מאמינים שהשפע כולו מגיע דרך ר' נחמן, ומי שמקשר עצמו אליו זוכה לו. משום מה התת מגזר בעל התנאים הסוציו אקונומיים הנמוכים ביותר במגזר החרדי, הם חסידי ברסלב. נכון, אפשר לתרץ תירוצים, אבל אולי נכון יותר לומר שזו הוכחה שהכל שטויות. האם אנחנו לא נמצאים באותה הסירה בדיוק???.
 
אני רוצה לסכם את שתי הטענות.
הטענה הראשונה היא, שגם אם מקבלים הכל, האפשרות היחידה לחיות עם זה תהיה או "לייבוביצ'אנית", דהיינו יהדות לחוד וחיים לחוד, או "חרדית" קלאסית, פשוט לא לחשוב ("תמימות" בלע"ז), שתי האופציות אינם נכונות לדעתי, ומלבד זאת מי שקורא את התנ"ך כפשוטו, וספר תהילים בפרט, לא מסוגל לחשוב שלזה התכוון המשורר. האפשרות הריאלית יותר תהיה לבחור אחד מהשניים, הדת או החיים… .
הטענה השניה היא, שאולי זאת בעצמה ההוכחה לאי אמיתותו של העניין כולו, לא הוכחה פילוסופית, הוכחה שגם ניתנת להפרכה, אבל הוכחה "סינטטית", אם אנחנו חיים וחושבים כ"כ אחרת, למה להעמיס עלינו את הנטל האפולוגטי הזה, ולא פשוט להביט למציאות בעיניים… .
 
 
אשמח לתשובה

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 7 שנים

קראתי את דבריך, ויש שם לא מעט סוגיות נכבדות. קשה לי להתייחס לכל השאלות, אבל אנסה להתייחס בצורה כללית ולכמה נקודות בפרט.
אקדים ואומר שלרוב דבריך אני לגמרי מסכים. יתר על כן, ה"תירוצים" לא ממש מתרצים. בספר שאני כותב כעת אני מנסה לפתח משנה סדורה ושיטתית שבה אין צורך לתירוצים. אמונה שאני יכול להיות שלם איתה בלי תירוצים. אני מראה שם שחלק גדול מהדברים שזוקקים תירוץ הם תוספות לא נחוצות לאמונה. סברות של חכמים מכל הדורות שאיני רואה סיבה למה להיות מחוייב להן. למשל, התפיסה של השגחה (שהכל מהקב"ה). אפילו משיח או עוה"ב הם מושגים שנוסדו אצל חז"ל, ואיני בטוח כלל ועיקר שהם מועברים במסורת מסיני. בהחלט ייתכן שמדובר בסברות של חז"ל עצמם, ואם כך – אין מניעה לחשוב שהם טעו. הוא הדין לגבי העם הנבחר, שכר ועונש, בכל דור ודור מצילנו ועוד ועוד.
אז מה נשאר לנו? בעיניי תמצית המחוייבות הדתית היהודית היא המחוייבות ההלכתית. המחשבה ותפיסות העולם (שכמובן לא תמיד ניתן להפריד אותן מההלכה) הן פרי מחשבותיהם של אנשים, וככאלו הם מסורים להכרעתו של כל אחד. אמנם לא מקובל לחשוב כך, אבל דומני שתפיסה כזאת לא סותרת שום עיקרון תורני מבוסס (רק הנחות יסוד לא מבוססות שהשתגרו אצלנו).

קשה לי לפרט יותר, שכן התמונה המלאה אמורה לתפוס אצלי שני ספרים (שכעת אני עוסק בכתיבתם). אבל זהו העיקרון הכללי. ובכל זאת לסיום אתייחס רק לכמה נקודות ספציפיות שעלו בדבריך.
1. הרב עמיטל בספרו על השואה כותב שהקב"ה לא רוצה שיכזבו בו (כאותה דרשה תלמודית ידועה), ולכן אם אינך יכול לעבוד אותו על בסיס הכרת טובה – אז אל תעשה את זה. הוא לא רוצה בזה. הוא הדין לגבי אמירות מזויפות של בעזרת ה' ותפילות מזויפות וכדומה. אל תחפש תירוצים כי לא צריך תירוצים. אם לדעתך זה לא נכון אל תאמין לזה. כמו שכתבת בסוף דבריך, אני לא חי כך וגם לא מאמין בזה.
2. השאלה מה חשבו רוב היהודים ואפילו הת"ח שביניהם, לא ממש מטרידה אותי. אז הם טעו. כולנו בני אדם וכולנו יכולים לטעות.
3. היכן היה אלוקים בשואה, היא שאלה קשה אבל לא כמו שמציגים אותה. מי שעשה את השואה היה הנאצים ולא אלוקים. הרב עמיטל מספר שהוא נפגש עם אבא קובנר (פרטיזן ופוליטרוק איש תנועת העבודה) שאמר לו שאיבד את אמונתו באלוקים בשואה. הרב עמיטל ענה לו שהוא איבד את אמונתו באדם בשואה. ההנחה היא שהשואה היא מעשה ידי אדם ולא אלוקים. נכון שיש שאלה למה הוא לא התערב ומנע זאת, וגם על כך יש מקום לענות תשובה כלשהי, אבל קשה לי להרחיב בזה כאן.

בעצם מה שאני מציע הוא לייבוביצ'י למדיי, אבל איני רואה בזה בעייה. זה לא ניתוק של הדת מהחיים אלא ראייתם כשני מישורים משלימים (אבל לא זהים). מה רע בזה? ראה את דבריי בטור שכתבתי באתר שלי על תיקון יום לזכר השואה: https://mikyab.net/ וגם את הדיונים בתגובות שאחריו.
———————————————————————————————————————-
שואל:
תודה רבה רבה על תשובתך ששימחה אותי מאד.
ברשותך אינני מסתפק בזה.
האם נראה לך שדוד המלך חשב כמוך?. ספר תהילים מתחילתו ועד סופו מדבר על השגחה, שכר ועונש וכל אמונות חז"ל.
מדוע אתה מתעקש "לייצר" יהדות חדשה כאשר היהדות של הנביאים, חז"ל, הראשונים והאחרונים התנפצה. אולי האפשרות האחרת הגיונית יותר?.
האם נוח לך לצעוד בדרך ההלכה אותה המציאו ועיצבו אנשים שחשבו כ"כ אחרת. אנשים שמבחינתם אינך יהודי?. מדוע בחלק ההלכה אתה מודה ומחוייב להם, ומהחלק השני מתעלם?. האם זה אפשרי בכלל???

ולגבי דרך החיים הלייבוביצאנית.
איך אפשר להפריד את הדת מהחיים. איך אפשר לחיות בשני יקומים מקבילים שאינם מתאימים במוחך. בשני יקומים שכללי היסוד בהם שונים????
והאם בכלל נראה לך שמישהו יצווה על דת כזאת שאינה מתאימה לחיים? יש עוד דת כזאת בעולם???
———————————————————————————————————————-
הרב:
דוד המלך וחז"ל חיו בתקופה אחרת, ושם אולי היתה השגחה והתערבות אלוקית. בספרי אני מביא מודל להתפתחות ההיסטורית של התערבות הקב"ה בעולם. גם בתורה עצמה מתוארות התערבויות כאלה, אבל כיום הן לא קיימות. אנשים שגיבשו תפיסת עולם על מעורבות הקב"ה עשו זאת מתוך מה שראו והבינו. לא תמיד מה שהם ראו אנחנו רואים, ולא תמיד הם הבינו את מה שראו. ועדיין יש לי אמון במסורת שקיבלנו.
הרבה מהדברים שאני משנה בתפיסות המסורתיות נראים לי לא מרכזיים (אף שיש שמציגים אותם ככאלה), ולכן איני חושב שהיהדות שאני מייצר היא חדשה, אלא עדכון של היהדות הקיימת. בדיוק כפי שעשה דוד המלך וכפי שעשו חז"ל, וכפי שעשו בכל הדורות (כולל הדור שלנו. המסגרת המחשבתית שמתוארת בדבריך במידה מסויימת היא עצמה פרי גיבוש של דורנו). מה שנכון מתוך המסורת שקיבלתי אני מאמץ, ומה שלא – אני משנה או דוחה. יש לי אמון במסורת הזאת, אבל מסורת היא דבר דינמי, וכמו כל הדורות שלפנינו גם עלינו מוטל לעדכן אותה לפי הבנתנו, ערכינו, והידע המדעי והאחר שצברנו (שלא היה לאלו שקדמונו).
בניגוד למה שאמרת, אני לא לגמרי צועד בדרך שעצבו אחרים, אלא לוקח את מה שהם עצבו וממשיך לעצב הלאה. מאידך, אני גם ממש לא מזלזל בהם. הם עשו כמיטב יכולתם ואני לגמרי מכבד זאת ומכבד אותם. אבל בו בזמן אני מרשה לעצמי לעצב הלאה. החינוך שלפיו חז"ל לא יכלו לטעות וצדקו בכל, ושכל מה שהם אמרו הוא עיקרי אמונה ומחייב אותנו, הוא חינוך שגוי וקלוקל, ואותו אני דוחה.
אבל כל זה יפורט היטב בספרי, וכפי שכתבתי לך הוא זוקק אריכות שאיני יכול לעשותה כאן.

בספרי הנ"ל אני גם מסביר איך אפשר לחיות עם דת "שלא מתאימה לחיים". אבל גם זה זוקק אריכות ובפרט הבהרות מושגיות. טיעוניך לוקים בכמה וכמה טעויות מושגיות. למשל, מושג ההתאמה לחיים עצמו לדעתי לא מוגדר אצלך כל צרכו. הוא סובל כמה פירושים, ולא הבהרת לאיזה מהם אתה מתכוין. ויש עוד הרבה.

טענתך שאין עוד דת כזאת (שלא מתאימה לחיים) בעולם נראית לי בעייתית מאד. 1. עובדתית היא לא נכונה. יש עוד לא מעט דתות כאלה בעולם (אולי כולן כאלה). 2. אם אין אף דת אחרת כזאת, אז אולי זה אומר שכולן שגויות? האם הדת היהודית אמורה להיבחן לאור השוואות לדתות אחרות? הרי היא טוענת שהן טועות, לא? (גם זה לא לגמרי נכון, אבל גם את זה אסביר בספרי).

אני חש בכעס גדול בדבריך, ואני לגמרי מבין מאיפה הוא בא. גם בתוכי יש כעס כזה על החינוך הדתי שכולנו מקבלים. אבל הכעס הזה לא גורם לי לנשוך את המקל אלא לבדוק מי מחזיק בו. הכעס גרם לי לחזור ולבדוק היטב את המושגים והעקרונות ולזקק מתוך המסורת שלנו תפיסה דתית שאני יכול לחיות איתה בשלום. דת הגיונית, מתאימה לחיים, ובלי תוספות מיותרות ושגויות. פחות או יותר. לא פתרתי את כל הקשיים, אבל דומני שלא מעט מהם. ומעל הכל, אני כן חושב שהמסורת הזאת נכונה ומחייבת, לפחות החלק האמיתי שבה.

אין ארוחות חינם. כדי לערוך בירור כזה צריך לקרוא הרבה ולחשוב המון, ולהצטייד באופן ביקורתי בכלים פילוסופיים ואחרים ולהשתמש בהם בצורה מושכלת. אם תרצה להיעזר בספריי תצטרך לקרוא לא מעט ולהתמודד עם הדברים ואני מציע לך שרק אז תגבש עמדה. קל לכעוס ולזרוק הכל בגלל כעס, אבל דומני שזו לא שיטה טובה לגבש עמדה בסוגיות משמעותיות.
אם תרצה לדבר בעל פה (יותר קל ללבן דברים מאשר במייל), אתה מוזמן.

אורן הגיב לפני 7 שנים

ראשית, כל הכבוד לשואל על האומץ והיושר האינטלקטואלי. כן ירבו כמוך.
שאלה לרב מיכאל בנוגע לתשובתו:
כתבת: "הוא לא רוצה בזה. הוא הדין לגבי אמירות מזויפות של בעזרת ה' ותפילות מזויפות וכדומה".
אבל הרי אתה בעצמך מרבה להשתמש באמירות כמו יהי רצון שכך וכך יהיה, או כותב בס"ד בתחילת מאמרים וכו. ומצד שני נראה שאתה לא מאמין ששמיא יסייעו אותך, או שרצון הקב"ה ישתנה בעקבות אמירת ה"יהי רצון" שלך. אם כן, נראה שזו לכאורה אמירה מזויפת שאינה לרצונו של הקב"ה. לא כך?

mikyab צוות הגיב לפני 7 שנים

בס"ד 🙂
אתה לגמרי צודק. זו סתם שיגרת לשון. להבנתי הקב"ה עוזר לנו רק בזה שהוא ברא אותנו ואת העולם ונתן לנו את הכוחות להתמודד איתו. במה שמעבר לזה איני יודע איך אפשר להבחין בניסים ובהתערבות שלו, ולכן אני מניח שבד"כ הוא לא מתערב (אולי למעט מקרים חריגים, אבל אין לי דרך להבחין בהם, אם בכלל הם קיימים).
ה"ניסים" (מקרים שמרשימים אותנו מסיבה כלשהי, אבל בד"כ יש להם הסבר פרוזאי לגמרי) הם הזדמנות להודות לו על כך (ולא על הניסים עצמם), וגם הבס"ד-ים וה"יהי רצון"-ים למיניהם הם לכל היותר כאלה.
אולי הגיעה העת להיפטר מהשגרות הללו?…
לקחתי לתשומת ליבי.

דיימון סאלבטור הגיב לפני 8 חודשים

ומה תעשה עם דברי הרמב"ן (בסוף פרשת בא): "ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים, שהם יסוד התורה כלה. שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו, עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים. אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות – יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם – יכריתנו ענשו. הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר (בראשית יז, א, ושמות ו ב)."
וכי הרמב"ן – שעליו אמר הרשב"א: "לא היה גדול ממנו בחכמה במנין וביראת החטא" – טעה?

mikyab צוות הגיב לפני 8 חודשים

ביארתי את דבריו בספר השני של הטרילוגיה, כך שלא כתוב בו מה שחושבים. אבל לדעתי הוא אכן טעה כאן. וכבר עמדו על כך שבדבריו גופא יש סתירות ממקומות אחרים בכתביו.

השאר תגובה

Back to top button