הלכה מסיני

אם יורשה לי ׳לקפוץ׳ ולשאול בהמשך לתשובה.

אם התורה או חלקים ממנה לא אותנטיים, מדוע הם מחייבים? בגלל ששפן ויאשיהו, או עזרא וחבריו העבירו את זה כך אז הם הסמכות? אם כן האם חלק מהתורה עצמה הוא בעצם מדרבנן?

לגבי פרשנות סבירה, צריך להיות מוסמך כדי לפרשן? אם כן, אז מי אנחנו שנטען שהפרשנות המוסמכת לא סבירה. אם לא, אז מי אנו שנטען על כל פרשנות של כל אדם שהיא לא סבירה?

לגבי תורת הקבלה, אני מבין שאתה סבור שאין זה ממוסד מוסמך, האם הקונצנזוס שיש לכך אינו מספיק (יחידים חלקו על האותנטיות ורוב העולם האורתודוקסי מקבל אותה), ואם הם צודקים זה גם מיוחס לתנאים אז יש סמכות. ובכלל, נשמע שאתה לא מתנגד לקבלה, זה רק ׳וולונטרי׳, כלומר למי שרוצה להדר, אבל יש שם רעיונות אזוטריים שכלל לא מסתדרים עם התפיסה שלך אז היכן בדיוק ה׳וולונטרי׳?

תודה רבה.

אתה לא יודע מה אותנטי ומה לא. השאלה מתעוררת רק אחרי שהגעת למסקנה על פסוק כלשהו שהוא לא אותנטי. כל עוד לא גילית, יש חזקה שמה שבידינו הוא התורה שניתנה בסיני. וגם אם הוא מאוחר, אם הוא בא מנביא הרי עדיין הוא דבר ה'. גם אם העריכה הייתה מאוחרת, עדיין היא עורכת מקורות שבא מלמעלה.
לגבי פרשנות, מוסד מוסמך (סנהדרין) יש לו סמכות לפרש. כשאין פרשנות מוסמכת כל אחד יכול לפרש לעצמו.
לא הבנתי את השאלה. אם יש שם משהו שלא מסתדר עם תפיסתי למה שאתחייב אליו? זו לא שאלה של הידור אלא האם אתה מקבל את זה או לא.

תודה רבה.

לדבריך, קדושת התורה והנ״ך שווה? גם בפן ההלכתי (כגון לימודים ודרשות המלמדים מספרי הנ״ך)?

לגבי הקבלה, אם זה לא מסתדר עם תפיסתך, אבל זה בא ממקור סמכות (רשב״י ותנאים, או חלקים לפחות בלי להכנס לדיון לגבי רמד״ל וספר הזוהר ספציפית) אז אתה צריך לקבל את זה, היכן הגבול?

לא יודע למאי נפ"מ. אם תהיה דרשה מהנ"ך היא מחייבת לגמרי. רק יש כלל שדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן. וגם אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, שכן התורה היא הקובעת את הדינים. אבל אלו כללים טכניים שלא קשורים לדיון שלנו.

רשב"י אינו מקור סמכות. התלמוד הוא מקור סמכות. אם מישהו ימצא כת"י של רשב"י או של ר"ע זה לא יהיה מחייב.

דרשה מהנ"ך מחייבת אך לא כמו מהתורה. לדוגמא בקידושין דף ל ע"ב נלמד שחיוב האב להשיא בנו אשה זה מפסוק בירמיהו וללמדו אומנות מפסוק בקהלת. זה אמנם מחייב, המשנה כתבה זאת, אך אין זה בכלל מניין המצוות, זו לכאורה מצוה מדרבנן עם סמך מהנביא (נ"מ לגבי חומרת המצוה, עדל"ת וכו). הרי בתורה זה לא כתוב, אין הנביא רשאי לחדש ואעפ"כ זה התקבל כחיוב על האב.

דוגמא נוספת, מנהגי הנביאים שהשתרשו כמו מנהג חביטת ערבה, האם זה חיוב מדאורייתא כי הגיע מלמעלה על ידי הנביאים, או רק מדרבנן כי התקבל במשנה ובתלמוד, או משהו באמצע (או סתם מנהג פאגאני שצריך להתעלם ממנו).

ולגבי הקבלה, האם אותה סיבה (שזה התקבל ברוב תפוצות ישראל) שהעניקה סמכות לתלמוד, ההעניקה סמכות גם לתורת הקבלה?

ברור שיש הבדל בתוקף. זה אחד ההבדלים הטכניים שהזכרתי. אז מה?
הקבלה לא התקבלה כמו התלמוד. אין הסכמה ובטח לא על טקסט מסוים. זה גם לא עבר בחזית רחבה כמו התלמוד.

הבנתי. דבר ה׳ בתורה, בנביאים ובתלמוד. התוקף אינו שוה. אבל א״א לומר שאין נפק״מ בגלל בתוקף.

לגבי הקבלה, למה זה צריך להיות טקסט? לתושבע״פ היה תוקף גם לפני שנכתבה. ולגבי ההסכמה, מה הכוונה? זה שיש פרשנויות ותפיסות שונות זה לא שונה ממה שקרה וקורה עם התורה והתושבע״פ. תורת הקבלה התקבלה ברוב עם ישראל, מלבד הרמב״ם ועוד כמה בודדים שמתעלמים ממנה (והדרדעים שלא שמעו עליה), רוב הראשונים די הולכים בדרכים קבליות (במיוחד הרמב״ן וסיעתו), לאחר מכן כש׳התגלה׳ ספר הזוהר הוא התקבל בקונצנזוס נרחב וחוץ מכמה מתנגדים שדי הושתקו (והיעב״ץ שהעיר על חלקים ממנו) הספר התקבל ברוב גדול של כלל ישראל. אצטט מה שכתבת לעיל ״אף אחד לא אמור לדון האם משהו הוא אלוהי או לא, ושאלת האותנטיות אינה תנאי למחויבות״. למה לא נאמר אותו דבר גם לגבי הקבלה?

ללכת בדרכי הקבלה זה מושג אמורפי. ואתה עצמך הבאת כמה וכמה חריגים. לכן זה לא מחייב. מה עטד שלקבלה יש הנחות עובדתיות, ולעובדות אין סמכות.

איך יודעים שמישהו הוא סמכות הלכתית מוכרת? עם כל הדעות המנוגדות בתלמוד? נראה שהחכמים כמו גם הרישונים וסמכויות הלכה מאוחרות יותר המשיכו את המסורת של פסיקה מאז ימי חז"ל, שם הבאת ראיות וארגומנטים וקבלת הציבור הייתה השיטה. זה מחזיר אותי לנקודה שלי שראב"ע בשנותיו הצעירות קבע פסיקה שסתרה את זו הקודמת שלו, בן איש חי, וכמעט הוכה בגללה, בעוד הפופולריות בשנים מאוחרות גרמה לכך שפסיקותיו יהיו הלכה למשה מסיני. האם לא יכלו דברים כאלה להתרחש בימי חז"ל, שבהם הפופולריות הפכה בסופו של דבר לסמכות? גם מדוע היו חז"ל כל כך שונים בדעותיהם? אם זו הלכה למשה, איך הם יכלו להתרחק כל כך מהמקור?

בתשובה/שאלה להרב מיכאל:
חריגים תמיד היו, גם צדוקים ובייתוסים, גם קראים, האם לא הולכים אחר הרוב והרוב קיבל את הקבלה (לצערי)?
מדוע הקבלה זו הנחת עובדה בשונה מתושבע"פ שלדעתך זה מקור סמכות וההנחה שזה עובדה לא מפריעה לך?

יוני, איבדתי אותך. מה הקשר בין אוסף השאלות הללו לדיון ובינן לבין עצמן?
יש מחלוקות פרשניות גם בדברים שהם הלמ"מ. עמדתי על כך לא פעם כשדיברתי על מסורת דינמית. ראה בסדרת הטורים 622 והלאה.
הכל יכול להתרחש. ועדיין הציבור קיבל על עצמו את התלמוד. ייתכן שגם קבלת התורה הייתה רק בגלל הפחד מהקב"ה.

ישראל, תושבע"פ גם אינה מחייבת. יש טקסט שהתקבל והוא מחייב: התלמוד. העניין מוצה.

תודה רבה הרב מיכאל