המשימה שלנו
היי מיכי
בעודי מלקק את קינוח ארוחת הבוקר שלי- [גבינה עם קקאו], עלה בדעתי שעכשיו עלי לחלוק איתך את תובנתי שהתגבשה הבוקר: למעשה זו תובנה שכבר דיסקסנו בעבר. עלינו להנחיל למין את אנושי את התובנה שאל לנו לצפות לגמול מהאל. מותר וצריך לקוות. אין האל פועל בשרותנו. לאל יש לו"ז משלו.על כן תפקידנו לעשות ככל יכולתנו כדי לשמור על העולם שהוא ברא, וזאת מבלי לטפח ציפיות.
אם אנו נפנים זאת נוכל בהדרגה לסמן כיוון חשיבה אלטרנטיבי לאיסלאם- וזאת בגלל שהאיסלאם קושר בין האמונה באל -לגמול.
אבל לשם כך על היהדות לאמץ תובנה זו. מתי זה יקרה- אם בכלל…
כל טוב וסליחה על זיבולי השכל.
שלום ע'.
קודם כל אתה חייב לחלוק אתי את התובנה הקולינרית שלך: גבינה עם קקאו?? 🙂
לגבי דבריך, למה שאלת הגמול חשובה כאן? השאלה מה אלוהים רוצה ומה לא, ולא מהו הגמול ועל מה הוא ניתן. בתפיסות הדתיות הגמול ניתן על עשיית רצונו, ולכן אנשים עושים את המעשים כי זה רצונו של אלוהים, וגם אם לא יפעלו בשביל גמול זה לא ישנה את מעשיהם (אלא אולי את הדבקות שלהם בצו האלוהי). אם אתה טוען שאלוהים רוצה שמירה על היקום ולא מעשים אחרים, עליך לשכנע את האנשים בזה, ושוב בלי קשר לשאלת הגמול.
האם אני טועה בטענתי שמשעה שחז"ל פרשו את תרי"ג המצוות, קשה לנו להבין מה אכן הקב"ה רוצה. והדברים הרי מתגלגלים להווייה הפוליטית שלנו היום . כשהדוגמה הכי בוטה היא "האם מותר או אסור לעלות בחומה" שזה בפני עצמו איסור מדרבנן ומהתורה שבכתב.
זה כמובן נכון, אבל לא חשוב לענייננו. בסופו של דבר עליך לשכנע את האנשים שזה מה שהקב"ה רוצה ולא על מה ניתן גמול או לא ניתן. אם זה עובר דרך חז"ל אז תתמודד עם זה. שאלת הגמול לא קשורה.
האיסור לעלות בחומה אינו מהתורה שבכתב אלא אם בכלל איסור מדברי קבלה (=מהנ"ך), או בכלל לא איסור אלא המלצה. הפוסקים לא מביאים את ה"איסור" הזה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer