הסמכות לחלוק על התלמוד

שו”תקטגוריה: מטא הלכההסמכות לחלוק על התלמוד
יהודה שאל לפני 6 חודשים

אני יודע שהרב תופס שלא חולקים על הגמרא מצד הסכמת כלל ישראל. אבל מה נותן תוקף להסכמה הזו גופא?
ועוד שאלה, לפי זה גם יהיה בלתי אפשרי לחלוק על השולחן ערוך, שגם הוא התקבל בכלל ישראל, וגם לאשכנזים לפחות במקום שהרמ”א לא חולק. ואת זה קשה מאוד לקבל שיהיה אסור לחכם לחלוק על השו”ע. וגם עינינו רואות חכמים רבים שחלקו על השו”ע למרות שלא העזו לחלוק על הגמרא, כדוגמת הגר”א והפר”ח ועוד. אז מה טעם החילוק?
תודה

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 6 חודשים

כבר נשאלתי על כך כאן כמה פעמים.
לגבי עצם התוקף של ההסכמה, ראה בית ישי – דרשות סי’ טו. בקצרה, אדם ששייך לכלל כלשהו מחויב להחלטות של אותו כלל.
השו”ע לא התקבל בכלל ישראל. נושאי כליו חולקים עליו. וגם עצם הקבלה של המחבר לספרדים והרמ”א לאשכנזים מורה כן. לכן ניתן לראות בו ברירת מחדל (כשאין לך עמדה אחרת – לך אחריו).
אתה עצמך מביא שגדולי הפוסקים חלקו על השו”ע, וביחד עם זה כותב שהוא התקבל על כלל ישראל. אתמהה!
 

יהודה הגיב לפני 6 חודשים

אני לא מבין מה מחייב בהחלטה של הציבור. לציבור יכולות להיות סמכויות להעניש, אבל כלפי שמיא למה שזה יחייב אותי יותר מאשר החוק במדינה שגם הוא מיוסד על הסכמת הציבור?
ולגבי התמיהה של הרב אין זו תמיהה, כי אם הנקודה היא קבלה של הציבור יש לחלק בין הקבלה של העם לבין יחידים גדולים שחולקים.

mikyab צוות הגיב לפני 6 חודשים

גם קבלת התורה בהר סיני מבוססת על קבלת הציבור. ראה בבית ישי שם. החוק במדינה גם הוא מחייב מכוח אותו עיקרון. כשיש התנגשות כיצד לנהוג זה דיון אחר.
לגבי השו”ע אתה נוקט בדרך החביבה אך תמהונית משהו של “ויש להקשות בדוחק”. ואני מעדיף את הדרך של “יש ליישב בשופי”.

יהודה הגיב לפני 6 חודשים

נשמע הזוי לגמרי! אתה באמת טוען כאן שהחוק מחייב באותה רמה של התורה?
ומה הדין בחדרי חדרים? יש לי באמת חיוב גברא לשמוע לחוק, ובאותה רמה של חיובי דאורייתא?!

mikyab צוות הגיב לפני 6 חודשים

מי אמר שזה באותה רמה? אמרתי שזה אותו מנגנון, וכשיש התנגשות זה דיון אחר שלא נכנסתי אליו.

יהודה הגיב לפני 6 חודשים

כי אם היסוד המחייב הוא אותו יסוד זה נקרא אותה רמה. אני לא מדבר על התנגשות, עצם זה שאתה אומר שאותו יסוד מחייב את הדאורייתא ואת החוק הוא מפליא. ושוב אני שואל: יש חיוב לציית לחוק בחדרי חדרים? אפילו ותיקי הר המור ישפשפו את העיניים למראה תשובה שכן

mikyab צוות הגיב לפני 6 חודשים

יהודה, אם החלטת להתיש אותי אתה בדרך הנכונה. אמרתי שזה מבוסס על אותו עיקרון, ואתה מסיק משום מה שהחיוב הוא באותה רמה. ולא היא.
נניח שאתה חייב הכרת טובה לשני אנשים. האחד הוא אביך והשני הוא מישהו שנתן לך שלושה שקל לקנות מסטיק בזוקה. האם לדעתך החיוב לשני הוא באותה רמה?
הדיון התחיל בשאלה למה לציית לקבלת הרבים, ועל כך כתבתי לך. כעת אתה עובר לשאלה אחרת (של התנגשויות). זה דיון אחר ולכן לא התייחסתי אליו.

יהודה הגיב לפני 6 חודשים

אני לא יודע למה דוקא הדיון הזה מתיש יותר מאחרים.
בכל אופן הרב לא עונה על השאלה האם לפי דבריו יש חיוב גמור לקיים את החוק כלפי שמיא

mikyab צוות הגיב לפני 6 חודשים

עד עכשיו לא שאלת זאת, אבל בדבריי לשאלות אחרות שלך עניתי גם לזה. כעת, למרות שלא שאלת אתה כותב ששאלת ולמרות שכבר עניתי אתה בכל זאת שואל. אז פלא שאני מותש?!
יש חיוב כזה מכוח קבלת הציבור.

Copenhagen Interpretation הגיב לפני 6 חודשים

האם הסכמת הרבים כה חזקה עד כדי יצירת חיוב על כל צאצאי המסכימים לאורך כל הדורות? והאומנם הייתה הסכמה מחייבת כזו? כיצד ניתן לומר שמעין “הסכמה” שבעל פה (והרי לא ארעה התקבצות לאומית לשם כך) לפני כ- 1500 שנה תוכל לחייב את החילוני שמזמן איבד כל קשר להסכמה זו? לעומת זאת מפשט התורה נראה שגם החילוני האובד מחויב לשוב.

mikyab צוות הגיב לפני 6 חודשים

החיוב הוא על הציבור, וממילא על כל הפרטים שמשתייכים אליו. כמו חוק שהתקבל בכנסת והוא מחייב גם עוד אלף שנה את כולם אלא אם השתנה.

Copenhagen Interpretation הגיב לפני 6 חודשים

אז החילוני אינו מחויב כי הוא הקים לאומיות ציבורית חילונית עצמאית.

mikyab צוות הגיב לפני 6 חודשים

לא נכון. בזה שהוא הקים לאומיות אחרת הוא עבר על החוזה. האם משתתפי מעמד הר סיני יכלו להקים לאומיות אחרת ולחזור בהם? למה צריך להגיע לצאצאים? ממה נפשך: אם הקמת לאומיות אחרת אינה סותרת את המחויבות אז גם משתתפים עצמם יכולים, ואם לא – אז גם צאצאיהם לא יכולים. אלא אם אתה מניח שהחיוב על הצאצאים שונה מזה של המשתתפים עצמם, אבל אז אין כ”כ צורך בדיון הזה.

Copenhagen Interpretation הגיב לפני 5 חודשים

במקרה של מחויבות שנובעת מהסכמת ציבור גרידא יש לטעמי להניח הן שהחיוב על הצאצאים שונה מהמסימים המקוריים (וכנראה אינו חל עליהם כלל), והן שהחיוב על המסכימים המקוריים עצמם מתערער במידה שמקורו בטעות עובדתית.

אילו המסכימים במעמד הר סיני בססו הסכמתם על טעות עובדתית (נניח שתו איווסקה וה’ לא באמת התגלה) – החיוב לא היה חל אפילו עליהם.

נניח היית בן לקהילה שלמה שכמה דורות קודם לכן קיבלה על עצמה את הדת ואורח החיים של האיימיש עם פרשנות מסוימת לנצרות האנבפטיסטית. האם היתה איזושהי בעיה בהחלטה של כמה מבני אותה קהילה להפסיק לראות עצמם מחויבים למצוות אבותם? צאצא לדעתי אינו מחויב להחלטת אבותיו למעט ענייני קניין (ירושה וכיו”ב) אלא אם כן מתקבל על הדעת שהוא עצמו היה מסכים לה לו עמד באותו מעמד.

mikyab צוות הגיב לפני 5 חודשים

כבר הסברתי שיש כאן גם משקל למצווה ולאמת שבציווי ולא רק לחוזה ולברית. מעבר לזה, אם כל עם ישראל היה מחליט לשנות את עורו זה לא כמו מישהו אחד שמחליט להפר את הברית. ושלישית, האיימיש הסכימו ביניהם לבין עצמם, אבל כאן יש לנו חוזה עם מישהו אחר.

Copenhagen Interpretation הגיב לפני 5 חודשים

אם כך אז אין מדובר באנאלוגיה מלאה. מעמד הסכמת הציבור לקבל את הבבלי אינו מערב צד שני לחוזה שאליו מתחייב הציבור המסכים.

mikyab צוות הגיב לפני 5 חודשים

בהחלט ייתכן שיש צד שני: הקב"ה. כמו הצד השני לסמכות הסנהדרין (בפרט בהנחה שאחרי הקבלה גם התלמוד יונק את סמכותו מלא תסור, כמו בחידוש הסמיכה לרמב"ם).

Copenhagen Interpretation הגיב לפני 5 חודשים

נראה שהרמב”ם מסכים שחידוש הסמיכה לשיטתו היא השערה הנתונה לשיקול הדעת אז העמדת חובת הציות לתלמוד על התכנות דומה כזו עשויה להיות בבחינת הררים התלויים בשערה ( = שיקול דעת בלתי מוכרח).
נוסף לכך, פעילות הסנהדרין היא הוראה מפורשת דאורייתא ולכן יותר מתקבל על הדעת לומר שיש חובה לחפש דרך טבעית למימושה, אך אין המצב כן לגבי קבלת הבבלי דווקא (במקום מתודת פסיקה קונסיסטנטית אחרת כלשהי לפי בחירתנו).

mikyab צוות הגיב לפני 5 חודשים

נכון. אם אינך מקבל את הסברא הזאת כנראה לא תחוש מחויב. אז מה? גם בהר סיני מי שלא חש מחויב לברית שנכרתה שם לא חש מחויב.

השאר תגובה