העוסק במצווה פטור מן המצווה

גם עניין הטרוד במצווה פטור מן המצווה נאמר בפרק הקודם לגבי חתן שפטור מקריאת שמע. ואז גם לשיטתך ניתן לשאול עדיין, מאי אתא לאשמועינן, וניתן לענות שבא לרבות לאו שיש בו קום עשה לעניין טרוד במצווה פטור.

כאמור, לא עושים צריכותות בין סוגיות.

בהמשך לשאלה הזו, כתבת לעיל: "הפטור בסוגיית מי שמתו הוא מפני טירדת מצוה, ובפשטות זה מפני שאינו יכול להתכוין ולא בגלל עוסק במצוה".
אם כך, הפטור צריך להיות רק לגבי מצוות שבהם צריך כוונה מיוחדת (ק"ש, תפילה ותפילין) ולא שאר מצוות (ויש גם גרסה במשנה שמשמיטה את המילים "ומכל מצוות האמורות בתורה").

זה אולי נכון, אבל גם כוונה לצאת ידי חובה יכולה לדרוש ריכוז כלשהו.

אם כך, ניתן לפשוט מהמשנה הזאת שמצוות צריכות כוונה (ומזה שלא פושטים מכאן ישנה ראיה לכך שלא מדובר כאן על שאר מצוות).

לא בהכרח. הרי לכל הדעות מצוות צריכות כוונה, והמחלוקת היא רק האם זה מעכב. אם כן, יתכן שפטרו את האונן ממצוות כדי שלא ייטרד בניסיון לכוין (ודוק: לא מהחשש שמא לא יכוין) גם אם הכוונה אינה מעכבת.

אז שיפטרו אותו רק מהדרישה לכוון במצוות, למה צריך לפטור אותו ממעדה המצווה עצמו?

מעשה* המצווה

ייתכן שלא רצו לפטרו לכתחילה מהכוונה, כי אמנם היא לא מעכבת אבל לכתחילה כן צריך אותה. לא רוצים לפתוח פתח לכתחילאי שנותן לגיטימציה לביצוע בלי כוונה.
אני לא בסוגיא כעת, ואין לי זמן להיכנס אליה. ראה מה שמצאתי כאן:
https://dorshei.org/2018/08/09/%D7%91%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%9F-%D7%A4%D7%98%D7%95%D7%A8-%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%90%D7%A0%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%AA/