הפן השני של ההשגחה הנבואה והניסים.

היו נבואות במובן של האדם המתנבא ולא האל המנבא. ניסי מצריים ושאר הניסים במקרא מתוארים כפועל האל כהתערבות וכחריגה. אף על פי שהם חוק מחוקי הטבע כמו שמסבירים החוקרים שדם נוצר מזיהום של פחמן דו חמצני שנוצר כתוצאה מתזוזת הלוחות בגלל רעידת האדמה בסנטוריני.
המקרא הופך את כל המכות שהן בעצם שרשרת סיבתית ומתחייבת מראש!!!!! כפועל של ה' והתערבות שלו בטבע – כי הנביאים רואים כל דבר כמציאות ה', אף על פי שזה נעשה מששת ימי בראשית.
בדברי אלו אינני מתכוון למשנה באבות על הדברים שנקבעו בשישה ימי בראשית. אלא לדברי הרמב"ם במורה נבוכים חלק שני פרק מח

" פשוט הוא מאוד שכל דבר מתחדש יש לו סיבה קרובה חדשה אותו, ולאותה הסיבה סיבה, וכך עד שיסתיים הדבר לסיבה הראשונה לכל דבר, כלומר: רצון ה' וחפצו . ולפיכך פעמים נשמטים בדבר הנביאים כל אותם הסיבות האמצעיות, ומיחסים לה' אותה הפעולה הפרטית המתחדשת, ואומרים שהוא יתעלה עשאה.

וכל זה ידוע, וכבר דברנו בו אנחנו וזולתנו מאנשי האמת , והיא השקפת כל אנשי תורחנו.

ואחר הצעה זו שמע מה שאבאר בפרק זה והתבונן בו התבוננות מיוחדת לו, יותר על התבוננותך שאר פרקי מאמר זה, והדבר אשר אבאר לך הוא זה.

דע, שכל הסיבות הקרובות אשר מהם נתחדש מה שנתחדש, אין הבדל בין שהיו אותן הסיבות עצמיות טבעיות או בחיריות או מקריות על דרך האירוע .

וכוונתי בבחיריות שתהא סבת אותו המתחדש בחירת אדם , ואפילו היתה הסיבה רצון בעל חי מכל בעלי החיים, הרי [רע] כל זה מתיחס לה' יתעלה בספרי הנביאים, ואומרים בסתם בדברם על אותה הפעולה כי ה' עשאה, או ציווה בה, או אמרה. ונאמרו בכל הדברים הללו לשון אמירה, ולשון דיבור, וליבון ציווי, ולשון קריאה, ולשון שליחה.

וזהו העניין אשר רציתי להעיר עליו בפרק זה. והוא, כיון שה' כפי שהונח הוא אשר עורר אותו הרצון לאותו החי הבלתי הוגה, והוא אשר חייב אותה הבחירה לחי ההוגה, והוא אשר הנהיג הדברים הטבעיים כפי מהלכם, והאירוע הוא מטוב הדבר הטבעי כמו שנתבאר , ורובו משותף בין הטבע והבחירה והרצון , נתחייב לפי כל זה לומר על מה שמתחייב מאותן הסיבות כי ה' ציווה שייעשה כך או אמר יהיה כך.

ואני אזכיר לך מכל אלו דוגמאות ועליהן תדון כל מה שלא אומר.

אמר במה שנוהג תמיד מן הדברים הטבעיים, כנמיסת השלג כאשר מתחמם האויר, והמית גלי מי הים בעת משב הרוח.
אמר ישלח דברו וימסם .
ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו .
ואמר בירידת המטר ועל העבים אצווה מהמטיר וגו' .

ואמר במה שתהיה סיבתו בחירות אנושיות, כמלחמת עם שנמסר בידו עם אחר, או אדם שנתעורר להזיק לאדם אחר, ואפילו בקללה.
אמר בהשתלטות נבוכדנצר הרשע וצבאותיו, אני צוויתי למקדשי גם קראתי גיבורי לאפי , ואמר בגוי חנף אשלחנו .
ובפרשת שמעי בן גרא אמר כי ה' אמר לו קלל את דוד.

ובהצלת יוסף הצדיק מן הכלא אמר שלח מלך ויתירהו .
ובניצחון פרס ומדי על הכשדים אמר ושלחתי לבבל זרים וזרוה.
ובפרשת אליהו ע"ה כאשר סבב לו ה' אשה לכלכלו נאמר לו הנה צוויתי שם אשה אלמנה לכלכלך.
ואמר יוסף הצדיק לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוהים

ואמר במה שהייתה סיבתו רצון בעל חי ותנועתו לצרכיו החיוניים, ויאמר ה' לדג , כיון שה' הוא אשר עורר בו אותו הרצון, לא שהוא עשאו נביא והראה לו חזון.
וכך נאמר בארבה שבא בימי יואל בן פתואל כי עצום עושה דברו .
וכך נאמר גם בהשתלטות חיות הטרף על ארץ אדום בזמן חורבנה בימי סנחריב, והוא הפיל להן גורל וידו הלקתה להן בקו, ואף על פי שלא הזכיר כאן לשון אמירה ולא ציווי ולא שליחה, אבל עניין הדברים דומה ופשוט. ועל כל הדומה לדוגמא זו מן הדברים תדון.

ואמר גם בדברים שיארעו במקרה בהחלט. אמר בפרשת רבקה ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר ה'.
ובפרשת דוד ויהונתן אמר לך כי שלחך ה'.
ובפרשת יוסף וישלחני אלוהים לפניכם.

הנה נתבאר לך היאך אומרים על עתוד הסיבות איך שנתעתדו, בין שהיו סיבות בעצם, או במקרה, או בבחירה, או ברצון, בחמשת לשונות אלו, והם:
צווי
אמירה
דבור
שליחה
קריאה.
דע את זה ונהג על פיו בכל מקום [רעא] לפי ענינו, ויסתלקו זרויות רבות ויתבאר לך אמתת הדבר באותו המקום שנראה רחוק מן האמת.

ועד כאן הגיעו הדברים בעניין הנבואה ומשליה ושימושיה, וזה כל מה שאמרתי לך בעניין זה במאמר זה, וניגש לעניינים אחרים בעזרת שדי.

נשלם החלק הזה השני ממורה הנבוכים ונסמך לו החלק השלישי [רעב]

עדיין איני מבין. תהיה קונקרטי יותר ותסביר את כוונתך בקיצור.
משה מרים את ידו והכל הופך דם, זה פחמן דו חמצני? ובקיעת הים היא רעידת אדמה? ושמש בגבעון דום? זה לא רציני. ונבואות של נביאים שמנבאים את העתיד להתרחש זה חיבור שלהם ביוזמתם לשכינה? זה רציני?

עדיין איני בכושר כתיבה כמו של הרב שכותב עולם ומלאו במשפט אחד. אבל אני ינסה להסביר בקיצור.

ישנן שני גישות בעניין הקונפליקט של ההשגחה הנבואה והניסים – – הפתרון שלך בעניין הקונפליקט בין הדת למציאות – ביטול המושגים הללו ועקירתם. לעומת זאת אפשר לתת פרשנות מחודשת למושגים הללו. פרשנות שיונקת מהמורה נבוכים בפרשנות ישעיהו ליבוביץ. במקום לבטל את הדת, לפרשן אותה מחדש. במקום לדבר על אלוהים אקטיבי, לדבר על אדם אקטיבי. אתה מחייב שהיו שינויים של חוקי הטבע בזמן מן הזמנים, אני טוען שלא מתחייב לומר כך. אפשר לומר שזה חוקי טבע. כל ההתייחסות אל ה' זה כי הנביאים מתיחסים לחוקי הטבע הניתנים בששת ימי בראשית כסיבה הראשונה. כמו שאומר הרמב"ם במורה.

משה מרים את ידו והכל הופך דם, זה פחמן דו חמצני?
כן. לא הכל הופך לדם. אני כופר בתפיסה שכל דבר במצריים שנשא את מולוקולת המים נהפך לדם. כל מה שהיה ביאור ובסביבותיו וכל מה שקשור אליו, (והרבה מתנובת הארץ ואגמיה קשורים אליו) נהפכו להיות מזוהמים ולהיות אדומים כדם.
בקיעת הים הי רעידת אדמה? יש קשר גדול בין רעידת האדמה בייון ליבוש אגם אלבלא למספר שעות שאותו חצו בני ישראל. ושמש בגבעון דום יום תמים ניתן להתפרש להרבה אופנים ובניהם הפרשנות שיום תמים פירושו יום שלם כמו יום מיומי תמוז. לא שהשתנו סדרי בראשית. זו רק פרשנות. ברור שיש פרשנויות אחרות.
נבואה שמגלה את העתיד אינה ממהותה של הנבואה. אולם זה אינטואיציה שעולה במראה הנבואה. אחיתופל היה בעל יכולת חיזוי העתיד. זה לא מעל הטבע.

שלום לרב,

בהמשך לציטוט שהובא מעלה –
"זהו העניין אשר רציתי להעיר עליו בפרק זה. והוא, כיון שה’ כפי שהונח הוא אשר עורר אותו הרצון לאותו החי הבלתי הוגה, והוא אשר חייב אותה הבחירה לחי ההוגה, והוא אשר הנהיג הדברים הטבעיים כפי מהלכם, והאירוע הוא מטוב הדבר הטבעי כמו שנתבאר , ורובו משותף בין הטבע והבחירה והרצון , נתחייב לפי כל זה לומר על מה שמתחייב מאותן הסיבות כי ה’ ציווה שייעשה כך או אמר יהיה כך".

האם אפשר להבין מכך שהרמב"ם סובר שגם גם רצונו ובחירתו (החופשית) של האדם נקבעו ותוכננו מראש (בדומה לחוקי הטבע והחריגות שבהם) ?
היכן אם כך חופש הבחירה?!

תודה

נריה שלום רב.
גם אם נקבל את הפירוש הזה למכת דם (ומה עם שאר הניסים?), כשמשה מרים ידו ובדיוק קורה אירוע טקטוני (שמזהם רק את המים של המצרים ולא של היהודים) זה נס לכל דבר. זה לא הסבר טבעי לנס. וכעת אותו אירוע עצמו גורם לבקיעת הים חודשים אחר כך, בדיוק כשעם ישראל עומד על שפת המים ומצרים רודפים אחריהם. ומיד כשהם עוברים המים חוזרים חזרה. זה הסבר טבעי? אם זה טבע אז איני יודע מהו נס.
ההסבר של הרמב"ם לא מועיל, כי אם הנביאים יודעים את חוקי הטבע שנקבעו מששת ימי בראשית אז יש להם ידע מעבר לידע מדעי מקובל (על-מדענים). זו בדיוק נבואה, ואיני רואה שום רווח מה"הסבר" הזה. מעבר לזה, הסברתי שבימינו גם זה לא קורה. כלומר פסיקת הנבואה היא עדיין שינוי מהותי בהתנהלות העולם (=ירידת הרמה המדעית). אז מה הרווחת?
אני חוזר שוב שאדם אקטיבי לא מסביר חיזוי של העתיד.

שואל,
אני לא רואה הכרח לפרש כך את הקטע שהבאת. אבל לא התעמקתי בדבריו, כי אם אכן זה נקבע מראש אין חופש בחירה. לכן כנראה לא זה פשר דברי הרמב"ם. וגם אם כן – אני לא מסכים איתו.

לשואל
הרמב"ם אומר שלכל דבר יש סיבה ואם תלך אחורה ואחורה תגלה שזה רצון ה' וחפצו . הנקודה הדקה פה היא בזה שהרמב"ם אומר שה' חפץ בכך כי עובדה הוא לא מנע את הקללה, אבל כל היופי שדוד לא מתרגש מזה. ולא מפחד מהקללה. הרמב"ם למעשה מחזק את ההשגחה שחז"ל אמרו אין אדם נוקף אצבע מלמטה אלא אם כן מכריזין מלמעלה. במילים אחרות הקב"ה שולח "שליחים" שיעשו רצונו בלי קשר לרצונם האישי. תחשוב על זה. כמו שהעורב הביא אוכל לאליהו הנביא, וכמו שהדג "בלע" את יונה. מבין? כל אלו דוגמאות חיות להשגחתו יתברך ויתעלה. וכמו שהגן על האתון כשבלעם היכה אותה 3 פעמים. אי אפשר להתעלם מכל זה! כל הכבוד ששאלת-!

לנריה- לגבי הדם אילו המים היו מזוהמים בצבע אדם וכולי אפשר היה לסנן אותם, וזה דבר שלא קורה ברגע, אבל תראה כל היאור באש, מתו כל הדגים. והמים בלתי ניתנים לשתייה.
מה תגיד על מכת הברד אש מתלקחת בתוך הברד.
אגב בהיבקעות הים לא היה שפל ולא גאות כי הים נפתח ממש והיו משני הצדדין מים "שקפאו" כאילו היתה זכוכית שעוצרת אותם. והמים להם חומה מימינם ומשמאלם.

איך לסנן אותם, אתה רציני כאילו?

מושה,

אם כך, אני אמור להבין ממך שבני האדם הם סתם מריונטות שחיים באשלייה כאילו מישהו נתן להם חופש בחירה, אבל עבדו עליהם… ממילא הכל טבוע וידוע מראש, גם חוקי הטבע, גם החריגות בהם (ניסים) , התנהגות החי והצומח…הכל.
איזה עולם משעמם …
נראה לי שמשהו בהבנה שגוי מהיסוד. אבל קטונתי…

לרב שלום,

אינני מצליח להבין אחרת את הציטוט של הרמב"ם , הכורך יחדיו את הטבע, הרצון והבחירה, שיהיו מחוייבים לרצון השם מימי הבריאה.
אם נצא מנקודת הנחה שאפילו רק החריגות מחוקי הטבע (הניסים) תוכנתו מראש בששת ימי הבריאה , הרי שמחויב שמכלול כל האפשרויות לסיטואציות המחייבות ניסים מיום הבריאה ועד בכלל, יתוכנת מראש.
ואם נלך עוד שלב אחורה , נאמר שסיטואציות כאלה הם פרי בחירה , החלטה או רצון של פרט או קולקטיב (עם לדוגמא) מכאן עולה שאכן, כל מרחב האירועים ,הבחירות, הרצונות האינסופי הוטבע מראש, וכל אחד לפי בחירתו רק פועל ונפעל בתוך מארג הנתיבים הללו, בבחינת "הכל ידוע והרשות נתונה" . ללא צורך של השגחה פעילה של השם בזמן אמיתי.

האם לכך התכוון המשורר?

לשואל- אם לא הבנת תנסה לקרוא עם חברים עוד פעם ותראה שהכל יתבהר לך.
בבחירה לעשיית מצוות ועבירות- הקב"ה לא מתערב לנו, אבל הוא יכול להתערב שרכב יאבד שליטה כדי לדרוס מישהו ספציפי, אך לחברו שהיה לידו לא יאונה שום פגע. הוא יכול לשלוח שליח אנושי שיתן אוכל למישהו הזקוק לאוכל. הכל קורה ממנו יתברך, הוא שולט בעולם. מבין? הוא סיבת כל הסיבות. הוא יכול לדאוג לאדם שיחיה בלי אוכל כמו משה רבנו 40 יום לא אכל ולא שתה איך זה? הקב"ה "השביע" ביטנו.
יוסף הגיע למצרים נגד רצונו האישי אבל זה רצון ה'. זה מה שהרמב"ם אומר.

שלום הרב.
אמרת – "גם אם נקבל את הפירוש הזה למכת דם (ומה עם שאר הניסים?), כשמשה מרים ידו ובדיוק קורה אירוע טקטוני (שמזהם רק את המים של המצרים ולא של היהודים) זה נס לכל דבר. זה לא הסבר טבעי לנס."

מספיק שנאמר שהמכות הם תופעה שלא משנה חוקי טבע זה כבר התקדמנו חצי דרך. השאלה איך משה יודע מתי ואיפה, זה שאלה על הנבואה, אבל זאת לא שאלה שמחייבת שינוי טבע.
ולעצם השאלה עצמה – "זוהי כוחה של נבואה" אין בי היכולת להבין את הדרך שבה משה הבין את זה בנבואה. כמו שאין לאף אדם יכולת משום שאיננו נביאים, ואין בנמצא נביא. אבל זוהי כוחה של נבואה.

למושה ולשואל.
לא יעזור לך לסנן תערובת נוזלית. כל שכן תרכובת. ע"ע. יאור באש מדגים מתים. האש המתלקחת בתוך הברד זה אותן אבני געש מסנטוריני {עם לבה}, שאגב מצאו בסביבות הנילוס. ושהסופה העיפה אותן. והמים להם חומה לאו דווקא עמדו כמו עמוד, התיאור השירי "קפאו כמו נד מים נוזלים" מבליט את זה שמים נוזלים עצרו מלהגיע לבני ישראל והיו מצידיהן, וזה ביטוי שירי. כמו קפאו תהומות בלב ים. ואם אתה מדקדק מלשונות שיריים המילים נערמו מים מתאימים לתאוריה של גאות ושפל. בכל מקרה מטאפורות של שירה לא בונים עולמות.

לגבי "הפרשנות" במורה – הרמב"ם מסביר שהנביאים מייחסים הכל לקב"ה כי הוא ברא את זה.
לדוגמא הם מייחסים חוכמה של אדם חכם לקב"ה אף על פי שהחכמה זה תוצאה אנושית בלבד, של לימוד והתמדה, וכל זה כי הם רואים בהסתכלות אחרת על החיים, היכולת לרכוש חכמה באה מה' ויצירה שלו, ממילא היא ממנו. שימעי בן גרא בחר לקלל את דוד מבחירה אישית שלו. למה דוד אומר "אלוהים אמר לו קלל" כי ה' נתן לו את הבחירה החפשית לקלל. ודוד רואה מולו רק את הסיבה הראשונה שזה ה' – במילים אחרות הוא אומר "אלוהים נתן לו את היכולת לקלל אני לא אמנע ממנו" {מסיבות שהיו שמורות עימו} אלוהים אמר לו קלל זה עובדה ולא טעם. בהמשך דוד מבקש את ניקמתו על ידי שלמה.

נריה, כנראה לא הבנת אותי.
זאת כן חריגה מחוקי הטבע, שהרי לא די שמשה יידע בנבואה שיהיה דם או שייקרע הים. זה גם צריך לקרות בזמן הנכון.

העתוי והידיעה של משה אינו דיון בחוקי הטבע שלא השתנו מסידרם, אלא דיון בדרכה של הנבואה. הידיעה של "הזמן הנכון" היא משהו שאפשר להבין רק במסגרת של נבואה. אבל סידרי בראשית לא היתהפכו. הכי הרבה שראפשר לומר זה שהחוקים תומרנו, אבל לא שהם השתנו.

אנחנו טוחנים מים.
אני לא מדבר על ידיעה של הזמן הנכון, כי איני עוסק בשאלה איך משה ידע. אני עוסק בשאלה למה זה קרה בדיוק כשהיה צריך לקרות.
"תמרון" של חוקי הטבע הוא נס לכל דבר. התמרון הזה פירושו שבנסיבות הנתונות לפי החוקים היה צריך לקרות משהו אחד, והקב"ה "תמרן" שייצא משהו אחר. זוהי התערבות וחריגה מחוקי הטבע, כלומר נס גמור ומוחלט. אין שום משמעות לביטוי "תמרון" פרט לכיבוס של נסים.

נריה- אתה מקובע לשווא.

אפשר לסנן מים עכורים.

אגב חקרו את הלוחות הטקטונים ע"י מכשירים מתקדמים וגילו שכלום לא זז שם. מה יש לך לאמר
בסביבות הנילוס מצאו אבני געש? זה נפל על האנשים בערים ועל בהמותם ואם היה באמת אבנים הבתים היו נהרסים והאנשים בתוכם היו מתים ונשרפים אל מכת ברד לא שרפה בתים ולא הרסה אותם.
היודע אתה איך נעשתה מכת שחין? ע"י זריקת קצת אפר לשמיים. האין זה נס נגד הטבע? איזה תמרון בבלט

לכאורה התשובה לפי דרכו של נריה-שהיא מפורסמת בקרב תיאולוגים משכילים רבים (בפרט בעולם הנוצרי,אך לא רק) והייתה נפוצה מאד בין חוקרי מקרא בראשית המאה העשרים (דוגמת טור סיני בספרו הלשון והספר,ומרטין בובר בתיאורו הטבעי של קרי"ס ומעמד ה"ס,ולהבדיל עמנואל ווליקובסקי בעולמות מתנגשים),התשובה היא-שלא היה זמן נכון. למשה התגלתה בנבואה שרצף אירועים משדדי טבע עומדים להתרחש-אם תרצו הוא אפילו קלט את זה כשזה התחיל,כמו שמאן אינדיאני רגיש לתופעות, והארועים אכן היו טבעיים. כל שמשה עשה זה להתאים את עם ישראל ותנועתו לפי מה שהתגלה לו שעתיד להתרחש. לדוגמא: הוא ידע -נניח שהחושך שהגיע מהענן הגעשי של סנטוריני(היום מדברים על שתי התפרצויות ענק במרווח 200 שנה,ואנחנו מדברים על השני כעת,סביב 1300 לפנה"ס) עתיד לחולל בהמשך גם רעידות משנה שאחת מהן תיצור צונמי גדול שבשילוב התאריך של גאות ושפל יצור ייבוש רציני לים סוף. אז מתוך כך הוא כיוון-גם בנבואה-אם עם ישראל ללכת שלשה ימים במדבר ולבזבז זמן כביכול-וזאת בכדי להגיע במועד הנכון-הטבעי-אל זמן השפל הקרדינלי בים סוף וכך לחצותו. מעין זה כבר כתבתי שאלה על יציא"מ באריכולוגיה שהנס של ליקוי החמה=שמש בגבעון דום-היה בעיתוי שלו בעת הקרב,והידיעה מראש של יהושע עליו היא שעוררתו להכריז קבל עם:"שמש בדבעון דום" ומתוך כך לבלום את הבהלה מהאירוע מקרב עם ישראל. התוצאה: רק האימוריים נסו מפוחדים בחושבם כי ה' נלחם להם לישראל. ידוע ממלחמות היוונים שליקוי חמה בעת הקרב זרע פחד ובהלה שפעם אחת גרר את הצדדים לשלום מיידי (בהסיקם שכך רצו האלים) ובאחרת- למנוסת אחד הצדדים בקרב והפסדו. כל זה מתואר באריכות במאמר בגיליון האחרון של "בית-מקרא".

למשה- אין להבין את התיאור המקראי באופן אגדי דווקא:"ואש מתלקחת בתוך הברד" זה פשוט ברקים רציניים מאוד שהציתו את השדות ביחד עם הברד המתלקח. גם כשפרעה אומר ש"יחדלו קולות אלוהים" במכת ברד כוונתו לרעמים. אלו דברים פשוטים ולא צריך להסתבך

תוספת: נדמה שכדברים הללו שכתבתי לעיל בהמשך להצעתו של נריה,כתב הבעש"ט:" וישב הים לפנות בוקר לאיתנו – מעשה מהבעל שם טוב ז”ל, שבא אחד אצלו ורצה לשאול אותו, היות כי למד חכמת הטבע והפילוסופיא ועל פי חכמות הללו יצא לו שבאותה שעה שנבקע הים לפני בני ישראל היה צריך הים אז להבקע על פי הטבע של הים, ואם כן מה זה הרעש מהנס בקריעת הים שאנו מאמינים, ועם זו הקושיא הלך במבוכה גדולה, ונסע להבעל שם טוב, וכאשר בא שמה, קודם שהוא שאל זאת מהבעל שם טוב, הלך הבעל שם טוב לבית הכנסת וצוה לקבץ את בני העיר ודרש לפניהם, בהיות כי יש שוטים בעולם ואפיקורסים שהוקשה להם כנ”ל, אמנם עינים להם ולא יראו כי כתיב (בראשית א’, א’) בראשית ברא אלהים וגו’ אלהים גימטריא הטבע, והטבע בעצמו גם כן ברא הקדוש ברוך הוא, וזהו שדרשו חז”ל (שמות רבה כ”א, ו’) לאיתנו לתנאו מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית וכו’, ומאז הטביע הקדוש ברוך הוא בטבע הים שיתבקע לפני בני ישראל לאותה שעה, וממילא הנס יותר גדול, כי בראשית בריאת העולם עשה הקדוש ברוך הוא טבע זו לצורך ישראל, ובראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית נברא טבע זו, ובאם לא היו ישראל צריכים לזה הנס לא היה הקדוש ברוך הוא עושה טבע זו בים:" ודפפ"ח