הראייה מן האפיסטמולוגיה

אני חושב שהבנתי. ההבדל הוא שהעמדה שיש יוצר למערכת המורכבת שלי היא אינטואיציה שמגיעה מחשיבה (מכירה), ואילו העמדה שהאבולוציה יצרה את המערכת המורכבת שלי לא מגיעה רק מחשיבה אלא מתצפית ומהכרה.

אבל תאורטית יכול להיות אדם שאומר לך שהוא מסתכל על ההכרה האמינה שלו, ומיד עולה לו המחשבה ש"כנראה שהיה תהליך התפתחותי שהעניק לי כלי הכרה שמתאימים למציאות, בשביל שאני אשרוד" (זה אדם היפותטי, כי כפי שאמרת כנראה שאף אחד לא יחשוב את זה כך באופן אינטואיטיבי). במצב כזה, נראה הערעור שעומד כנגד זה לא יכול להיות שזה מעגלי. שכן כמו האמונה באלוהים, זוהי אינטואיציה פשוטה שנגזרת מהאמונה באמינות כלי ההכרה שלנו. אתה מסכים?

משה , כצופה מן הצד זה אכן נראה לי סימטרי לגמרי אם זה אבולוציה או משהו אחר , העיקר להניח גורם כלשהוא .
אך הגורם עצמו הוא שקוף מבחינת מסקנת הראיה מה הוא .
הרעיון שצריך גורם מחוץ למערכת עולם אדם כדי לתת אמון בהכרה ביניהם .
הרב מיכי לא כתב בתשובה הזאת את מה שכתבתי אבל אני חושב שזה מה שהוא מאמין

לעומת כל הדברים שהוא כתב זה רק טיעונים מחזקים . וחלקם קשורים לאמונה שלו בחשיבה הכרתית , בעוד שאמונה באלוהים מייתרת חלק נכבד מהראיות שלו לכך .

וגם, עוד שלאה שעלתה לי- אמרת בסדרת ההרצאות שאתה לא מוכיח שאלוהים קיים בראייה הזו, אלא שהאדם שעומד מולך מאמין שאלוהים קיים. אבל האם זהו הבדל מהותי? הרי גם בטיעונים רגילים ולא טיעונים חושפים, ההנחות של הטיעון הן כאלו שהאדם מאמין בהן. למשל, אני מאמין שיש סיבה לכל דבר, ואני מאמין שקיים משהו, ולכן אני מאמין שיש אלוהים (הטיעון הקוסמולוגי). השאלה שלי היא, למה חשוב בטיעונים חושפים לומר שהוכחנו שהאדם מאמין באלוהים, ולא פשוט הוכחנו שיש אלוהים? אני לא רואה הבדל בין טיעון חושף כזה לטיעון רגיל.

יכול להיות גם אדם שחושב לגמרי אחרת ממני. אני חושב שהוא טועה אבל זה מה שהוא חושב.

ההבדל מהותי מאד והסברתי אותו שם. אם אדם יאמר לי שבעיניו סביר שעולם מורכב נוצר ספונטנית, זה יפרוך את הניסוח ה"פילוסופי" אבל לא את ה"תיאולוגי".

כן, זה ברור לי. השאלה שלי מכוונת להדגשה של כך שלא הוכחת בהוכחה האפיסטמולוגית את קיומו של אלוהים, אלא אז זה שהאדם מאמין בקיומו של אלוהים. אבל אני לא ממש מבין את ההבחנה הזו- הרי כל טיעון מוכיח לאדם שהוא מאמין בקיומו של אלוהים, ולא מוכיח את קיומו של אלוהים ממש. כלומר, אם האדם מאמין בהנחות, אז הוא חייב להאמין במסקנה. כך בהוכחה מן האפסיטמולוגיה, וכך גם בטיעון הקוסמולוגי והפיזיקותאולוגי, לא? במילים אחרות, אם הוכחתי למישהו שהוא מאמין בקיומו של משהו, הוכחתי את קיומו של המשהו הזה בהתאם להנחות המסוימות שהטיעון מניח.

אכן. זו טענתי שטיעון תקף תמיד מניח את המבוקש. ובכל זאת יש שני טיפוסי טיעון. הרי איןנדרך להוכיחמשום דבר על העולם עצמו. כל הוכחה רק מראה לך שאתה מאמין בדבר. כך גם בגיאומטריה.