התחברות לקיום מצוות

לכאורה דברי הרב להסביר את הרמב"ם בפרק שישי סותרים את דבריו כאן שם הרב הסביר שבשכליות כן יש עיניין להזדהות והתחברות. ואביא את דברי הרב " טענתו היא שבמצוות שכליות ראוי להגיע למצב של הזדהות ובמצוות שמעיות לא. אבל אין כאן שום אמירה על השאלה מדוע או איך לקיים את המצווה. אפשר לקיימה בגלל המחויבות לציווי, גם אם יש בתוכי הזדהות מלאה עם המצווה ומטרותיה. ההזדהות קיימת אבל לא בהכרח היא המוטיבציה והסיבה מדוע אני עושה זאת. כך במצוות המוסריות אני יכול ליצור הזדהות (בדרך כלל היא קיימת באופן טבעי), ובכל זאת לעשות את המצווה בגלל המחויבות לציווי."

איפה הסתירה? אין ערך להזדהות אלא התחום המוסרי, וגם שם זו לא אמורה להיות המוטיבציה לעשייה.

"בעיניי אין בזה שום ערך{בהזדהות}" למול " "טענתו היא שבמצוות שכליות ראוי להגיע למצב של הזדהות ובמצוות שמעיות לא}"

אסביר למרות שאיני מבין את הצורך. מובן מאליו 1. השאלה לא נסבה על הזדהות עם לא תרצח או צדקה אלא עם תפילה ושבת (קשה להאמין שדובר על תופעה של אנשים שמתנים התנהגות מוסרית בהתחברות. אנשים מתנים התנהגות דתית בהתחברות). 2. בשאלה הופיע שהם מתנים את הקיום בהזדהות ולא רק מצפים להזדהות.
ברמב"ם כתוב שלגבי מצוות מוסריות יש ערך בהזדהות, וגם זה לא ערך דתי בקיום המצווה (מצוות צדקה ללא הזדהות היא מצווה מעלייתא) אלא ערך מוסרי. לכן זה לא קשור לשאלה.מה שקשור הוא קביעתו שאין ערך כזה במישור הדתי. והוא אשר כתבתי.