שבט לוי בזמננו: צורת הדיון (טור 589)

בס"ד

לפני כמה שבועות שלחו לי פוסט של יהודי בשם שמואל בן עוליאל, שהתייחס לוויכוח בין גפני לבין עמית סגל לגבי פטור לומדי תורה משירות צבאי ומלימודי ליבה. הוויכוח הוא עתיק ונדוש, וברור לגמרי מי צודק בו. אבל בגלל שמדובר בז'אנר טיפוסי ואופייני מאד, חשבתי שדווקא מסגרת הדיון שווה כמה הערות.

ראשית, אביא את דבריו במלואם כדי שגם אתם תוכלו ליהנות:

לימודי ליבה, רכישת מקצוע ואחריות כלכלית לפי הרמב"ם

 

רץ ברשת עימות של עמית סגל עם גפני על חשיבות לימודי הליבה והתנגדותם של החרדים ללימודי ליבה.

במהלך הדיון גפני הזכיר את דברי הרמב"ם בהלכות שמיטה כהוכחה לשיטתו ועמית סגל פתח רמב"ם בהלכות תלמוד תורה כהוכחה לשיטתו.

האם דברי הרמב"ם סותרים?

מה באמת אומר הרמב"ם על לימודי ליבה ועל פרנסה וכסף?

אז נעשה סדר בדברים.

גילוי נאות: משנת הרמב"ם ומחשבת חכמי ספרד הקדמונים הוא תחום שאני מבין בו. מי שמעוניין יכול לצפות בסדרת שיעורים שהעברתי על משנת הרמב"ם בערוץ היוטיוב האישי שלי.

קודם כל, כמה מילים על דמותו של הרמב"ם.

1. הרמב"ם הוא (ללא ספק ואין על זה חולק) גדול חכמי ישראל בתקופת הגלות, כלומר ב2000 שנים האחרונות. לא לחינם אמרו עליו "ממשה עד משה לא קם כמשה" או בפיוט "אוחיל יום יום אשתאה" כונה "רב על כל חכמיא".

2. גדולתו ה"דתית" של הרמב"ם לא נובעת רק מחכמתו וטוב הבנתו, אלא מסורת ישירה של חכמי התלמוד בבבל (דרך הגאונים) לחכמי ספרד בקורטובא שבה הוא למד והתחנך. כך למעשה, כל דברי הרמב"ם בפירוש המשניות ובהלכה הם דברי מסורת בהבנת התלמוד ומשקפת את עמדתם והשקפת עולמם של חז"ל והערכים של ישראל.

3. הוא למד והבין בכל המדעים שהיו בזמנו, מתמטיקה, אסטרונומיה, פילוסופיה, בוטניקה, פסיכולוגיה ורפואה. הוא ידוע כרופאו האישי של צאלח-א-דין, הסולטן של מצרים שנלחם וניצח את אנגליה במסעות הצלב.

4. הרמב"ם התפרנס מיגיע כפיו ואחיו דוד (גם תלמיד חכמים) היה איש עסקים מאוד מצליח עד שטבע בים ההודי עם הרכוש של המשפחה.

כל זה מספיק כדי להבין את גישתו של הרמב"ם (וכל חכמי ישראל הקדמונים) בנוגע ל"לימודי ליבה", רכישת מקצוע ולהתפרנס באופן עצמאי ללא תלות בציבור.

אבל נראה מה הוא פוסק להלכה…

"דרך בעלי דעה, שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך יישא אישה… אבל הטיפשים, מתחילין לישא אישה, ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית, ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה…".

קודם כל, על כל אחד לרכוש מקצוע על מנת להתפרנס. אחר כך, ככל שהוא מתפרנס וחוסך יקנה בית ואז ישא אישה. והטפשים עושים הפוך, קודם נושאים אישה, ואח"כ כשרואים שאין להם בררה אחרת כאי אי אפשר להחזיק בית על מלגת אברך הוא מחפש ללמוד מקצוע כדי להתפרנס.

כלומר, לפי גדול חכמי ישראל, השקפת עולמם ואורח חייהם של המפלגות החרדיות היא טיפשית ואסורה לפי ההלכה.

מעבר לזה הרמב"ם גם קובע סדר בהתנהלות כלכלית תקינה ואחראית. כל אחד חייב ללמוד להתנהל נכון ולהשקיע בצורה שישביח את נכסיו.

"ואסור לאדם להפקיר או להקדיש כל נכסיו, ויטריח על הברייות. ולא ימכור שדה (מניב פירות, עסק), ויקנה בית; ולא בית, ויקנה מיטלטלין (סחורה) או יעשה סחורה בדמי ביתו (חסכונות); אבל מוכר הוא מיטלטלין (סחורה), וקונה שדה (עסק). כללו של דבר: ישים מגמתו להצליח נכסיו – לא להתנאות מעט לפי שעה או ליהנות מעט, ויפסיד הרבה".

1. לא למכור עסק מניב בשביל בית (שלא מניב).

2. לא למכור נכס עבור סחורה. נכס הוא בטוח וקבוע, סחורה יכולה לאבד מערכו או לאבד לגמרי. כלומר לא להפטר מנכס בטוח תמורת השקעה מסוכנת יותר.

3. לא לסחור מחסכונות של המשפחה.

4. לעסוק בסחורה כדי להשתדרג לעסק (נכס מניב).

5. לרכוש בית מגורים מהכנסה (חיסכון) עודפת מהעסק.

6. להיות תמיד במגמה של צמיחה כלכלית.

אבל מה עם מי שתורתו אומנותו? כלומר שלימוד תורה הוא המקצוע שרוכש וממנו מתפרנס.

כך הוא פוסק בהלכות תלמוד תורה (שעמית סגל ציטט):

"כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה – הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות בדברי תורה, בעולם הזה.

אמרו חכמים, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו, לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם. ועוד ציוו ואמרו, אהוב את המלאכה, ושנוא את הרבנות (שררה, פוליטיקה). וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה; וסוף אדם זה, שיהא מלסטם (גונב) את הבריות".

וכן ראו ההרחבה בפירוש המשנה על "לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם".

כלומר, לימוד תורה הוא לא מקצוע לגיטימי להתפרנס ממנו. מי שעושה את זה – אין לו חלק לעולם הבא.

מעבר לזה, מי שלומד תורה ולא דואג לפרנס את עצמו עם מקצוע לגיטימי, בסופו של דבר יהיה גנב ופושע.

לצפות או לבקש מהציבור לפרנס לומדי תורה הוא חילול ה' וגורם לשנאת לומדי התורה.

שיתווכחו עם הפסיקה של הרמב"ם כמה שרוצים. ברור כשמש שהשנאה שיש לחלקים מהציבור לחרדים הוא בדיוק על הנקודה הזאת של השתמטות מעול הציבור והשלכת עצמם על הציבור בטענה שצריך לפרנס לומדי תורה.

אז בין אם מסכימים עם הרמב"ם אם טכנית מותר להתפרנס מתלמוד תורה או לא, הוא צדק וזה חילול ה'.

ומה עם לימודי ליבה?

אז אפשר להתווכח בנוגע ללימודי מדעים או השכלה גבוהה אם זה משהו שחייבים ללמוד (לפי ההלכה). לפי הרמב"ם זה ברור שצריך ללמוד וזה בכלל לא נחשב לימודי חול אלא חלק מלימוד תורה. כל המדעים כלולים תחת "מעשה בראשית". הרמב"ם אומר את זה בהלכות יסודי התורה וחוזר על זה אינספור פעמים במורה נבוכים.

אבל לימודי ליבה הם לפני זה, מדובר בכישורים בסיסיים שמאפשרים ללמוד מקצוע בהמשך.

בדיון אצל עמית סגל גפני אמר שלא לומדים "לימודי ליבה יהודיים" בחינוך הממלכתי.

האמת היא, שגם בישיבות החרדיות לא לומדים "לימודי ליבה יהודים". הם רק לומדים גמרא ומוסר. אף אחד מהם הם לא לימודי ליבה תורניים.

גפני שאל למה לא לומדים תנ"ך בחינוך הממלכתי. אני שואל למה לא לומדים תנ"ך בישיבות החרדיות.

לימודי ליבה יהודיים כוללים: תנ"ך, ספרי יסוד במחשבת ישראל (כוזרי, אמונות ודעות לרס"ג, יסודי התורה להרמב"ם, כתבי הרמב"ם ועוד), משנה והלכה. חוץ מקצת הלכה, החינוך החרדי לא לומד כלום מזה. רק גמרא.

גמרא זה לא לימודי ליבה אלא לימוד מתקדם (שלא אמורים ללמוד לפני שליטה בלימודי הליבה). אגב, לפי הרמב"ם כבר השיגה את מטרתו בפסיקת ההלכה במשנה תורה ולא צריך להתעסק בו יותר מדי כאילו מטרתו היא חידוד יכולות הוויכוח.

והחרדים לא מכירים את כל דברי הרמב"ם האלה?

התשובה היא לא. כל הדברים האלה נמצאים בהלכות יסודי התורה, דעות ותלמוד תורה. כל אלה נמצאים בספר הראשון של המשנה תורה – ספר המדע. וזהו הספר (יחד עם מורה הנבוכים) שהיו שורפים פעם ושהרבה רבנים חרדים עד היום אוסרים על התלמידים שלהם ללמוד.

 

אז על איזה רמב"ם גפני מתבסס?

ההלכה שגפני הזכיר היא ההלכה האחרונה בספר זרעים בהלכות שמיטה ויובל.

"ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו: מפני שהובדל לעבוד את ה' ולשרתו, ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר "יורו משפטיך ליעקוב, ותורתך לישראל" לפיכך הובדלו מדרכי העולם – לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין, ולא זוכין לעצמן בכוח גופן…

ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוהים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם – הרי זה נתקדש קודש קודשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו…".

ראוי להתבונן בהלכה זו כי החרדים מרבים להשתמש בה כדי להצדיק את כל אורח חייהם. חשוב לציין שזה למעשה הרמב"ם היחיד שמצטטים, ובאופן שגוי עם הבנה מעוותת לגמרי כדי להצדיק את השקפת עולמם ואורח חייהם. ויש לזה סיבה, כל השקפת עולמו של הרמב"ם הוא האנטי הגמור להשקפת העולם החרדית.

קודם כל, ראוי לציין שזהו ההלכה האחרונה של ספר זרעים. למה זה חשוב? כי הרמב"ם נוהג לסיים כל אחד מ-14 הספרים במשנה תורה עם דברי חיזוק והשראה. כלומר, זה לא תמיד בהכרח הלכה למעשה אלא דברי חיזוק.

אבל בואו נראה מה הוא באמת אמר.

1. בהלכה לפני אחרונה, שבט לוי פטור מהשתתפות במלחמה כי הם הובדלו כשבט לשרת את ה' וללמד (לא רק ללמוד) תורה לציבור. בגלל זה הם לא זוכים לנחלה בארץ ולא מקבלים חלק מהשלל של המלחמה.

אם החרדים רוצים להגיד שהם "כמו" שבט לוי שפטור משירות צבאי כי הם לומדים תורה, אז גם לא אמורים לקבל נחלה בארץ.

2. המטרה של ה"פטורים" לשבט לוי הוא כדי שילמדו ויחנכו את הציבור. מתוך מאות אלפי האברכים שנתמכים ע"י הציבור בישראל רק בודדים באמת מוציאים את התורה שלהם החוצה לציבור. גם אז הרבה מהם דורשים תשלום על השתתפות הכנסים והרצאות.

3. כל ההיקש בין הלויים למי ש"תורתו אומנותו" לפי ההלכה הוא רק בזה שהם נתקדשו קודש קדשים, לא בשום פטור משירות צבאי או כל דבר אחר.

נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו… הרי זה נתקדש קודש קודשים…

4. ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם… כלומר שאין לו עניין בכל הדברים שמעניינים את שאר האנשים. לא עסקנים, לא פוליטיקה, לא חופשות ובין הזמנים ולא שום משרה ציבורית.

5. ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו – הוא עדיין צריך לפרנס את עצמו. רק שיסתפק בפרנסה שמספיקה לו לחיות ולא יותר מזה. בשום מצב אחרים או הציבור לא צריכים לדאוג לפרנסה שלו כדי שימשיך ללמוד.

לסיכום:

1. כולם צריכים ללמוד לימודי ליבה, הם חיוניים לרכישת מקצוע בעתיד.

2. מדעים זה גם ככה לא לימודי חול אלא חלק מתלמוד תורה "מעשה בראשית".

3. חייבים להתנהל כלכלית בצורה אחראית ולדאוג לצמיחה כלכלית.

4. אני מוסיף – חינוך כלכלי צריך להיות חלק מלימודי הליבה (לכולם).

5. כולם צריכים ללמוד לימודי ליבה יהודיים, גם החרדים.

6. גמרא זה לא לימודי ליבה יהודיים.

7. תלמוד תורה זה לא מקצוע לגיטימי להתפרנס ממנו.

8. מי שמתפרנס מתלמוד תורה אין לו חלק לעולם הבא.

9. מי שמתפרנס מתלמוד תורה מבזה את התורה וגורם לשנאת הדת.

10. מי שרוצה לזכות בכתר תורה, או להקדיש את עצמו רק ללימוד תורה, עדיין צריך לפרנס את עצמו. שיצטמצם בשאר המותרות שמעניינים את שאר האנשים ויפרנס את עצמו כדי מחייתו וילמד תורה עם שאר הזמן.

 

עצה שלי למי שרוצה לזכות בכתר תורה, שילמד מקצוע וירכוש נכסים מניבים שבאמת יאפשרו לו לעבוד מעט (חופש כלכלי) כדי להתפרנס כדי שיהיה לו יותר זמן פנוי ללמוד תורה.

 

באשר ללשונו הנחרצות, זוהי תופעה רווחת שאדם שמדבר בתקיפות ובנחרצות רואה בזה טיעון משכנע. כשלעצמי אני מעדיף טיעונים על פי הצהרות ונחרצות. ובכל זאת, יש שם טיעונים טובים. עיקרי דבריו נכונים כמובן כנכון היום. ראשית, אעמוד על כמה נקודות בדבריו, ולאחר מכן אשוב למסגרת הדיון.

ההטעיות

ההצהרה שהרמב"ם היה לכל הדעות גדול חכמי ישראל בגלות (היא הזכירה לי את אמירתו של לייבוביץ על הרמב"ם כגדול ההוגים והמאמינים וגדול אנשי ההלכה מאז משה רבנו) היא מגוחכת כמובן. לא בגלל שזה בהכרח לא נכון, אלא מפני שאין דרך לקבוע זאת. זוהי התלהבות ילדותית אופיינית של מי שרוצה לקדם את רעיונותיו ונתלה ברמב"ם בדרך של אד הומינם. זה מזכיר לי שקראתי פעם בספר של הרב מזוז שבו הוא הזכיר מאמר שלו שבו הוא 'הוכיח' משהו כמו שהשאג"א היה גדול מהגר"א, או משהו כזה. לא ראיתי את המאמר ההוא, אבל אני משתוקק לראות איך מוכיחים טענה כזאת.

לעצם הטענה, אך למותר לציין כאן לדברי המהרש"ל שכתב שר"י ור"ת בעלי התוס' היו גדולים מהרמב"ם. לכן לומר שהטענה הלא מוגדרת הזאת מוסכמת על הכל, זה מגוחך. אני מניח שבמשאל בין חכמי ישראל הייתם מקבלים תשובות אחרות גם לגבי חכמי התלמוד (תנאים ואמוראים), הרי"ף, הר"י מיגאש ועוד, מול הרמב"ם. ובכלל, אם יש לך טיעונים טובים, ובהחלט יש לבן עוליאל כאלה, אינך זקוק לתעלולי אד הומינם ולהאדרת שמו של הרמב"ם כדי לקדם ולחזק אותם.

גם הטענה שכל דברי הרמב"ם הם דברי קבלה היא חסרת שחר כמובן. יש לרמב"ם כמה וכמה חידושים שרחוקים מהליבה המוסכמת במסורת שלנו. למשל, במניין המצוות הוא עצמו כותב שיצא נגד כל מה שעשו לפניו. בשורש השני הוא טוען שהמעמד של הלכות מדרשיות הוא כדברי סופרים, וזהו כמובן חידוש שלו (שאמנם יש לו כמה מקורות אזוטריים אצל הגאונים שקדמו לו), והרמב"ן בהשגותיו שם כותב שהוא כה בעייתי עד שהוא כמעט מאפיל על ערכו של הספר כולו. עצם בניית קודקס הלכתי מקיף עם הכרעות ללא ציון המקורות בחז"ל היא מעשה ללא תקדים שהיה שנוי במחלוקות גדולות מאד (ראו בספרו של מנחם אלון, המשפט העברי, על 'פולמוסי הקודיפיקציה') ועוד ועוד. הרמב"ם ניזון ממסורת הלכתית אחת מיני כמה, וכמובן גם חיבר אליה רעיונות רבים משלו, בדומה לשאר הראשונים. ברור לכם שאני רחוק מלטעון שכל זה פוסל את דברי הרמב"ם. כמובן שלא, שכן אין לי שום התנגדות לחידושים וסטיות מהמסורת. אבל לומר שהוא זה שמחזיק את המסורת לעומת שאר חכמי הדורות זהו הבל.

דומני שאם הייתי צריך להביא דוגמה מההיסטוריה של ההלכה לחכם בעל מחשבה עצמאית שלא חש מחויב לפרטי המסורת הייתי בוחר ברמב"ם. אז לומר עליו שהוא המייצג המובהק ביותר להליכה אחר המסורת נשמע מנותק למדיי. אמירות אלה מזכירות לי את דרכם של אנשי 'הקו' לפסול את כל האחרים כמי שאין להם מסורת שהם נסמכים עליה. הסברתי בעבר שזוהי דרכם של כל אלו שבעצמם סטו מהמסורת, ואת רגשי הנחיתות שלהם הם מפרנסים על ידי הצהרות תקיפות אודות המסורת המוצקה ממשה רבנו ישירות לרבי שלהם ונגד כל האחרים (ראו על כך בטור 330. שם עמדתי גם על דרכם של הבריסקרים שנוהגים לדבר שוב ושוב בשם ה'מסורת', כנראה מאותן סיבות).

גם על ההמלצות הכלכליות שהוא מביא בשם הרמב"ם לא הייתי בונה מגדל גבוה מדיי, אפילו אם הרמב"ם היה גדול המסורת והיקום כולו. עדיף לפעול לפי השכל הישר ותנאי השוק. לגבי ההשקעות שלי הייתי מעדיף להיוועץ בוורן באפט למשל, או כל יועץ השקעות אחר. הרמב"ם אינו מקור הלימוד המומלץ לנושאים כאלה. גם יחסו של בן עוליאל לתנ"ך ולמחשבה (שהם לשיטתו לימודי הליבה היהודיים) כמובן אינו מקובל עליי, ולאידך גיסא גם לא יחסו לתלמוד (שלדעתו אינו נכלל בלימודי הליבה היהודיים). אבל טענתו כלפי גפני, "ממקום שבאת", היא כמובן נכונה (מי שמבקר את האחרים על לימוד תנ"ך שיקשוט עצמו תחילה).

אבל כל זה אינו העניין שלי כאן. בטור הזה ברצוני לגעת במסגרת הדיון.

מסגרת הדיון

בעת קריאת הדברים נזכרתי במעשה שהביא ברוך כהנא בתחילת ביקורתו על ספרי שתי עגלות:

מספרים, יום אחד קרא הברווז אל הנשר: אתה הוא זה הרואה את עצמו כמלך בעופות? בוא להתחרות עמי בשחייה ונראה מיהו הטוב ביותר! הסכים הנשר, לא עוף כמוהו יברח מעימות! אלא שהרחק לא הגיע. טפריו העזים היו חסרי אונים כנגד זרמי המים, נוצותיו נספגו כליל, ובאמצע הדרך נאלץ לנטוש בבושת פנים. אם כן בוא תתחרה בי אתה! קרא הברווז אל אחיו של הנשר שצפה במפלת אחיו. לא, תודה! השיב האח ונמלט בחזרה למרומי קנו, אי שם בפסגת אחד ההרים.

הברווז שזכה בשתי תחרויות הוגנות הוכתר רשמית למלך העופות החדש ושלט ביד רמה. איש לא העז לחלוק על דעתו בשום עניין ותחום, ואיש גם לא העז לחשוב על הביצה ללא אדונה הבלתי מעורער. אלא שלאחר זמן שב ונראה שם נשר, זוקף ראשו בגאווה. מי אתה, שאל הברווז. זה שניצחתי או זה שברח? לא זה ולא זה, השיב הנשר. אני אחיהם הצעיר. באתי להזמין אותך לתחרות, אבל הפעם לא בשחייה. באתי להציע תחרות מעוף.

יש לנו נטייה להתפלמס בשדה שמכתיבים הדוברים שקדמו לנו. כך למשל הוויכוחים המעייפים בשאלה היכן יש יותר גדולי תורה (חסידות, ליטאים, ציונות-דתית), היכן יש יותר יראת שמים, היכן יש הצלחה חינוכית גדולה יותר, כולם לוקים בכשל הזה. הם נערכים לפי מדדים שמכתיב אחד הצדדים (בדרך כלל החרדי). וכך גם אצל בן עוליאל. אם גפני מסתמך על הרמב"ם, עמית סגל עונה לו ברמב"ם אחר. ואז בא בן עוליאל ומראה מה באמת חשב הרמב"ם.

אבל אני כאפיקורס מדופלם תוהה למה בכלל אכפת לי מה חשב הרמב"ם בעניין הזה? מדוע דברי הרמב"ם הם אלו שיכריעו את הוויכוח? ולא בגלל שאין הלכה כמותו כי יש דעות אחרות (ראו את דברי הכס"מ הידועים על ההלכה ההיא בהל' תלמוד תורה. אבל 'כידוע' הכס"מ לא נחשב פוסק רציני ואין להתייחס לדבריו), אלא מפני שזו אינה שאלה הלכתית. יתר על כן, גם בשאלה הלכתית לא הייתי מקבל את דברי הרמב"ם כמקור סמכות שאין עליו תשובה. מותר לחלוק עליו גם בהלכה, ורבים עושים זאת. הסוגיה שלנו עוסקת בשאלה כיצד על אדם פרטי להתנהל ואיך לחלק משאבים ומשימות ציבוריים, ואלו שאלות שמסורות לאדם ולציבור עצמו. התשובות אליהן יכולות כמובן להשתנות עם הזמנים והנורמות המקובלות, וטוב שכך. לכן לציטוטים כאלה וליבון עמדת הרמב"ם יש ערך שהוא בעיקרון היסטורי-אקדמי (בירור מה חשב הרמב"ם), אבל ערכם המעשי מוגבל למדיי.

התבוננו על דברי הרמב"ם שכותב שאין ראוי ללמוד תורה וליפול על כתפי הציבור. הדברים נכתבו לפני כשמונה מאות שנה. בימינו מקובל שכל חברה מחזיקה על כתפיה מצטיינים בתחומים רבים, והם נופלים על כתפי הציבור. ראו אמנים, ספורטאים, סופרים ואנשי רוח, אנשי אקדמיה ועוד. האם לא נכון שגם התורה תזכה ליחס דומה? הלא תהא כוהנת כפונדקית?! האם זה רלוונטי בכלל לצטט את דברי הרמב"ם הללו כאילו לא חלפו כבר שמונה מאות שנה, וכאילו אנחנו לא חיים בעולם אחר לגמרי שבו החזקת אנשי רוח היא מושכל ראשון?! בפרט כשמדברים על חילול השם, הרי זה ודאי תלוי בנסיבות ובנורמות המקובלות. מה שאנשים חושבים משתנה מזמן לזמן. נכון שגם בימינו ההתנהלות החרדית היא חילול השם נורא, אבל לא בגלל דברי הרמב"ם ולא בגלל החזקת לומדי תורה. זה בעיקר בגלל המינון של הנתמכים, התרומה הכללית שלהם לחברה והיחס שלהם אליה. אם הייתה דרישה להחזיק כמה מאות לומדי תורה מצטיינים, אני הייתי הראשון שתומך בה, ואני מניח שהיו רבים כמוני (ראו על כך בטור 34).

צורת הדיון: ההיזקקות למקורות ולהלכה

בעולם הדתי ובפרט ההלכתי ישנה נטייה מגונה להיזקק לתקדימים ומקורות. בדיון מעשי שבו יש לך טיעונים טובים וסברה ישרה אין שום סיבה לנהל בירור על שיטתו של הרמב"ם, אלא אם אתה חוקר את משנתו. האם אינך יכול לומר שיש כאן חילול השם, שלא ראוי לאנשים לא לעסוק בפרנסה וכדומה, בלי להיזקק לתקדימים? גם הרמב"ם עצמו כתב זאת בלי הסתמכות על תקדימים. אגב, אם כבר נזקקים לתקדימים, הרמב"ם הוא בסיס רעוע מאד שכן בין הפוסקים והמפרשים זוהי דעת מיעוט אזוטרית ממש (ראו כס"מ הנ"ל על אתר). גם אני לא מסכים עם גישתם של החרדים, אבל זה לא בגלל הרמב"ם, אלא בגלל היושר והשכל הישר.

אגב, זה נכון גם ביחס לשאלות הלכתיות ממש. ישנם מצבים שהתשובה מובנת מאליה על בסיס ניתוח מושגי או סברה פשוטה, אבל אנשים נזקקים למקורות וניתוחם, קושיות ותירוצים על ראשון זה או אחר, במקום לומר את מה שיש להם לומר (ראו על פסיקה מסדר ראשון, במאמרי כאן, בטור 332 וגם כאן). בפרט כשנזקקים למקורות חסרי משקל בעולם ההלכה (שו"ת זה או אחר), רק כדי להראות שיש תקדימים. על אחת כמה וכמה הדברים נכונים כשאנחנו עוסקים בנושאים מחשבתיים, ששם מעצם הז'אנר יש למקורות ותקדימים ערך מוגבל מאד.

אעיר כי עדיין יש בדבריו של בן עוליאל טיעון של "ממקום שבאת". החרדים נוהגים להסתמך על דברי הרמב"ם בסוף הל' שמיטה ויובל, ולכן יש בנותן טעם לברר את משנת הרמב"ם בעניין זה כדי להראות את השטות שבטיעון שלהם לשיטתם. ויפה כתב שזה לא רק נסתר ממקורות אחרים ברמב"ם, אלא עצם היישום של דבריו בהל' שמיטה ויובל על כלל הציבור החרדי הוא טעות, או בעצם שקר גס. אבל למטרה זו לא היה צורך בכל האריכות הזאת, ובפרט לא היה צורך להסביר כמה הרמב"ם היה גדול. לכן נראה שמטרתו של בן עוליאל הייתה גם לטעון לגופו של עניין.

51 תגובות

  1. [אגבון קטן. בקשר להיזכרות בדברי הרב (מאיר) מאזוז שטען שהוכיח משהו מעין שהשאג"א גדול מהגר"א. לא נשמע לי מתאים לדמות לטעון טענות כלליות ורשלניות בתחום המרכזי שלו וגם אני קצת נוטה להניח שאם זה היה קיים בספריו ומאמריו הייתי מכיר את זה. אני כן זוכר שבמקום כלשהו הרב מאזוז משבח את יכולת התמצות של המשמרות כהונה, והוא מביא כדוגמה קטנה מקום שבו המש"כ מתמצת בצורה מוצלחת את דברי ביאור הגר"א שנחשב בפני עצמו לתמציתי, מכווץ בערך בחצי ולדברי הרב מאזוז זה בלי לאבד אינפורמציה ובהירות].

    1. אני עצמי קראתי זאת אצלו. בזה אני בטוח. רק לגבי תוכן הטענה איני בטוח. או שהשאג"א היה גדול האחרונים, או שהיה גדול מהגר"א או משהו כזה.
      אגב, יש סיפור ידוע על מפגש בין הגר"א לשאג"א, ששם הגר"א אמר לו אתה בנגלה ואני בנסתר. אולי זה מה שגרם לי לחשוב על הטענה השנייה. כעת נדמה לי שזו הייתה הראשונה.

      1. טוב אז אני מצטרף לרצון לראות את המאמר ההוא (אם יש שם טענות עצמאיות, ולא ציטוט של שבחים עתיקים. יפתיעני).

        1. חיפוש באוצר החכמה העלה ספר דרופתקי דאורייתא ח"ג של הרב יעקב חיים סופר סימן ג' עמוד ט' ששם כתוב "ורבינו גדול האחרונים (כאשר הבאתי בחיבורי ברית יעקב דף קלח) מר ניהו רבה הגאון רבי אריה ליב ז"ל בספרו המופלא שאגת אריה".
          ואולי הוא הדבר האמור. (ותכונת הכותב הזה רחוקה מאד מתכונת הרב מאזוז). וגם הריח"ס שם בברית יעקב רק משך בחבלי הציטוטים ולא נבע מעצמו.

      2. בעלון בית נאמן גיליון 303 א' בניסן תשפ"ב (2/4/2022) הערה 10, הרב מאזוז מביא מספר "עליות אליהו" הערה ט"ז שהגר"א אמר על הרב שאג"א שהוא יכול להעביר את כל התלמוד בשעה אחת.
        אולי זה מה שראית?
        אחת התגובות האחרונות באתר הובילה אותי לכאן 🙂

          1. ראיתי את הדברים בספר כלשהו של הרב מזוז שדפדפתי בו באקראי לפני הרבה מאד שנים, ולא בעלון. זה לא עסק באמירה הזאת שהיא ידועה מאד, אלא יש שם טענה שהשאג"א היה גדול האחרונים.

  2. "באשר ללשונו הנחרצות, זוהי תופעה רווחת שאדם שמדבר בתקיפות ובנחרצות רואה בזה טיעון משכנע" מצחיק שזה מפריע לך בעוד הטקטיקה שלך הרבה יותר רדודה, לקחת טעויות קטנות (אפילו לא, זה עניין של דיבור, למשל אם הרמב"ם היה מגדולי החכמים בדורו וכו) ולהפוך את הטעויות להטעיות ולטעון שזה ילדותי וכו. זה טקטיקה יהירה ומתנשאת ומאוד רדודה. לכן לא המשכתי לקרא.

  3. 1 – אי אפשר לנצח בוויכוח הלכתי כנגד חרדים בהתבסס על הלכות מפורשות או מקורות תורניים כלשהם. הרי מבחניתם דעת תורה של גדולי הדור היא ההלכה. אז לא משנה כמה רמב"מים נצטט וכמה חפץ חיימים עבדו במכולת של נשותיהם וכמה תנאים עבדו בכל מיני עבודות מפרכות. בסופו של דבר, יש להם פוסקים שלא מעזים לסתור את הפרדיגמה שצמחה בישראל (ובמידה פחותה, בחו"ל) בשנים האחרונות. ומבחינתם, זוהי ההלכה, בהגדרה. הוויכוח צריך להיות במרחב של השכל הישר, אבל הוא בקושי משחק תפקיד אצל החרדים.

    2 – אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת בסוף לגבי חוסר הרלוונטיות של הלכות או אמירות חצי-הלכתיות מלפני 800 שנה. אבל היכן זה משאיר אותנו – מקיימי מצוות – מבחינת יחסנו לכל מיני הלכות שנחשבות למחייבות, הנוגעות לתחומי החיים הרבים בהם הדברים השתנו לאין היכר, כולל מצוות מדאורייתא. יחסינו לנשים, גויים, שיטות משטר, משפט וכו'. ברור שזהו נושא חם ובעייתי, אבל אני לא חושב שיש לנו אפילו גישות טובות כיצד לחיות לצידו.

    1. כדאי לקרוא עוד כמה טורים, או לפחות את ספריו של כותב הטורים, כי הוא עונה על 2 בצורה די מפורטת…

  4. נראה לי שהרבה יותר פשוט לצטט את החובה של האב ללמד את בנו מלאכה ואת החובה של האדם ללכת לעבוד כדי שלא יגזלו את הבריות בגלל שהעוני מעביר אותם על דעת קונם שנפסקו שניהם בשולחן ערוך אורח החיים מאשר ללכת לרמב"ם. הנימוק הוא ישיר וברור ורלבנטי לימינו כמו לכל זמן שהוא. כבר עכשיו רבים תופסים את החברה החרדית כגזלנית גם אם זה נעשה באופן חוקי דרך חלוקה קואליציונית. לעבור על הדת בגלל עוני איננו חייב להיות דווקא גזלנות. אפשר להגיע גם לחילול שבת ועברות אחרות. מה יגיד גפני אם יגיעו לחילולי שבת בגלל שהעוני יעבירם על דעת קונם?

  5. בס"ד י"ב באלול פ"ג

    בנושא לומדי תורה אם הם בבחינת 'שבט הלוי' – ראו בחומר שהבאתי בתגובתי 'בן לוי' והבאות אחריה, לטור 34 'על החזקת התורה והצורך באמנה חברתית חדשה'.

    בברכה, פיש"ל

    1. עוד יש להעיר שיש מלאכות רבות שאינן מצריכות השכלה אקדמית – סוחר, שרברב, חשמלאי, מנהל חשבונות, סוכן ביטוח, ספר, חובש, מטפל בקשישים וכהנה וכהנה. וכ"ש מקצועות בתחום הקודש – רב, חזן, שוחט, סופר סת"ם, ר"מ, מלמד, משגיח כשרות, מדפיס, מגיה וספרן. כך שיש לא מעט אפשרויות להתפרנס גם ללא תעודת בגרות או תואר אקדמי.

      בברכה, ש"צ

  6. ההסתמכות על גדול כזה או אחר לא נועדה לחזק את הטענה, אלא לשכנע את הצד השני.
    אתה תיתן טיעון שמדובר על חילול ה' והם יטענו שלשיטתם בדיוק ההפך.
    כשאתה מביא ראשון שדעתו מקובלת על שני הצדדים אתה רק מחייב את הצד השני לקבל את העובדה שזאת דיעה לגיטימית שצריכה להלקח בחשבון (לא שהדרך שבה בן עוליאל הציג את הטיעון מראה שזאת כוונתו ולא סתם להתנצח. בנוסף ברור שהרמב"ם היא לא דמות משמעותית ברמה ההשפעה על התנהלות החברה החרדית. אם החזון איש היה כותב זאת זה היה משמעותי יותר)

  7. רבנו מיכאל תוקף בנחרצות רבה את ה"נחרצות" של המאמר המבוקר.
    ובכל זאת , למרות הנחרצות , אני ( הקטן ) מוצא שטעוניו נכוחים ואין בהם מום .

  8. לא תהיה כהנת כפונדקית? אולי עדיף לא לממן פונדקיות ואז לא לבוא בטרוניות מטעם הכהנת ,(זה נראה לך מוסרי, או לפחות כדאי מעשית, לקחת בכפייה כסף לטובת משהו שהם שונאים כמו "סמולנים" ותורה או קווניקים ומדעי המגדר?)

    1. אם יש קבוצה משמעותית של אנשים שזה חשוב להם, ובלי מימון ממשלתי זה לא יקרה, יש היגיון לממן זאת.

      1. אם יש קבוצה שזה חשוב לה, והיא משמעותית, היא יכולה לממן בעצמה , לא?

        1. לא תמיד. זה אחד מסוגי כשלי השוק שמחייבים התערבות. למשל אדם חולה מאד שאין לו כסף לניתוח, סביר שהמדינה תממן לו. קבוצה יכולה להחזיק בערך מאד חשוב עבורה ואין לה כסף לתחזק אותו, או לחלופין אם היא תתחזק אותו ייווצרו בעיות אחרות שידרשו טיפול. לפעמים זו בעיית נזילות (צריך עכשיו הרבה כסף) וכן על זו הדרך

          1. יש קבוצה של הדברים שנקנים בעולם בכסף, נסדר אותה לפי רמת החשיבות לכל הציבור, מכיוון שהציבור קונה מה שיותר חשוב לו, מה שיש לו קהל, יש לו יותר חשיבות בעיני הציבור. כשאת מסבסד מוצר כל שהוא מהסדרה הזו, האיבר שלפניו בסדר הזה נדפק, למרות שיש לו יותר חשיבות בעיני הציבור, זה מה שאתה לא רואה כשאתה מסבסד משהו.
            (כל מה שאני כותב כאן הוא רק לפי השיטה שלך שבאמת יש הגיון בסבסוד של משהו לקבוצה שחפצה ביקרו, אני לא מקבל את ההנחה הזו בכלל)

          2. לשיטת הרב, די בכמה מאות לומדי תורה חרדים. שהם בודאי יוכלו להתמך על ידי הקהילה. משכך, איפה הכשל שוק?

            1. במצב שאין כשל שוק אז אין. טענתי היא שאם יש כשל שוק זה יכול להוות הצדקה. אבל גם כהחזקת כמה מאות או אלפים היא משימה לא קלה. הציבור לא מחזיק את האמנים שהוא חפץ ביקרם וכך גם הספורטאים. שם נדרשת תמיכה ממשלתית.

  9. הרמב"ם גדול הדור זה מוסכמה. לא הבנתי על מה יצא הקצף. גדלות נמדדת בכמה פרמטרים, וגם אם יש מהרש"ל כזה או אחר הרי שלהלכה דעת הרמב"ם היא המשפיעה ביותר. אף הרמ"א בהקדמתו טען רק שלבעלי התוס' יש מעלת 'רבים'
    המלצות כלכליות של הרמב"ם מפקיעות ממחשבה פזיזה בשיטת 'סמוך'. אם בחרדי עסקינן הרי יש אידיאולגיה כדוגמת אמונה שיהיה טוב, או שהרי ודאי רצון ה' וההלכה אומרת כך להתנהג וממילא זה הברירה שיש וא"כ בודאי ה' יעזור. כשזה כתוב ברמב"ם – זה ההלכה.
    בטענה שהרמב"ם אוסר ליהנות מלימוד תורה יש פספוס רציני. זה לא אומר שזה רק לא מוסרי. זה אומר איסור הלכתי. שזה הרבה יותר מעניין חרדים. הסיבה שפסקו נגד הרמב"ם בזה – בגלל צורך הדור שאנשים ילמדו, כך שיש הסכמה עם דברי הרמב"ם, גם אם לא עם החריפות שבה הוא נוקט. לומר היום שיש איסור ליפול על הציבור ודוחים את זה מפני 'צורך הדור' זה כבר ודאי חוכא והטלולא
    ה"ממקום שבאת" הוא לא רק 'לשיטתו של הרמב"ם'. זה לשיטת ההלכה. שבהלכה חשוב תקדימים ומקורות.

    1. איני יודע מוסכמה של מי ועל איזה דור אתה מדבר. בכל אופן, הוא דיבר על גדול החכמים בגלות.
      האיסור שעליו מדבר הרמב"ם הוא לא הלכתי, לפחות לא יותר מאיסור חילול השם במעשה זה או אחר שיסודו בסברא והערכת מציאות ולא במקורות כאלה ואחרים.
      גם לגבי צורך רבים אתה טועה. הכס"מ על אתר (שהזכרתי אותו) מדבר לא על צורך הציבור שיהיו בו לומדים אלא על היכולת לגדול ולצמוח בתורה. זה נכון גם כיום.

      1. דברי הרמב"ם הכי משפיעים על ההלכה.
        אל תעשה את התורה קרדום לחפור בה זה מדין איסור להשתמש בד"ת, דאשתמש בתגא חלף. והרמב"ם משלב את איסור חילול ה' עם האיסור העצמי שיש בהנאה מד"ת.
        o.k. טעות שלי. צורך אחר. אבל יש איסור הלכתי שמתירים לעבור עליו לצורך. כלומר זה מציב את העמדה החרדית בעמדת בדיעבד. שה'הלכה' היא שאסור ליהנות מד"ת, ויש שיקולים 'מטא הלכתיים' שמותר. זה פותח את הדיון מעמדה הרבה יותר טובה.

  10. רק מציין בתגובה לדברי ההיסטוריון ש.

    א. הרמב״ם נסמך על שולחן אחיו דוד עד שטבע בים, כמבואר בקינתו עליו ,ולכאורה עיסוקו כרופא לא היה לשם פרנסה אלא כהשכלה.

    ב. לציין את דברי הרמב״ם שאסור ללמוד תורה ולהתפרנס מצדיקה כדבר מוסכם על כל הדורות לפניו וכמסורת המקובלת קצת משעשע לאור דברי הרמב״ם בפירוש המשניות שמקדים עד כמה דבריו מחודשים ולא יתקבלו על ידי לומדי התורה בדורו (אף שכמובן יש לדבריו בסיס בגמרא, מ"מ זו לא היתה המסורת הנהוגה בזמנו כמבואר בדבריו)

    זה ביחס להיסטוריון הנפוח מחשיבות..

    עכפ תורה היא וללמוד אנו רוצים, מה באמת לדעתך היישוב על הסתירה ברמב״ם? אני תמיד קורא את שני הרמב״םים ומשתעשע מהמחשבה ששני הטקסטים הככ מנוגדים יצאו מקולמוסו של אדם אחד באותה מסגרת הלכתית (בניגוד למורה נבוכים כמובן)

    1. א. עיסוקו ברפואה היה לפני שאחיו טבע?
      ב. מה שמקובל בין ה'לומדים' לא תואם בהכרח למסורת. הדין הזה בזמננו ברור שהוא קיים, ויש מסורת לכך, אבל לומדי התורה בדורנו לא מקבלים את זה

      מה לא טוב בישוב המוצע (שיצטמצם אדם בכוחות עצמו בלי עזרה)?

      למדנו בטור הזה לא להיות נחרץ…

    2. צריך לשים לב לכמה דברים:
      1. הרמבם בסוף שמו"י דיבר לא רק על יהודים אלא על "כל איש ואיש מכל באי עולם". (נפתח כולל לגויים ונאסוף לו כסף בבני ברק? ואברכיו יוכלו ללמוד מנייד שיש עליו חשש חילול שבת?)
      2. שבט לוי צויין כאלו עניינם "לעבוד את ה ולשרתו ולהורות דרכיו. הכוונה עבודת ביהמ"ק (קרבנות, כהנים), שירות הלויים הנלווה לזה והוראה. זה היה השירות הציבורי בימי הבית. לגבי שאר האנשים צויין "לעמוד לפני ה לשרתו ולעובדו לדעה…" והכוונה כפי הנראה לעמידה לפני ה' במובן של חיים מתוך הכרת האלוקים במומן של מורה נבוכים ופרקי הסיום שלו.
      3. הלויים אכן קבלו משולחן גבוה את חלקם הממוני. לגבי שאר האדם לא נאמר אלא שמי שפרק מעל צוארו עול חשבונות – שלגמרי אינו מתחשב בענייני עוה"ז, יהיה ה' חלקו ויספק לו דבר המספיק לו. אבל אין זה עניינו של הציבור לספק (ומהו סיפוק זה – תלוי בפרשנות ההשגחה במו"נ).

  11. ששואלים אותך מי יותר גדול לברון או ג'ורדן אתה דוחה את הדיון בטענה שזה חסר משמעות, אבל אתה עצמך משקיע במחשבה, ניסוח וכתיבה של אלפי מילים כדי להראות למה לא רלוונטי להשוות בין גדולים.

        1. תקרא תחת הכותרת "הטעיות".
          בהחלט השקעת בהסבר למה *לא רלוונטי* להשוות בין גדולים.

          ציטוטים:

          "ההצהרה שהרמב"ם היה לכל הדעות גדול חכמי ישראל בגלות . . . היא מגוחכת כמובן…"

          "זה מזכיר לי שקראתי פעם בספר של הרב מזוז שבו הוא הזכיר מאמר שלו שבו הוא 'הוכיח' משהו כמו שהשאג"א היה גדול מהגר…"

          "כן לומר שהטענה הלא מוגדרת הזאת מוסכמת על הכל, זה מגוחך."

          "אבל לומר שהוא זה שמחזיק את המסורת לעומת שאר חכמי הדורות זהו הבל."

        2. זאת לא הפעם הראשונה שאתה מבקר תארים מסוג "החכם הכי גדול ב1000 שנים האחרונות" וכו.
          אמירות מסוג כזה, לרוב באות לתת לקורא תחושה שאי אפשר לחלוק על אותו חכם מדובר. אבל לך זה לא משנה כי אתה הרי בודק טענות ולא טוענים. אז שיגידו שהרמבם היה שני לאלוקים, so what???
          זה לא ישנה מבחינתך.

  12. הייתי רוצה לשאול את חסידו הגדול של הרמב"ם, שמואל בן עוליאל, האם הוא מקפיד לקיים את דברי הרמב"ם האלה:
    רמב"ם הלכות אישות פרק יג הלכה יא
    אבל גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמים בחודש כפי הצורך, שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה שכך כתוב +תהלים מ"ה+ כל כבודה בת מלך פנימה.

    1. מן הסתם כן. קודם כל הרמב"ם כתב "כפי הצורך" אז מן הסתם זה השתנה. היום להיות סגור בבית זה כמו להיות בכלא ("מעצר בית") . פעם לנשים זה לא היה כך. חוץ מזה היום לבעל אין שום כוח למנוע את אשתו מכזה דבר כי היא תתגרש ממנו.היום נשים עובדות מחוץ לבית (גם האישה של החזון אישה עבדה) ולכן לא שייך שישארו בבית. וגם הרמב"ם כתב פה דברי מוסר: " גנאי הוא…ויש לבעל". וזו לא הלכה. מה לעשות ספרי הלכה לא כותבים תמיד רק את ההלכה הטהורה. גם במשנה זה ככה שיש בה לפעמים דברי אגדה.

  13. שתי הערות.

    1.
    במשל של הברווז והנשר המתחרים אני דווקא רואה את הביקורת שלך (ולא בפעם הראשונה) במקרה הטוב כמו הברווז בביצה (או במקרה הגרוע כמו נשרקה' של הגשש) ולא כמו מלך העופות בראש הצוק. פעמים רבות אתה מעלה כאן ויכוחים ודיונים בין אנשים, רבנים, הוגים או פוליטיקאים. ואתה מתעקש לא להתעסק במסגרת הדיון שלהם.
    במין יומרנות אתה ניגש לקחת את הכדור ולצאת לשחק איתו במגרש שלך.

    שווה בנפשך מגיע אדם כמו גפני ומבסס את כל הטיעון שלו על הרמב"ם זו זכותו המלאה כמובן, עמית סגל מכבד אותו ודן איתו מרמב"ם אחר. מה קשה להבין שהאישו בדיון כאן הוא הרמב"ם (מפתה לכתוב כאן …הנשר הגדול)
    גם אם חי לפני מיליון שנה, סו וואט.

    ואז בא מר ברווז ואומר מצחיקולים בוא נעתיק את הדיון למי אפסים שבביצה שלי.
    נכון גם זו זכותך, אבל הלו, אתה בתחרות הלא נכונה.
    מסגרת התחרות התחשק להם (ובצורה מושכלת יש לומר) לדון בדבריו של הרמב"ם.
    לוז הוויכוח הוא מי העתק מקורי יותר שלו ואתה ממש לחינם מוציא את הכדור מהמגרש.

    בנימה אישית: לטעמי זה מה שמותיר אותך לרוב מחוץ לרוב הדיוניים בחברה הישראלית.
    והגותך בכלליות נותרת על הספסל בחוץ ומעלה אבק כמות התגובות על הטורים שלך באתר רק מוכחים זאת.
    אנשים אוהבים לצאת מנקודות מוצא והשקה משותפות ולשוב לתחומי טאבו מוסכמים כל אחד לפי סגננו
    (שואה-ציונות -תורה- אלוקים- גדול"י – אבולוציה – מדע) ככה הם מה לעשות, ואתה תמיד קובל עליהם לדון מנוקדת האפס מהאין המוחלט. תהנה לך.

    לא גפני ולא עמית אמרו או הצהירו שנכון לקבוע מציאות רק במשקפי הרמב"ם ולא שהוא הבסיס לכל מסגר דיון באשר היא. אבל בא בן אדם ואומר: לכל המעוניין אני מנהל תחרות במעוף. תחרות בשייט לא כאן.

    2.
    אתה כותב כאו שנים את הטיעון הבא:
    שללימוד תורה מגיע יחס שווה כמו לאמנים זמרים ואנשי מדע אחרים שפטורים מגיוס בגלל הערך המוסף שהם יכולים להעניק לחברה. אז קודם ממך הייתי מצפה שתשאל גם כאן, מי אכן קבע שזה באמת בסדר???
    מי קבע שכל זמר טיקטוקי או חוליגן מקועקע שרץ אחרי כדור יקבלו פטור מגיוס.

    אבל מעבר לזה,
    יש כבדבריך כאן הד לתסביך הליטאי המובהק שלהתמסרות רק לתורה
    כמו גאוותם על כך שהרב אליישיב שלא ידע את שמות הנכדים כי היה שוקע כ"כ בתורה.
    עזוב את הרמב"ם שלמד רפואה והיה טורד מזה מבוקר עד ערב כפי שכתב ועדיין היה פוסק הלכות גדול לכל הדעות.
    איינשטין שלנו, הוא ולא מלאך ולא שרף כילה את זמנו ולמד לנגן יופי בכינור ועוד דברים שהצנעה בראיה להם
    וזה לא מנע ממנו להעניק לאנושות דברים מדהימים.
    התרומה והאחריות הציבורית במדינה קטנה כמו שלנו. גם האם היא מינורית יכולה להיות משמעותית.

    עוד נקודה שאתה מפספס או מתעלם ממנה
    ההבדל שרבים מאותם גאונים שלומדים תורה מסכימים ברמה כזו או אחרת שגיוס לצבא הוא מצווה (אתה בטח לא סובר כך) חלקם אף מסכימים שזו מלחמת מצווה נגד הצר עליהם (לעזאזל עם הרמב"ם הזה)
    אז אולי נפטור אותם משאר מצוות כמו להביא ילדים כי נפשם חשקה בתורה
    או לעמוד בתפילה או בתור לרב עם הלולב. רק משום שבאותו הזמן הם יכולים להעפיל לעוד רשב"א או לפצח עוד פנ"י מוקשה. לימוד תורה בבסיסו הוא קיום מצוות כמו שאתה אומר לנו תמיד אין ביהדות מאום 'מלבד ההלכה'
    ולומדי התורה באשר הם צריכים לקיים אותה.

  14. סיכום הטור – החרדים נעזרים ברמב"ם ופלוני טען שאין להם אפשרות להתבסס על הרמב"ם. ויכוח דתי קלאסי. בא הכותב וטוען לא מעניין מה הרמב"ם אמר. למה זה לוקח יותר מ500 מילה? אפשר לקצץ את הטורים בחצי בקלות

  15. אמר רבב"ח אריו"ח משום ר"י ב"ר אילעי: בא וראה מה בין דורות ראשונים לדורות אחרונים, דורות ראשונים שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זו וזו נתקיימה בידם, דורות אחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי זה וזה לא נתקיימה בידם" (ברכות לה.)

    ביאר הרב קוק (עין איה) את דברי רבי יהודה: "דורות ראשונים שעשו תורתן קבע, והיא הדריכה אותם אל דרך המוסר האמיתי, ליראת ד' ולמדות טובות והגונות, ומלאכתן עראי, זו וזו נתקיימה בידם, כי המעט הספיק להם בהיותם בעלי מדות יקרות וגופם הי' בריא ונפשם שמחה בעמלם. דורות האחרונים, שעשו מלאכתן קבע, שהדאגה על החומריות מלאה את לבבם ולא הניח מקום ראוי לדאגות המוסריות, ותורתן עראי, זה וזה לא נתקיימה בידם, כי נתקלקלו המדות ומנוחת הלב נטלה, ולא יאמר די בקיבוץ רכוש רב, ולא ימצא קורת רוח בעולם בכל קניניו".

    אין בכלל שאלה שנדרשת מלאכה. אפילו רבי חנינא בן דוסא, שכל העולם כולו היה ניזון בשבילו, היה סתת אבנים. זו היתה דרכם של גדולי עולם התנאים. השאלה מה היחס הנכון בין תורה ומלאכה. על כך אמר רבי מאיר: הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה.

  16. הדיון הזה חסר טעם. יש סיבה אמיתית למה הם לא מתגייסים והיא שזה לא הצבא של העם היהודי ואי אפשר לסמוך על מפקדיו . זה בכלל לא משנה מי נמצא בממשלה כי ממילא היא לא קובעת. צריך להקים צבא מקביל שיגן על יהודים

  17. לגופם של דברי בן עוליאל, מבלי להתייחס לנכונותם של דברי הרמב"ם בעניין (שאני סבור שהם לכשעצמם אמיתתה של תורה, וכמובן מפוכחים מציאותית) – דבריו של בן עוליאל די שטחיים.
    בעניין הקבלה מן הגאונים וחכמי בבל – רבים רבים הם החולקים על הרמב"ם (גם אם נקבל שזו היתה תפיסתו העצמית המוחלטת) וסברו שהם אלה שעברה אליהם שלשלת הקבלה וההוראה.
    לגבי הנהגתו של הרמב"ם בחייו – זה לא נכון שכל חייו הוא התפרנס מיגיע כפיו, באחת מאגרותיו הוא כותב מפורשות שכל עוד ואחיו דוד היה חי – הוא שהיה מפרנסו, והרמב"ם ישב על התורה והעבודה, ורק לאחר שספינתו של דוד נטרפה בים, ולאחר שנה-שתיים בהן היה שרוי הרמב"ם ככל הנראה בעצבות/דיכאון, החל הרמב"ם ליישם את הידע הרפואי שרכש.

  18. כתבת שהיית תומך בתמיכה במאות לומדי תורה במינון.
    זה מופרך מכל מופרך, ובזה הטענה החרדית צודקת – מי יקבע מיהם הראויים לתמיכה?
    ואני מוסיף (וזו גם קושיא על תרבות הג'ובים החרדית גופא) – האם אנחנו חפצים ברבנים ולומדי תורה 'מטעם'?
    שכן, הבה ונודה על האמת, ביום שתהיה תמיכה ממוננת לפי המלצות/מכסות/רמות לימוד/מידת הקרבה של ה'תכשיט' לשיבר הראשי, גם המעט תורה 'לשמה' שיש בעם ישראל, אנה היא באה?

    על כן, צריך להתאזר בשאר רוח ולרדת מהעץ הרקוב הזה – אחת היא ולא תשנה – שהמדינה (בין מדינה ישראלית חילונית ליברלית, ובין מדינה יהודית תיאוקרטית הלכתית) לא תממן ולו לומד תורה אחד, כל עוד ואינו נותן ערך ממשי שניתן לכמת אותו במתן ערך ממשי (הוי אומר לימודי-ללמד אחרים או פרקטי) לזולת – וגם את אלה יש למנן. אין לשום מדינה (ואפילו מדינת הלכה רדיקלית) צורך, לדוגמא (לא שזה ככה עכשיו, אבל תמיד רוצים) באלפי רבני שכונות, ועשרות אלפי משגיחי כשרות וכן הלאה.
    לגבי צבא – לא הבנתי למה מביאים את הרמב"ם הידוע בהל' תלמוד תורה כראיית נגד? שם הוא מדבר על מימון לימוד (=אברכים), לא על גיוס.

    1. אני מאד מעריך נחרצות. זה גם מאד מרשים אותי. רק לגבי הטיעונים שלך יש לי קצת בעיה.
      מי שיקבע מיהם הראויים לתמיכה הוא בדיוק כמו מי שקובע מי אנשי האקדמיה או האמנים שראוי להחזיק. ניתן לקבוע מסלול מסנן עם סלקציה לפי הישגים. אתה גם מניח אוטומטית שכאן חייבת להיות שחיתות, כלומר שעל הנושא הזה לא ניתן להתגבר (גם אם נתגבר על המוסכמות לגבי כמות הלומדים). הנחה מעניינת אבל איני יודע על מה היא מבוססת.
      מעבר לזה, החברה מחזיקה לא מעט אנשים שלא נותנים לה ערך ממשי, אבל יש אנשים או קבוצות שרוצים בקיומם. זה בסדר גמור לדעתי.

השאר תגובה

Back to top button