על הפרגמטיזם (טור 588)

בס"ד

בעקבות הדיבייט שקיימתי לפני כמה שבועות עם אביב פרנקו לגבי הרציונליות של האמונה באלוהים, העליתי טור (586) שעסק במחלוקת בין רציונליזם לאמפיריציזם, שכן חשתי שהמחלוקת הזאת היא שעמדה בבסיס הדיון שלנו (גם אם לא הוזכרה בשמה), ובפרט שהיא עומדת גם בבסיס לא מעט דיונים בין מאמינים לאתאיסטים בדורות האחרונים. היום קיבלתי סרטון יוטיוב שבו אביב סוקר את הדיבייט (ומתייחס גם לטור שכתבתי בעקבותיו), ומסביר/מבהיר יותר את עמדתו ואת ביקורתו עליי. בטור הזה רציתי להתייחס לסרטון ההוא. ניתן לראות בזה המשך של הדיבייט בינינו. תגובתי נדחתה קצת מפני שביום שקיבלתי את הסרטון טסתי לחו"ל. כעת חזרתי, והרי התייחסותי.

על המחלוקת בין אמפיריציזם לרציונליזם

אביב פותח את הסרטון באזכור של דבריי על כך שיש לנו שני ארגזי כלים לטפל בסוג כזה של טענות: המדעי-אמפירי והפילוסופי-אפריורי. הוא הבין שהתכוונתי לטעון ששניהם שווים בחוזקם, אבל זה לא מדויק. בסופו של דבר הסברתי שאלו לא באמת שני ארגזי כלים נפרדים, שכן הארגז התצפיתי בעצמו מבוסס על שיקולים פילוסופיים. בטורי הנ"ל חידדתי יותר את הדומה והשונה בין פילוסופיה למדע.

לאחר מכן הוא עובר להסבר המחלוקת בין רציונליזם לאמפיריציזם, ולביקורת על הרציונליזם. את הרציונליזם הוא מציג כעמדה הגורסת שידע מגיע מתוך חשיבה/לוגיקה. שוב, לא לגמרי מדויק. הטענה היא שידע יכול להגיע גם (!) מתוך חשיבה. הרציונליסט בהחלט יכול לתת אמון, ובדרך כלל גם נותן, בכלי התצפית (אני בוודאי כך). האמפיריציזם, לעומתו, גורס שידע על העולם מגיע אך ורק (!) מתוך תצפית.

הוא מביא שהטיעון שלי נגד האמפיריציזם מתבטא במה שציטטתי בטור בשם מרק טוויין, שהעולם לא חייב לנו כלום שהרי הוא היה כאן לפנינו. המימרא הזאת מבטאת את העובדה שהאמון שאנחנו נותנים בחושינו ובאמצעי התצפית שלנו אינו מבוסס. כבר כאן אומר שזה לא מדויק, בדיוק באותה נקודה שעמדתי עליה למעלה. יש לי אמון מלא בתצפית ובמדע ככלים להכרת העולם, אלא שהאמון הזה עצמו הוא טיעון רציונליסטי. טענתי לא הייתה שהאמון הזה אינו מבוסס אלא שהוא אינו אמפיריציסטי. מתוך כך גם הסברתי שהאמפיריציזם אינו מציע אלטרנטיבה לרציונליזם, שכן הוא מבוסס עליו.

אביב גם קשר את זה לוודאות של הלוגיקה, וזה שוב אי דיוק. הוא מזהה שוב ושוב את הרציונליזם עם הלוגיקה, אבל זו טעות. הרציונליזם מדבר על טענות עובדה על העולם (והלוגיקה לא), ומקבל את האפשרות שטענות כאלה תהיינה אפריוריות (כלומר לא על בסיס תצפית). מדובר על טענות כמו עקרון הסיבתיות וכדומה. הלוגיקה היא קטגוריה שונה, שכן היא לא עוסקת בעולם אלא ביחסים מחשבתיים והכרחיים בין טענות. מתוך כך תוכלו להבין שאיני טוען שהטענות האפריוריות הן וודאיות כמו הלוגיקה. להיפך, אמרתי וכתבתי שלדעתי מאומה אינו ודאי (פרט ללוגיקה, ולעיקרון הזה עצמו: ששום דבר אינו ודאי). אני כן טוען שטענות אפריוריות אינן פסולות על הסף. הן יכולות להיות קבילות וסבירות, גם אם לא וודאיות. לעומתן, הלוגיקה היא ודאית, שכן אין לה תוכן מצד עצמה. הסברתי לא פעם שהקשרים שהיא מבטאת הם הכרחיים דווקא בגלל ריקותם מתוכן עובדתי. לכך מתייחסים בפילוסופיה העכשווית כ'ריקותו של האנליטי'. הלוגיקה גם לא עוסקת בעולם. אביב חולק על כך, כפי שהסברתי ועוד נראה מיד, אבל כאן הוא הציג את עמדתי, ובכך הוא טעה.

בסיכום שלו בסוף סקירת הפתיח של הדיבייט, הוא אמר שאני סובר שניתן להציג טיעון פילוסופי 'טהור' לקיומו של אלוהים. איני יודע מהו טיעון פילוסופי 'טהור'. אם הכוונה לטיעון שמנותק מעובדות ותצפיות, אז זה לא בהכרח נכון. בטיעון שהצגתי אני בהחלט נסמך על עובדות. אבל אני מעבד אותן באמצעות כלים אפריוריים, ולכן אי אפשר לומר שהטיעון הוא כולו תצפיתי. אלא שכפי שהערתי זה בדיוק מה שנעשה גם במדע. ההבדל בין הטיעון הזה לבין מדע הוא רק בשאלה האם המסקנה ניתנת להפרכה אמפירית או לא.

על הפרגמטיזם

בשלב הבא אביב אומר שאינו רוצה להיכנס לוויכוח הזה שכן מדובר בוויכוח ארוך שנים ולא מוכרע בפילוסופיה. אבל שוב איני מסכים לכך. כיום ברור לכל מי שקצת מתמצא בפילוסופיה שאין מקום לאמפיריציזם הנאיבי הקלסי (שהגדרתי בטור). לפחות אחרי דייוויד יום, כל אחד מבין שיש במדע מרכיבים אפריוריים. לכן הוויכוח הפילוסופי הזה דווקא כן הוכרע. ההכרעה היא שאין כאן שני ארגזי כלים או שתי עמדות שונות באופן מובחן. לכל הדעות יש להתחשב בתצפית, אבל בה במידה לכל הדעות עיבוד הנתונים התצפיתיים נעשה על בסיס כלים אפריוריים. גם הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי שהבאתי היה בעל אופי כזה: הוא יצא מעובדות ועיבד אותן באמצעות כלים אפריוריים (עקרון הסיבתיות). הסברתי שבמובן הזה מדובר במתודה מדעית, אלא שהתוצר (המסקנה שיש אלוהים) אינו טענה מדעית כי הוא לא עומד למבחן הפרכה.

מיד אחר כך אביב אומר שהוא לא נכנס לוויכוח הזה גם מפני שהוא אינו חשוב לדעתו, שכן הזיהוי שלי את עמדתו עם אמפירציזם יסודו באי הבנה. אביב טוען שהוא לא אמפיריציסט אלא מחזיק בעמדה שלישית: פרגמטיזם (הוא חוזר לזה גם בדקות האחרונות של הסרטון). הוא מסביר שהוויכוח בין רציונליזם לאמפיריציזם עוסק בשאלה איך צוברים ידע, והפרגמטיסט שואל מה בעצם זה נותן לי. אלא שאם כך, זו אינה עמדה שלישית אלא עמדה שפשוט לא מתעניינת בשאלת הידע. אמנם הפרגמטיזם הפילוסופי טוען שהכלים הפרגמטיסטיים יכולים גם לגרום לנו לקבל החלטות לגבי המציאות (או בשאלות פילוסופיות), ובמובן הזה לכאורה יש כאן עמדה שלישית. אבל זו סתם טעות. כאשר אתה מקבל החלטות לגבי המציאות אתה מניח טענות כלשהן לגביה. הוא עצמו אומר יותר מפעם אחת שההחלטות הללו מתקבלות על בסיס מידע על המציאות. זה לא שהפרגמטיזם מציע דרך אחרת לקבל החלטות. אם כן, כעת עליך לענות על השאלה כיצד הגעת אל הטענות שעליהן אתה מתבסס. וכאן יש רק שתי אפשרויות: בארגז הכלים הרציונליסטי או האמפיריציסטי. המסקנה היא שהפרגמטיזם אומר לכל היותר מה לעשות עם הידע שלי לגבי המציאות אבל הוא לא כלי אלטרנטיבי להכרת המציאות. האמת ניתנת להיאמר שהטעות הזאת עולה גם אצל פילוסופים (או כאלה שנחשבים פילוסופים), ועדיין זוהי שטות בעלמא. את ביקורתי על הפרגמטיזם כעמדה פילוסופית כתבתי בכמה מקומות (למשל בטור 480, 496 ו-501), ולא אכנס אליה כאן.

אביב מסביר כאן את מה שהוא אמר בדיבייט. הוא שואל: למה לי לדעת שמשהו הוא נכון? מה אכפת לי אם הוא אמתי? זה רק אמצעי כדי לדעת מה לעשות. אבל על כך כבר עניתי לו שם, שאם טענתו היא שלא מעניין אותו אם יש אלוהים, זה לא קשור לטענה שיש או שאין אלוהים. אם הגעת לדיבייט על אלוהים, אתה כנראה כן מתעניין בשאלה הזאת. בכל אופן, זה הוגדר כנושא הדיבייט. אם זה לא מעניין – אז כמובן אפשר להיפרד כידידים. אבל אי אפשר להיכנס לדיון בשאלה האם יש אלוהים ולהתעקש לדון בשאלה האם זה מעניין ולמה זה חשוב. הפרגמטיזם אינו קשור לשאלה האם יש אלוהים אלא אולי לשאלה האם זה מעניין ורלוונטי. זו שאלה אחרת. כפי שהסברתי קודם, אם אתה רוצה לקבל החלטה כלשהי (רצון פרגמטי), אתה מקבל אותה על בסיס טענות עובדה על העולם. ושוב חוזרת השאלה איך אתה יודע את הטענות הללו? כאן אתה יכול להיות רציונליסט או אמפיריציסט (ובעצם שילוב של שניהם, כפי שהסברתי למעלה). אי אפשר להתחמק מזה באמצעות הפרגמטיזם, כאילו שזוהי עמדה אפיסטמולוגית (=תורת הכרתית) שלישית. לשים את הפרגמטיזם על הציר ההכרתי זהו סתם ערבוב קטגוריאלי.

אציג זאת מזווית שונה שתבהיר יותר את העניין. אביב חוזר שוב ושוב על כך שהמציאות היא שקובעת. זהו כמובן אמפיריציזם מובהק. לא הפרקטיות קובעת אלא התצפית על המציאות. אם הפרגמטיזם שלו הוא גישה שקובעת את עמדותיה לפי מה שהמציאות מראה (מה ש'עובד' במציאות), או אז הוא פשוט אמפיריציסט. גם התצפית המדעית שבוחנת תיאוריה עושה זאת דרך השאלה האם היא עובדת או לא. אם זה לא עובד אז הניסוי נכשל ופרך את התיאוריה. לתלות את האמת במה שעובד אינו פרגמטיזם אלא אמפיריציזם. אביב לדעתי לא מפענח נכון את עצמו, או לא מגדיר נכון פרגמטיזם (הוא פשוט קורא לאמפיריציזם 'פרגמטיזם').

המסקנה היא שאכן אבחנתי נכון את המחלוקת בינינו: אני רציונליסט והוא אמפיריציסט. הפרגמטיזם פועל במישור שונה והוא אינו נוגע לדיון שניהלנו.

הביקורת של אביב על הרציונליזם

בהמשך הוא כן נכנס בקצרה לביקורת על הרציונליזם (כי הוא עצמו חש שהוא אכן אמפיריציסט, בדיוק  כמו שאמרתי. פרגמטיזם אינו עמדה אפיסטמולוגית). הוא טוען שהביקורת העיקרית היא שבסופו של דבר המציאות היא שקובעת. אם כוונתו שלממצאים תצפיתיים יש תוקף, אני לגמרי מסכים. גם עמדה רציונליסטית כשלי שמוכנה לקבל עקרונות באופן אפריורי, תיסוג מהם אם התצפית תאלץ אותה לעשות זאת. אבל אם כוונתו שכל מה שאנחנו לומדים הוא מהמציאות, לזה איני מסכים. אבל לעמדה הזאת לא תמצאו בדבריו שום נימוק, פרט להצהרה הזאת עצמה. הסברתי בדיבייט וגם בטור שיש עקרונות אפריוריים שלגביהם המציאות אינה קובעת (כמו עקרון הסיבתיות). זו הצורה שדרכה אנחנו מתבוננים במציאות, ואין לנו פידבק תצפיתי לגביה. אלא שמבחינתו של אביב ברור מאליו שהמציאות היא הקובעת. זאת מפני שהעמדה שהוא מציג אינה פרגמטיזם, אלא אמפיריציזם. לא רק זה, אלא שמובר באמפיריציזם נאיבי/קלסי (במינוח של טורי הנ"ל), וכפי שהסברתי כיום ברור לגמרי שהוא שגוי.

בתוך דבריו שם הוא מעיר שרציונליסט יחזיק בעמדתו גם אם המציאות מראה לו אחרת. אני לפחות לא מכיר רציונליסט כזה. זו לא עמדה רציונליסטית אלא עמדה הזייתית. הסברתי למעלה שרציונליזם הוא התפיסה שניתן להגיע לטענות על המציאות באמצעות חשיבה (ועל כך חולק האמפיריציסט). אבל כשיש עובדה או תצפית סותרת, גם רציונליסט כמובן יוותר על ההנחה האפריורית שלו. 'רציונליסט' בלתי רציונלי כפי שאביב מציג אותו הוא איש קש הזוי.

לאחר מכן הוא קושר לזה את הוויכוח שהיה לנו בדיבייט האם הלוגיקה היא אמת אפריורית או שהיא המצאה אנושית או תוצאה של תצפית (הוא משתמש בשתי הטענות האחרונות לסירוגין. שוב סתירה בדבריו). בכל אופן, כאן שוב יש טעות קטגוריאלית. אם אכן הלוגיקה נלמדת מתצפית והיא נכונה רק בגלל שהיא 'עובדת', הרי זה בדיוק מה שמתאר תחום כמו פיזיקה, או מדעי הטבע בכלל. אם כן, לשיטתו יוצא שהלוגיקה היא חלק ממדעי הטבע התצפיתיים, ומכאן שהוא כנראה סבור שהמתמטיקה והלוגיקה עומדות למבחני הפרכה אמפיריים. זה ממש הזוי. לא שמעתי מעולם על מישהו שערך ניסוי על מנת לבדוק אמפירית טענה לוגית או מתמטית. לפעמים עורכים ניסוי (בדרך כלל ממוחשב) כדי לבדוק טענה מתמטית שלא הוכחה, וזאת בעיקר כדי לקבל אינטואיציות שונות לגביה. אבל טענה מתמטית או לוגית שהוכחה לא עומדת למבחני הפרכה אמפיריים (בניגוד למה שהוא אומר כאן בסרטון שהמציאות לא מחויבת ללוגיקה שלנו. טעות קשה כמובן). מישהו מעלה בדעתו לערוך ניסוי שיבדוק חישוב שורש של משוואה ריבועית או אורך צלע במשולש ישר זווית שחושב לפי משפט פיתגורס? אפילו לגבי הגיאומטריה האוקלידית, שלכאורה ניתן לומר שהופרכה על ידי איינשטיין, זהו חוסר הבנה. היא לא הופרכה ולא יכולה להיות מופרכת. פשוט התברר שהעולם שלנו אינו מודל לגביה. בבתי הספר ובמחלקות למתמטיקה ממשיכים ללמוד גיאומטריה אוקלידית גם אחרי ה'הפרכה' האמפירית של איינשטיין. האם כולם משוגעים? האם הם לא יודעים שזה כבר התברר כטעות?

צריך להבין שהמדע לעולם אינו ודאי שכן תמיד ייתכן שהתיאוריה המדעית תופרך בעתיד. לעומת זאת, מתמטיקה ולוגיקה ממצאיהן וודאיים. אם הם היו חלק ממדעי הטבע איני רואה כיצד הוא מסביר את הוודאות שלהן. למה בכלל יש מחלקות שונות באקדמיה שעוסקות בתחומים הללו? במיון האקדמי המקובל, מתמטיקה ולוגיקה אינן חלק ממדעי הטבע. לא פעם הסברתי שאלו ענפים של הפילוסופיה (ראו למשל בטורים 434 ו-480 ובסדרה שמתחילה בטור 155).

הדוגמה שהוא מביא להבהיר את עמדתו היא פרדוקס של זנון. הטענה היא שחץ לעולם לא יכול להגיע למטרתו שכן כדי להגיע אליה עליו לעבור חצי מהמרחק אבל כדי להגיע לחצי עליו לעבור רבע מהמרחק (חצי מחצי המרחק), וכן הלאה. אבל במציאות כולנו יודעים שהוא כן מגיע למטרתו. רואים שהמציאות היא שקובעת ולא הלוגיקה/מתמטיקה. זו כמובן דוגמה מצוינת לכך שאביב טועה. לשיטתו אין כאן בכלל בעיה. התצפית רק מראה לנו שההנחות המתמטיות/לוגיות שלנו אינן נכונות. כעת עלינו לזרו לפח את התורה של סדרות הנדסיות או האינפי. בסאב טקסט שלו הוא מניח שה'רציונליסט' (איש הקש שלו) יסבור שהחץ באמת לא מגיע, למרות שהתצפית מראה שכן. אבל זו שטות משתי סיבות עיקריות. ראשית, ברור שגם הרציונליסט יסכים שהחץ מגיע למטרה, שכן כפי שהסברתי גם הוא מחויב לתצפית. אבל מעבר לזה, דווקא בגלל האמון שלנו בתצפית אנחנו רואים בזה פרדוקס ולכן מיד עוברים לראות היכן טעה זנון בשיקול הלוגי/מתמטי שלו. ההנחה היא שלא ייתכן שהשיקול הלוגי הזה נכון הוא רק לא עובד במציאות. להיפך, אם הוא לא עובד במציאות כנראה טעינו בלוגיקה, כלומר ביישום של הלוגיקה. שוב רואים שהלוגיקה אינה ניתנת לשינוי בעקבות תצפית. ואכן הפתרון מאד פשוט: זנון טעה במתמטיקה שלו. סכום של סדרה אינסופית יכול להתכנס לתוצאה סופית. אעיר כי ברוב ככל הדוגמאות של זנון קל למדיי להראות היכן הטעות. לוגיקה ומתמטיקה לא עובדות כמו מדע, שלגביו אם תיאוריה לא עובדת (הופרכה) אז זורקים אותה. בקיצור, הדוגמה שאביב הביא מראה בדיוק מדוע הוא עצמו טועה.

הדוגמה הבאה שלו היא תורת הקוונטים, שגם היא לטענתו סותרת את הלוגיקה האנושית. הוא שוב טועה, אלא שכאן שותפים לטעותו גם כמה פיזיקאים ופילוסופים (מיעוט קטן). אלו סבורים שתורת הקוונטים לימדה אותנו לוגיקה אחרת (כלומר שהיא הראתה לנו שהלוגיקה שלנו אינה נכונה). על כך כתבתי רק כעת מאמר שלם, וכאן לא אכנס לזה בפירוט. רק אומר שאם אכן אביב היה צודק שיש בתורה הקוונטית סתירה ללוגיקה שלנו, אזי ניתן היה להסיק ממנה כל מסקנה (וגם היפוכה). הלוגיקה מלמדת אותנו שממערכת סתירתית ניתן לגזור כל מסקנה שהיא. כלומר לשיטתו תורת הקוונטים לא יכולה לנפק ניבויים, ובכך היא מפסיקה להיות מדע. דומני שהטעות שלו כאן דומה מאד לטעות שהייתה לו לגבי הפרדוקסים של זנון (אגב, פרדוקס החץ של זנון שימש אותי במאמר אחר בכדי להסביר את הפתולוגיות של תורת הקוונטים). התצפית הראתה לנו שצורת החשיבה שלנו שגויה, אבל לא שהלוגיקה אינה נכונה. ואכן בעקבות תורת הקוונטים שינינו כמה הנחות (חלקן אפריוריות) שלנו, וזו הדגמה מצוינת לחשיבותה של תצפית שכאמור מקובלת גם על רציונליסטים כמוני.

ממה שראינו למעלה עולה שאביב אינו מקבל את הבחנה הקאנטיאנית בין משפט אנליטי למשפט סינתטי, שכן הוא קושר את כל החשיבה הרציונליסטית עם הלוגיקה. כעת אנחנו רואים שהוא בעצם מכחיש בכלל את קיומן של טענות אפריוריות. מבחינתו כל הטענות הן אפוסטריוריות (כלומר נובעות מתצפית). דומני שלהציג עמדה כזאת כרציונלית, כאשר היא עומדת בניגוד למה שחושבים כמעט כל הפילוסופים, כמעט כל המתמטיקאים (אמנם ראו בסדרה שלי שמתחילה בטור 157 על רון אהרוני) וכמעט כל הפיזיקאים, זה קצת מוזר (ואני משתמש כאן באנדרסטייטמנט בוטה). שימו לב שאיני מדבר על השאלה האם הוא צודק, שכן לגביה אין הצדקה להשתמש באד הומינם (בניגוד לאד הומינם הבוטה והשגוי בעליל שלו לגבי דייוויד יום. ראה עליו בהמשך). אבל הדיון שלנו לא היה האם יש או אין אלוהים אלא האם הדרך אליו היא רציונלית. כאן בהחלט רלוונטי להסתמך על כך שהדרך הזאת מתאימה לאופן החשיבה של כמעט כל הפילוסופים, המתמטיקאים ואנשי המדע (אם כי כמובן לא כולם מאמינים באלוהים. זה כבר דיון אחר, לגבי אמיתותה של המסקנה ולא לגבי הדרך כשלעצמה).

בחזרה לאלוהים הדתי: בין דאיזם לתאיזם

כעת אביב טוען שהטיעון שלי בא להציג אלוהות מאד 'קלה', כלומר מופשטת (דאיזם). אבל אני מאמין באלוהים דתי (תאיזם), וגם מתנהג לפי אמונתי זו. זה כמובן נכון, וגם עלה בדיבייט. אבל בסאב טקסט הוא בעצם טוען שהאלוהים שהוכחתי את קיומו אינו האלוהים שאני באמת מאמין בו. אך זו טעענה לא נכונה ובמחילה גם לא הגונה. כפי שהסברתי לו שם אין שום סתירה בין הדברים. אכן מטרתי הייתה לטעון לטובת הדאיזם ולא לטובת התאיזם. זה היה נושא הדיון, וזה גם סוכם בפירוש בינינו בדיון המקדים. יתר על כן, הסברתי לו בדיון המקדים שהדרך שלי לאלוהים התאיסטי עוברת דרך דאיזם. בעיניי השלב הפילוסופי שבו מוכיחים את קיומו של אלוהים פילוסופי היא שלב הכרחי וחשוב מאד בדרך לתאיזם. אם לא נעבור את זה לא נוכל להתקדם. מכיוון שהערכתי שלא נוכל להספיק בפורמט המוצע לעשות את המעבר הזה, ומניסיוני אם מוותרים על השלב הפילוסופי אי אפשר באמת לדון בתאיזם, הצעתי שנתמקד בדאיזם. אביב הסכים לזה, ולכן הדיון נערך רק על הדאיזם. הניסיון לעבור שוב ושוב לאלוהים התאיסטי אינו הגון, שכן סוכם שלא נדון בו כעת. והוא גם לא נכון, מפני שבהחלט יש לי טיעונים רציונליים להגיע גם לתאיזם שאינו סותר דאיזם. אחרי שהוכחתי את קיומו של אלוהים דאיסטי, אין שום מניעה לטעון שהוא גם התגלה וציווה וכו'. זה כמובן ידרוש טענות נוספות, אבל ודאי שאין סתירה בין טיעון לטובת דאיזם לבין מסקנה תאיסטית.

אם כפרגמטיסט הוא לא מתעניין בדיון הזה או לא חשוב שהוא חשוב, היה יכול להתנגד לקיום הדיון או להציע הצעה אחרת. אבל לא הגון ולא סביר להסכים לנהל דיון על דאיזם ואז להתלונן מדוע לא עוסקים בתאיזם. קשה לי להתעלם מהתחושה שזה קשור לחולשת הטיעונים שלו במישור הדאיסטי.

הפתיח שלו

בשלב הבא עובר אביב לסקור את הפתיח שלו עצמו. הוא חוזר על טענתו שכדי לטעון לקיומו של אלוהים עלינו לחשוב על שני עולמות אפשריים, באחד יש אלוהים ובשני אין, והשאלה היא איזו פעולה עליי לעשות כדי להיווכח בקיומו או אי קיומו. זה מוצג אצלו כפרגמטיזם, אבל זה פשוט אמפיריציזם. הוא בעצם שואל מהי האינדיקציה האמפירית לקיומו של אלוהים, או בניסוח אחר איזה ניסוי יוכל לפרוך או לאשש את קיומו. זו שאלה אמפיריציסטית מובהקת. אין לה ולו בדל קשר לפרגמטיזם. שימו לב שה'פעולה' שעליה הוא מדבר היא ניסוי או תופעה שיבדקו או יעידו שאלוהים קיים. לכן אם אתרגם את המשפט שלו, הוא רק אומר כאן שהטענה שיש אלוהים אינה עומדת למבחן הפרכה. הוא כאמפיריציסט חושב שמה שלא עומד למבחן הפרכה אינו נכון או לפחות אין סיבה להניח שהוא נכון, אבל פתחתי את דבריי בזה שאני כרציונליסט חושב שכן. טיעון פילוסופי יכול גם הוא להוות בסיס כזה. איני רואה מה הוסיפה החזרה הזאת על אותה נקודה.

שוב ושוב ניתן להיווכח שהוויכוח בינינו הוא ויכוח בין אמפיריציסט לרציונליסט, בדיוק כמו שהסברתי, ואין כאן שום קשר לפרגמטיזם. אם הוא היה רוצה להעמיד זאת על בסיס פרגמטיסטי, היה עליו לשאול מה עליי לעשות בעולם עם אלוהים כדי לחיות טוב ונכון יותר, לעומת עולם בלי אלוהים (והתשובה, לפחות לגבי אלוהים תאיסטי: לקיים מצוות). אבל השאלה שהוא שואל היא אחרת: איזו פעולה תגלה לי את קיומו. זו העמדה למבחן הפרכה אמפירי, כלומר ביטוי לאמפיריציזם.

כעת רק אגע בכמה נקודות שהופיעו בהמשך, שבכל זאת דורשות חידוד.

הדרקון

אביב מגיב לתוספת שהוספתי בטור, לגבי הדרקון מתחת לשולחן. אמרתי שם שאם אראה שולחן מרחף באוויר ולא יהיה לי הסבר אחר, אהיה מוכן לקבל את הטענה שיש מתחתיו דרקון שקוף שמחזיק אותו. כלומר הבחנתי בין לטעון משהו על קיומו של דרקון לבין להביא ראיה לקיומו. אביב טען שהעמדתי כאן איש קש, כי גם הוא מסכים שאם יש ראיות נקבל את הטענות על הדרקון. אבל כתבתי בפירוש שכנראה הסכמנו לזה, לכן איני מבין את טענתו כלפיי. משום מה הוא חוזר אחר כך שוב לאותו בלבול בין טענה על הקיום לבין ראיות לגביו.

מיד לאחר מכן הוא דוחה את הדוגמה שלי על השולחן המרחף בגלל שיכולים להיות אינספור הסברים אחרים. טוב, את זה גם אני יודע (ולכן גם אני לא נוטה לקבל את קיומם של דרקונים). הוא גם מוסיף ואומר שהעובדה שיש הסבר אפשרי לא הופכת אותו לנכון. פשיטא. מי חולק על כך?! הוא מתעלם מכך שבדיוק בגלל הסיבות הללו הסברתי שאני מניח רק לצורך הדיון שאין הסבר אחר, שכן הדוגמה הזאת מובאת רק לצורך ההמחשה של ההבדל בין טענה לראיה. בהנחה שאין לנו הסבר אחר, האם לא נקבל את הסבר הדרקון? האם נראה בו הסבר לא רציונלי? מה ההשוואה לטענה של אדם על קיומו של דרקון בלי שום אינדיקציה? אביב חוזר שוב ושוב על הערבוב בין טענה לראיה. הדוגמה הזאת באה רק להבהיר את הנקודה שבסופו של דבר הוסכמה, שבהינתן שיש ראיות גם אביב יקבל את קיומו של דרקון (כמו שהוא מקבל את קיומם של אלקטרון, שדה אלקטרומגנטי, בוזון היגס ועוד, מכוח ראיות עקיפות גם אם איננו רואים אותם). זהו עניין פשוט שהדוגמה הזאת מבהירה היטב. כל מה שמעבר לזה כלל לא נטען על ידי.

אבל יש כאן בכל זאת בעיה מהותית, שכן לכל אורך הדרך אביב מתעלם מההסבר שהוספתי בטור. אמרתי שלמרות שהסכמנו שבהינתן ראיות נקבל את קיומו של הדרקון, עדיין נותר ויכוח בינינו בשאלה מה יכול להיות אופייה של ראיה כזאת: האם רק תצפית אמפירית או גם טיעון פילוסופי? אביב מניח כמובן מאליו שרק תצפית אמפירית היא ראיה רלוונטית, שכן הוא אמפיריציסט (למרות הכחשתו). שוב תוכלו להיווכח שהוויכוח שלנו הוא בין אמפיריציזם לרציונליזם כמובן.

הוכחה בדרך השלילה

לאחר מכן אביב מדבר על משמעותה של הוכחה בדרך השלילה. הוא אומר שאם פסלתי הסבר אחד זה לא מוכיח את אמתותו של הסבר אחר, שהרי ייתכנו הסברים רבים נוספים. זה ברור לגמרי, ואין צורך להכביר על כך מילים (כמו שראינו בפסקה הקודמת לגבי הדרקון). אבל ביישום לגבי הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי, יש לו טעות נוספת, כפי שאסביר כעת.

ראשית, אזכיר את מה שכתבתי בטור שאביב העלה בדיבייט לסירוגין שתי טענות סותרות: אין הסבר, ואולי יש הסבר אחר. האפשרות שאין הסבר לא יכולה להוות אלטרנטיבה רציונלית. היא אולי נכונה, אבל כזכור מטרתי הייתה להראות שיש דרך רציונלית להגיע לאמונה באלוהים. אם כך, אז לגמרי רציונלי להניח שיש הסבר, ובעדינות אוסיף שהטענה שאין הסבר ודאי אינה עדיפה ורציונלית יותר.

שנית, טענתי היא שאם יש הסבר כלשהו (הסבר לענייננו הוא משהו שחולל את המורכבות. כי מורכבות לא נוצרת לבד באקראי), יהא אשר יהא, זהו אלוהים. כזכור, אנחנו עוסקים בדאיזם. לא דיברתי על מצוות והתנהגויות שאלוהים מצווה ומחייב, ולכן גם לא אמרתי מאומה על מיהו או מהו האלוהים הזה. אם הייתי מציע הסבר מסוים, אפשר היה לטעון שאולי יש הסבר אחר. אבל אני עוסק בשאלה האם יש הסבר כלשהו, בלי להיכנס לשאלה מהו. ביחס לשאלה הכללית הזאת יש רק שתי אפשרויות לוגיות: או שיש הסבר או שלא. אין אפשרויות נוספות.

אם שוללים את האפשרות שאין הסבר (ובכללה גם את האופציה של רגרסיה אינסופית, כפי שהסברתי שם) שכן היא פחות רציונלית, ובוודאי לא יותר, המסקנה שיש הסבר היא בהחלט רציונלי (ולדעתי גם נכונה יותר, אבל כאמור לא זה הנושא שלנו). המסקנה היא שיש משהו או מישהו שיצר את העולם המורכב שלנו. לא אמרתי מאומה ולא התחייבתי לשום דבר לגבי טיבו ואופיו של הגורם הזה. מבחינתי מה שחולל את העולם הוא אלוהים שעליו אני מדבר. לכן זוהי הוכחה רגילה בדרך השלילה: אם שללנו את האפשרות שאין הסבר אז יש הסבר. כאן אין שום מקום לטענה שאולי יש הסבר אחר. אין פלא שכאשר אביב מסביר את ה'כשל' הזה הוא בוחר להשתמש דווקא בדוגמת הדרקון ולא עובר לטיעון הפיזיקו-תיאולוגי, שכן שם הוא לא יכול לטעון את מה שהוא טוען.

ניתן כמובן לדון בערעורים, כמו העיקרון האנתרופי, עולמות מרובים וכדומה. אבל לכל זה לא הגענו בדיבייט, ובספרי המצוי הראשון אני עונה לכולם. מבחינת מה שעלה בדיבייט, הייתה שם הוכחה לוגית רגילה בדרך השלילה, וה'כשל' שעליו מצביע אביב פשוט אינו רלוונטי לגביה.

הנחת המבוקש

לאחר מכן אביב עובר לדון בכשל של הנחת המבוקש. הסברתי לא פעם שאין בזה שום כשל (ראו למשל בשרשור כאן), והדוגמאות שהוא מביא כולן אינן ממין העניין. כל טיעון לוגי תקף מניח את המבוקש, שאם לא כן הוא לא היה תקף. הסיבה לכך שאם מקבלים את ההנחות בהכרח יש לקבל גם את המסקנה היא מפני שהמסקנה טמונה בהנחות.

אני חייב להעיר שהניסוח שלו לראיה האונטולוגית של אנסלם: "אלוהים הוא קיים ולכן הוא קיים", יכולה להיכנס כדוגמה קנונית בערך 'איש קש' באנציקלופדיה של הרעיונות. מי שמעוניין יוכל לראות את הניסוח הנכון של הטיעון הזה בספרי המצוי הראשון בשיחה הראשונה, ושם ללמוד מדוע הטיעון הזה רחוק מלהיות טיפשי כפי שהוא מוצג בדרך כלל על ידי אנשים שאינם מבינים אותו.

ה'כשל' של מקרה מיוחד

הכשל של מקרה מיוחד שהוא מתעקש עליו אינו כשל. התיאור של אביב לכשל הוא כדלהלן:

העיקרון X נכון תמיד פרט למקרה a. למה? ככה.

אבל שוב הוא מציב כאן איש קש. אתה יכול לדבר על הבעייתיות שבהוספת הנחות אד הוק, או החרגות אד הוק (שמונעות הפרכה). אבל אלו לא כשלים אלא טענות חלשות. אבל כל זה אינו רלוונטי אלינו, שכן אצלנו לא מדובר על הוספת הנחה אד הוק. אביב שוב מערבב כאן בין טענה לבין ראיה, בדיוק כמו שראינו למעלה.

הסברתי שטענתי על כך שאלוהים חורג מעקרון הסיבתיות מבוססת על אינדיקציות ולא על סתם הנחה או השערה. הטיעון הוא ששלילתה מובילה אותנו לרגרסיה אינסופית (כאן לא אכנס שוב לדיון עליה. כאמור, הדבר הוסבר בספרי המצוי הראשון בשיחה השנייה), ולכן יש כאן הוכחה בדרך השלילה לכך שחייבת להיות חוליה בשרשרת שהיא ראשונית, כלומר לא זקוקה לסיבה קודמת.

שאר הפירכות

כעת באו עוד כמה פרכות שהוא מוסיף על עצם הטיעון שלי, כמו למשל למה אני מקבל שלאלוהים אין סיבה אבל לחוקי הטבע או למציאות כן צריכה להיות סיבה. בהמשך הסרטון הוא מדבר על כך שהיקום בעצם ברובו אינו מורכב ומסודר ולכן בסך הכל אין לו אנטרופיה נמוכה.

כפי שהסברתי למעלה, איני רואה טעם להתייחס אליהן כאן, מכמה סיבות: 1. הדיון שלנו אינו בשאלה האם מסקנת הטיעון שלי נכונה אלא האם הטיעון הוא רציונלי או לא. 2. כל הפירכות הללו נענו בפירוט בספרי הנ"ל. בקצרה רק אומר שהשאלה הראשונה נענתה אצלי כמה פעמים גם כאן (לגבי אלוהים יש לי אינדיקציה שאין לו סיבה. זו לא טענה אלא מסקנה מטיעון). לגבי השאלה השנייה, הסברתי בספר שאיני עוסק בחוק השני של התרמודינמיקה ולכן האנטרופיה הובאה אצלי רק כהסבר למושג מורכבות וכתשובה לטענתו שאין למורכבות הגדרה אובייקטיבית (אלא רק השוואתית). זו פשוט טעות שהוא חוזר עליה שוב כאן, ועצם קיומו של המושג אנטרופיה בפיזיקה שלנו מראה זאת. גם לשאלת מקורו של עקרון הסיבתיות התייחסתי כבר בטור.

דייוויד יום ואד הומינם

למעלה הערתי על אד הומינם, ובשלב הזה אביב כושל בכשל הזה באופן בוטה. העובדה שדייוויד יום חי לפני הרבה שנים לא אומרת מאומה על עמדותיו. הוא טוען שלו יום היה מודע למידע המדעי החדש הוא היה משנה את עמדתו לגבי עקרון הסיבתיות. זהו חוסר הבנה פילוסופי משווע, אבל מעבר לזה יש כאן אד הומינם. ראשית, הוא לא הראה במה המידע החדש רלוונטי (ולא בכדי, כי הוא לא רלוונטי לדיון הפילוסופי בשום צורה), והוא גם לא תוקף את הטענה אלא את האדם שטען אותה. בטיעון שלי לא נסמכתי על יום פרסונלית, אלא על הטיעון שלו (שהסיבתיות היא עיקרון אפריורי).

בהמשך לדבריו על יום הוא דן בכוח המשיכה. הוא מסביר שאם לא רואים אותו זה לא אומר שהוא לא קיים, שכן המציאות אומרת שהוא קיים. באיזה מובן? אנחנו רואים את התופעות שמתחוללות על ידו. טוב, לא נעים לחזור שוב ולהסביר שזהו אמפיריציזם ולא פרגמטיזם. אבל לגופה של טענה יש בדבריו עמימות, אי הבנה ואולי גם סתירה. העמימות (ואולי סתירה) היא בכך שהוא עובר בין טיעונים לקיומו של כוח גרביטציה בגלל התופעות שהוא מחולל לטיעונים שלפיהם הכוח הזה אינו אלא תיאור של התנועה ולא יש קיים כשלעצמו. אבל כך או כך זה מוביל למסקנה שאביב טועה. מדוע? מפני שאם הטענה שיש כוח משיכה היא רק ניסוח אחר לטענה שלגופים יש תאוצה (כי את התאוצה רואים ואת הכוח לא), כי אז החוק השני של ניוטון (היחס בין הכוח לתאוצה) הוא הגדרה ולא חוק. איני מכיר פיזיקאי שחושב כך. מעבר לזה, העובדה שפיזיקאים משקיעים הון תועפות והמון אנרגיה, ואצל רובם זה נעשה בביטחון מלא, בגילוי קיומם של גרביטונים, אומרת שהן חושבים שכוח הגרביטציה הוא יש קיים ולא רק צורת תיאור של תנועת גופים. ההנחה היא שיש כוח (או שדה), ומכיוון שאין פעולה ממרחק אזי חייבים להיות חלקיקים שמתווכים את הכוח הזה ממקום למקום. אם זה היה רק תיאור של התנועה אין שום מקום לחפש גרביטונים. הרי לכם שכשפיזיקאים מדברים על קיומו של כוח המשיכה הם מדברים על משהו במישור האונטי, וזאת בלי שהם ראו זאת. התופעות שאותן אנחנו רואים בעיניים (התנועה והתאוצה) מביאות אותנו, על ידי ניתוח שמשתמש גם בעקרונות אפריוריים, להגיע למסקנה שיש גורם שמחולל את התופעות הללו. מזכיר לכם משהו? זהו ממש טיעון פיזיקו-כוחני.

האם עקרון הסיבתיות פועל מחוץ למציאות

אביב טוען שאני מיישם את עקרון הסיבתיות מחוץ למציאות. זה נכון חלקית בלבד. בראש ובראשונה אני מיישם אותו על המציאות שלנו. אני טוען שצריכה להיות לה סיבה. גם אם הסיבה היא משהו שמחוץ למציאות שלנו, עקרון הסיבתיות מוחל כאן על המציאות עצמה.

אבל מעבר לזה, איני מבין מה פירוש מחוץ למציאות? זה ביטוי שאביב יצר ולא שמע אותו ממני. הוא מדבר על קיומו של משהו שהוא 'אין', ומצביע על הנונסנס שבזה. אבל אני לגמרי מסכים, אלא שזהו נונסנס שלו (שוב הוא תוקף כאן איש קש) ולא שלי. מבחינתי אלוהים הוא חלק מהמציאות, שהרי פתחתי בטענה שכשאני עוסק באמונה באלוהים אני מדבר על טענת עובדה. הוא לא חלק מהמציאות החומרית-פיזיקלית, אבל הוא קיים. לכן בהגדרה איני מיישם שום דבר מחוץ למציאות. אני בהחלט מוכן לקבל את קיומה של מציאות מחוץ לפיזיקה, ואכן גם לגביה אני איישם את עקרון הסיבתיות אלא אם יש סיבה (!) טובה לא לעשות זאת (כמו לגבי אלוהים).

הטיעון של פיילי

מוזר בעיניי שבבואו לפרוך את הטיעון של פיילי אביב חוזר במשך דקות ארוכות על אותה טעות שכבר הסברתי לו אותה בדיבייט וחזרתי גם בטור הקודם. אין שום הבדל בין עצם מלאכותי לעצם טבעי. מורכבות תמיד דורשת הסבר (כלומר מרכיב). זהו שיקול סטטיסטי פשוט. אלא שביחס לעצם טבעי יש לנו תשובה מן המוכן: אלוהים (ואביב יאמר: הטבע. ואז אשאל אותו האם זהו הסבר או שאין לו הסבר). אבל ביחס למורכבות של עצם מלאכותי נראה לנו שזה לא אלוהים ולכן דווקא לגביו אנחנו שואלים: אז מי כן? זה כל ההבדל.

הטעות שלו כאן מבוססת על ההנחה השגויה שלו שראינו למעלה, שלפיה מורכבות היא עניין של השוואה ולכן מורכבות כשלעצמה אינה דורשת הסבר. ראינו שלמורכבות יש הגדרה אובייקטיבית (דרך אנטרופיה), ואני טוען שהיא בהחלט דורשת הסבר. הטיעון הזה הוא סטטיסטי (לא סביר שדבר מורכב ייווצר מעצמו ללא יד מכוונת), ולכן הוא אינו קשור דווקא לניסיון (בניגוד לטענתו החוזרת ונשנית של אביב).

לגבי טענתו שיש אינספור הסברים מדוע הטיעון של פיילי הוא כושל, רק אעיר שאני לא מכיר אפילו הסבר אחד כזה, וכפי שראינו כעת ההסבר שהוא הציג כאן ודאי אינו כזה. בעיניי זה טיעון מצוין, רציונלי למהדרין, ובספרי אלוהים משחק בקוביות הסברתי שהוא אינו אלא לבוש פופולרי של הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי, וגם הראיתי שאלו שתוקפים אותו פשוט לא מבינים אותו.

ציר הזמן והסיבתיות: רגרסיה אינסופית

לפני הסוף, אביב חוזר שוב לשאלת הזמן והסיבתיות, ומעלה אפשרות שהזמן הוא אינסופי (וכולו מכווץ בנקודה הסינגולרית של המפץ. אני מניח שבפיזיקה אני מבין קצת יותר ממנו, אבל לא אשתמש בזה כאן מפני שהטיעון הזה אינו רלוונטי. איני רוצה להיכנס לסתירה לכאורה בתיאור הזה: ציר הזמן הוא בעל אורך אפס או אינסוף? אני מכיר כיווץ של עצמים במרחב, אבל מהי המשמעות של כיווץ של המרחב עצמו? בתוך מה (או: ביחס למה) הוא מתכווץ? וכך גם לגבי הזמן. יש לזה הסברים אפשריים (עקמומיות פנימית במתמטיקה ובפיזיקה), אבל זה דורש גיאומטריה ותורת מידה מתקדמת ולא אכנס לזה כאן.

מה שחשוב יותר לענייננו הוא מה אביב מרוויח מההצעה לכווץ את ציר הזמן לנקודה ומדיבור על אורך אינסופי שלו שמכווץ שם בפנים? במה זה אמור לפרוך את הטיעון שלי? הוא לא הסביר זאת, אבל אני משער שכוונתו לטיעון שהוא העלה בקצרה בדיבייט, שרגרסיה אינסופית אינה בהכרח כשל כי אולי הזמן הוא בעל אורך אינסופי. אם ציר הזמן הוא אינסופי אז לטענתו אין מניעה לקבל שרשרת הסבר אינסופית.

אבל על כך כבר עניתי בדיבייט וגם בטור. הסברתי שבניגוד למה שהוא מניח הזמן אינו מרכיב הכרחי ביחס הסיבתי. הבעיה של הסבר מטיפוס רגרסיה אינסופית לא קשורה לאורכו של ציר הזמן. יתר על כן, הרי כתבתי ששרשרת אינסופית של סיבות יכולה להיכנס בזמן סופי גם בלי כיווצים טופולוגיים, פשוט על ידי מודל שכל חוליה בשרשרת הסיבתית נמשכת חצי מהזמן של זו שבאה אחריה. זה הכל. אין שום צורך להיזקק כאן למפץ הגדול ולפיזיקה מודרנית. אז אם הבעיה הייתה ציר הזמן היא כלל לא הייתה קיימת. אם זו הייתה הבעיה, אני הייתי מקבל הסברים של רגרסיה אינסופית. אלא שכל זה לא רלוונטי, מפני שגם אם ציר הזמן היה אינסופי זה לא מועיל לאביב. הכשל ברגרסיה האינסופית אינו קשור למשך הזמן שנמשכת השרשרת הסיבתית, אלא לכך שהסבר עם נסיגה אינסופית מניח אינסוף קונקרטי ולא פוטנציאלי. הסברתי זאת בספרי המצוי הראשון בשיחה השנייה.

כדי לקצר, אסביר זאת כאן בקצרה כך. כדי להציג הסבר לתופעה כלשהי, עליך להתחיל מההתחלה ולהתקדם עד לאירוע שאותו אתה מסביר. אתה לא יכול להתקדם אחורה, כלומר להציע הסבר ראשוני לאירוע, ואז הסבר נוסף להסבר, והסבר נוסף להסבר, וכך ללכת אחורה עד אינסוף. הסיבה לזה היא שאם אתה מציג הסבר בצורה כזאת לא הצגת הסבר. זה בדיוק "הסבר" מטיפוס 'צבים כל הדרך עד למטה'. חשבו על מצב שבו אתם הולכים על ציר X מראשית הצירים שמאלה. אתם לא תגיעו לסוף אחרי אינסוף זמן. אתם לא תגיעו לשם לעולם, פשוט מפני שאין בשום מקום נקודה כלשהי להגיע אליה.

יותר קל לראות זאת בדרך הבאה. אי אפשר להגדיר מתמטית תהליך הפוך שבו מתחילים ללכת ממינוס אינסוף ימינה, ואז אחרי אינסוף זמן מגיעים לראשית. זה תהליך לא מוגדר מתמטית, מפני שהגדרתו מכילה נקודה שאינה מוגדרת (ולא קיימת). חשבו, למשל, כיצד תחשבו את הזמן שלוקח להלך שלנו להגיע לנקודה X = 1000- ק"מ, או X = 253,451,997,2340- ק"מ? כך הוא לגבי כל נקודה במסלול. ההלך שלנו לעולם לא יגיע לאף נקודה על המסלול הזה, כלומר אין כאן מסלול (מסלול מוגדר כפונקציה X(t) שנותנת לי מיקום כפונקציה של כל נקודה בזמן).[1] לעומת זאת, התהליך של הליכה שמאלה מוגדר היטב, רק אין לו סוף. התהליך של הליכה ימינה ממינוס אינסוף אינו מוגדר כלל כי הוא לא יכול להתחיל. לכן הסבר בצורה של שרשרת אינסופית אינו הסבר. אבל כאן אין המקום להרחיב בזה יותר.

[1] אגב, זו הטעות של בעל חובות הלבבות (בשער הייחוד) ועוד פילוסופים קדומים שהביאו ראיה נגד התפיסה של קדמות העולם מכך שאם העולם היה קדום אזי לעולם לא היינו מגיעים לימינו.