התייחסויות להרצאות

מיקי היקר שלום,
מקשיב בשקיקה להרצאותיך על רצון חופשי ובחירה, ומבוא לחשיבה פילוסופית. מרגיש צורך להוקיר תודה. על העמדה הכנה, היושרה האינטלקטואלית וההצלחה להנגיש מורכבויות מבלי להתפשר על העומק. אומנם לרב עובד בשעת ההרצאות אך מקשיב להן לומד ונהנה.
ארבע הערות שבחרתי לגבי מבוא לחשיבה פילוסופית עד כה –
רציתי לתרום לדיון בלוגיקה את הבחנתו המועילה של פנחס נוי
 Models and Theories P. Noy.pdf
 בין מודל לתיאוריה. צירפתי צילום העמודים מספרו המציגים אותה.
לגבי העדר הביטוי לגרימה סיבתית בניסוח המתמטי של חוקי הפיזיקה, הדוגמה שניתנה – החוק השני של ניוטון. טענת בהרצאה שלפי האינטואיציה, במציאות הכח גורם לתאוצה. רציתי להעיר שיש מקרים בהם האינטואיציה הפוכה, למשל כאשר מדובר בכח צנטריפוגאלי, או אפילו בכח ההתמד במערכת עם תאוצה קווית (למשל כשהרכב עוצר בפתאומיות). לכן העדר כיוון הגרימה בנוסח המתמטי אולי איננו חסר, אלא נוסח המתאים לכלל האפשרויות.  
בחרת להציג את צירי הקלאסיפיקציה של קאנט (אנליטי-סינטטי ואפריורי-אפוסטריורי) ביחס למשפטים (אינני יודע כיצד זה במקור). האם לא נכון יותר להחיל אותם על טענות במקום על משפטים (שהם הייצוג המילולי של הטענות)? או אז ניתן לומר שלגבי טענות אנליטיות, ניתוח הייצוג המילולי מספיק לקביעת ערך האמת שלהן, ואילו לגבי טענות סינטטיות לא ניתן להסתפק בניתוח הייצוג המילולי בכדי לקבוע את ערך האמת שלהן (נדרשת תצפית).
נראה לי שמועיל להבחין בין ערך האמת של טענה (בין אם הוא נגיש לנו ובין אם לאו) לבין מידת האמון שלנו בה. הראשון מטאפיזי השני אפיסטמי/פסיכולוגי. מקובל שערך האמת מבוסס על הוכחה/הפרכה כזו או אחרת. מידת האמון עשויה להיות מושפעת מערך האמת המיוחס, אך גם מגורמים נוספים כגון הערך הפרגמטי/אדפטיבי (כדאי להאמין כי זה משפר את מצבי/ההישרדות שלי), ואולי גם בתכונות האופי של המאמין (למשל מידת הספקנות המאפיינת אותו).
המשך שבוע נפלא.