התנגשות בין חיובי כיבוד

ונניח שהוריה חכמים יותר מהוריו- ומאישתו וממנו היהא חייב בכיבודם בחובה?
וגם לא הבנתי כבוד הרב- אם הוא זה היא כי שניהם אחד הם אז נבין שגם הוא חייב בכיבוד הוריה בדיוק כפי שהיא חייבת בכיבוד הוריו
ומה נגיד על בניהם שהם חייבים בכיבוד סביהם וסבתותיהם דרך אביהם ואימם? היתכן שלא יחויבו במקרה שהוריהם לא חייבים מפאת כבודם שלהם (האב והאם) בעצמם להוריהם (הסב והסבתא)?

מה הקשר לחכמה שלהם? לא הבנתי כאן מילה, ובפרט לא מה הקשר בין כל זה לבין מה שכתבתי.

אדם חייב בכבוד החכמים קודם כל ואם אביו ת"ח יכבדהו במעלה מאשר רבו. מכאן נובעת השאלה.

איש ואשתו אחד הם – חייבים בכבוד אחד את השני אבל זה ברור – הבעיה כשהם צריכים לכבד הורי השני אע"פ שזה סותר כיבוד השני, במקרה כזה אני חושב שכיבוד ההורה גדול מכיבוד בן הזוג כי גם בן הזוג חייב בכבוד הורי שני הצדדים.

אם יש אדם שיש חובה לכבדו משני טעמים זה יגבר על חובה מטעם אחד. כך מפורש בש"ס לגבי אביו שהוא גם ת"ח (או גם רבו).

לגבי כבוד הורי האישה, הסברתי בדבריי למעלה מדוע השיקול הזה לא נכון.

אפשר להסביר במילים אחרות לגבי כיבוד הורי האישה כי אני מתקשה בהבנה.

כיבוד הורי האישה הוא חלק מכבוד האישה. ולכן כשהוא לא חייב לכבד את אשתו (כי זה מתנגש עם הכבוד שלה כלפיו) הוא גם לא חייב בכבוד הוריה. וממילא גם היא לא חייבת בכבוד הוריה על חשבונו. כאן זה נוטה מהשיקול לגבי אתה והם חייבים בכבודי.

זה מעניין, עד לכדי קצת מוזר כי הציווי הוא כבד את אביך ואת אמך- הם עשו אותו, זה שהוא התחתן איתה, הוא עדיין בנם! עוד לפני שהתחתן איתה, אז איך אפשר ל"כסות" את הציווי כאשר זה מתנגש בכיבוד אישתו?
לא הבנתי למה אתה מכניס את ה' בעניין?

מושה חזור וקרא שוב את השאלה. השאלה היתה מדוע שהאישה לא תהיה חייבת בכבוד הוריה על חשבון בעלה בגלל השיקול שגם הוא חייב בכבודם (כמו החובה לא לציית להורים כשהם מורים לו לעשות עבירה, כי גם הם חייבים בכבוד המקום).

טוב- כנראה הייתי על גל אחר כששאלתי. אז אפשר לסכם כך

הבעל והאישה חייבים בכבוד הוריהם משני הצדדים תמיד עד שזה מגיע לכיבוד המנוגד לכבוד קוננו.