זמן

ואילו שיקולים פילוסופיים מכריחים אותנו לטעון שיש זמן?

לא קל לענות על כך. חשוב: אלו שיקולים פילוסופיים מכריחים אותנו לחשוב שיש בשמים ענן, או שיש לפניי שולחן? נדמה לי שזו בעיקר התחושה שאני עומד מול דבר כלשהו שקיים ושלא מדובר בתחושה סובייקטיבית (שאין לה בסיס במציאות). אם כך היא תחושתך גם לגבי הזמן – אז המסקנה הפילוסופית היא שהוא קיים.
אחרי עוד מחשבה, נדמה לי שדי קשה לאפילו הגדיר את הטענה שהזמן קיים. באיזה מובן הוא קיים? הרי מחד אין לו מסה והוא לא תופס מקום במרחב, ומאידך התחושה שהוא יוצר אצלנו ודאי קיימת. אפשר אולי לשאול האם רק אנחנו בנויים באופן שתופס דברים במונחי זמן, כלומר האם ייתכן יצור שלא יחוש בזמן ולא יחשוב במונחי זמן? אני די משוכנע שהתשובה לזה חיובית. אבל זה לא אומר שאין זמן או שהוא אופן תפיסה סובייקטיבי שלנו, שהרי יש גם עיוורים שלא רואים ולגבי זה רובנו לא נאמר שהראייה היא עניין סובייקטיבי. יש גם קצבים שונים של זרימה של הזמן (תלוי במצב הרוח שלנו). אבל גם זה לא אומר שהוא סובייקטיבי, שהרי גם דברים במציאות נתפסים אצלנו בצורות שונות לפי מצבי הרוח שלנו.
דווקא מבחינה הלכתית יש לטענה כזאת השלכות: האם אפשר להתפיס נדר בזמן (התפסה פועלת רק על עצמים)? הגמרא אומרת שכן. מעבר לזה, בתפיסה המקובלת יש מצוות שהזמן עצמו גורם אותן (לא נסיבות שאירעו בזמן מסוים אלא הזמן עצמו). גם זה אומר שהזמן הוא יש קיים, שהרי משהו לא קיים לא יכול לגרום שום דבר.

התחושה שהזמן יוצר אצלנו לא נובעת משום דבר שקיים בו מהותית ,אלא מהעובדה שאנחנו מוקפים בחומר. סך כל השינויים בו יכול להיות בפרקי זמן שבני האדם המציאו ושאין להם שום קשר למציאות האובייקטיבית . כשאני "מרגיש" שעברה שנה אני סך הכל מושפע מכל השינויים הפיזיים שתפסו מקום סביבי.
אנסח את הדברים אחרת: נניח שכל החומר היה נעלם בעולם, האם גם אז היה שייך לדבר על זמן? לעומת זאת אם נחשב על חוקי הלוגיקה והמרחב המצב שונה . הם היו קיימים במובן כלשהוא גם ללא חומר בכלל. התלות של הזמן בחומר היא מוחלטת. מדובר בתנאי הכרחי לו.
גם בנוגע למצוות שהזמן גרמן הרי שכל המצוות מתייחסות לחומר ומשכך שינויים בו ,הם אלו שמכתיבים את חיוב המצווה ,ולא "מעברו" של הזמן שאני לא מבין באיזה משמעות אובייקטיבית הוא קיים

בשורה השנייה תיקון: סך כל השינויים בחומר ,נותן "הרגשה" של זמן ובני אדם לצורכי נוחות ביקשו לסכם כמות גדולה של שינויים במין סרגל שהמציאו שאין לו שום קשר למציאות.

יואל שלום.
אתה מפריח כאן כמה קביעות כאילו היו כאן אמיתות שלא ניתנות לערעור, ולא היא. זה אומר בכה וזה אומר בכה. אם כך אתה מרגיש אז כנראה לדעתך הזמן לא קיים. לדעת אחרים הוא כן קיים. הטיעונים שלך אינם אלא הצהרות שמניחות את המבוקש. מי חושב שהזמן קיים לא יסכים איתך לגביהן.

טוב נו….
אם מישהו מתומכי קיום הזמן מעבר לתהליכים בחומר יוכל לתת לי את הפרספקטיבה שלו למה אי אפשר לעשות רדוקציה של "הזמן" לשינויים בחומר אשמח. במקום לטעון שיש גם זמן וגם שינויים בחומר אפשר להסתפק באחרון ובעזרת התער של אוקהם (או העיקרון שמונח בבסיס ההחלטה אם בן אדם איבד את שפיותו במסכת חגיגה, אגב זה חידוש של הרב שקושר בין הדברים? אהבתי מאד) להיפטר ממושגים מיותרים. מדובר בעייני בקיצור לשון ובפיקציה מושגית ואונטולוגית.
תודה לכל מי שיאיר את עיניי וישתף אותי במחשבותיו.

כשאתה עוצם את העיניים ואת כל שאר החושים אתה עדיין חש בחלוף הזמן. לא צריך לחזות בתהליכים בחומר כדי לחוות זאת.

אני מבין מה זה לחוש כשמדובר בחום או קור או כאב וכו. אבל מה זה לחוש שזמן חולף? אולי אותה תחושה היא לא יותר מידיעה או תובנה שהוטבעה באדם "שזמן" חולף בזמן שחושיו משותקים? אותה תחושה היא ידע קוגניטיבי (מוטעה) שהוטמע.

אולי… גם תחושת החום והקור היא אולי משהו סובייקטיבי. כולי האי ואולי…

בדיוק אתמול ראיתי סרטון של ילדה קטנה שממררת בבכי כי ישו(ע) כל כך אוהב אותה. האם העובדה שאותה ילדה חשה באהבת הצלוב אליה הופכת את הדברים לאמיתיים? מה הקריטריון להבחין בין הזיות שמקורם בחינוך או דעות קדומות וישויות אונטולוגיות ממשיות ?
האם אפשר להסתפק בתחושות של אנשים או שחייבים לפנות לניתוח מדעי ופילוסופי של אותן תחושות ? האם עמדתו של מי שטוען שיש זמן לגיטימית כמו עמדת זה ששולל את קיומו כשכל מה שיש לנו הוא תחושות,או שחובת ההוכחה על מי שטוען לקיום יישות כלשהיא?
אם נקח לדוגמא את הדיון על קיום האל ,הרי שיש טענות לטובת קיום האל מעבר לתחושות של מאמינים אדוקים כמו שניתן ללמוד אצל הפילוסופים. כמובן שהדברים עומדים לדיון ומשני עברי המתרס עומדים החולקים בנושא,אבל לפחות יש משהו שחורג מהתחושות ותלוי בניתוח שכלתני של הנושא. מה יש לנו ברמה האנליטית מעבר לתחושות של אנשים כשזה מגיע לקיום הזמן?

חפש ברשת ודאי תראה אנשים שראו באר מים במדבר (פטה מורגנה). האם זה גורם לך להפסיק להאמין בחוש הראייה שלך? אין לנו כלי אחר, וגם אם הוא מזייף מדי פעם זה מה יש. הוא הדין לאינטואיציה שלנו. העובדה שיש טועים ויש אשליות לא אומרת שצריך לוותר עליה. אין לנו משהו אחר. גם בדיקה מדעית או פילוסופית בשורה התחתונה מבוססת על הנחות אינטואיטיביות.

אם נכניס בן אדם לתוך חדר סגור וחשוך אחרי זמן קצר הוא יאבד לחלוטין את הרגשת הזמן שלו. מה ההבדל? אלא שתחושת הזמן שלנו היא פונקציה של התנועה סביבנו בעיקר של גרמי השמיים.

לתמוך יתדותי באתי בדעתו של השואל יואל בן פתואל,שפיתה את הרב מיכי בדברים. וזה החילי. לגבי הניסוי שהרב מציע :"כשאתה עוצם את העיניים ואת כל שאר החושים אתה עדיין חש בחלוף הזמן. לא צריך לחזות בתהליכים בחומר כדי לחוות זאת." פירכא לדבר מהידוע לכל מתרגל מתחיל של מדיטציה. אין מושג של כיבוי החושים. בתפיסה הבודהיסטית-אותה ניתן לחוות בפועל ממ"ש- כל מצב מנטלי מלווה בתחושה חומרית. ממילא: כ"שאתה עוצם עיניים" אינך עוצם את שאר החושים. ומשכך תחושת הזמן שלך עשויה להמשיך להשען על שינויים חומריים. עיקצוצים,משב אויר,קולות,ריחות,ועוד ועוד. שינויים אלו יוצרים תחושת זמן. אף רכבת המחשבות הבלתי פוסקת (מחקרים אחרונים-50 מחשבות בדקה לאדם ממוצע) קשורה לשינויים נוירולוגיים,וממילא אלו יוצרים תחושה של זמן. לא ראינו מעולם זמן,וכל היכרותינו איתו נובעת מהשינויים בחומר. אתה חולק גם על הבודהה?! מש"ל,וזיל בי וויפאסנה הוא.

אלו סתם מילים. בסופו של דבר כשאתה עוצם עיניים יש תחושת חלוף זמן. הטענה שאולי זו אשליה או השפעה של תהליכים ביולוגיים שממשיכים (ולא נתפסים בחושים, שהרי אתה לא רואה ולא שומע ולא מריח אותם) תמיד קיימת, אבל חובת הראיה על המקשה.