"חילוק מלאכות" באיסורי דרבנן‎‎

תודה רבה ומזל טוב גדול (גם אצלנו התרבו הנכדים לאחרונה). מעורר מחשבות.
האם יש עוד מקרה מקביל בו ניתן לראות שחז"ל גזרו על מעשה אחד "משום" כמה דברים כדי לחזק את האיסור? בזכרוני לא עולה כרגע.

שוב תודה,

כוונתך לא שעובר במעשה אחד כמה איסורי דרבנן. מקרה כזה קל לראות. אתה שואל לגבי מצב של כמה איסורים שברמה המעשית הם תמיד מופיעים באופן חופף (אין נפ"מ מעשית ביניהם, והם לכאורה מיותרים). לא זוכר כרגע. הזכרתי את הדוגמה בדאורייתא של נשך ותרבית. זה מספיק כדי להדגים את הלוגיקה (כי אין הבדל בין דאורייתא לדרבנן במישור המהותי. במישור הפורמלי יש, אבל לזה התייחסתי).

ועוד נקודה: זה לא כדי לחזק את האיסור. לטענתי אלו איסורים שונים.
כעין זה יש לדון בביטוי "לעבור עליו בשני לאוין" שמוזכר בש"ס. האם זה בא רק להוסיף לאוין לחזק את האיסור או שיש כאן כמה אספקטים ולכן יש כאן כמה איסורים שונים שבאים יחד. ואולי בזה תליא מחלוקת רמב"ם ותוס' (בריש איזהו נשך) האם אומרים לעבור בשני לאוין כשאין מלקות. תוס' מניח שזה נאמר רק כשיש מלקות כי אז לוקה שמונים. אחרת אין לזה טעם. והרמב"ם נוקט שזה נאמר גם כשאין עונש. לשיטתו אלו פשוט שני איסורים שונים, ולא שהוסיפו איסור כדי לחזק אותו. כמו בנשך ותרבית ששם אין מלקות. אגב בנשך ותרבית הרמב"ם מונה רק לאו אחד, אבל בהלכות מלו"ל הוא כותב שעובר על שני לאוין.

עוד חשבתי על מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בשורש התשיעי. הרמב"ם כותב שכשהתורה חוזרת כמה פעמים על אותו איסור או עשה זה נעשה רק לחזקו. למשל 12 פעם מופיע עשה לשמור שבת. הרמב"ן בהשגות שם כותב שהתורה לא כותבת סתם חזרות כדי לחזק ולכן כל חרה באה ללמד משהו.
לכאורה הרמב"ם כאן סותר את משנתו במה שכתבתי לך קודם, ששם הוא אומר שלעבור בשני לאוין אינו לחיזוק אלא שאלו שני אספקטים. אבל אין בהכרח סתירה, כי שם מדובר כשיש שני לאוין מנויים וזה לא נעשה רק לחיזוק. אבל כשהתורה חוזרת כמה פעמים על אותו לאו זו סתם חזרה ושם ייתכן שזה נעשה לחיזוק. ההבדל בהופעה המקראית הוא ששני לאוין שונים כתובים בצורות שונות וברור שמדברים על אספקטים שונים (כמו נשך ותרבית). החיוב לשמור שבת כתוב באותה צורה (בערך) 12 פעמים. שם ברור שזו סתם חזרה.