על מעורבות אלוהית במסגרת הטבע ועל הצהרות אמונה בכלל (טור 691)
בס"ד
הקדשתי לא מעט טורים בעבר לעניין המעורבות האלוהית בעולם. בין היתר, טענתי שם שתי טענות: 1. טענה מושגית – לא יכולה להיות מעורבות אלוהית במסגרת חוקי הטבע. כל מעורבות אלוהית מעצם הגדרתה היא חריגה מהחוקים הללו. 2. טענה מדעית-אמפירית – אין מעורבות אלוהית שוטפת בעולם (גם לא כחריגה מחוקי הטבע), אולי למעט מקרים ספורדיים. בשבת האחרונה (פ' בא) דיברתי על הטענה הראשונה בבית הכנסת בעקבות דברי הרמב"ן הידועים בפרשה, והתחדשו לי לגביה נקודות שרציתי להציגן כאן.
"שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם"
בסוף פרשת בא מופיע פסוק אחד ובו ציווי על תפילין. הרמב"ן בפירושו שם מאריך להסביר מדוע חשוב לתורה לתאר את הניסים שעשה הקב"ה במצרים ובכלל, ומדוע חשוב שנזכור אותם (בין היתר, באמצעות הנחת התפילין):
ועתה אומר לך כלל בטעם מצות רבות. הנה מעת היות ע"ג בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה, מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, כחשו בה' ויאמרו לא הוא, ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון (תהלים עג יא), ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו עזב ה' את הארץ. וכאשר ירצה האלהים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל בטול הדעות האלה כלם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוה מחדשו, ויודע ומשגיח ויכול. וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה, כי ידבר האלהים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים, ותתקיים עם זה התורה כלה:
הנסים (הגלויים לעין כל) מלמדים אותנו שהקב"ה הוא בעל הבית שברא את העולם ואת חוקיו והראיה לכך היא שהוא יכול גם לחרוג מהחוקים הללו. בסוף דבריו שם הרמב"ן מרחיב את היריעה לגבי נסים נסתרים וכותב:
ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר (בראשית יז א, ולעיל ו ב). ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבא ביעודי התורה בענין הברכות והקללות, כמו שאמר הכתוב (דברים כט כג כד) ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם, שיתפרסם הדבר לכל האומות שהוא מאת ה' בעונשם. ואמר בקיום וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. ועוד אפרש זה בעזרת השם (ויקרא כו יא):
בעצם עיקר האמונה לשיטתו הוא בנסים הנסתרים. הנסים הגלויים רק מזכירים לנו שכל מקרינו אינם אלא נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, כלומר שכל מה שקורה לנו תלוי אך ורק בעשיית המצוות ולא בטבע. הרמב"ן מדגיש כאן שדבריו אמורים על כל מה שקורה לכל אדם פרטי או לציבור כולו ("בין ברבים בין ביחיד"), כל זה הוא אך ורק תולדה של מצבם הרוחני ולא של חוקי הטבע. הוא רואה בזה עיקר כל כך ברור ויסודי עד שהוא מצהיר שאדם שאינו מאמין בזה אין לו חלק בתורת משה רבינו.
כפי שהזכרתי לא פעם, בעוונותיי אין לי חלק באמונה הזאת, ולמרות שאולי אין לי חלק בתורת משה בן נחמן רבינו, אני מקווה שיש לי חלק בתורת משה (בן עמרם) רבינו. כאן רציתי להבהיר מעט את התמונה ואת השלכותיה, ומדוע היא בלתי סבירה בעליל בעיניי. בסוף גם אגיע מתוך כך לתופעה רווחת של טענות שאכנה 'הצהרות אמונה'.
מעורבות במסגרת הטבע
על פניו נראה שהרמב"ן כאן כותב שאין כלל חוקי טבע בעולם. הכל מתנהל בדרך נס. אמנם קשה להאמין שזוהי באמת כוונתו. הרמב"ן היה רופא שעסק בריפוי חולים וגם במקומות שונים בפירושיו ברור שהיה אדם רציונלי שקיבל את קיומם של חוקי טבע. אמנם אם נדייק בלשונו נראה שהוא מדבר על 'מקרינו', כלומר מה שקורה לבני אדם ולא בהכרח על כל מה שקורה בעולם. אז אולי הוא באמת מקבל את חוקי הטבע, אבל ספציפית לגבי בני אדם הוא טוען שמה שקורה להם הוא תוצאת מעשיהם. אבל גם זה לא סביר, שכן כרופא הוא עסק בריפוי של בני אדם ממחלות. אם כוונתו הייתה שכל מקרי האדם הם נס ולא תלויים בטבע כלל, היה עליו לשלוח את חוליו להתפלל, או לחזור בתשובה, במקום לרשום להם תרופות או פרוצדורות רפואיות. במילים אחרות, הפונקציה שלו כרופא הייתה מיותרת. הוא יכול היה לעשות זאת כרב או כסתם חבר טוב.
אם אכן הרמב"ן כן מקבל את קיומם של חוקי טבע, עולה האפשרות שאולי הרמב"ן מתכוון לזהות את הפעולות של הטבע עם פעולתו של הקב"ה. את הטענה הזאת ניתן לפרש בשתי צורות שונות:
- אפשר היה לומר שהטבע פועל בסדירות לפי חוקיו, אלא שמי שמפעיל אותם הוא הקב"ה. כלומר אין באמת כוח גרביטציה אלא רק חוק גרביטציה. חוק הגרביטציה מתאר את דרך פעולתו של הקב"ה, ומי שמחולל את התופעות הוא הקב"ה ולא כוחות טבעיים (כמו כוח הגרביטציה). אמנם עדיין הקב"ה פועל לפי כללים קבועים וחוקי הטבע מתארים אותם. נראה שהתמונה הזאת מניחה מתאם בין מצבנו הפיזיולוגי לבין מצבנו הרוחני. מה שאמור להתרחש לפי מצבנו הרוחני בעצם קורה גם לפי חוקי הפיזיולוגיה.
- בנוסח אחר ניתן לומר שהקב"ה ברא את חוקי הטבע ודרכם הוא עצמו פועל. כלומר הכל נעשה בדיוק כמו שתופס האתאיסט (המשיכה בין מסות נגרמת על ידי כוח הגרביטציה), פרט לכך שהחוקים (והכוחות) עצמם הם מעשה ידיו של הקב"ה ולכן זה נחשב שהוא זה שמחולל את כל מה שקורה בעולם שלנו.
קשה מאד להכניס את שני הפירושים הללו בנוסח דבריו. לגבי הניסוח השני, הרמב"ן הרי אומר שאין טבע ולא שהקב"ה ברא את חוקי הטבע. אבל גם הניסוח הראשון אינו סביר. הניסוח הראשון אומר גם הוא שיש טבע והכל קורה בדרך טבעית וקבועה, אלא שהקב"ה הוא זה שמפעיל אותה. כלומר הריפוי שלי הוא פונקציה של חוקי הפיזיולוגיה ולא של תפילותיי או מעשיי הטובים והרעים. לפי תמונה זו, ניתן לחזות האם אתרפא או לא, גם אם המחולל של הכל הוא הקב"ה. הרמב"ן כותב בפירוש שהאירועים בעולם לא קורים בסדירות הטבעית ולא תלויים במצב הטבעי אלא במצוות ומעשים שלנו. התיאור שהצעתי בדבריו אומר שחוקי הטבע בהחלט מתארים את מה שקורה לנו, אבל זה לא מה שהוא כתב. גם אם נאמר שחוקי הטבע עצמם לוקחים בחשבון גם את מצבנו הרוחני, עדיין זה לא סביר. חוקי הטבע המוכרים לנו לא תלויים במצב הרוחני, ואם כן יוצא שלפחות הם לא נכונים. האם סביר שהוא באמת חשב כך?
לכן נראה שכוונת הרמב"ן הייתה לומר שהעולם אכן מתנהל על פי חוקי הטבע, ורפואה של חולה גם היא נשלטת על ידי חוקי הטבע. אלא שהוא טוען שזה עצמו לא סותר את האמונה שכל מה שקורה לנו הוא בידי הקב"ה על פי מעשינו ודרגתנו הרוחנית. ההנחה כאן היא שהקב"ה יכול להיות מעורב בעולם גם בתוך מסגרת חוקי הטבע, בלי להפר אותם. בעצם הוא טוען שלא כל מעורבות אלוהית היא נס, שכן יש מרווחים בחוקי הטבע עצמם שמאפשרים מעורבות אלוהית. לכן מה שקורה לבני אדם אינו סותר את חוקי הטבע. בתוך האפשרויות שהטבע מציב, הקב"ה מצליח להכניס את המדיניות שלו, ולרפא את מי שראוי להתרפא ולהיפך.
למה זה לא יכול להיות נכון
בטור 280 הסברתי מדוע זה לא יכול להיות נכון. אציג זאת כאן בשתי צורות (ההבחנה ביניהן חשובה לצורך ההמשך).
הניסוח הראשון הוא שאין חופש או מרווחים במסגרת חוקי הטבע. החוקים הם דטרמיניסטיים (לתורת הקוונטים אגיע בהמשך), כלומר הם קובעים שבהינתן מצב טבעי מסוים (בהנחה שהוא כולל את כל הנתונים הרלוונטיים, גם אם אינם ידועים לנו) בהכרח התוצאה תהיה X ולא שום דבר אחר. לכן אם הקב"ה יחליט לשנות זאת ולעשות Y הוא חרג מחוקי הטבע. חוקי הטבע קובעים יחסי סיבה ותוצאה, כאשר הסיבה היא לפחות תנאי מספיק לתוצאה. משמעות הדבר היא שבהינתן מצב עניינים מסוים (שלם, כלומר כל הנתונים בעולם קבועים), התוצאה על פי חוקי הטבע היא יחידה והכרחית. כל שינוי בתוצאה הזאת מהווה חריגה מחוקי הטבע.
אדגיש שאין בכוונתי כאן לטעון שהקב"ה לא יכול לעשות זאת. בוודאי שהוא יכול, שהרי הוא ברא את חוקי הטבע והוא גם יכול להקפיאם או לחרוג מהם (הפה שאסר הוא הפה שהתיר). כאן אני רק טוען שאם הוא מחליט להתערב, זה בהכרח חורג מחוקי הטבע, כלומר זהו נס. טענתי היא שאין מעורבות אלוהית במסגרת חוקי הטבע (טענה 1 מלמעלה) ולא שאין מעורבות בכלל (טענה 2 מלמעלה שבה איני עוסק כאן).
הניסוח השני הוא הבא. נניח שאני חולה ומתפלל לקב"ה שירפא אותי והוא נענה לתפילתי. אם על פי הטבע הייתי מתרפא גם כך, אזי אין כאן מעורבות אלוהית. הקב"ה פשוט הניח לטבע לפעול, וההיענות לתפילתי חסרת משמעות. לעומת זאת, אם ללא התפילה לא הייתי מתרפא ורק בזכות התערבותו של הקב"ה התרפאתי, אזי התערבות זאת בהכרח מהווה חריגה מחוקי הטבע. קרה כאן משהו שלא היה אמור לקרות לפי החוקים. ושוב, אין מצב שבו שתי האפשרויות מתאימות לחוקי הטבע.
כדי להבין מדוע עניין זה כל כך מבלבל אנשים, עליי להיזקק לסוגיית הנס הנסתר.
בין נס נסתר לבין מעורבות במסגרת הטבע
חשבו על אדם שחולה במחלה שידוע לנו שהסיכוי להירפא ממנה הוא 10%, והשאר מתים. כעת נודע לי שחליתי במחלה הזאת, ואני מתפלל לקב"ה שירפא אותי. הוא נענה לתפילתי, התערב וריפא אותי. האם ניתן לומר שזוהי מעורבות במסגרת חוקי הטבע? הרי יש 10% שמתרפאים, ולכן אין כאן חריגה מחוקי הטבע. אלו חוקים סטטיסטיים, ולכן נראה שבמקרה כזה אכן יש מרווחים בטבע, כלומר מצב שבו מאותן נסיבות עצמן יכולות להתחולל שתי תוצאות שונות.
אך לפחות לפי התפיסה המדעית המקובלת זוהי טעות. הסטטיסטיקה של הריפוי עוסקת בכלל בני האדם שחולים במחלה הזאת. ביניהם יש 10% שמתרפאים ו-90% שמתים. אבל לגבי כל חולה מסוים התוצאה היא דטרמיניסטית. אם היינו יודעים את כל המידע הרפואי הרלוונטי לגביו לאשורו והיינו יודעים את כל המידע הרפואי התיאורטי על מחלה כזאת, יכולנו לנבא בוודאות האם הוא יתרפא או ימות. זה שאיננו יכולים לעשות זאת לא נובע מהעובדה שבאמת מאותו מצב עצמו יכולות לצאת שתי תוצאות שונות, אלא מהעובדה שאין בידינו את כל המידע (לא על החולה ולא המידע התיאורטי על המחלה). לכן יהיו בני אדם שיתרפאו יהיו שלא (אצל כל אחד התוצאה נגזרת באופן דטרמיניסטי ממצבו).
לפי המידע שבידינו כיום, ריפוי מחלות גם הוא חלק ממדעי הטבע ולכן הוא דטרמיניסטי לחלוטין. השימוש בהסתברות וסטטיסטיקה לגביו נובע מהיעדר מידע, כלומר זה עניין אפיסטמי ולא אונטי. ממש כמו שהשימוש שלנו בהסתברות כדי לתאר תוצאות של הטלת מטבע או קובייה אינו אומר שיש שם משהו אקראי. הטלת מטבע או קובייה הן עניין דטרמיניסטי לחלוטין, והשימוש בהסתברות כדי לטפל בהן נובע רק ממידע חלקי ומקושי חישובי ולא ממרווח אמתי בטבע עצמו. זה אפיסטמי ולא אונטי (ראו על כך בסדרת הטורים 322 – 327). חשוב להבין שהעובדה שאין בידינו מידע לא משנה מאומה לגבי השאלה האם הטבע הוא דטרמיניסטי או לא. הטבע עצמו דטרמיניסטי, אלא שאנחנו לא יודעים את החוקים או הנתונים במלואם.
נשוב כעת לחולה שלנו. נניח שהוא היה אמור למות מהמחלה הזאת (הוא שייך לאותם 90% שמתים), והקב"ה התערב והציל אותו. כעת הוא נעשה חלק מאותם 10% שניצולים ממחלה זאת. האם קרה כאן נס? האם הייתה כאן חריגה מחוקי הטבע? בהחלט כן. אם אותו אדם היה אמור למות (אף שאנחנו לא יכולים לדעת זאת), אזי הקב"ה התערב ושינה את המהלך הטבע וריפא אותו. לכן גם כאן מדובר במעורבות שחורגת מחוקי הטבע. כמובן שאם אותו אדם היה אמור להיות מאותם 10% שניצולים, אזי הקב"ה כלל לא התערב. אנחנו כמובן לא נדע איזו משתי האפשרויות נכונה: האם הקב"ה התערב וחרג מחוקי הטבע או שאותו אדם התרפא בדרך טבעית. בכל מקרה, אם הקב"ה התערב זהו נס שחורג מהטבע. אמנם מדובר בנס נסתר, שכן לנו אין דרך להיווכח בכך שהיה כאן נס. ועדיין הנס הזה חרג מחוקי הטבע, אלא שהדבר נעשה בלי שנדע על כך.
חשוב להבין ש'מעורבות במסגרת הטבע' ו'נס נסתר' אינם ביטויים נרדפים. נס נסתר הוא פעולה שחורגת מהטבע אלא שאנחנו לא יכולים להבחין בזה (עניין אפיסטמי ולא אונטי). מעורבות במסגרת הטבע היא מעורבות אלוהית שכלל אינה חורגת מחוקי טבע (מה שכפי שראינו אינו אפשרי). נס נסתר הוא בהחלט אופציה שהקב"ה יכול לנקוט בה, אבל מעורבות במסגרת חוקי הטבע לא. ניתוח מושגי מעלה שכל מעורבות שלו מהווה חריגה מהם.
בחזרה לרמב"ן
למה, אם כן, התכוון הרמב"ן? אפשר לומר שכוונתו היא שהקב"ה מתערב במה שקורה לנו, אבל כפי שראינו בכך הוא בהכרח חורג מחוקי הטבע. זה כמובן אפשרי כשלעצמו, ואולי לזה כוונת הרמב"ן שכל מקרינו אינם אלא נסים. אבל אפשרות זו קיימת בדבריו רק אם לדעתו זה קורה מדי פעם ולא תמיד. אחרת אין טבע והכל נסים. אלא שנראה בעליל שלא לזה התכוון הרמב"ן, שכן הוא כותב ש"כל דברינו ומקרינו שכולם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ביחיד בין ברבים". כלומר הוא טוען זאת על כל (!) דבר ודבר שקורה לכל אחד מאיתנו. האם יתכן שכל מה שקורה לנו אינו תוצאה של חוקי הטבע אלא של מעורבות אלוהית? אם זה היה המצב אז לא היו חוקי פיזיולוגיה לגבי בני אדם. אקמול היה מוריד חום רק למי שמגיע לו, אנטיביוטיקה הייתה פועלת רק על מי שדרגתו הרוחנית מצדיקה ריפוי, ניתוחים היו נכשלים אצל בני אדם רשעים וכדומה. לרופא (של בני אדם, למעט וטרינרים), כמו הרמב"ן עצמו, לא היה שום תפקיד, ולידע שלו לא הייתה שום משמעות.
בקיצור, אין לי חלק בתורת משה בן נחמן רבינו, שכן דבריו לא מתקבלים על הדעת וסותרים את הידע המדעי שקיים בידינו. אני מקווה שלמרות זאת יש לי חלק בתורת משה בן עמרם רבינו. אני מתנחם שאני בחברה טובה, שכן כפי שהראיתי בטור 659 (ועוד רבים) גם לר"ח כנראה אין חלק בתורת משה (בן נחמן), שהרי בחגיגה דף ה ע"א הוא מסביר את הגמרא הקובעת ש"יש נספה בלא משפט", ואומר שזה קורה במצבים שבהם אדם רוצח את חברו. כלומר לדעתו (ובעצם בגמרא עצמה) אדם יכול למות בלי שמגיע לו למות. אז לחלות או להיפגע על אחת כמה וכמה. אמנם הר"ח שם עוסק במעשה שהוא בחירה של אדם אחר (ראובן שרוצח את שמעון), ואולי מיתה טבעית גם לדעתו אינה אפשרית בלי משפט (כך נראה מדבריו, שכן הוא מסביר שיש נספה בלא משפט הוא כגון אדם שהרג את חברו, ומשמע שבא להוציא ממיתה טבעית). ועדיין זה מריח מרחק מסוים מתורת משה בן נחמן. וכמובן יש גם "הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים" ועוד. אבל גם אם לא היו מקורות שתומכים בעמדתי זה לא אמור לשנות מאומה. הניתוח המדעי וההגיוני מחייבים שהרמב"ן טועה כאן.
מרווחים בטבע
נראה שהרמב"ן הניח שאכן יש מרווחים בטבע. כלומר לדעתו במצב עניינים נתון יכולות להיות שתי תוצאות שונות, ולכן מעורבות אלוהית אינה סותרת את קיומם של חוקי טבע. יתר על כן, נראה שלדעתו זהו המצב המהותי אצל בני אדם, ולכן הוא יכול לומר שכל מקרינו אינם אלא נסים ואין בהם טבע כלל. לגבי השאלה מה תפקידו של רופא לדעתו, באמת איני יודע לענות. אבל נראה שזוהי ההנחה בדבריו כאן.
הנחה דומה ראינו בטור 280 לגבי סוגיית תפילה לשעבר. ראינו שם שההבחנה בין עובר בגיל של פחות מארבעים יום (שעל שינוי מינו מותר להתפלל) לבין עובר בגיל גדול מזה (שעל שינוי מינו אסור להתפלל) אינה מתאימה להנחה שאסור להתפלל על נס גלוי אבל מותר להתפלל על נס נסתר, שכן שינוי מין של עובר בן מאה ימים גם הוא נס נסתר (בעולם שבו אין אולטרסאונד). אז למה אסור להתפלל על כך? מה עוד, שבעצם במעשה כזה אין בכלל נס, שהרי הקב"ה יכול להתערב ולעשות ניתוח לשינוי מין ברחם האם. זוהי פעולה רפואית שעקרונית כירורג אנושי כבר כיום או בעוד זמן לא ארוך יכול לעשות אותה, ולכן ניתן לראות זאת כבקשה להתערבות שאינה נס בכלל. הסברתי שם שההבחנה בין הגילאים של העובר חייבת להתבסס על ההנחה שלפני גיל ארבעים יום מינו של העובר הוא שאלה פתוחה, ולכן גם אם הקב"ה יתערב וישנה את מינו זה נעשה במסגרת חוקי הטבע. מה שאין כן בשלבים מאוחרים יותר שמין העובר כבר נקבע ואז יש כאן בקשה לנס, כלומר חריגה מחוקי הטבע, וזה אסור. המסקנה שעולה מכאן היא שאסור להתפלל על נס, נסתר או גלוי. מותר להתפלל רק על מצבים פתוחים (מרווחים בחוקי הטבע) שבהם המעורבות האלוהית אינה נס בכלל. הרי לכם שבעבר חכמים חשבו שחוקי הטבע אינם דטרמיניסטיים, וייתכנו מצבים של מעורבות אלוהית שאינה נס, כלומר שאינה חריגה מחוקי הטבע. כך כנראה הניח גם הרמב"ן.
הערה על ימינו
בטור הנ"ל הערתי שכיום אנחנו יודעים שזה לא המצב. מינו של העובר קבוע כבר בימים הראשונים להריון (ובעצם להערכתי בתהליך ההתמיינות אין שום דבר אקראי באמת. יש רק מכניזם שעדיין אינו מוכר לנו במלואו). זה כמובן מעורר שאלה קשה לגבי המסקנות המתחייבות מאותה סוגיה. אפשרות אחת היא שעלינו לדחות את ההנחה העובדתית השגויה של התלמוד ולהבין שאין מרווחים בטבע, ולכן כיום אסור לנו להתפלל על כלום (גם לא על שינוי מין עובר בן שבוע), שהרי כל מעורבות היא חריגה מחוקי הטבע, כלומר נס. אפשרות שנייה היא לדחות את ההוראה ההלכתית שאוסרת להתפלל ולבקש נס, שהרי כל בקשה היא בקשה לנס, ולכן מותר להתפלל על שינוי מין העובר בכל גיל (לפחות כשאין אולטרסאונד).
את דעתם של חכמים מהדורות ההם בהחלט אפשר להבין. הידע המדעי באותו זמן לא היה כמו זה שלנו, ולכן הם הניחו שהטבע אינו דטרמיניסטי. הם לא היו שרפי מעלה ובניגוד למקובל לא היה להם ידע מדעי מעבר למה שהיה קיים בזמנם. אבל מה שיותר קשה לקבל הוא את חכמי הדורות האחרונים שחוזרים שוב ושוב על השטות הזאת של מעורבות במסגרת חוקי הטבע, כאילו הידע המדעי שלהם נתקע בימי הביניים. המחויבות לדעת החכמים הקדמונים (החשש שמא לא יהיה להם חלק בתורת משה) מאלצת אותם להחזיק בטענות מופרכות לוגית (העמדה שתיתכן מעורבות אלוהית במסגרת חוקי טבע דטרמיניסטיים) או מדעית (העמדה שחוקי הטבע אינם דטרמיניסטיים). זוהי שמרנות ראויה לכל גינוי. חשיבה ביקורתית צריכה להיות מופנית גם כלפי אמונות בסיסיות. כפי שלמדנו "אהוב אפלטון ואהוב סוקרט, אבל האמת אהוב מכל" (ראו בטור 215 ועוד הרבה).
תהיות נוספות
במשפט האחרון רמזתי שהמתקפה שלי על עמדת הרמב"ן מורכבת משני נדבכים: המדע שקובע שהחוקים הם דטרמיניסטיים, והלוגיקה שאומרת שאין מעורבות אלוהית שיכולה להיעשות במסגרת חוקים דטרמיניסטיים. עם הלוגיקה אי אפשר להתווכח. מסתבר שנקודת התורפה שאותה יש לבחון הוא הנקודה המדעית: האם באמת חוקי הטבע הם דטרמיניסטיים? הרמב"ן כמו כמה מסוגיות התלמוד כנראה סברו כך, אבל הידע המדעי שלנו כיום אומר אחרת.
ניתן לתהות על כך בשני מישורים לפחות:
- ניתן לתהות עד כמה ניתן להיות בטוחים שבאמת חוקי הטבע הם דטרמיניסטיים? טלו כדוגמה את הריפוי ממחלה שעסקתי בו למעלה. עובדה היא שחולים לפעמים כן מתרפאים כמעט מכל מחלה. כלומר בתחום הזה לא נכון שהתוצאות מוכתבות דטרמיניסטית על ידי המצב הנוכחי. אמנם בחשיבה המדעית המקובלת תולים זאת בהיעדר מידע (תיאורטי או לגבי החולה הספציפי הזה), ורואים בזה בעיה אפיסטמית בלבד, אבל מי אמר שזה נכון? אולי באמת יש כאן מרווח אמיתי (אונטי, ולא רק אפיסטמי)? הרדוקציוניזם של הרפואה ומדעי החיים על הכימיה והפיזיקה היא הנחה מדעית מקובלת, אבל אין הכרח לאמץ אותה. כבר כאן אעיר שהטענה של הרמב"ן היא שכל מקרינו הם נסים, כלומר אין בכלל חוקי טבע ביחס לבני אדם. זו השערה מאד מרחיקת לכת, ודומני שלגביה העובדות אומרות בבירור אחרת.
- תורת הקוונטים (בפרשנות המקובלת) שמלמדת אותנו שיש תהליכים לא דטרמיניסטיים בטבע. למצב נתון אחד יכולות להיות שתי תוצאות שונות, ותורת הקוונטים אפילו נותנת לנו את ההסתברות לכל אחת מהן. אם כן, יש מקום לטענה שבמצבים מסוימים הקב"ה יכול לנקוט בשתי דרכים ששתיהן לא יחרגו מחוקי הטבע.
אתחיל מהתהייה השנייה.
תורת הקוונטים ומשמעותה לענייננו
עקרונית תורת הקוונטים לא אמורה לשחק תפקיד בדיון, שכן היא עוסקת בסקלות קטנות ובטמפרטורות נמוכות מאד. אירועים שקורים לנו הם אירועים בסקלות גדולות ובטמפרטורות גבוהות מאד ולכן לא אמורים להיות כאן אפקטים קוונטיים. בטח לטעון שכל האירועים שלנו עד האחרון נשלטים על ידי תורת הקוונטים זוהי טענה מופרכת. מעבר לזה, תורת הקוונטים קובעת התפלגות עבור התוצאות האפשריות. מעורבות אלוהית בתוצאות הללו עדיין תפר את חוקי הטבע. היא תשנה את ההתפלגות (בהנחה שכשהקב"ה מרפא אותי הוא לא משאיר חולה מישהו אחר שהיה צריך להתרפא במקומי. אם זה מתקיים, קשה לקבל שמותר לשאת תפילה כזאת). בעצם ניתן לומר שהקב"ה שינה את חוקי תורת הקוונטים, שהם חוקי הטבע הרלוונטיים לענייננו: תורת הקוונטים קובעת התפלגות מסוימת והקב"ה הכתיב התפלגות אחרת.
אמנם זוהי תשובה על התהייה מכוח תורת הקוונטים. עדיין נותרה לנו התהייה לגבי הדטרמיניזם של חוקי הטבע עצמם. העלינו אפשרות שההנחה הזאת יכולה להיות שגויה למרות שהמדע מניח אחרת. הנחות הן הנחות, ואין בהן הכרח. אם כן, אולי כן תיתכן מעורבות אלוהית במסגרת חוקי הטבע. התשובה שאתן לשאלה הזאת, תענה גם על הקושי מתורת הקוונטים. אבל לפני כן אקדים הערה מתודולוגית.
הערה מתודולוגית
נניח שניתן למצוא הסבר אפשרי לתפיסת הרמב"ן, בין אם הדבר אומר שתפיסתנו המדעית שגויה או הסבר אחר. אולי מדובר בהסבר דחוק, או אפילו בהסבר מרווח. השאלה שלי היא אחרת לגמרי: למה בכלל להניח מראש שיש הסבר? למה לחפש הסבר כזה? למה בכלל יש כאן קושי שמחייב אותנו לבדוק שוב את תמונת העולם המדעית והאחרת שלנו ולחפש הסברים? וכי יש לרמב"ן מקורות מידע אחרים לגבי מדע או מחשבה שניתן להניח לגביהם שאינם שגויים? על פניו המוצא הפשוט הוא שהרמב"ן טעה כי הוא ניזון מידע מדעי עתיק ולא מעודכן, ולכן אין צורך להיטרד בשאלה הזאת.
אני טוען שעצם החיפוש אחרי הסבר כלשהו לדבריו, גם אם נמצא כזה, מבוסס על הנחה שהם אמורים להיות מתאימים לתפיסה המדעית בת ימינו (או, ליתר דיוק: לאמת). תפיסה זו עצמה היא מופרכת, ולכן החיפוש כולו נראה לי מיותר, ומבוסס על טעות מתודולוגית. אני בכל זאת עוסק בו כאן, בעיקר מפני שאנשים רבים לא חולקים עמי את ההבנה המתודולוגית הזאת, וברצוני להבהיר אותה עצמה.
מה היה קורה בלי המעורבות?
למעלה הצגתי שני ניסוחים לטענה נגד המעורבות במסגרת חוקי הטבע. האחד התבסס על הדטרמיניזם של חוקי הטבע והשני התבסס על טענה שבוחנת מה היה קורה ללא ההתערבות האלוהית. כעת ארצה לטעון שהניסוח השני מפיל את דברי הרמב"ן גם אם נניח שחוקי הטבע אינם דטרמיניסטיים (או בגלל תורת הקוונטים או סתם בגלל שהמסקנה המדעית הקיימת לגבי הדטרמיניזם של חוקי הטבע שגויה).
הבה נניח לצורך הדיון שבחולה מסוים עם מחלה מסוימת אכן יכולות להיות שתי תוצאות שונות, כלומר שבמצב שלו חוקי הטבע אינם מכתיבים האם הוא יתרפא או לא. ההתפלגות של 10% להירפא מול 90% למות משקפת עמימות אונטית במציאות עצמה ולא רק מידע חלקי (ספק אפיסטמי). לכאורה במצב כזה מעורבות אלוהית אינה סותרת את חוקי הטבע.
ובכל זאת, ניתן להעלות כאן טיעון דומה לזה שהעליתי למעלה לגבי תורת הקוונטים. אם נניח שההתפלגות של סיכויי הריפוי היא X (אלא שהפעם זה לא בגלל חוסר ידע שלי אלא עמימות במציאות עצמה. אעיר שגם בתורת הקוונטים מקובל לחשוב שזהו המצב), המעורבות של הקב"ה משנה אותה. גם חוק סטטיסטי הוא חוק, ושינוי ההתפלגות הוא שינוי של חוקי הטבע. מזווית אחרת ניתן לומר זאת כך: התפלגות סיכויי הריפוי בעצמה נובעת ממבנה כלשהו של העולם. המבנה אינו דטרמיניסטי אלא סטטיסטי, ולכן הוא לא מכתיב תוצאה אחת דווקא אלא התפלגות כלשהי, ועדיין מעורבות של הקב"ה בעצם משנה את ההתפלגות. אחרי המעורבות המצב הוא שהתוצאה האפשרית היא רק ריפוי, בסיכוי 1. אם כן, יש גם כאן שינוי של חוקי הטבע. זהו טיעון דומה מאד לזה שראינו למעלה לגבי משמעותה של תורת הקוונטים לסוגייתנו.
אלא שכאן ברצוני לטעון משהו יותר מרחיק לכת. נניח לצורך הדיון שאין כאן שום חוק טבע, גם לא חוק סטטיסטי. כלומר אנחנו מניחים כעת שהטבע בכלל לא אומר מאומה על הסיכוי להתרפא, והכל יכול לקרות. העניין ממש פתוח, ואין אפילו התפלגות ממוצעת. עדיין ברור שאם היינו מחכים והקב"ה לא היה מתערב, הרי שבפועל היה קורה משהו. מה היה קורה? מדובר באחת משתי תוצאות אפשריות: או שהחולה היה מתרפא או שלא. בהנחה שהוא היה מתרפא אזי אין צורך במעורבות אלוהית. אם הוא לא היה מתרפא, אזי המעורבות האלוהית שינתה את התוצאה שהייתה צפויה במהלך הטבעי. האם זו לא חריגה מהטבע (גם אם לא מחוקי הטבע)? הטבע עצמו היה הולך לכיוון א והקב"ה גרם לו ללכת לכיוון ב. טענתי כאן היא שגם אם יש מרווחים בטבע וחוקיו אינם דטרמיניסטיים, ואפילו אם אין כאן חוקים בכלל, לא דטרמיניסטיים ולא סטטיסטיים, עדיין מעורבות אלוהית מהווה חריגה מהמהלך הטבעי.
זה כמובן עניין של הגדרה. ניתן לטעון שאכן יש כאן חריגה מהמהלך הטבעי שהיה קורה, אבל זו לא חריגה מחוקי הטבע (שהרי אין כאן חוקים). לכן למשל ניתן לטעון שמותר לנו להתפלל על חריגה מהמהלך הטבעי כל עוד אין כאן חריגה מחוקי הטבע (הדטרמיניסטיים או הסטטיסטיים). אם יש חוק אז כנראה הקב"ה רוצה שהעולם יתנהל כך, ולכן מעורבות שלו שמפירה את החוקים הללו היא בעייתית (ואולי אסור לנו להתפלל שתקרה). אבל כשאין חוק בכלל, זו לא באמת חריגה מהטבע למרות שעדיין זהו מהלך אחר ממה שהיה קורה בלי המעורבות.
לדעתי גם זו מעורבות. אבל בכל אופן אין בדבריי אלו אפשרות ליישב את דברי הרמב"ן. כדי לטעון את זה, עלינו לטעון שאין חוקי טבע, אפילו סטטיסטיים, ביחס לבני אדם. הפיזיולוגיה לא קיימת כדיסציפלינה מדעית. כאמור, גם הרמב"ן עצמו (שהיה הרופא) כנראה לא חשב כך.
הצהרות אמונה ופשרן
בשורה התחתונה, לא רק שהרמב"ן אינו צודק אלא אין לי אפילו הסבר אפשרי למה בכלל הוא התכוון. אם נקבל את המודל האחרון שלפיו ביחס לבני אדם אין חוקים, לא דטרמיניסטיים ולא סטטיסטיים, עולה מדבריו שאין בכלל חוקי פיזיולוגיה. לא סביר שהוא התכוון לומר את זה.
אבל מעבר לכוונת הרמב"ן, ניתן לתהות למה מתכוונים כל אלו שמצטטים אותו בהתלהבות כה רבה עד ימינו. לפני השאלה האם הרמב"ן צודק, ועוד לפני השאלה האם בכלל הם עצמם מאמינים בזה, קודם כל השאלה היא מה בכלל הם אומרים? האם הם עצמם מבינים את מה שהם אומרים? הם מתכוונים לומר שאין חוקי פיזיולוגיה? שיש חוקים סטטיסטיים והמעורבות לא חורגת מהם? שיש חוקים דטרמיניסטיים והמעורבות האלוהית לא חורגת מהם? אף אחת מהאפשרויות הללו אינה סבירה וחלקן כלל אינן אפשריות, אבל אני חושב שאף אחד מהדוברים לא באמת יודע לאיזו מהן הוא מתכוון באמירתו זו.
לפי התרשמותי, אנשים מצהירים את הצהרות הללו רק מפני שנודף מהן ניחוח של יראת שמים עמוקה, ודי בזה כדי לנפנף במשפטים הללו, גם אם הם מופרכים ואפילו אם אין להם בכלל משמעות. טוב, תמיד נוכל לקרוא לזה "לימוד חסידות", ואז אנחנו פטורים ממתן פשר למשפטים שבהם אנחנו עוסקים. תחושת העומק מחפה על הוואקום התוכני. אפשר לקפוץ לחלל הפנוי ולאחוז בשערה הי"ב של הדיקנא קדישא, ובזה ליישב את כל קושיותיו של דוקינס ושאר פוקרים (ראו על כך למשל בהרצאתי כאן).
חשבו על טענות שעוסקות בביטחון והשתדלות, בהשגחה של הקב"ה בעולמו, טענות על כך שהכל מצוי בתורה, טענות על סגולת ישראל, טענות על צמצום שלא כפשוטו, טענות על כך שכל מי שנהרג על יהדותו הוא קדוש (מה שמכונה לפעמים 'קידושי טעות'. ראו בטור 215) ועוד כהנה וכהנה. רבות מהטענות הללו זכו לפרקים בספרי אין אדם שליט ברוח, וכולן הצהרות שאין להן בסיס ממשי. לחלקן אין אפילו משמעות תוכנית כלשהי, אבל זה לא מפריע למאמינים רבים להצהיר אותן בנחרצות כאילו ירדו ישירות מסיני, פשוט מפני שנודף מהן ניחוח של יראת שמים. אני מכנה זאת "הצהרות אמונה", כלומר טענות שאין להן כל היגיון ו/או מקור, ובמקרים רבים אפילו הטוען לא באמת מאמין בהן, אבל הוא משדר דרכן את אמונתו הלא מסויגת בתורתנו הקדושה ולכן הן פטורות מביקורת מחשבתית (ראו בטור 52 על ההבדל בין דרוש לפלפול ועל הכלל "אין משיבין על הדרוש").
דוגמה: ההבטחות בשמיטה
דוגמה נפלאה לסוג השיח המופרך הזה, מצאתי בפודקסט חביב ששלחו לי לפני כמה ימים, בסדרת 'הקרנף' של יואב רבינוביץ. אני ממליץ לכם בחום להקשיב. שימו לב שבדוגמה הזאת מדובר על עיקרון שדווקא יש לו מקור ברור, ועדיין אני רואה בטענות כאלה "הצהרת אמונה".
הנושא שלו הוא הצעת שרי ש"ס להקמת קרן השתלמות לחקלאים שומרי שמיטה (ככל שאני יודע, החוק הזה עבר בינתיים בקריאה טרומית). יואב רבינוביץ מביא שם הסברים של ח"כים מש"ס להצעת החוק. הם מסבירים בטוב טעם ששומה עלינו להקל על אותם צדיקים שמובירים את שדותיהם בשמיטה. רבינוביץ מעיר שם שאמנם יש להם גם אפשרות של היתר מכירה או אוצר בי"ד, אבל הם החליטו להיות צדיקים, ואם כך אז למה לא על חשבון הציבור?! בסך הכל יש לנו עכשיו עודף גדול באוצר המדינה. לא הייתה כאן מלחמה בשנה וחצי האחרונות (עובדה, אף אחד משכניהם בבני ברק לא נפגע. על מה הם מדברים בכלל?!), לא חרבו חבלי ארץ (בני ברק עיה"ק על תילה בנויה, בזכות הבטחתו של הצדיק ר"ח קנייבסקי), וכמובן השותפות של הציבור החרדי בתל"ג מכסה כל גירעון שיכול להיווצר גם לו הייתה כאן מלחמה (טוב שאין, כזכור), כך שאין בעיה של מקורות מימון. אבל המוסר של חבורת הגזלנים הזאת הוא מן המפורסמות ואינו הנושא שלנו כאן. הנה הנקודה שנוגעת אלינו.
מיד לאחר מכן יואב רבינוביץ מביא סדרת ציטוטים משולהבים של ח"כים מש"ס שמסבירים שבעצם שמירת השמיטה מועילה למשק. הכיצד? בגלל שיש לנו הבטחה וברכה ליבול כפול ומשולש למי ששומר שמיטה. וכמובן יש אינספור מעשים שהיו (מי לא שמע על ההצלות הניסיות מארבה וכדומה) שמוכיחות זאת באופן ברור ומוחלט. אמנם כמה פוסקים כבר כתבו שהאידנא שמיטה היא מדרבנן ואין הבטחה אלוהית כזאת, אבל הח"כים הנכבדים כנראה לא שמעו על כך, וחוצמזה העובדות מוכיחות כוותייהו. אשרינו שזכינו.
אלא מאי, שיואב רבינוביץ טוען בצדק שדבריהם אלו לא ממש מתיישבים עם ההסברים שניתנו למעלה להצעת החוק. אם אכן מובטח לנו מפיו של הקב"ה בכבודו ובעצמו יבול משולש למי שמוביר את שדותיו שיהפוך לעשיר גדול, מדוע אותו חקלאי צריך קרן השתלמות על חשבון הציבור שתסייע לו במצוקותיו? הרי הוא לא במצוקה. להיפך, בעקבות השמיטה מצבו רק ישתפר. אולי כוונתם רק להלוואה עד שיגיע היבול האדיר (שכבר אמור לצמוח בשישית, כזכור)?
נדמה לי שרבים מאיתנו היו עוברים על האמירות הללו ודומותיהן לסדר היום ואפילו לא מרגישים שיש בהן בעייתיות. כל כך התרגלנו ל"הצהרות אמונה" כאלה, שכאמור ניחוח יראת השמים שבהן מייתר בדיקה של התוכן (כזכור, על כך נאמר "אין משיבין על הדרוש"). אם מי שאומר את זה הוא צדיק אז הוא ודאי צודק, לא?! הוא גם מעל הלוגיקה וההיגיון, ואפשר לדרוש השתדלות למרות שיש לנו ביטחון ועוד סתירות מופלאות על זו הדרך.
בשולי הדברים, אני תוהה במה באמת מאמין אוסף השקרנים (והגזלנים) הללו? להערכתי אף אחד מהם לא באמת מאמין בהבטחה הזאת, ולא היה מניח אגורה אחת מכספו על ההבטחה האלוהית שהוא נשבע בשמה. טוב, הוא מעדיף להניח עליה את האגורות שלנו. אולי זהו גופא קיום ההבטחה האלוהית, כמו הסיפור הידוע על מושק'ה והפריץ. בה במידה לדעתי כל אלו שמצטטים בהתלהבות את הרמב"ן על כל מקרינו הניסיים לא מאמינים בזה ולא היו מניחים על זה אגורה שחוקה. אבל יראת השמים מחייבת להצהיר את ההצהרות הקדושות הללו ולא לבחון אותן.
לא בכדי, ניסויים מדעיים על אפקטיביות של תפילות נעשים רק על ידי נוצרים. הם באמת מאמינים באמונות שלהם, אנחנו רק מצהירים "הצהרות אמונה" בלי להאמין בהן באמת. להיפך, מי שבאמת יפעל על פיהן יזכה גם אצל הדתיים ליחס של 'משיחי' ו'הזוי'. אבל ההצהרות בעינן.
אופס, איך שכחתי שאסור לבחון את הקב"ה פרט למעשר ("בחנוני נא בזאת". ראו תענית ט ע"א)?! אם כך, אל חשש, התיאוריות הללו חסינות מהפרכה. אה, יש עוד משהו: הקב"ה מעל הלוגיקה, שכחתם?! אגב, מישהו כאן בדק פעם את עניין המעשר? את זה הרי כן מותר לבדוק! אני מניח שלא. ומה דעתכם לגבי אריכות הימים של מכבדי הורים ומשלחי קינים? מעניין מה היה יוצא מבדיקות (אסורות) אלו, ועוד יותר מעניין למה אף אחד ממצהירי האמונה הנלהבים לא עושה אותן בצורה מסודרת ושיטתית ומובהקת סטטיסטית (למעט סיפורי סבתא על נסים ונפלאות למפרישי מעשרות ומכבדי הורים). למה חברי ש"ס לא עושים סקר מסודר על מצבם של שומר השמיטה (לפני קבלת הכספים המיותרים מקרן ההשתלמות)? כך הם יכלו לבוא עם עובדות ולשכנע אותנו (במה? לעשות או לא לעשות קרן?).
אם תשאלו אותי, גם בהבטחות שיש להן בסיס, כמו "בחנוני נא בזאת" (לפחות בסיס בחז"ל) או אריכות הימים של מכבדי הורים ומשלחי קינים, והעושר הצפון למובירי השדות בשביעית, אף אחד כאן לא באמת מאמין. זה טוב בשביל ראיונות מגמתיים ברדיו, אבל אגורה אחת שלנו לא היינו משקיעים בזה…
אז למה זה כתוב? ומה פירוש הפסוקים? יש כמה אפשרויות, אבל השאלה מצוינת. אלא ששאלה אינה תחליף לבדיקה עובדתית, ואם מישהו לא מאמין בזה אז הוא לא מאמין בזה גם אם זה כתוב וגם אם הוא לא צודק וגם אם הוא מצהיר על כך בהתלהבות אין קץ.
אגב הרמב״ן עצמו בפירושו לאיוב
פרק לו פסוק ז
כותב שההשגחה היא רק על צדיקים ורוב העולם נידון למקרים וחי על פי הטבע ולכל צוותה התורה לצאת למלחמה
יש הרבה סתירות בכתביו בעניין הזה, וכך גם ברמב"ם.
הטענה המושגית נכונה לפי הידיעות שיש לנו *היום* על הטבע (וגם זה רק אליבא של הסוברים שבקוונטים אים השפעה על המקרו.).
הטענה האמפירית שלך מנומקת כמו שכל חילוני ממוצע ששואל אותי ברחוב "אז איפה רואים את אלוקים שלך?" – מעבר ל"אני לא רואה את זה", לא ראיתי שום טיעון חדשני מצידך על כך שאלוקים לא מתערב.
אשאל שאלה –
נניח שאני זוכה מיליון פעמים ברציפות בהגרלת לוטו (לא ברמאות), שזה הרבה מעבר לנס סטטיסטי, אבל מצד שני משהו שלגמרי יכול להיות מוסבר במסגרת חוקי הטבע.
האם היה פה נס, קרי מעורבות אלוקית, או לא?
לפני שנכנסים לדיון המרתק הזה רק כדאי להבהיר: לא טענתי בטור הזה שאין מעורבות אלוהית. יש טורים שהוקדשו לזה ושם שאלתך נדונה לעייפה. כאן רק טענתי שאם יש מעורבות היא בהכרח חורגת מהמהלך הטבעי.
מפאת קוצר הזמן איני יודע אם אוכל לחפש ולקרוא את הטורים הנ"ל.
ולכן אשמח אם תוכל לתמצת – איך אפשר להראות שאלוקים לא מתערב בסטטיסטיקה של דברים שקורים במסגרת חוקי הטבע?
אז דוגמת הלוטו היא לא טובה, כי לא קורים דברים כאלו בפועל. אבל מצד שני יש המון עדויות של אנשים על מאורעות טבעיים שלא יכולים להיות מוסברים רק בגדר "נס סטטיסטי". ז"א, למרות שקשה להגדיר לעיתים מדגם והתפלגות למאורעות המדווחים, זה נשמע מדהים (בהנחה שהאנשים האלו לא מחרטטים בסיפורים שלהם).
אגב, אחד מהדברים האלו יכול להיות אולי מאורעות ה – 7.10, או איך שהגדיר את זה פרשן צבאי "זה כאילו שכל הכוכבים הסתדרו בדיוק לטובת החמאס ובדיוק נגד ישראל". למשל, זה שהחמאס פרץ מעשרות רבות של מוקדים למדינה, ובכולם (כך קראתי) ידם היתה על העליונה (לפחות בתחילת המלחמה). גם החברה במטכ"ל שניהלו שתי שיחות באותו לילה, ולא מצאו לנכון אפילו להרים כוננות ברמה הכי בסיסית במוצבים.
או זה שהיה אימון גדול של החמאס ממש שלושה-ארבעה ימים לפני ה 7.10, ועדיין לא מצאו לנכון לתגבר כוחות בגזרה, חיל האוויר כשל, חיל הים כשל. . .
אז לא נצפו ב 7.10 דברים על טבעיים (גם אין טיעונים כאלו), אבל צירופי המקרים הם פשוט משהו מדהים.
עם כל הכובד לקוצר הזמן שלך, מפאת קוצר הזמן שלי אפנה אותך שוב לטורים ההם.
הרמב"ן עצמו בהקדמה לאיוב ובדרשת תורת השם תמימה מתייחס לחלק מהנקודמות האלה.
בהקדמתו לאיוב הוא כותב: "…כי אם נאמר בטבע שהוא המכלכל הכל לא מת אדם ולא חיה מפני זכות או חובה, ואחר שנאמין כי האל הכרית זה טרם בא יומו בטבע, הנה יד ה' עשתה נס, ושנתה הטבע בהכרת הים לפני עדתו וטבוע אויבינו בתוכו, אין בין זה לזה רק מן הנסתר למפורסם. ואם נתעקש לאמור לא ימות האוכל תרומה אשר אמרת בשינוי הטבע, רק יזמין לו האל המאכלים המולידים החולי, או במלחמה ירד ונספה כמנהג, הנה מערכת מזלו משתנה בחטאו לרעה, או בזכותו לטובה ואין הטבע מנהיג, ואם ישנה האל דעתו בחטאו לאכול המאכלים הרעים שלא היה אוכלם אם לא חטא, נקל הוא מזה שישתנה תולדת המאכל הטוב לרע לו, וכתיב כי אם ה' יגפנו או יומו יבא ומת או במלחמה ירד ונספה, והמגפה היא שינוי הטבע לנגפו, והמלחמה מיתתו עליו בגזירת עליון. וענין ונתתי גשמיכם בעתם…".
הרמב"ן מסביר בעצמו שלא יכולים להיות מרווחים בטבע, ולכן כדי לומר שיש שכר ועונש חייב להגיד שיש נס (נסתר). ובדיוק בנקודה הזאת הוא תוקף את הרמב"ם בדרשת תורת השם תמימה.
לדעתי, הקושי שאתה מציג זה פשוט בגלל שהוא הגזים בלשונו. כלפי אלה שלא מאמינים בהשגחה וכופרים בניסים, אז הוא אומר שאין לאדם חלק… שכל דברינו ומקרינו כולם ניסים, אבל אין כוונתו 'כל' אלא 'הרבה' דברים שקורים לנו הם ניסים כי אחרת לא היה שכר ועונש. ו'כל' מה שקורה סביבך יד השם מעורבת בו. (מרגיש לי שאולי לא התנסחתי פה מספיק טוב).
זה המסקנה שהגעתי אליה אחרי עיון ממושך ברמב"ן בסוף פרשת בא, הקדמה לאיוב, ודרשת תורת השם תמימה, ומקומות אחרים בכתביו. אשמח לשמוע את דעתך.
אולי. לא בדקתי את כל המקורות וכתבתי שיש סתירות לכאורה בדבריו.
שכל מרי האדם. צ"ל שכל מקרי האדם
ואולי לזה כוונת הרמב"ם. צ"ל הרמב"ן
תודה. תוקן.
הרב שאל למה צריך כסף 💸 מהמדינה לחקלאים ששובתים אחת ל 7 שנים כי אולי זו שנת המיטה.
הרי יש הבטחה מה' שיהיה להם 💸?
זו שאלה טובה על הכסף שאוספים כל מיני ארגוני שביעית מהציבור המבטיחים וצוויתי את ברכתי לתורמים
למה הציוויתי את ברכתי לא הולך ישר לחקלאים ולא יצטרכו לאסוף ?
מישהו אמר לי שזה הבטחה לחקלאים
אבל לא לעסקנים שמארגנים אותם המארגנים את קרנות השבעית לגווניבם ואותם הציבור צריך לממן ולעסקנים אין הבטחה של וציוויתי את ברכתי.
מה דעת הרב על כך ?
למה צריך עסקנים? הקב"ה לא יודע לתת את ברכתו בלי עזרתם האדיבה?
הקרן מיועדת לחקלאים ולא לעסקנים.
האם לא ניתן לומר ששניהם משתלבים יחד כלומר שהקב"ה מתערב בעולם וקובע ע"פ שיקולים של שכר ועונש ועוד שיקולים ואחד מהשיקולים המשמעותיים והחשובים שלו זה לא לחרוג מחוקי טבע מובהקים (חוץ ממקרים נדירים כקריעת ים סוף) אבל כן לחרוג מחוקי טבע שאינם מובהקים אבל גם בזה ההתערבות (בדרך כלל) היא בהסתר פנים כך שאינה סותרת את הסטטיסטיקה
ולכן הרמב"ן היה רופא וחשוב לעשות השתדלות בכל תחום שהוא כי אחרת הקב"ה כנראה לא יעזור לו כי אחד מהישקולים החשובים של הקב"ה הוא שאינו חורג מהחוקים שקבע כשזה דורש התערבות ושינוי מחוקי טבע מובהקים וכן אינו חורג מהסטטיסטיקה, ולכן התפילה יכולה להועיל לפחות לחרוג מחוקי טבע שאינם מובהקים כי יש מרווח גדול גם בתוך הסטטיסטיקה (אם יחיו עוד כמה אנשים זה לא ישבור את הסטטיסטיקה)?
ניתן לומר הכל. איני יודע מהם חוקי טבע מובהקים ולא מובהקים.
מובהקים פירושו חוקי הטבע ברורים לכל כמו כך שהים אינו נקרע לשניים שאינם מובהקים פירושו חוקי טבע שאינן ברורים לנו כמו האם חולה מסויים ימות
מדוע אין זה הסבר סביר ברמב"ן (ובכלל להבין את המושג השגחה ותפילה)?
דל מהכא מובהקים. אתה פשוט מדבר על נס נסתר. בטור כבר הראיתי למה זה לא אפשרי.
מה באמת ההסבר להבטחות שכתובות ממש בתורה כמו שמיטה מעשר ושילוח הקן-כיבוד הורים? דברים שהיו פעם והיום כבר לא קורים?
למען הסר ספק- אני מסכים עם הרב בכך שגם אם לא נמצא תשובה עדיין זה לא מונע ממנו להסיק מסקנות מהמציאות עצמה ובוודאי שלא נעבוד על עצמנו בגלל כך.
אך מכל מקום- מה הרב חושב שההסבר?
איני יודע. אולי אריכות ימים היא לעולם שכולו ארוך, כמו שדורשים חז"ל לעתים. אולי פעם זה היה אחרת. אולי יש פירוש אחר. לגבי שמיטה כבר אמרו שהאידנא ששביעית דרבנן אין ברכה. המעשר הוא אמירה של חז"ל ולא של התורה, וזה יכול להיות סתם טעות.
ועדיין זה מריח מרחק מסוים מתורת משה בן נחמן. לפי דעתי תתקן ל'רבנו משה בן נחמן'.
כשאומרים תורת משה, לא מוסיפים תורת רבנו משה. זה משחק מילים.
אם זכיתי פעמיים בפרס הגדול בלוטו – פעם שניה בזכות ברכת האדמו"ר –
האם זה שינה את ההתפלגות ?
היות וההתפלגות מייצגת מספר אינסופי של אירועים – הרי יש שם מקום לכל תוצאה שהיא –
מבלי שההתפלגות השתנתה.
ושאלת התם : הרי למדנו מהפילוסוף קנט שמוח האדם לא יכול לתפוס חוסר סיבתיות –
והנה תורת הקוונטים מניחה אקראיות טהורה – משהו שקורה ללא סיבה כלל – אבל
בהתפלגות .אז אם "כח המשיכה" כופה על כל חפץ ליפול ארצה – מה כופה על האלקטרון
את ההתפלגות ?
כן. הסברתי זאת בטור. שום קשר למספר האירועים.
את הקושיה על קאנט הקשו רבים, גם מתורת היחסות וגם מקוונטים. ההתפלגות היא תוצאה של המבנה הקוונטי של היקום. כתבתי כמה פעמים שזוהי סיבתיות מסוג אחר (לא ישיר).
מהי סיבתיות מסוג אחר ? הראש שלי , כנראה כמו של קנט ,
מבין רק סיבה שקדמה לאירוע .
ואיך תגלה במציאות שההתפלגות השתנתה ?
אם תורת הקוונטים קובעת שיש הסתברות של P לאירוע מסוים
תוך זמן מסוים , הרי P נקבע על סמך חזרה מרובה על ניסוי , שינוי קטן פה ושם
לא ישנה את הקביעה ?
שאלת הבער – לא הצלחתי להבין מהמאמר למה ההתפלגות השתנתה.
הסיבתיות כאן אינה אירוע שמחולל אירוע אחר אלא מבנה העולם שמכתיב צורת התנהלות. זהו יחס סיבתי מסוג אחר. לאירוע הקוונטי המקרי אין סיבה פיזיקלית במובן המקובל, שהרי הוא אקראי. אבל יש לו סיבה עקיפה שהיא שהעולם שלנו הוא בעל טבע קוונטי ולכן יכולים להתחולל בו אירועים כאלה.
לא אגלה. למה אתה חושב שאני אמור לגלות? זה נס נסתר.
את שאלת הבער לא הבנתי לרוב בערותי.
אתה קובע מה ההתפלגות על סמך הניסיון – אם קבלת
את צורת הפעמון , תקבע שמדובר בהתפלגות נורמלית וגם
את הממוצע והשונות שלה. אבל הממוצע הזה והשונות הזאת
לא ישתנו גם אם תשנה אינסוף ערכים .אם אתה לא מסוגל לגלות שההתפלגות השתנתה אינך יכול לטעון שהיא השתנתה.
לגבי תפילה על נס ומין העובר, אני חושב שאולי אפשר להסביר זאת אחרת.
אם נניח שיש 2 קריטריונים שעליהם אסור להתפלל: א. דבר הגלוי לעין (ע"פ הגמרא בתענית ח), ולכן יהיה מותר להתפלל כל עוד אני לא יודע מה מינו של העובר (אפילו עד 9 חודשים).
ב. אירוע שהתרחש. נכון שהטבע שלנו הוא דטרמיניסטי, אך ציר הזמן משחק בו חלק חשוב. גם אם יש אירוע שנקבע מה יהיה תוצאתו (לדוגמה, כשאני זורק תפוח עוד ברגע הזריקה נקבע באיזה מהירות הוא יפגע בקרקע), התוצאה עדיין לא התרחשה. האיסור להתפלל על מין העובר בעצם מגלה לנו שיש קריטריון נוסף ל"סמוי מן העין", וזהו "אירוע שטרם התרחש". נראה עפ חזל שאחרי ארבעים יום "נוצר הוולד", ונוצר גם מינו. למרות ש40 יום קודם ליצירת הוולד (אולי בחיבור בין הזרע לביצית?) כבר נקבע כבר מינו ושאר הדברים (עפ הגמרא בסוטה ב).
לסיכום – תפילה מותרת ולא מוגדרת כשווא רק אם היא על אירוע שטרם קרה (על אף שנקבע) והוא דבר הסמוי מן העין. לכן אם נבצע בדיקת דנא לעובר בן 10 ימים ונדע מה מינו – תפילה לשינוי מינו תהיה לשווא.
הסבר זה משאיר את הלכות חזל לגבי תפילת שווא רלוונטיות גם לתפיסת טבע דטרמיניסטית.
איני רואה הבדל. אז נוצרה כבר הסיבה למינו והיא בוטלה. הרי אתה יכול להתפלל לשינוי מין גם אחרי שהוא נוצר כמו כירורג. גם לא ברור מדוע שיהיה איסור להתפלל על נס רק כשהוא כבר נוצר.
למה אין הבדל? בוודאי שבשניהם יש התערבות אלוקית בטבע, זה חייב להיות, הוכחת את זה בטור שלך. ההבדל הוא בציר הזמן. מותר להתפלל על אירוע שטרם קרה ולא על אחד שכבר התרחש, על אף ששניהם נקבעו מראש.
למה שזה יהיה אסור? יש לי כמה השערות משלי, אבל זה לא כל כך משנה. האם ברור לך מדוע אין להתפלל על דבר הגלוי לעין? שוב, גם לזה יש לי השערות, וגם זה נראה תמוה, אבל פה נראה שאתה לא חולק שזה הכלל ההלכתי…
אני לא רואה היגיון באיסור כזה, לא יותר מאשר איסור להתפלל על משהו שמתחיל באות למ"ד והלאה. הסברים מלאכותיים אד הוק יש בשפע. יתר על כן, אני גם לא חושב שההבחנה הזאת בין מה שהתממש למה שלא התממש היא נכונה. העובר עוד לא נולד, ולכן ניתן לעשות נס (או ניתוח לשינוי מין) שייוולד זכר למרות שברחם הוא כבר נקבה. האם זה כבר קרה או לא קרה? במה זה שונה מתפילה על עובר פחות מארבעים יום שיש לו כבר תכונות שיתפתחו לנקבה ולהופכו לזכר?
האיסור להתפלל על נס הוא הגיוני. אם הקב"ה רוצה שהעולם יתנהל לפי חוקים, אל לנו להתפלל אליו שישנה את מדיניותו. זה לא מה שהוא רוצה. האיסור להתפלל על נס גלוי, אפילו הוא מובן לי קצת. זו מעורבות בוטה מדיי (ואולי גוזלת מזכויותיי בעוה"ב). אבל למה אסור להתפלל על משהו שכבר קרה? מניין שאבו חכמים את העיקרון המוזר הזה? וכל זה גם בהנחה שניתן להגדיר משהו כמה שכבר קרה, שאיני מסכים לה.
לגבי יישוב דברי הרמב"ן (על אף כי גם לי ככל הנראה אין חלק בתורת משה בן נחמן ואני גם לא רואה צורך ליישב כל עמדה פילוסופית של תלמיד חכם מימי הביניים כזה או אחר):
ניתן לומר שהרמב"ן סבר שיש רווחים בטבע, והקב"ה מנתב את הטבע לפי צדיקותו של כל אדם לסטטיסטיקות המתאימות. הסיבה לעיסוק ברפואה היא סוג של "השתדלות". מין ריטואל דתי שאין לו קשר סיבתי לרפואת האדם. באותה מידה, במקום לתת לחולה אנטיביוטיקה אפשר היה להקריב עבורו עולת עוף. אך זה חלק מעבודת ה' על מנת להירפא, בנוסף לצדקה ותשובה וכו'.
אני מניח שאתה תבטל את הרעיון ברגע שתקרא את המושג "השתדלות", שברוב השיח לגבי השגחה וידיעת ה' הוא חסר משמעות לחלוטין. אבל כאן אני חושב שיש לו פשר.
אני לא חושב שזה הסבר סביר, אבל אם כבר אנחנו מדברים על תפיסת הרמבן, עדיף כבר להעמיד אותו בהסבר שיכול להיות קוהרנטי. נו, עקרון החסד וכזה…
תמיד אפשר להסביר שיש חובה לערוך טקס סתמי וזהו. אפשר גם לומר שאנחנו אוכלים כדי להשתדל ולא כדי להתקיים. מה אני אמור לעשות עם הסבר כזה? חובה לערוך טקסי וודו.
לא שאני חושב שדעתי מעניינת אותך אבל אשמח שתגיב לי.
אני דווקא כן מאמין וחושב שהרמב״ן צודק, אם אני מבין אותו נכון.
קודם מילון:
״נס גלוי״ – מקרה שהוא נוגד את חוקי הטבע, כך שרואים שה׳ פעל בעולם.
״נס נסתר״ – מקרה שקורה באופן התואם את חוקי הטבע, אך הוא קרה ע״י התערבות אלוקית.
אני מבין שכוונת הרמב״ן היא שהמאורעות שקורים לנו הם בהכוונת הקב״ה ויש להם סיבה רוחנית.
זה נכון ששרשרת אירועים טבעית גרמה להם לקרות, אך הייתה התערבות אלוקית בשביל שהם יקרו.
הקב״ה בהחלט יכול להתערב בטבע כל הזמן ולעשות ניסים נסתרים, אבל בצורה שלא יהיה ניכר לבני אדם שיש כאן שבירת חוקי הטבע.
הכי קל לממש את זה, זה בעולם הסטטיסטי, שכל עוד יש סיכוי שמשהו אחר יקרה אז יתכן שלמרות שזה לא אמור לקרות בפיזיקה, הקב״ה מתערב וגורם לזה לקרות, אך זה לא ניכר לנו ולכן זה נסתר.
זה יכול להתבטא גם בצירופי מקרים שהקב״ה אחראי להם, יצירת רצונות אצל אנשים שונים (לא הכרעה מה יחליטו) כמו חמאסניקים או הבבלים, תזמון נדיר של שרשרת אירועים בשביל שאדם יצליח לצאת מספינה טובעת, וכו וכו.
אני חושב ככה מכמה סיבות,
1. התנ״ך מלא וגדוש במסר שאמנם נראה שהטבע סתם קרה כך, אך זה הכוונה אלוקית (יוסף ואחיו, החרבת ביהמ״ק, מגילת אסתר, ועוד.).
2. יש אינטואיציה לכל האנשים שלא הכל מובן, ויש הרבה ״מזל״, מבחינתי זה המקום שאלוהים נמצא בו, בסטטיסטיקה ובמזל.
3. לוגיקה, עצם ההבנה שהקב״ה יכול לשבור את הטבע, אז אין לי שום מניעה לומר שהוא לא שובר אותו כל הזמן.
נ.ב.
להבנתי, ״תפילת שווא״ זה תפילה על סיטואציה שצריך שבירת חוקי טבע באופן שניכר לנו.
למה אתה חושב שדעתך לא מעניינת? טיעונים מעניינים אותי, וממש לא חשוב לי מי מעלה אותם.
אבל אתה כותב כאילו לא קראת את הטור. נס נסתר מתאים לחוקי הטבע? איך זה קורה? למה זה עדיין נחשב נס?
מעורבות בבחירה של אנשים עלתה כאן המון פעמים כאפשרות, אבל גם מעורבות כזאת אינה במסגרת הטבע. בטבע יש לנו בחירה. איני רואה יתרון להניח מעורבות כזאת על פני מעורבות שמפירה את חוקי הטבע. כמו שאנחנו רואים שיש חוקי טבע אנחנו רואים שיש לאנשים בחירה. ובטח שאיני מוכן לקבל מעורבות כזאת בכל מקרינו (והרי מעורבות ספורדית אני מוכן לקבל גם בטבע).
הערה צדדית: לגבי שמיטה, כבר בחז״ל (סנהדרין י״ב) לא עברו את שנת השמיטה כדי לא ליצור בעיה למשק. אני לא חושב שיש פה סתירה. כמו שכתבת פעם בהקשר אחר, ההבטחות האלה הן אלמנט אחד שמשתקלל עם אחרים, ולא משהו בלעדי, ובכל מקרה לא סומכים על הנס.
אין בעיה. זה קורה גם בכל חוק מדעי, כפי שכתבתי במאמר על האוקימתות. אבל עדיין השאלה האם החוק הזה כשלעצמו נכון היא אחת, והשאלה שאותה שאלתי היא האם אנשים מאמינים בו. שאלתי גם למה לא בודקים סטטיסטית (כשמנטרלים את ההשפעות האחרות, כמו בכל חוק מדעי). ולענייננו, אותם אנשי ש"ס הסבירו שזה יהיה טוב למשק. אם הם לא סומכים על הנס אז שלא יצהירו שנרוויח מזה וגם הייתי מצפה שלא יובירו את שדותיהם (יש אוצר בי"ד והיתר מכירה).
ואגב, בשמיטה כן סומכים על הנס. יש הבטחה בתורה. עובדה שאנחנו נדרשים להוביר שדות.
מאחר ובפרשת וירא ובספר איוב כותב הרמב"ן דברים הפוכים לחלוטין, מן ההכרח שכוונתו שונה מהנראה בפשוטו, ולענ"ד הבעיה נעוצה בבלבול הטרמינולוגי של המונחים "טבע" ונס, משום שיש שני פירושים למונחים אלו:
"טבע" –
1. כח עיוור (לא תבוני) שמנהל את העולם.
2. כח תבוני שמנהל את העולם במתכונת (הנתפסת כ)קבועה.
"נס"-
1. התנהלות העולם בהכוונת כח תבוני למטרה ספציפית, בהתאם להתנהגות בני האדם.
2. התנהלות ה(נתפסת כ)חורגת מהמתכונת הקבועה.
כשהרמב"ן בפרשת בא מדבר על "טבע" כוונתו לטבע 1, ואילו בוירא ובאיוב כוונתו לטבע 2. "נס נסתר" היינו נס 1, ואילו "נס נגלה" הוא נס 2.
כלומר: בפרשת בא הוא אומר שהתורה שוללת את התנהלות העולם על פי טבע (1) של כח עיוור, אלא האמת היא שהוא מתנהל ע"פ כח תבוני במתכונת קבועה (טבע 2) ומוכוון למטרות ספציפיות ע"פ התנהגות בני האדם (נס 1). משכך, אין הבדל מהותי בין "נס 1" ל"נס 2", כיון ששניהם מבוססים על ניהול העולם ע"י הכח התבוני, וכל ההבדל הוא בתדירות: נס 1 קורה כל הזמן, ואילו נס 2 רק לעתים נדירות.
בפרשת וארא הוא מסביר ש"טבע 2" ו"נס 1" אינם סותרים זה לזה משום שה' פעמים רבות מסדר את התוצאה באופן שלא נ ת פ ס כחורג מהמתכונת הקבועה. בפרשת וירא ובאיוב הוא מציין שההבדל בין התנהלות "טבע 2" ו"נס 1" תלוי במדרגת האדם בפרט והאומה בכלל (יש להוסיף: גם בתקופות שונות בהיסטוריה).
למיטב ידיעתי המציאות הנראית לעינינו והמדע הידוע לנו אינו סותר אף אחת מההנחות הנ"ל; מה שכן, ככל שיש לנו יותר ידע על המתכונת הקבועה בה מתנהל העולם כך האפשרויות של "נס 1" מצטמצמות, כיון שיותר מצוי שנתפוס חריגה מהמתכונת, ולכן צודקים דבריך שהיום יש הרבה פחות ניסים מהסוג הזה, אבל נראה לי שעדיין נשאר להם הרבה מקום (יותר ממה שאתה טוען) מאחר ואנחנו עדיין רחוקים מהמידע המושלם.
נ.ב. ז"ל בפרשת וירא "ידיעת השם שהיא השגחתו בעולם השפל היא לשמור הכללים, וגם בני האדם מונחים בו למקרים עד בא עת פקודתם". ובאיוב לו,ז: "והרחוק מן האל במחשבתו ובמעשיו ואפילו לא יתחייב מיתה בחטאו אשר חטא, יהיה משולח ונעזב למקרים… ומפני שרוב העולם מן הכת הזאת האמצעית, צותה התורה החלץ הנלחמים… כי ראוים להתנהג בדרך הטבע והמקרה".
בעקבות טור 689, אני חושב שהנחת את כל הכלים כדי לפתור את המצב מתוך בעזרת התיאוריה הקוונטית, ובמיוחד באפשרות של קיום מצב סופרפוזיציה. (ומחילה מראש אם פספסתי או לא הבנתי).
אם נחשוב על מצב בו אדם חולה עם ההתפלגות של 10% להירפא מול 90% למות, כל עוד אין ודאות לגבי מצב התקדמות המחלה (המדידה), במקום לראות את ההסתברות כמשהו עתידי שמתישהו תהיה זריקת מטבע וייקבע גורלו, אפשר לראות את המצב כמצב סופרפוזיציה (נמצא בספק אונטי לגבי מצב מחלתו) שבו האדם חי את *שתי המציאויות בו זמנית*, הוא מכיל את שתי המציאויות שבהן הוא גם סופני וגם החלים. זאת, עד שמדידה (אסיפת מדדים פיזיים על המחלה לדוג') תגרום לקריסה של אחת המציאויות.
אם אתה מסתכל על המעורבות של הקב"ה בתור שחקן שמשחק לפי חוקי הטבע שהוא עצמו קבע, אבל אם הבדל משמעותי אחד: יש ביכולתו למדוד כל מצב סופרפוזיציה נתון ולגרום לקריסת האפשרויות הנוספות- הרי שהוא יכול לגרום לכל אחת מהאפשרויות להתממש במציאות בלי להשפיע על אחוזי ההתפלגות הספציפיים הנוגעים למחלה. על כן, ייתכן שתפילה מסייעת לגרום לקריסה של אחת האפשרויות ע"י בקשה מהקב"ה למדוד (וע"י כך להחליט) מהי המציאות האמיתית מבין שלל המציאויות בסופרפוזיציה.
ולגבי ההשפעה על הסטטיסטיקה – כתבת בעצמך מספר פעמים שאם במספר הטלות יצא צד אחד של המטבע אין כאן אינדיקציה לגבי שאר המטבעות בעולם. ובהשאלה – לפי הרמב"ן השגחה תקפה רק בישראל, והיחס של ישראל לעומת אומות העולם בטל סטטיסטית, אז גם אם תהיה מעורבות אלוהית בעם ישראל לא בהכרח תהיה השפעה ניכרת סטטיסטית שיהיה אפשר למדוד אותה)
ואם אני חוזר לרמב"ן בראיה הזו, אפשר לנסות לפרש אותו לפי הפירוש השני שלך. שהקב"ה ברא את חוקי הטבע ודרכם הוא עצמו פועל. אבל, חוקי העולם כוללים אפשרות של סופרפוזיציה – כלומר שהם יכולים להתנהג ביותר מדרך אחת – ועד שאין מדידה מדוייקת, מי שיכול לשחק עם הסוויצ'ים ולהחליט באיזה מצב כל חוק מתנהג הוא הקב"ה, וזאת בהתאם למצב קיום המצווות של עם ישראל.
(אפשר להפליג בדמיון ולהגיד שמרגע שהאנושות התחילה למדוד ולשים לב לחוקיות הטבע גרמנו לקריסה של היכולת בעולם לבצע ניסים גלויים באמצעות שינוי דרסטי של חוקי הטבע, ולכן לא ראינו עדויות לכאלה)
בהערת אגב – אני לא פיזיקאי ולא מבין את התיאוריה לעומקה ועל כן לא מבין למה זה מופרך, אבל ייתכן שכיום אנחנו מודעים למספר לא מבוטל של כוחות הפועלים בעולם ומסוגלים למדוד אותם, ולכן הכוחות מתנהגים בצורה <1,0], בניגוד להתנהגות חלקיקית שם אין אנו מבינים עוד מה גורם למשל לאלקטרונים להיות במצב דואלי מלכתחילה – ועל כן הם עדיין יכולים להיות שרויים במצב תמידי של סופרפוזיציה.
הסברתי מדוע תורת הקוונטים אינה מועילה כאן. לא הבנתי מה אתה מציע מעבר לזה. נראה לי שאינך מבין את הטענות שלי לגבי הסטטיסטיקה (ההתפלגות) והקוונטים.
ו
ואולי הרמבן מתכוון שכל מה שעושה האדם הוא לא לפי חוקי הטבע כי הם לא יכולים לקבוע מה יעשה? זא שב "כל מקרינו" אינם טבע כוונתו של האדם ולא מה שקורה לו.
זו לא כוונתו. הוא אומר שהכל נקבע לפי מצוות ועבירות. כלומר הוא מדבר על מה שקורה לו.
האם יש מקום לברכת ברוך שעשה לי נס וכדו׳ אם אין מעורבות אלוקית? או שזה פשוט הודאה לה׳ שהבנאדם ניצל אפילו שסטטיסטית הוא לא היה אמור להינצל והוא מהאחוז אחד שניצלים?
כשעסקתי במעורבות האלוהית בעולם הסברתי גם את ההשלכות לגבי בקשות, הודאות ושבח.
אמנם "ברוך שעשה לי נס" מעורר בעיה גם בגלל הנוסח (כי זה כנראה היה סטטיסטי ולא נס). שם באמת לא הייתי מברך אלא על נס מובהק (בקיעת ים).
לומר שאנשים לא מוכנים לשים 10 אג' על "בחנוני גם בזאת" זה אירוני למדי. למעשה אנשים שמים עשירית מכספם כיוון שהם באמת ובתמים סומכים על ההבטחה הזאת…
ממש לא. הם מפרישים מעשר כי לדעתם יש בזה מצווה או עניין. ההבטחות הללו אינן המוטיבציה, ואף אחד מהם לא היה שם על ההבטחה הזאת שקל. כמה מהם היו מתערבים על סכום משמעותי מה תהיינה תוצאות של מחקר שיבדוק האם אכן מתעשרים ממעשר או לא? להערכתי אף אחד.
אני מתרשם שבהחלט זו המוטיבציה. רבים מזלזלים במצוות הרבה יותר חשובות אבל שומרים על מעשר. מחקר לא באמת אפשרי, הרי כל בנאדם נמצא במצב שונה בתכלית בחיים מעמיתו. תמיד יהיה אפשר לטעון שאם ההוא לא היה תורם מעשר, היה מפסיד יותר ואם ההוא כן היה תורם היה מרוויח יותר…
זה סוג הבריחות הרווח אצל המאמינים. בשביל זה יש סטטיסטיקות ומספרים גדולים וטכניקות רגרסיה. הבריחה הזאת עצמה מלמדת על יחסו של המאמין להצהרות הללו.
תרשה לי להגיב לדברים:
הנחת היסוד שלי:
חוקי הפיזיקה, כפי שאנו מכירים אותם, אינם אלא ביטוי של הידע המוגבל שלנו. אנו מגדירים את "חוקי הטבע" על סמך מה שאנו מצליחים למדוד ולתאר, אך אין לנו שום ודאות שמדובר בתיאור המלא של המציאות. היקום עשיר ומורכב הרבה מעבר למה שאנו מסוגלים לחקור, ואין סיבה לחשוב שכל מה שאינו נגיש לנו – אינו קיים או אינו פועל.
יש שיאמרו כי אם הקב"ה היה פועל במסגרת חוקי הטבע, היינו מזהים את ההתערבות שלו. מכיוון שאיננו רואים הפרות בולטות של חוקי הפיזיקה, המסקנה היא שהוא לא מתערב. הרי לו היה מתערב, הדבר היה ניכר בתוצאות המדידות.
אך טענה זו מניחה שהקב"ה, בכוחו האינסופי, אינו מסוגל לפעול באופן שלא יתגלה לעין אנושית. למה לחשוב שהבורא, אשר יצר את חוקי הפיזיקה, אינו יודע להשתמש בהם טוב יותר מאיתנו? הרי אנו בעצמנו יודעים כיצד לבצע מניפולציות עדינות בתוך מערכת מורכבת מבלי לשבור את כלליה – קל וחומר הבורא, אשר יודע את כל רמות המערכת, מהגדולה ביותר ועד החלקיק הקטן ביותר.
אפשר לדמות זאת לבעל קזינו שיודע לשלוט בתוצאות המשחק מבלי לשנות את הממוצע הסטטיסטי. לא מדובר בקזינו רגיל, אלא בבעלים שיכול לשלוט בכל אחד מהפרמטרים. הוא מסוגל לגרום לשחקן מסוים לזכות מבלי שהדבר ישנה את ההתפלגות הכללית של המשחק. כך גם הבורא: הוא יכול לבחור, מתוך האפשרויות שממילא קיימות במסגרת חוקי הטבע, את התוצאה שתביא למטרתו – מבלי להפר את ההסתברות המדודה.
מי שטוען שחוקי הפיזיקה בלתי ניתנים לשינוי, למעשה אומר שהידע האנושי – המוגבל והחלקי – הוא זה שמכתיב את המציאות, ולא רצונו של הקב"ה. זוהי גישה בעייתית, שכן היא מעמידה את ההבנה האנושית מעל לריבונותו של הבורא. האם ייתכן לומר שהעולם "מתנהג" לפי מה שבני האדם הגדירו כחוקים, והבורא מנוע מלהתערב כי כך אנו רואים את המציאות? זו טענה אבסורדית.
ניתן לטעון כי הקב"ה עצמו קבע שהטבע יתנהל על פי חוקים מסוימים, והוא אינו משנה אותם – שכן אם היה משנה, הדבר היה מתגלה.
אך זו הנחה מלאכותית: מי אמר שהבורא הגביל את עצמו לחלוטין? איך אפשר לקבוע זאת? למעשה, אין שום סיבה להניח שהקב"ה אינו מתערב – אלא אם כן מישהו מראש רוצה להאמין בכך. מי שמאמין שהקב"ה אינו פועל בעולם פשוט מחזיק באמונה אחרת – אמונה של שלילת כוחו של הקב"ה. אבל מדוע להעדיף פרשנות כזו? למה להאמין בהגבלה עצמית של הבורא, כאשר ניתן להאמין ביכולתו לפעול בתוך חוקי הטבע? אם יש שתי פרשנויות אפשריות – אחת שבה הקב"ה פועל ואחת שבה הוא כביכול "מוגבל" – למה להעדיף את זו שמקטינה את כוחו של הבורא?
האם לא הגיוני יותר להניח שהקב"ה, אשר ברא את חוקי הפיזיקה, יודע לפעול בתוכם מבלי שאנו נבחין בכך? עובדה שגם אנו, ביצירתיות האנושית שלנו, מצליחים לפעול בתוך מסגרות טבעיות ולנווט אותן כרצוננו. קל וחומר שהבורא יכול לעשות זאת במידה גבוהה בהרבה.
הבורא יכול להתערב בעולם בצורה עדינה, במסגרת חוקי הפיזיקה עצמם, מבלי שדבר זה ייחשב להפרה גלויה של החוקים. ההתערבות האלוהית אינה "נס" גלוי שמנפץ את המוכר לנו, אלא פעולה בתוך המערכת הקיימת.
אפשר לטעון: אם כך, למה לא רואים את ההתערבות הזו? אם הקב"ה פועל, היינו אמורים לזהות זאת במדידות שלנו.
התשובה פשוטה: מי אמר שאנו מסוגלים לזהות זאת? הרי ברור שיש תהליכים שקורים בטבע ושאנו לא מבינים אותם במלואם. ניקח לדוגמה מוטציות גנטיות. כל שינוי ב-DNA יכול לגרום למוטציה מסוימת, אך אין לנו שום דרך לדעת למה דווקא המוטציה הזו קרתה ולא אחרת. אם הקב"ה רוצה לעורר מגפה, מספיק שהוא ישנה כמה אותיות ב-DNA של וירוס מסוים – ומבחינת המדע, זה ייראה כאילו מדובר בתהליך אקראי. אין שום דרך להוכיח שלא הייתה כאן יד מכוונת.
אז איך אפשר לטעון שזה בלתי אפשרי? מה מקור הוודאות המוחלטת שהבורא אינו עושה זאת? אין שום הוכחה לכך – רק אמונה. זוהי הנחה חסרת בסיס מדעי. להפך, עדיף תמיד לבחור בפרשנות שמעניקה כוח לריבונו של עולם, ולא בפרשנות שמגבילה אותו.
לסיכום:
1. להניח שחוקי הפיזיקה בלתי ניתנים לשינוי זו אמונה, לא מדע. אין שום דרך מדעית להוכיח שהחוקים מתקיימים בדיוק באותו אופן בכל מקום ובכל זמן ומי קבע שחוקיות זו היא שלמה, יתכן ויש חוקי על שאנחנו פשוט לא מכירים ואולי לא נכיר לעולם במטוגבלותנו.
2. האמונה בכך שהקב"ה אינו מתערב בעולם מניחה שההבנה האנושית מכתיבה את המציאות, במקום להכיר בכך שהבורא פועל כרצונו.
3. ההתערבות האלוהית יכולה להתרחש ברמות שאינן ניתנות לזיהוי במדידה ישירה. כפי שבעל קזינו חכם יכול להטות תוצאות מבלי לשנות את ממוצע הזכיות, וכפי שמוטציות מתרחשות באופן שלא ניתן לקבוע בוודאות מה הניע אותן.
לכן, מי שטוען שהקב"ה אינו מתערב כי "אחרת היינו רואים זאת", בעצם כופה על הבורא מגבלות שהוא עצמו לא קבע. זו אמונה לכל דבר, והיא בעייתית – כי אם כבר לבחור אמונה, עדיף לבחור בזו שמכירה בגדולתו של הבורא ולא בזו שמקטינה את כוחו.
יש תחום די חדש של ביולוגיה קוונטית, אפשר לקרוא עליו בויקיפדיה. לפי האסכולה הזאת יש השפעה לא זניחה בכלל של אפקטים קוונטים דווקא בביולוגיה כי לפעמים פעילות של גן/וירוס/חלבון/תא מושפעת גם ממצב של אטום בודד, ויש מצבים שאפקט קוונטי כזה משפיע על הגוף כולו.
אולי בהסתברות להתרפאות יש לא רק תנאי התחלה אלא גם אפקטים קוונטים שבהם האל יכול להתערב בלי הפרה של חוקי הטבע
אני מכיר את העניין ודומני שהערתי על כך. אבל הסברתי שתורת הקוונטים, גם אם היא רלוונטית, לא מסייעת למעורבות במסגרת הטבע
אשמח אם תפנה למאמר בנושא ביולוגיה קוונטית.לפי מה שהסברת במאמר (וגם בעבר) תורת הקוונטים לא רלוונטית למה שקורה ב"עולם המאקרו" מרובה האטומים בטמפרטורות גבוהות, אבל מסתבר שהיא כן רלונטית לתהליכים ביולוגים.
לגבי העובדה שסטטיסטית ההתפלגות הקוונטית תהיה אחידה – זה לא משפיע על מצב בריאותי של אדם בודד כאשר ממילא יש הסתברות של 10% שהוא יחלים.
הכוונה שלי היא שגם בהנתן כל תנאי ההתחלה אי אפשר לחזות מראש אם אדם ספיציפי יחלים בגלל אפקטים קוונטיים, אז מה "הבעיה" להכניס את אלהים לאקראיות הקוונטית?
אין לי מאמר על ביולוגיה קוונטית. הסברתי גם בטור כאן מדוע אפקטים קוונטיים לא משנים את התמונה.
https://youtu.be/_qgSz1UmcBM?si=drFMMIIKida7hIHw
שלום הרב,
האם פעם ליווית פצוע/חולה מסוכן על סף מוות בטיפול/באשפוז ממושך?
מי שמתמודדים עם מצב כזה, נוכחים לדעת שכמות הצמתים הפתוחים או ה"מרווחים" בתהליך הריפוי היא אין סופית, על כל צעד ושעל ובכל רגע נתון. מעוצמות הגוף והנפש! של החולה עצמו, ועד לאחות התשושה בלילה שהחליפה או לא החליפה כפפות כשעברה בין שתי המיטות האחרונות במשמרת. מיכולות התפיסה והאבחנה, חריצות או עצלות, גדלות או קטנות הנפש של הפרופסור המטפל, ועד לדיוק במכשירי המדידה הרפואיים שהבילו להחלטה כזו או אחרת.
אם תעמוד, לדוגמא, מול בחור צעיר וחזק, חייל פצוע ראש מהמלחמה, תיווכח לדעת שמבחינת הרפואה והמדע המוח האנושי הוא עדיין מרווח ענק, חשוך ולא ידוע. לאף אחד באמת אין מושג איך מוח פצוע יתנהל, ולאן הדברים יזרמו.
לאחר חווית ליווי ממושכת כזו, עצם השאלה אם הרמב"ן צודק או לא, לפחות הצליחה לגרום לי לצחוק צחוק בריא. מי באמת יכול לדעת? מה אנחנו יודעים או לא יודעים על חוקי הטבע והמרווחים האפשריים?
(נפש האדם, אופיו, חוסנו – שקבועים בתוך תאי המוח שלו, הם חלק מחוקי הטבע או לא? והרי השפעתם על תהליך הריפוי יכולה להיות קריטית גם על פי המדע והרפואה, והרי הם יכולים להשתנות בכל רגע נתון).
רב הסתום על הנגלה, ואע"פ שהמדע יכול לצייר חוקי מציאות על פי הידע שבידיו, לעולם לא נוכל לדעת אם קיימים פערים או שברירי מרווחים קטנטנים, איפה ועד כמה.
לסיכום דברי הארוכים מידי, אני כמובן לא יכולה לשלול את תפיסתך בהוכחות, אבל, דוגמת החולה, והתפילות עליו, מרגישה לי הדוגמא הכי לא רלוונטית להשתמש בה.
שלום הרב.
אני קורא את המאמרים שלך כבר תקופה ארוכה, ובד”כ מאוד נהנה, יש”כ.
האמת שהפעם זה הרגיש לי קצת ”נפילה”..
לכתוב על שיטת הרמב”ן בנושא זה ללא התייחסות למקורות אחרים שלו עצמו בספריו הרבים, הרגיש לי קצת כמו לירות חץ ואח’כ לצייר סביבו מטרה…
בברכה
אם מקור אחר בספריו הרבים של הרמב"ן נראה לך משמעותי לעצם העניין אולי כדאי שתביא אותו?
אם חשבת שיש כאן מחקר על שיטת הרמב"ן, טעית. אני מתייחס לדבריו כאן כשלעצמם, שכן הם מצוטטים לא מעט. יש בדבריו סתירות גדולות בעניין הזה, וכבר כתבתי זאת. שיטת הרמב"ן עצמו לא ממש מעניינת אותי, שכן איני עוסק במחשבה ובוודאי לא בחקר מחשבתם של הראשונים.
שאלה לכבוד הרב, רציתי לשאול בעקבות המאמר הרב הראה לגבי מרווחים טבע וניסים נסתרים שהם למעשה בגדר נס והתערבות,
וגם הרב הביא דוגמא מהתחום הקוונטי, שיש נו מימד אקראיות
אבל מה לגבי מחשבות האדם או יותר נכון מימד האקריות והבחירה החופשית שם?
נראה שבתחום הזה ניתן למצוא דמיון בקבלת רעיון חדש לתחום מרווח בטבע?
האם חשבתי על 4 רעיונות או רעיון חדש נוסף וכו'
ואז להכניס את המוערבות האלוקית ברעיונות מבלי לשנות את חוקי הטבע ואז למעשה נוצר לנו פה מרווח?
השאלה הזאת עלתה כאן כבר הרבה פעמים בעבר. בקיצור, איני רואה מה אתה מרוויח מזה. אז במקום מעורבות בחוקי הטבע תקבל מעורבות בבחירת האדם (שגם היא חלק מהטבע). הקב"ה יכול לעשות גם את זה וגם את זה, אבל כנראה שאינו רוצה, בטח לא באופן שוטף.
היי ההבדל שבטבע אין מרווח, וברעיונות אנושיים יש את הבחירה החופשית, ועצם שטילת רעיון, ללא אילוץ האדם לבחור בו, אלא רק הרעיון, יכול להשפיע.
האם לדעתך אין שום הבדל?
כי למעשה החידוש הגדול הוא שאין מרווח בטבע , וכאן בתחום הזה של מחשבות וכו נראה שיש?
אין, והסברתי למה. במוסף, שתילת רעיון שלא היה עולה אחרת היא התערבות בטבע ולא רק בבחירה.
אולי אפשר להסביר שכוונת הרמב"ן היא הפוכה: תפילות והשגחה פרטית הן חלק מהטבע במובן הזה שמי שמתפלל מצבו משתפר באופן סטטיסטי. דהיינו, לדידו זה כמו חוק טבע, שמי שקרוב לה', ה' משגיח עליו יותר.
דבר נוסף. קראתי מחקרים על תפילות שכללו גם יהודים ולאו דווקא נוצרים או בודההיסטים. הנה אחד למשל
https://www.ima.org.il/MedicineSite/Article.aspx?NewspaperArticleId=1708
1. המים המאררים – פעולתם הפיזית, לחולי ומוות או לבריאות ופריון, תלויה במעשי האישה.
הקב"ה ייצר לנו מרווח ניסי גלוי בחוקי הטבע, והורה לנו להשתמש בו במערכת המשפט. למה להניח שמעבר לזה הוא לא מתערב?
2.בעקבות המים המרים במרה הוראה לדורות מפי משה (בן עמרם): "אם־שמוע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל־חקיו כל־המחלה אשר־שמתי במצרים לא־אשים עליך כי אני ה' רפאך" (פרשת השבוע בשלח). אז למה לומר שלא?
–
במשפטי הפתיחה כתבתי שזה לא הנושא של הטור, ושפירטתי את זה היטב בעבר. חפש מעורבות אלוהית בעולם.
תודה על המאמר הנפלא.
שתי הערות:
1. לענ״ד המחלוקת בין הרמב״ן והרמב״ם (למרות שכבר הרב ציין שיש בדבריהם הם סתירות) היא סמנטית. לפי הרמב״ם הכל טבוע בטבע, הנס הוא רק תזמון (שגם כאן יש לדון אם הוא דטרמיניסטי, נראה שהרמב״ם כותב זאת באבות לגבי דברים שנבראו בע״ש בין השמשות). לפי הרמב״ן אין מושג של דטרמיניזם וטבע טבוע כלל, כי כלום לא קבוע מראש, אמנם אלוהים מנהיג את העולם בדרך סיסטמטית ולכן כל חריגה מכך היא נס גלוי ואין אנו צריכים לחשוש לחריגות ביומיום (לכן השמש תזרח בבוקר ואקמול יעזור לכאב ראש).
2. לגבי ההבנה שהתערבות אלוהית היא סתירה לטבע ולדטרמיניזם, אולי אפשר לסבר את האוזן שמה שלא ידוע לא בהכרח נחשב שקרה. כמו השאלה הפילוסופית אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שמע זאת, האם השמיע קול? או האם מה שאנו לא מזהים אותו בכלל יכול להיות קיים? כלומר למרות שהעולם דטרמיניסטי איננו יכולים לדעת מה יקרה כי חסר לנו ידע, הידע הזה נחשב ללא קיים.
ושאלה לכבוד הרב אם אפשר, האם כדאי להתפלל לרפואת חולים ובכלל?
1. העליתי את האפשרות הזאת ברמב"ן ודחיתי אותה (אם הכל מתנהל בסיסטמתיות אז התוצאה לא תלויה במצוות ועבירות).
2. איני עוסק במה נחשב ומה לא. השאלה מה קורה ולא מה נחשב.
אפשר כשאין מוצא טבעי, ולא הייתי בונה על זה.
1. נכון, אבל זה משאיר מרווח לשינויים ומסביר גם מדוע הרמב״ן כרופא לא העדיף להתפלל.
2. השאלה אם זה שאלה של נחשב, או של קיים.
תודה רבה
ביחס לדברי הרמב"ן – הרמב"ן עצמו מציין "כאשר הזכרתי כבר" וכוונתו למפורש בבראשית ל"ה א" ושמות ו" ב" ביחס למשמעות השם ש-ד-י. בשני המקומות הללו דבריו הרבה יותר מתונים ומובנים. וכיון שהוא עצמו מפנה למקומות הללו כנראה שצריך לפרש את דבריו כאן ע"פ מה שכתב שם למרות שזה קצת דוחק בלשונו.
וזה לשונו :
[1] "וטעם להזכיר עתה זה השם כי בו יעשו הנסים הנסתרים לצדיקים להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב ולפדותם במלחמה מיד חרב ככל הנסים הנעשים לאברהם ולאבות וככל הבאים בתורה בפרשת אם בחקותי ובפרשת והיה כי תבא בברכות ובקללות שכולם נסים הם כי אין מן הטבע שיבואו הגשמים בעתם בעבדנו הא-להים ולא שיהיו השמים כברזל כאשר נזרע בשנה השביעית וכן כל היעודים שבתורה אבל כולם נסים ובכולם תתנצח מערכת המזלות אלא שאין בהם שנוי ממנהגו של עולם כנסים הנעשים על ידי משה רבינו בעשר המכות ובקריעת הים והמן והבאר וזולתם שהם מופתים משנים הטבע בפרסום והם שיעשו בשם המיוחד אשר הגיד לו"
(בראשית ל"ה א")
[2] "וענין הכתוב, כי נראה לאבות בשם הזה שהוא מנצח מערכות שמים ולעשות עמם נסים גדולים שלא נתבטל מהם מנהג העולם, ברעב פדה אותם ממות ובמלחמה מידי חרב, ולתת להם עושר וכבוד וכל טובה, והם ככל היעודים שבתורה בברכות ובקללות, כי לא תבא על אדם טובה בשכר מצוה או רעה בעונש עבירה רק במעשה הנס, ואם יונח האדם לטבעו או למזלו לא יוסיפו בו מעשיו דבר ולא יגרעו ממנו. אבל שכר כל התורה וענשה בעולם הזה הכל נסים והם נסתרים, יחשב בהם לרואים שהוא מנהגו של עולם, והם באדם עונש ושכר באמת. ומפני זה תאריך התורה ביעודים שבעולם הזה, ולא תבאר יעודי הנפש בעולם הנשמות, כי אלה מופתים שכנגד התולדה, וקיום הנפש ודבקה בא-להים הוא דבר ראוי בתולדתה שהיא תשוב אל הא-להים אשר נתנה." (שמות ו" ב")
א- ברשותך אם תואיל בטובך לענות לשאלת עמריה הלוי ווייל לעיל מה-4/2 לא יודע למה לא התייחסת, נשמע הגיוני,
בפרט כשאנו רואים עד כמה מתוק לו כח הבחירה עד שבגלל זה רק ברא את העולם,
ובגלל זה הוא מוגבל מלדעת את העתיד,
אז שוב אשמח אם תתייחס לדבריו דלעיל
ב- באחד המקומות באתר ענית לאחד ששאל על אכזריות הבורא בשואה שלא מנעה, וענית לו, כדברים האלה, שהבורא כבר מזמן לא מעורב בעולמו,
א"כ רציתי להבין מה כוונתך שאינו מעורב?
האם שאינו יודע מה קורה? כי אם יודע, אז מה תשובה השיבתו לאותו האיש גבי השואה, על זה גופא הוא שאל למה אינו מתערב אחר שהוא יודע.
או האם כוונתך שגם אינו יודע? אז זה יותר ממה שדברנו על הבחירה והידיעה שרק את העתיד אינו יודע, אז גם את המתרחש אינו יודע? לא מסתבר שלזה כוונתך גם אם כן איך יתן שכר ועונש? רק במות האדם פתאום ידע את הכל?
תודה
הסברתי כבר עשרות פעמים. חפש בעיית הרוע.
א- שוב אשמח אם תענה על א'.
ב- את מה שכתבת על בעיית הרוע קראתי כ"פ והיבנתי, שאם רוצים מערכת חוקים שתיתן את כל מה שנותנת המערכת העכשווית אבל בלי התוצאות הרעות, צריך להוכיח שיש מערכת חוקים כזאת.
אבל לא זאת שאילתי, אין שאילתי על בעיית הרוע, זה ששאלתי על השואה בגלל ששמה לא ענית לו כנ"ל, אלא ענית לו שזה בגלל שהוא מזמן הפסיק להתערב.
אז בא נעזוב את השואה ואת בעיית הרוע (אולי בטעות ענית לו זאת במקום את התשובה הרגילה שאין מערכת חוקים אחרת וכו' מה שציטטתי לעיל).
אני שואל מה כוונתך שאינו מעורב?
האם כוונתך שגם אינו יודע? אז זה יותר ממה שדברנו על הבחירה והידיעה שרק את העתיד אינו יודע, אז גם את המתרחש אינו יודע? לא מסתבר שלזה כוונתך גם אם כן איך יתן שכר ועונש? רק במות האדם פתאום ידע את הכל?
הוא לא יודע את מה שנבחר. הוא כן יודע מה שקורה באופן דטרמיניסטי. ואגב, גם אם היה יודע זה לא מפריע לשכר ועונש בשום צורה.
א-?- "ואתחנן אל….", יהא חשוב בעיניך כאילו התחננתי כמנין ואתחנן+ 1 (כמובא במדרש שאם היה מתפלל עוד אחד היה נענה), ואל תשיבני ריקם מלפניך.
ב-מה הכוונה באופן דטמרניסטי
ולא אמרתי שאם היה יודע זה היה מפריע לשכר ועונש
אלא להיפך אני שואל כדי ליתן שכר ועונש בדקדוק ובדיוק
הוא כן אמור להיות מעורב בעולם על כל מה שקורה, לפחות בידיעה, כדי לדעת על הבחירה בהתאם לאיזה תנאים ונסיונות וכו' היא היתה. ?
כבר עניתי על הכל. אין לי זמן להשחיתו בחזרות שוב ושוב. הוא אכן יודע כל מה שקורה אבל לא מה שיקרה. מיציתי לגמרי.
סליחה שאני מתערב בוויכוח מעניין זה
אבל גם אותי מעניין
(וזה נראה לי יותר מה שמעניין את ידעי מהתחלה)
למה באמת אתה לא עונה
לעמריה הלוי וייל מה- 04/02/2025 בשעה 09:10
וכה דבריו לעיל
הנחת היסוד שלי:
חוקי הפיזיקה, כפי שאנו מכירים אותם, אינם אלא ביטוי של הידע המוגבל שלנו. אנו מגדירים את "חוקי הטבע" על סמך מה שאנו מצליחים למדוד ולתאר, אך אין לנו שום ודאות שמדובר בתיאור המלא של המציאות. היקום עשיר ומורכב הרבה מעבר למה שאנו מסוגלים לחקור, ואין סיבה לחשוב שכל מה שאינו נגיש לנו – אינו קיים או אינו פועל.
יש שיאמרו כי אם הקב"ה היה פועל במסגרת חוקי הטבע, היינו מזהים את ההתערבות שלו. מכיוון שאיננו רואים הפרות בולטות של חוקי הפיזיקה, המסקנה היא שהוא לא מתערב. הרי לו היה מתערב, הדבר היה ניכר בתוצאות המדידות.
אך טענה זו מניחה שהקב"ה, בכוחו האינסופי, אינו מסוגל לפעול באופן שלא יתגלה לעין אנושית. למה לחשוב שהבורא, אשר יצר את חוקי הפיזיקה, אינו יודע להשתמש בהם טוב יותר מאיתנו? הרי אנו בעצמנו יודעים כיצד לבצע מניפולציות עדינות בתוך מערכת מורכבת מבלי לשבור את כלליה – קל וחומר הבורא, אשר יודע את כל רמות המערכת, מהגדולה ביותר ועד החלקיק הקטן ביותר.
אפשר לדמות זאת לבעל קזינו שיודע לשלוט בתוצאות המשחק מבלי לשנות את הממוצע הסטטיסטי. לא מדובר בקזינו רגיל, אלא בבעלים שיכול לשלוט בכל אחד מהפרמטרים. הוא מסוגל לגרום לשחקן מסוים לזכות מבלי שהדבר ישנה את ההתפלגות הכללית של המשחק. כך גם הבורא: הוא יכול לבחור, מתוך האפשרויות שממילא קיימות במסגרת חוקי הטבע, את התוצאה שתביא למטרתו – מבלי להפר את ההסתברות המדודה.
מי שטוען שחוקי הפיזיקה בלתי ניתנים לשינוי, למעשה אומר שהידע האנושי – המוגבל והחלקי – הוא זה שמכתיב את המציאות, ולא רצונו של הקב"ה. זוהי גישה בעייתית, שכן היא מעמידה את ההבנה האנושית מעל לריבונותו של הבורא. האם ייתכן לומר שהעולם "מתנהג" לפי מה שבני האדם הגדירו כחוקים, והבורא מנוע מלהתערב כי כך אנו רואים את המציאות? זו טענה אבסורדית.
ניתן לטעון כי הקב"ה עצמו קבע שהטבע יתנהל על פי חוקים מסוימים, והוא אינו משנה אותם – שכן אם היה משנה, הדבר היה מתגלה.
אך זו הנחה מלאכותית: מי אמר שהבורא הגביל את עצמו לחלוטין? איך אפשר לקבוע זאת? למעשה, אין שום סיבה להניח שהקב"ה אינו מתערב – אלא אם כן מישהו מראש רוצה להאמין בכך. מי שמאמין שהקב"ה אינו פועל בעולם פשוט מחזיק באמונה אחרת – אמונה של שלילת כוחו של הקב"ה. אבל מדוע להעדיף פרשנות כזו? למה להאמין בהגבלה עצמית של הבורא, כאשר ניתן להאמין ביכולתו לפעול בתוך חוקי הטבע? אם יש שתי פרשנויות אפשריות – אחת שבה הקב"ה פועל ואחת שבה הוא כביכול "מוגבל" – למה להעדיף את זו שמקטינה את כוחו של הבורא?
האם לא הגיוני יותר להניח שהקב"ה, אשר ברא את חוקי הפיזיקה, יודע לפעול בתוכם מבלי שאנו נבחין בכך? עובדה שגם אנו, ביצירתיות האנושית שלנו, מצליחים לפעול בתוך מסגרות טבעיות ולנווט אותן כרצוננו. קל וחומר שהבורא יכול לעשות זאת במידה גבוהה בהרבה.
הבורא יכול להתערב בעולם בצורה עדינה, במסגרת חוקי הפיזיקה עצמם, מבלי שדבר זה ייחשב להפרה גלויה של החוקים. ההתערבות האלוהית אינה "נס" גלוי שמנפץ את המוכר לנו, אלא פעולה בתוך המערכת הקיימת.
אפשר לטעון: אם כך, למה לא רואים את ההתערבות הזו? אם הקב"ה פועל, היינו אמורים לזהות זאת במדידות שלנו.
התשובה פשוטה: מי אמר שאנו מסוגלים לזהות זאת? הרי ברור שיש תהליכים שקורים בטבע ושאנו לא מבינים אותם במלואם. ניקח לדוגמה מוטציות גנטיות. כל שינוי ב-DNA יכול לגרום למוטציה מסוימת, אך אין לנו שום דרך לדעת למה דווקא המוטציה הזו קרתה ולא אחרת. אם הקב"ה רוצה לעורר מגפה, מספיק שהוא ישנה כמה אותיות ב-DNA של וירוס מסוים – ומבחינת המדע, זה ייראה כאילו מדובר בתהליך אקראי. אין שום דרך להוכיח שלא הייתה כאן יד מכוונת.
אז איך אפשר לטעון שזה בלתי אפשרי? מה מקור הוודאות המוחלטת שהבורא אינו עושה זאת? אין שום הוכחה לכך – רק אמונה. זוהי הנחה חסרת בסיס מדעי. להפך, עדיף תמיד לבחור בפרשנות שמעניקה כוח לריבונו של עולם, ולא בפרשנות שמגבילה אותו.
לסיכום:
1. להניח שחוקי הפיזיקה בלתי ניתנים לשינוי זו אמונה, לא מדע. אין שום דרך מדעית להוכיח שהחוקים מתקיימים בדיוק באותו אופן בכל מקום ובכל זמן ומי קבע שחוקיות זו היא שלמה, יתכן ויש חוקי על שאנחנו פשוט לא מכירים ואולי לא נכיר לעולם במטוגבלותנו.
2. האמונה בכך שהקב"ה אינו מתערב בעולם מניחה שההבנה האנושית מכתיבה את המציאות, במקום להכיר בכך שהבורא פועל כרצונו.
3. ההתערבות האלוהית יכולה להתרחש ברמות שאינן ניתנות לזיהוי במדידה ישירה. כפי שבעל קזינו חכם יכול להטות תוצאות מבלי לשנות את ממוצע הזכיות, וכפי שמוטציות מתרחשות באופן שלא ניתן לקבוע בוודאות מה הניע אותן.
לכן, מי שטוען שהקב"ה אינו מתערב כי "אחרת היינו רואים זאת", בעצם כופה על הבורא מגבלות שהוא עצמו לא קבע. זו אמונה לכל דבר, והיא בעייתית – כי אם כבר לבחור אמונה, עדיף לבחור בזו שמכירה בגדולתו של הבורא ולא בזו שמקטינה את כוחו.
מחילה
אם תוכל לענות לשאלותי, אשמח
תודה