חשיבות הכוונה במלחמת מצווה
הרב נוהג לטעון שבשביל שמצווה תיחשב למצווה היא צריכה כוונה לצאת ידי חובה.
לפי זה, האם אדם חילוני שלא מאמין באלהים יוצא להילחם במלחמה, האם הוא מקיים מצוות עזרת ישראל מיד צר?
ואשמח לקבל מקור לתשובה אם יש..
השאלה האם מצוות צריכות כוונה או לא היא במחלוקת בתלמוד ובפוסקים. לא קשור אליי. מה שאני טוען הוא שלכל הדעות מצוות צריכות אמונה. בלי אמונה שום מעשה לא יכול להיחשב מצווה או עבירה. ראה מאמרי על הכשלת חילוני בעבירה ובטור 631.
אמונה באלהים פילוסופי מספיק או גם במעמד הר סיני?
האם מעשים אנטי מוסריים כן נחשבים לעבירה?
והאם המניע לעשיית המצווה (עזרת ישראל מיד צר במקרה שלנו) חייב להיות כוונה לקיים את מצוות ה' או שגם אם הוא סתם אוהב את המדינה ונלחם עליה זה נחשב שהוא מקיים את המצווה?
הפניתי למאמר. שם הסברתי שדרושה אמונה במתן תורה בסיני. מעשים לא מוסריים הם מעשים לא מוסריים. מה פירוש "עבירה"? במובן ההלכתי? אם זה לא חלק מההלכה אז העבירה אינה הלכתית אלא מוסרית.
גם על זה עניתי. כדי שמעשה ייחשב מצווה צריך אמונה. מה לא ברור?
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer